כותרות TheMarker >
    ';

    רוזמן יחיאל חיליק

    הבלוק עוסק בחומרים המאפשרים לכל אחד מאתנו לבנות שורה, טור, קיר, חומה, בית, לנקד, לפסק, לכרוך ולהציג את היצירה על רבדיה, גווניה, פלאיה ומנעמיה.
    http://www.facebook.com/roseman.hilik

    0

    "קרוב לרחוק ורחוק לקרוב"

    0 תגובות   יום שישי , 11/10/19, 15:05

    "קרוב לרחוק ורחוק לקרוב" / רוזמן יחיאל חיליק / ב מרחשון תשע"ט

     

    בכל החזיונות הראשיים והטפלים של ההיסטוריה הישראלית התגלו שתי מגמות הסותרות זו את זו: מגמה אחת המאיצה את ההתפתחות, ההתרחבות, ההתפשטות, ההתעצמות, ההתחברות לאומות העולם. ומגמה שניה המקדשת את הייחוד, את ההתכנסות, ההתייחדות, עַם הבונה גטו לעצמו, עם המסתגל לצורות חיים של אחרים, "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". מאות שנים התיישבו קהילות יהודיות בכל העולם וקיימו אורח חיים דומה, מוסדות דומים, תפילות דומות, טכסים דומים, דפוסי נישואים אנדוגמיים מבלי שנרשמו התפתחויות מכריעות בתחומי מדע, חברה, אומנות, או כל התרחשות תרבותית יוצאת דופן. ואם כבר התפרצה לחיים היהודיים תופעה יוצאת דופן, מיד הוקעה והוצאה מחוץ למחנה. (שפינוזה, מנדלסון ודומיהם). "קהילה" הייתה חממה נפלאה לסטביליות שניזונה ממגמות ייחודו של "העולם המדומיין" אליו ערגו ואותו קדשו. לא בכדי נקראת התורה "ערוגה" משום היותה "פורמלין" לשימורו של עם חסר טריטוריה העורג אל עבר מפואר המופיע בַּיְּצירה האלמותית שהתקדשה על ידי כל הדתות המונותיאיסטיות.


    השגרה משמרת !


    השגרה המשמרת מפתחת "התאבנות" של היצירה, התאבנות של המחשבה, קהות הרגשות, מפתחת יראה ופחד מהשונה, מהמאיים על גבולות הקהילה. המושג "חידוש" הפך למשאת הנפש של הנוברים בתורה שבעל-פה, בתלמוד ובספרים התורניים האחרים. אדם משכמו ומעלה ניכר בחידושיו ובפרשנותו הנשענת על ידע מעמיק ועל כישוריו הקוגניטיביים והאמוניים "לסחוט" חידוש מ"הקיים". לא בכדי תחושת ה"איש תחת גפנו וגו'" הופכת למשאת הנפש של חבר הקהילה. נפשו מחפשת רוגע, הוא מייפה את יומו, מטשטש את ראייתו הקיומית, מליט פניו מראות חטוטרת ומומים אחרים הנובעים מאותה שיגרה מאבנת. תשובותיו של איש השגרה מזכירות תשובות של איכרים רוסיים במחוזות מרוחקים שכל אימת שתשאל לשלומם ישיבו "נַרְמַלְנּה". כך שהביטוי עצמו הופך למשאת נפש ומזכיר את "ברוך השם" של איש הקהילה היהודית.


    דווקא כשנשברת השגרה, נבקעים מוסרות ארץ, מתגלים חריצים מהם מבעבעת לבה רותחת, סקרנות אין-סוף, התקרבות אל אמיתות מזעזעות, שלא היו עולות על דעת ההדיוט. החברה הקונסרבטיבית (המקדשת את השגרה) הוקיעה מתוכה את המשכילים, אשר השתדלו לבטל את עצמוּת הלאום העברי וראו ב"אתה בחרתנו" הנורא, כִּמְסַכֵּן את היותו של העם ככל העמים. אין ספק שמן האדמה החרבה הזו נהנה כל העולם. אותם אלו האחראים על זריעתו של הספק "הביאו קרוב לרחוק ורחוק לקרוב".


    אותם כלים אשר שמשו את הקונסרבטיזם, את השגרה, הלכו והתחדדו לאזמלים הגורמים לדימום בכל תחומי המדע. הפסיכואנליזה, הסוציולוגיה, הכלכלה, תורת היחסות, שירה, אומנות, ספרות – לכולם הייתה טביעת היד של היהודים אשר "שברו" את השגרה, "בנטלם ממנה את הכלים". מה הם אותם "כלים" אשר הלכו והתחדדו, כלים אשר באמצעותם היה ניתן להציג חידושים גם בעולם סטגנאטי, שלכאורה שומר על ייחודו מאות שנים, שומר על לבושו, על מוסדותיו, על שפתו וסמליו. שיגרת החיים הופכת לרחמה של "התגלות" כלחם-חוק של התלמיד החכם הזוכה לשידוך נאות ויש מי שמכלכלו ומפרנסו בתנאי שיעסוק בתורה עד אחריתו. הלימוד ממשאת נפש הופך לכלי מכריע בהתפתחותו של עם "חכם". כל זוכה חמישי בפרס נובל הוא יהודי. פי מאה משיעורם באוכלוסיית העולם. "הלימוד" ובמיוחד "הלימוד הדיאלקטי" התלמודי, לא רק מחדד את הכלים אלא אף מחדד את השכל התחתון. הלימוד מאגד בתוכו כוחות המצויים בהלימה זה עם זה ואלה עם אלה, משל קיימת התאמה מרנינה בין אורחות החיים של התלמיד חכם ותורתו. קיימת הסתכלות של יחיד וקהילה על התנהגותו של "תלמיד חכם" האמור בד בבד לתקן את מידותיו: במחקר הסוקר את ספרות השו"ת הענפה (המכילה רבבות שאלות ותשובות), מצטיירת תמונת העיירה היהודית (השטעטעל, חארת אל יהוד)  כדמותה של החברה היהודית: מקורות הקיום, היחס אל הסביבה הלא יהודית, מוסדות החברה והקהילה, מבנה המשפחה, מוסדות הדת ועוד – כל כולם קשורים בלימוד. לימוד הוא חלק חשוב בתהליכי הסתגלות לסביבה חדשה. את זה כבר הוכיחו היהודים עשרות פעמים על פני ההיסטוריה. יכולת ההסתגלות הזו ראשיתה בלימוד.


    בכל מקום שהתיישבו יהודים מיד למדו את שפת המקום, את התרבות, בהביאם קרוב לרחוק ורחוק לקרוב, ביכולתם להביא את שיגרת יומם לסערות הקליטה של הארץ הפותחת זרועותיה לחבקם. תוך דור אחד או שניים יכולים היינו לראות "זרים" יהודים אשר ממלאים תפקידי מפתח בכלכלה של הארץ הקולטת, במוסדות האקדמיה, היצירה, האמנות והמחקר. מקבלי פרס נובל היהודים היו אלה שהביאו את שגרת השטעטעל לגרמניה, לאמריקה, לישראל ולכל מקום בעולם בו יהודים זכו להביא מ"אורם" לאומות העולם. ולפיכך פעמות שתי המגמות עדיין שלובות זו בזו. זו נוקשת שעה שזולתה נחה וזו נחה שעה שהאחרת נוקשת. ונאמר "עם לבדד ישכון ולעמים ייטב".

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      חיליק רוזמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין