כותרות TheMarker >
    ';

    עניינים יומיומיים

    דברים של יום יום בחייו של פנסיונר בטלן, שאין לו זמן.

    נשיא בית המשפט העליון כאחד הנוסעים

    1 תגובות   יום ראשון, 20/10/19, 16:44

    את מאיר שמגר פגשתי פעם או פעמיים בנסיבות חברתיות. לא דיברנו, אבל התרשמתי מאישיותו החמה והחברותית. מפגישות ארעי אלה ודברים שקראתי עליו כשכיהן בתפקידים ציבוריים, אני משוכנע שהדברים של שי גולדן, הינם מדוייקים.  

    כתב העתונאי שי גולדן: "בשנת 1993, שירתתי כדייל קרקע בחברת "אל-על. באחד מימי הקיץ הומי האדם, נתקלה עיני במאיר שמגר עומד בתור לבידוק הבטחוני, כאחד האדם, בחלק של הנוסעים במחלקת התיירים.  

     

    ''

     

    מאיר שמגר בתמונה אחרונה (ישראל היום) 


    לפי חישוביי, היה עליו להמתין בתור למעלה משעה, עד שיעבור לצ'ק אין ומשם הלאה. "נשיא בית המשפט העליון!", הצבעתי עליו. ללא מאבטחים. ללא עוזרים. ללא מלווים. רק הוא, ורעייתו, בתור לבידוק הבטחוני. ניגשתי אליו, כדי להציע לו ליהנות מהשירות שמציעה המחלקה שלנו – מקום שבו הבידוק אורך שניות קצרות.
    "מר שמגר?", נפניתי אליו, בזהירות, מתוך חשש שאפשר וטעיתי בזיהוי. הוא היה גבוה להפתיע, צנום מאד, אבל עמידתו זקופה. שיערו כסוף ומקליש וכפות ידיו אחזו בעגלת המזוודות. "כן", הוא השיב. "שמי שי, ואני נציג 'שירות שלום', המיועד לנוסעים חשובים. אשמח ללוות אותך לדלפק הבידוק שלנו ולחסוך לך את התור". הוא נתן בי מבט קצר, הייתי אז בן 22, ואמר בשלווה, "אנחנו מרגישים פה מאד בנח", והתכוון אליו ולרעייתו.
    הטרמינל הקטן היה צפוף, סואן, הומה, דחוס, ומאד לא נעים. "אלה ההוראות שלנו, כאשר אנו מזהים נוסע חשוב, לקדם אותו ולהקל עליו".  
    "הוא הביט בי בשלווה ואמר, "ידידי, אני לא נוסע חשוב. אני נוסע כמו כל אחד מהנוסעים כאן. ובאמת, אנחנו בטוב כאן. תודה על הצעתך". לא היה זה המקרה הראשון בו זיהיתי בתור חבר כנסת או פרצוף מוכר אחר. כולם נעתרו,ללא היסוס, לטובת קיצור תהליכים זריז ואלגנטי. הוא היה הראשון שסירב.
    "אבל אדוני, אתה נשיא בית המשפט העליון", הזכרתי לו. "יש לי כרטיס למחלקת תיירים, ועליי לעמוד בתור של מחלקת התיירים. זה לא הוגן שאני לא אעמוד בתור והם כן", אמר והחווה בראשו על האנשים סביב. "אני ממש מבקש, אדוני", ניסיתי בפעם האחרונה, והוא אמר, "הכל בסדר. עשית את מלאכתך כראוי, עכשיו שוב לעמדה שלך. אני מבטיח לך שנסתדר כאן". "
    "מסביב החלו האנשים מרימים עיניהם ומזהים את הדמות שנעמדה ביניהם בתור. התלחששויות התחילו, מבטים לוכסנו, ושמגר החל זע בחוסר נוחות. "בבקשה", אמר בקול רך, "שוב לעמדתך". שבתי לעמדתי וליוויתי אותו במבטי לאורך השעתיים בקירוב שעמד שם. ואז, כשעלה במדרגות הנעות, עם שאר הנוסעים, לעמדת בידוק הדרכונים, אמרתי לשותפתי לדלפק 'יש שופטים בישראל'. והיא אמרה, 'כן, אה?'"

    חדשות טובות

    בעבר, כתבתי שתל אביב עיר מסוכנת וציינתי שרוכבי אופניים חשמליים וקורקינטים, פוגעים בהולכי רגל ואלה עלולים להישאר הרוגים על המדרכה או אולי לצאת בשן ועין לבית החולים הקרוב. מי יזהה את הרוכב/ת שדהר ונעלם? דרוש מספר לכל כלי כזה, שעד ראיה או פקח יוכל לזהותו ואפשר יהיה להתלונן במשטרה.

    ביום ששי האחרון, שמעתי בחדשות ערוץ 13, שבמשרד התחבורה חושבים על התקנת מספרים לאופניים וקורקינטים חשמליים. לא משהו גדול ולא יקר.
    מעולה!

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      יאיר דקל.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין