כותרות TheMarker >
    ';

    אין אדם שאין לו שיר

    1 תגובות   יום שבת, 12/10/19, 16:01

    לאחרונה התרגשתי לגלות שני שירים שלי, מראשית תקופת הכתיבה. מדובר בגיל שבו גיליתי שכתיבת שירים, עושה לי את זה. שיש במילות השירה, כוח נסתר, מעבר לפירוש המילולי הרגיל של השפה.

    מדובר בשירים: "לנגוע בך" ו"לו אך קטפתי את הדליה".

    מאז עברתי תקופות רבות, כאשר חלק נכבד מחיי נטשתי את הכתיבה, שכללה גם הרבה הומור. התרכזתי בקריירה, בעבודה ובחיים החומריים. כל אותה תקופה ציפיתי שהיצירה שלי תתגלה בכל זאת, איכשהו ושהחלום שלי להיות אדם יוצר, יתגשם.

    אל הכתיבה חזרתי בגיל די מבוגר, מתוך הרגשה שיש פה מהות עמוקה, שאי אפשר להתעלם ממנה. מתוך הבנה שהרוח גוברת על החומר והיא מה שחשוב באמת. הבנתי שיוצר צריך פשוט ליצור ולא לחכות שיגלו אותו. הגמול של היוצר היא ביצירה עצמה ולא בהכרה בו וביצירתו.

    היצירה היא מתת אל ומה שמקריב אותה על מזבח החיים החומריים, יוצא שכרו בהפסדו.

    אומרים שהחיים עצמם הם משהו שאנו מדמיינים ואין להם קיום ממשי. אם כך, אנחנו כולנו יוצרים, בעצם העובדה שאני חיים.

     

    לנגוע בך

    להושיט את היד ולהרגיש המגע

    המגע הנפלא

    שאת כל הגוף ממלאה

    בחום והתרוממות הנפש

    לנגוע בך: להתנער משממון היום

    לההפך לצעיר בעשר שנים תוך כמה רגעים

    לעבור את התהום של הנשיה

    חוסר האהבה והאכזבה

    להגשים בשנייה שאיפות ותשוקות כמעט מלידה

    לממש חלומות לגשר תהומות תוך שניות

    להביט בפניך הקורנים פתאום מאירים את עולם השיממון!

    להיות קרוב עד טווח הנשימה

    לחיות ביחד רגעי הגשמה

    אושר גדול כאילו ברגעים אלו ניתן לי הכול!

    לעמוד רגע ארוך בדממה

    להרגיש איך את חודר לי לנשמה

    אחר לחפש את שפתייך

    ולמצוץ מהם את אהבתך

    הרגע הזה היחיד היקר

    השווה בשנייה שנה שלמה

    כעץ יונק מאדמה חייו

    אנק ממנו עידוד וכוח ושמחה

    כי הוא מחסן מפגיעה ונותן חדווה

    זהו סוד נפלא אותו לוחשים שני בני אלוהים במסתורים

    כסוד הבריאה שלאדם בגן עדן נתנה

    וכגן ההוא גופך ובו גם התפוח האסור

    לכן אטבע בגן הרענן

    אשתה מי שפתיך כמעיין

    בעיניך אתבונן וכך ארגיש במין תחושה מלווה תקווה

    במרכז הגן והבריאה

    ריחיך משכרים

    ריח אלפי פרחים

    אז לקחתי את היד אותה אשק

    לא גן היא סתם כך

    כי נשמה טובה ואהובה

    אשר תיתן לי סיפוק מעבר להנאה

    לנגוע בך ולהיזקק ממחשבות שחורות

    ושממון הערפל

    ולקוות שאת מרגישה כך אלי

    גם כן

     

     

    לו אך קטפתי את הדליה

    דליה נחמדה ותמירה

    נתנה בשדות האביב ריחה

    ובמשיכה עזה באתי אצלה

    גבעולה העדין ובקצהו הפרח המשכר

    אליו גחנתי ואתבשם:

    אהבתי את הדליה את ריחה ואת מגעה,

    את הפרח שנשקתי ולשכוח יותר לא יכולתי!

    אחזתי בגבעול כאומר לקטפו

    לקחתו אתי לתמיד

    או אולי אחרי מרחק מה אותו להשליך

    אז הפרח התכופף ברתיעה

    בבושה בהסתייגות כאומר: אל-נא.

    כאן גדלתי ופרחתי מאדמה זו את יופיי שאבתי

    ולנטשה פחדתי

    אז התנחמתי בריחה ישבתי לצידה

    והיא השעינה עלי את ראשה ואני אחזתי בגבעולה

    דליה תמירה ויפה בשדות ארצנו גדלה

    מה ישתוקק לב לקטפה

    אך כלום תמשיך אז לתת ריחה

    הגם אז תשפיל ראשה בבושה

    ומבין גבעולה ריח נפלא?

    אם אך קטפתי את הדליה ונשאתיה לביתי

    שם תמלא את כולי

    ולא המשכתי את נפשי לייסר בתשוקה וגעגוע

    ועתה ברגעים עצובים רק דמותה

    ליפות ימי להמשיך התדע?

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/10/19 17:58:

      ארווין היקר נעים מאוד

      הזדהיתי עם מה שכתבת בפתיח

      וכל כך מבינה לליבך ואכן מרגש לגלות  במרחק הזמן שירים

      שכתבת בעבר וכל שיר לא נס ליחו

      התמוגגתי לקרוא את שני שירך

      והמילים בשירך " לו אך קטפתי את הדליה " ריגשו אותי במיוחד

      האנשה של הפרח, והתהייה הזו שלך להינות מיופיה ולשבת לצידה

      או לקטוף אותה ולקחת לביתך

      מניסיון - כשקוטפים פרח הוא קמל מהר יותר כאילו ניתקו לו את צינור החיים,

      אני אישית לא קוטפת  את הפרחים שבגינתי למרות שתמיד חשקה נפשי

      להניח אותם באגרטל בביתי ברוב פאר והדר

       

      פרופיל

      בולוג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארווין קליין: מדוע קראתי לבלוג שלי בולוג