כותרות TheMarker >
    ';

    הכל לכדי...

    למר ק' נגרם צער קל כאשר מוסך על ידה כי לא יוכל להמשיך לכתוב לה... ומי יכתוב לקולנל? לא פלא שאורסון וולס הוא בעצם קוסם... חרמנות או נמות!

    0

    עוד מעט... לא צריך הסבר

    10 תגובות   יום חמישי, 17/10/19, 23:55

    הרצון לחזור אל זרועותיה של אשה המחכה לי היה שברירי. הפנייה לבן עטר מעולם לא נראתה שוממת יותר כשחלפתי על "חדרים".  האיתות לאלפסי כמעט בגבול הניוטרל; דילוג/ חיבוק/ מיטה/ רגע לפני שפתחתי את הדלת אל אושר רגיל לעצמו. זינק האוטו ללא סיוע ברור. הבזק אור מסנוור החל בנסיעה רגועה באופן מטריד. דלת מהמורות, מישורית עד כאב, השקט דיבר בטון וודאי; הסחרור התערפל, בערגה מכושפת כך שרחש זעיר הכפיל רגעים מתוך עיניו של זבוב על הקיר. המסעות אל תוך עולמו הפרטי התחילו כאשר מיקם את עצמו בזמן אקדח מכוון אליו, מותיר לו אך להתבונן לאחור. בכל סוף בשורה עצב, וגם רגעי שמחה מודחקים. הדמדומים הם אשר בוחשים את המהלכים כשהשמש הופכת להיות יחסית. רוב הסיפורים מתחילים ברציף וגולשים אל גיהנום לילי בתוך פאבים אפלוליים. דיבורי סרק מורעלים לפני, אחרי, ותוך כדי אלכוהול. באתי ממצולות הים שונא הכל, ונואש לחיבוק. שילוב כפות ידיה של שירי בצורת נמסטה, הרחיקו את המספר מן המקרה- זעם תותבת העץ*

     

     

    גל גואה עם קסניה כמעט תפס אותי רחוק מהבית רחוק מהלב. גם אחרי ג'ק דניאל מהתל אפשר היה למצוא את "הדמעות המרות של פטרה פון קאנט" התמוטטות סתם חיכתה מן הצד מגששת, באותם רגעים שאתה חי רק בשביל עצמך- בדיוק לפני קריצה מתעלמת מאדישות.

     

    * הרמן מלוויל

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/10/19 21:49:
      ואל חוסר הזהירות- יכול להיות שאותו חוסר זהירות הוא האושר לאנשים מסוימים. (יש אנשים שהם יותר מאושרים שהם נזהרים).
        20/10/19 14:08:

      נשמע כאילו גם כשהאושר והשלווה נמצאים בהישג יד,

      אנחנו נמשכים אל האופל והקהות

        19/10/19 21:45:
      זה טבען של תגובות אינטליגנטיות של המגיבות/ והמגיב.
        19/10/19 11:45:
      מודה, שהכל נראה ברור יותר לאחר קריאת התגובות..
        18/10/19 22:38:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2019-10-18 18:12:35

      הרמן מלוויל וריח האלכוהול באוויר.

       

      "וקראו לי ישמעאל" באותה נשימה. אתה מבין אותי.

       

        18/10/19 22:32:

      צטט: גילהסטחי 2019-10-18 13:18:25

      נראה לי שהגיבור צריך למצוא את הדרך לגשר בין השחור ללבן.

      נכון גילה, לכן הגיבור נקלע לדמדומים שם תינתן לו האפשרות לגשר אם ישכיל לראות את האדום כתום, בין השמשות אל האפרפר שהופך למרינגו רגע לפני הכהות האמיתית, ושחור מוחלט. 

       

        18/10/19 22:16:

      צטט: ~ ~ 2019-10-18 00:27:38

      האמת שלא בטוחה שהבנתי.

      האם בילית עם מישהי בפאב?

      או באיזשהו חדר בין הסדינים?

      או שהיית שיכור מדי לזכור מה קדם למה

      האם קראו לה קסניה?

      בעצם לא משנה השם - קיבלת את החיבוק המיוחל?

       

      יכולתי להיות בין הסדינים אחרי הפנייה לאלפסי, אבל אז ניתנה לי האפשרות להרהר באושר ולבדוק את הגבולות שלו עם קסניה, כי כאמור באלפסי היכן שגרתי חיכתה לי בת זוגתי דאז. לא ייחלתי לחיבוק כי הוא חיכה לי בבית. זה סוג של הבחנה שכל מי שנכנס לפאב בלילה שונא את כל העולם הוא נואש לחיבוק. כל ברמנית ומלצרית מנוסה מבינה זאת, ומוצאת לה את הדרך לספק אותו בלי מעורבות (פיזית) כמו למשל התיאור של שירי. אני מקווה שהצלחתי להבהיר לך קצת את התמונה.

      הרמן מלוויל וריח האלכוהול באוויר.

        18/10/19 13:18:
      נראה לי שהגיבור צריך למצוא את הדרך לגשר בין השחור ללבן.
        18/10/19 00:27:

      האמת שלא בטוחה שהבנתי.

      האם בילית עם מישהי בפאב?

      או באיזשהו חדר בין הסדינים?

      או שהיית שיכור מדי לזכור מה קדם למה

      האם קראו לה קסניה?

      בעצם לא משנה השם - קיבלת את החיבוק המיוחל?

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      shimenben
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין