כותרות TheMarker >
    ';

    בגולה - מחוויות ילדות!

    0 תגובות   יום שבת, 12/10/19, 12:41

    בפוסט הקודם העליתי כמה מחוויות הילדות שהיו לי לאחר עלייתי לארץ.

    בפוסט זה אשתף במקצת ממה שחוויתי לפני שהגעתי לישראל.

     

    נולדתי ברוסיה (בריה״מ לשעבר) בליטא, בעיר הבירה וילנה (וילניוס ברוסית) שנחשבת ל״ירושלים דליטא״, עירו של ״הגאון מוילנה״.

    אולי במקרה ספגתי גם משהו משם?

     סתאאם 😉

     

    לפני שאכתוב על עצמי רוצה לציין כמה נקודות מההיסטוריה של ליטא ושלא על מנת להעביר שיעור בהיסטוריה אלא כדי להבהיר (בהמשך) כיצד תהליך היסטורי אחד השפיע על משפחתי.

     

    שלוש ״המדינות הבלטיות״ ליטא, לטביה ואסטוניה, שלחופי הים הבלטי, נכבשו הלוך וחזור ע״י מדינות שונות:

    * עד המאה ה18 ליטא הייתה מאוחדת עם פולין.

    * במאה ה19 ליטא ושתי ״הבלטיות״ הנוספות הפכו לחלק מהאימפריה הרוסית.

    * בתום מלחה״ע הראשונה (1918) הן זכו לעצמאות.

     * ב 1940 סופחו לבריה״מ בהסכם ריבנטרופ/מולוטוב.

    * ב1941 גרמניה פלשה אליהן. למרות ההסכם הגרמנים רימו את הרוסים.

    * בסוף מלחה״ע השניה (1944) ״הבלטיות״ חזרו לשליטת רוסיה.

    * ב1991, לאחר ההתפרקות הגדולה של בריה״מ, הכריזו ״המדינות הבלטיות"  על עצמאותן  וכך עד היום!

     

    אימי, (במקור מקובנה, העיר השניה בגודלה בליטא ובחשיבותה ליהודים), ניצלה מהשואה וחזרה מגרמניה (לשם נגררה בסוף המלחמה ע"י הנאצים) לוילנה כדי לחפש אם מישהו נותר בחיים. למעשה רוב בני משפחתה (אחיותיה ואימה למעט אביה) נכחדו בשואה. כאן היא פגשה את אבי, שנתן לה מחסה וטיפל ב״שלד העצמות המהלך״ שהייתה  והם נישאו.

    הוא היה מבוגר ממנה בהרבה וכבר איבד את אישתו הראשונה ובנו בשואה. הסיפור הזה נודע לי רק כשהייתי כבר בצבא, כי הורי מיעטו לדבר על המלחמה והשואה!

     

    במלחמה,  אבי היה פרטיזן וכשחזר לוילנה  תוגמל ע״י השלטונות (על אף היותו יהודי) וקיבל לניהולו חנות ספורט ענקית ״דינמו״ שהתפרסה על פני בניין שלם,  סטייל קניון בימינו.

     

    בוילנה, למדתי בבית ספר רגיל, ברוסית כמובן, ונחשפתי בשיעורי ההיסטוריה לכל ״נפלאות״ רוסיה.

    בדיעבד הבנתי שחלק מכך היה בגדר ״אגדות״ ובעיקר תעמולה סובייטית! לימדוני למשל שרוסיה היתה הראשונה (כמעט) לכל המצאה עולמית, כמו המצאת הטלויזיה, החללית (זה נכון) הטלפון ועוד... שהכי טוב לחיות בה ולא לימדו על מדינות המערב, למעט אם רצו להדגיש את הרע שבקפיטליזם.

    כמובן שלמדתי גם מקצועות רגילים כמו מתמטיקה, שפה, ספורט ועוד. זוכרת את הפעמים שאימי הכריחה אותי להעתיק שוב ושוב במחברת עד שיצא לי כתב יפה ולא יהיו כתמים מהעט הנובע!

     

    אבל הרוסים באמת המציאו את ה״קולחוז״ דרכו עשקו את בני עמם בשם הסוציאליזם ו״השיוויון״.

    כילדה לא ידעתי זאת :(

    הקיבוץ בישראל נוסד לפי אותה התפיסה אידאולוגית :-) 

     

    התגאתי מאד בתלבושת האחידה שלי, שכללה שמלה חומה ומעליה סינר/סרפן לבן מפונפן, עם העניבה האדומה, כיאה לנוער הקומוניסטי! :)

     

    לא הרגשתי ואולי לא הבנתי שאני יהודיה ולא הייתי שונה משאר ילדי הכיתה.

    כאמור, אבי היה מנהל והיו ברשותו אופנוע ואח"כ מכונית,  מתוצרת רוסית "זיל" שניתנו לבכירי המשטר הסובייטי,  עליהם היה מסיע אותי לבית הספר.

    זה היה ״מכובד״ ויוצא דופן, מכיוון שלמעט מאד משפחות היו כלי רכב!

     

    הצטיינתי בלימודי ותמונתי התנוססה בכניסה לבית הספר, לצד תמונות של תלמידים מצטיינים אחרים.

    בתעודה שלי היו רק חמישיות - שיטת הציונים הנהוגה ברוסיה, (לא יודעת אם עדיין) ואני לא מתרברבת ;) זה לא היה לי קשה! 

     

    בזמנו הילדים ברוסיה התחילו ללמוד בגיל 9 ואני הוכנסתי לכיתה א׳ כבר בגיל 8 (והייתי אפילו צעירה יותר) איזו התקדמות! 😉, כשבארץ מתחילים ללמוד בגיל 6!   חחח

    זכור לי משהו על התעקשות הורי בעניין, כי ידעתי לקרוא כבר לפני כן...

     

    אל דאגה, זה התאזן אח״כ, כשתוך נדודינו ממדינה למדינה ועד להגיענו לישראל, פספסתי בדרך כמה שנות לימוד ובמדינה הבאה כבר התקבלתי לכיתה הגבוהה יותר לפי הגיל שלי :), כך שבסופו של דבר סיימתי את התיכון, בישראל, בגיל 18 כמו כולם.

     

    דרך עיניים ילדותיות,  נראה היה שחיינו שם די בנוחות, למרות שזו הייתה תקופת הקומוניזם, והכל ניתן שם במשורה, בלשון המעטה!

    גרנו בדירה גדולה אותה חלקנו עם עוד שתי משפחות, עם מטבח ושירותים משותפים. זה היה הסטנדרט!

    התגוררנו בבניין גדול במרכז העיר ואני זוכרת את הרחובות והכבישים המרוצפים באבנים קטנות. זוכרת גם את השיכורים ששכבו ברחוב (דבר שדי הפחיד אותי אז) ואת השלג והמזחלות כשיצאנו לגלוש עליהן באגם שקפא או בהר!

     

    ב1 במאי היינו יוצאים לחגוג ברחובות ולצפות במצעד. מכיוון שיום הולדתי חל בסמוך לתאריך זה, זו כבר הייתה חגיגה כפולה מבחינתי 🎈

     

    דיברנו רוסית כמובן (עד היום יודעת את השפה למרות שעזבתי בגיל צעיר). הורי דיברו ביניהם ביידיש, שפתם מהבית (אולי כדי שלא נבין) ונחשפתי גם לשפה זו...

     

    להורי, כמו לעוד משפחות אחרות ברוסיה, הייתה ״דאצ׳ה״ - בית קיץ כפרי ששימש לנופש.

    בדאצ׳ה, ששכנה ביער לא הרחק מהים הבלטי, היינו מבלים בחופשים, חודשיים בכל קיץ, ואבי כמו אבות אחרים, נשאר לעבוד בעיר והגיע לביקורים בדאצ׳ה.

     

    אחי ואני, יחד עם הילדים האחרים, התרוצצנו ביער, קטפנו פטריות ותותים, בנינו מבנים ממוך והשתכשכנו באגם קרוב או בים. בחוף הים אספנו ענברים (יש לי קצת עד היום). את התותים והפטריות הבאנו לאימהותינו שהכינו מהם מטעמים, למשל תותים בשמנת וכו׳.


    אחיו של אבי ומשפחתו (גם אבי כנראה בילדותו) גרו בכפר "לא רחוק מוילנה, "נסיעה של יום במכונית״! חחח

    נהגנו לבקר בכפר וליהנות מירקות ופירות טריים, שהיו די נדירים בעיר אלא אם הושגו בשוק השחור :)

    זוכרת גם את התורים הארוכים ללחם בחנויות ברוסיה...

    לתפוזים למשל  נחשפתי לראשונה רק באיטליה (ביעד העתידי שלנו) שנשלחו  אלינו מישראל, תפוזי יפו!

     

    הבדיחה או בעצם האמת אומרת שלכפריים ברוסיה השתלם לשכור מטוס הלוך וחזור, למכור את מרכולתם בעיר וגם להרוויח :)

     

    החיים בכפר היו שונים מהחיים בעיר מבחינת חוסר ״הקידמה״ עד כמה שניתן להגדיר זאת. הדודים שלי התגוררו בבקתה נמוכת תקרה, בנויה מעץ ומכוסת אזוב, כיבסו ביד, השירותים היו בחצר ולא זוכרת אם היה להם חשמל או שהשתמשו בעששיות. היה להם תנור ענק שהוסק בעצים, שבישלו עליו וגם ישנו עליו כשהיה קר, והם גרו ממש ליד הנהר! אחי ואני, בני הדודים וילדים אחרים עשינו חיים שם! שיחקנו בחצר, טבלנו בנהר, טיילנו ביערות ו״ספגנו שמש ובריאות״ שחסרו לנו בעיר. היו להם בעלי חיים שונים, פרה, תרנגולות ועוד. אהבתי לאסוף צפרדעים קטנות וחרקים למיניהם ושיחקתי עם דבורים בכף ידי ומעולם לא נעקצתי. באמת אוהבת בעלי חיים עד היום.

     

    כילדה לא ידעתי על ישראל או על ציונות ועזיבת רוסיה. הורי כן תכננו עליה ובאיזשהו שלב אמרו לנו שנוסעים לארץ אחרת, אמרו לאמריקה (משערת שעל ישראל אסור היה לדבר) וביקשו שלא לספר לאף אחד. יום אחד יצאנו ברכבת לפולין, ואני לא סיימתי את שנת הלימודים, מה שיקרה לי עוד כמה פעמים. כשהתבגרתי, הבנתי שמשפחתי קיבלה רשות יציאה מבריה״מ בעקבות בקשת הורי לאיחוד משפחות!

     

    והעובדות הן שדודי מהכפר ומשפחתו כבר עזבו לפני כן לפולין,  מתוקף הטענה שהם בעצם פולנים!

    הכפר שלהם היה קרוב יותר לגבולות פולין כך שיכלו לטעון שהם פולנים.

    שכן לפי ההיסטוריה של ליטא היא הייתה מאוחדת עם פולין  וציינתי זאת בתחילת הפוסט.

    הורי הלכו על זה וביקשו להתאחד עם ״משפחתנו הפולנית״ ;)

     

    באותה תקופה שלטונות רוסיה לא איפשרו ליהודים לעזוב את בריה״מ ובטח לא לישראל, וכך יצאנו ללא כל רכוש כי נסענו רק לאיחוד משפחתי.

     

    ממש היהודי הנודד!

     

    פרק המשך מילדותי בפולין, שם גרנו שנתיים, ועל שהותנו באיטליה עד שהפלגנו לארץ, בפוסט אחר :)

     

    חג סוכות שמח!

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון