כותרות TheMarker >
    ';

    הילדים שהביאו את הגשם

    0

    מסע אל עצמי בגרוזיה פרק א

    5 תגובות   יום שבת, 19/10/19, 18:15

     טוב שאני כאן 

    כאן זה אומר במקום הזה וזמן הזה

    לא קל להיות כאן 

    נולדתי כאן בעיר החופש הגדול וביום האחרון לחופש הגדול 

    השנים עוברות עלי כפי יכולתי בנסיבות הקימות 

    והנה כבר הדור הצעיר מתחיל להתבגר מול עיני 

    אוטוטו הם מתחילים לגדל אותי בחן וחסד מקוה שלא יגיע לרחמים גם .

     

    בין לבין מבליח זיכרון אמא שנפטרה בגיל צעיר , לא היה לי זמן למסע שורשים לכיון שלה 

    תמיד הצד של אבא היה יותר דומיננתי ומעורב בחיי .

    מוזר , תמיד אמרתי לה בית אמי הוא בעצם בית אבי? 

    ותמיד היתה לי תחושת החמצה שיש לה משהוא ענק לתת לי אבל הוא חולף במהירות המאה עשרים וניבלע 

    בין הריצות 

    כך עברו השנים.

    אמא אמרה לי שהיא ילידת ירושלים דור 7 , כך שמעבר לזה לא התעניינתי

    נסיעות לכותל ביגלה עם זעתר והומור מדהים ירושלמי, היו חלק מחיי הימיום שלנו ממילה,

    אין גם צורך לחפש יותר , כי זכיתי אני מכאן ! 

     

    יום אחד הבן הצעיר שלי בן 30 כבר ... התרווח על הספה ואמר לי , באל לי לנסוע לגרוזיה רוצה לבוא איתי ?

    גרוזיה זו ארץ המוצא של אמי לפני ה 7 דורות האלו .

    מהר עניתי לו שכן, רק יש לי לגרד קצת כסף מפה ומשם אבל אשמח לנסוע אתו לטייל .

     

    אחרי שבוע הצטרף גם הבן הגדול שעובד בכל העולם ואישתו ,

    נעמד מולי עם המכשיר הנייד החדש בשמאלו

    והחזיק את המכשיר הישן ביד ימינו, 

    מכדרר באצבעו ומריץ את גלגל ההודעות על המסך שלו בהסח דעת למעלה ולמטה

    מזכיר לי את אלו שמחזיקים מחרוזת  תפלה ומכדררים חרוזים להנאתם.

    מפעם לפעם הוא מבליח אלי מבט ואומר : שמעתי שאת רוצה לטייל בגרוזיה .

    כן בטח אני רוצה, עניתי במהירות לאור תשומת הלב שלו, רק עוד קצת כסף ולארגן איפה ומה ליראות . 

     

    האמת ...אני קצת כבדה בפרויקטים . נחנקת מרוב משימות אחראיות שצריך להכין מראש. 

    אבל הוא מהגובה שלו הציץ ואמר טוב אז נוסעים 

    האצבע המיומנת שלו כבר כידררה וגילגלה חברות תעופה וטיסות מחירים מועדים .

    כמו ברולטת מזל נעצרה האצבע על משבצת והכריע את זמן ומועד הטיסה.

    מאותו רגע עף לי הראש . 

    המהירות שלהם מדהימה איזה כיף על המיומנות הזו.

     

    כך אספנו לנו שלשתינו מיומנות קלת אצבע 

    ובלי להתמהמה הרבה , נקבעו היעדים לשבוע ביחד. 

     

    ואו אמרתי לו 

    איזה עולם קל נהיה כאן פשוט תענוג

    המראתי בתוכי נפשי וכבר היתי בעיפוף על מהחויה לנסוע עם שני בני האהובים 

    אל מסע שחותך במהירות את הזמן אל העבר 7 דורות אחורה 

    של אמי תמר הירושלמית האדמונית מלאת שימחת החיים 

     

    עיר הולדת אמי התברר מסיפורי דודי יצחק , כ קוטאיסי

    שם מישפחתה העיברי דבארה , אבל הגרוזיני הוא דבראשוילי 

     

    עוד בפאתי העיר פעם ראשונה בחיי התחלתי לחוות את הדבר שמעולם לא חויתי בחיי.

    כעס התישב בתוכי וקינן וזעם . נהיתי כמו חיה פצועה .

    נהמתי לתוך עצמי , אולי ילדי שמעו את זה מפעם לפעם כי ניסית לשתוק

    העניים שלי הביטו בשינאה על הכול 

    העיר עצמה הבתים  שיקפו בהחלט את סיבת שינאתי בשתיקה ספוגת כאב 

    הקירות הקלופים בתים שעדין גרים בהם ניראו כעזובים 

    זיקנה של מאות שנים אחזה בהם , סדקים אל גבי סדקים בלי סימן של תיקון או נסיון שיקום בשילוב סיגנונות, 

    כך הם דעכו אל תוך עצמם לפחות מאה שנה,

    מקום מקולל אין ספק הסברתי בשקט ועניתי לעצמי 

    שאריות הרשע ספוגים כאן ובטח עדין מתקימים כאן .

    אין חדוות חיים ויופי ברחובות המצולקים האלו 

    פשוט מקום מוכה רישעות.

     

    הסתכלתי על הילדים והאנשים שחיים שם 

    איך הם בתוך כל זה , האם הם מודעים למה שקורה שם?

    הם ניראו לבושים כמוני, אפילו באותה אופנה , לא מגונדרים ולא מוזנחים 

    ענו לעניין לשאלותנו כיונו אותנו לדרכינו ולא מעבר לזה 

    לא ציפיתי ולא רציתי . כל כך כעסתי .

     

    ירושלים היה שם הרחוב שחיפשנו ומצאנו במהירות 

    כמה צר עולמינו ,עיקבות זיכרון , סימון מהירים ופשוטים

    כך עלינו על רחובות השכונה של אבותינו הגולים לא צריך וויז רק שם אחד שנישמר.

    בתים צמודים של 2 קומות הלכו והמשיכו עד קצה העיר

    שם ההזנחה היתה עצומה . רחובות נטושים הדלתות קורסות לתוך עצמם

    המסע בזמן הוביל אותנו מעבר למאה שנות הזנחה שהיו בשאר האזורים

    אמרתי לילדי, ניראה שהם גרשו את היהודים ומאז המקום נדם במכה אחת

     

    ''

     

     

     

    הלכנו ברחוב השומם בכביש , ניזכרתי במערבון בצהרי היום 

    שבו קלינט איסטווד מתהלך ברחוב שומם של עירה נטושה 

    רעש קטן נישמע 

     ניפתח שער שלא היתי מעזה לגעת בו . מתוך השער יצאו שתי נערות 

    לבושות ונקיות , מחזיקות מכשיר נייד חדיש בידם ובקולות שימחה דיברו בניהן והמשיכו לנוע במורד הרחוב .

    היתי בהלם מהפער.

    איך הם חיות בתוך הריקבון הזה

     

    ממקום אחר יצאה אישה צעירה וקראה , מושה מושה .

    בגל השם הרשתי לעצמי להתקרב ולנסות לדבר איתה,

    סליחה אמרתי, אולי את יודעת אם יש כאן אנשים יהודים שגרים ברחוב הזה

    היא הסתובבה וקראה לאביה , הוא בנעימות ענה שלא הוא לא מכיר אולי שם למעלה ענה וכיון למעלה הרחוב

    אמרתי לה את יודעת השם של הילד שלך הוא שם יהודי משה 

    את לא מכירה ?, היא גם חיכה בנעימות וענתה לא אני לא מכירה .

    מוזר.. לרגע חששתי שאולי אני והשאלות שלי בעצם יבהילו כל יהודי להודות  בזהות שלו 

    הרגשתי נבוכה מהמצב

    הנעימות הזו שחוזרת על עצמה העביר בי צמרמורת של קור.

     

    המשכנו לכיון בית הכנסת , הוא ניראה סגור ולא היתה נפש חיה מסביב

    איך שהתקרבנו מיניבוס של תירים נעצר ליד ,וירדו ממנו תירים שניראו מארץ אירופאית קרה 

    בהירי עור ומבט. המדריך שלהם התקרב לשער בית הכנסת, ומשהוא מבפנים פתח את הדלתות

    זרמנו איתם פנימה 

    תוך בית הכנסת היה יפיפה כולו עוטר צורות וצבעים כמיטב המסורת של בתי תפילה 

    כל הקירות היו מקושטים בצבעים מרהיבים 

    מגן דויד בתוך לבבות מקיפים שולבו שם ,

    שלט אחד היה כתוב בעיברית לא ישא עוד גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" כמה עצוב משפט כזה, כל כך לא אפשרי לעם שלנו. הלואי אמן אמרתי לעצמי 

    ניגשתי לקופת הצדקה ושמתי שם מטבע , רציתי לשים עוד אבל ההד שהמטבע עורר נשמע בכל בית הכנסת כפעמון גדול . החלטתי לשים שטר כדי לא ליצור רעש .

    ניגשתי לאיש שפתחת את הדלתות , שאלתי אותו איפה האנשים ? האו אמר אין אנשים כולם נסעו לבוטומי

    אבל תבואי ביום שבת ב 9 יש כאן כמה אנשים , אמר בחיוך עדין והחלטי והוביל אותנו לצאת , 

     

    בית הכנסת הזה ניבנה לאחר גירוש היהודים , הפלישה הקומוניסטית ניסתה להשאיר את אחרוני היהודים שם 

    כניראה הצליח להם מאחר ויש שם קצת אחרונים. הסבים שלי התפללו במקום אחר , 

     

    בשבת שבתי לראות את האנשים

    הפעם החצר היתה פתוחה , ניכנסתי לאולם והרגשתי שהאויר עכשיו מלא בתחושה אחרת מהביקור הקודם. היו שם 3 מתפללים , הם הביטו בי מצפים למוצא פי ,

    שבת שלום ברכתי, שבת שלום ענו לי, והמשיכו להביט בי. זירזתי את עצמי לדבר כי היתי בעמדת חויה להתבונן ולספוג את הצאצאים האחרונים . אני מישראל אמרתי להם בעברית, 

    המשך בפרק הבא...

     

     

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/10/19 23:51:

      צטט: א ח א ב 2019-10-21 21:39:27

      זכור לי הביקור בבית הכנסת בקוטאיסי לפני מספר שנים. לגיאורגים הרבה שמות עבריים - תמר, דויד, שמעון, יוסף. טיול מרשים ואוירה נהדרת.

      תודה אחאב מעניין תמר היה שם המלכה שלהם בעבר. מעניין למצוא שם אנשים ממשיים כי אני לא ממש נתקלתי בהם . אבל יומים בעיר אחת זה באמת כלום .
        25/10/19 23:49:

      צטט: דוקטורלאה 2019-10-21 22:55:24

      קראתי את דבריך בהתרגשות רבה ואני כבר ממתינה להמשך... אני נולדתי בישראל לאמא שהגיעה לכאן כילדה קטנה, בת ארבע בערך, ולאבא שהסתלק מרצונו מהגולה. אמי לא רצתה לבקר בשום ארץ אחרת, ואבי , כאשר הצענו לו לנסוע עמו לעיר הולדתו, אמר לנו כי אנו טועים, הוא יליד הארץ הזאת...הוא לא רצה אפילו לשמוע על ביקור בארץ הולדתו. בעלי ואני, ילידי ישראל, התקשינו להבין מדוע אין רצון לבקר בעיר שהאדם נולד בה...

       

      תודה לאה , זו פעם ריאשונה שאני חויתי את תחושת ההגירה והגלות , כל כך שמחתי לחזור לכאן,להתחדש באהבה של מה שיש לי פה, למרות כל הקשיים והקיטורים הימיומים. באמת תחושה שזה המקום שלי , וזה עוגן ענק בנפש שלי ,

        21/10/19 22:55:
      קראתי את דבריך בהתרגשות רבה ואני כבר ממתינה להמשך... אני נולדתי בישראל לאמא שהגיעה לכאן כילדה קטנה, בת ארבע בערך, ולאבא שהסתלק מרצונו מהגולה. אמי לא רצתה לבקר בשום ארץ אחרת, ואבי , כאשר הצענו לו לנסוע עמו לעיר הולדתו, אמר לנו כי אנו טועים, הוא יליד הארץ הזאת...הוא לא רצה אפילו לשמוע על ביקור בארץ הולדתו. בעלי ואני, ילידי ישראל, התקשינו להבין מדוע אין רצון לבקר בעיר שהאדם נולד בה...
        21/10/19 21:39:
      זכור לי הביקור בבית הכנסת בקוטאיסי לפני מספר שנים. לגיאורגים הרבה שמות עבריים - תמר, דויד, שמעון, יוסף. טיול מרשים ואוירה נהדרת.
        21/10/19 21:39:
      זכור לי הביקור בבית הכנסת בקוטאיסי לפני מספר שנים. לגיאורגים הרבה שמות עבריים - תמר, דויד, שמעון, יוסף. טיול מרשים ואוירה נהדרת.

      רשימה

      • http://cafe.themarker.com/post/2846109/

      ארכיון

      פרופיל

      עדיה פילו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין