כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    כל נדרי, כל נדודי - יום הכיפורים תש"פ, ירושלים

    42 תגובות   יום שני, 21/10/19, 17:50

    יהודי יודע מה עושים ביום הכיפורים, היום שהתקדש יותר מימים אחרים, מאבותיו בא לו.

    אבל מה עושים ביום הכיפורים חילוניים גמורים כמוני או מי שהתפקרו. לבית הכנסת לא ילכו, לצום, לא יצומו. אולי יצפו בסרטים. לא חבל לבזבז כך את השקט המופלא, את הקדושה שבאוויר שמביאים אתם ההשבתה של הגוף, של העיר, של הרעש, של התנועה, משמעותו של היום.


    ומה יעשו תיירים, שאינם יהודים, שהגיעו או נקלעו ליום הכיפורים, מה יעשו ערביי העיר, מה אני אעשה, מה עשיתי.

     

    לא מתמיד אני מתלבטת. כילדה, ידעתי גם אני מה עושים, אם כי צריך היה לטרוח שבעתיים. קיום  יום הכיפורים כשבתון לא היה מובן מאליו בפולין הקומוניסטית. להיפך, קיומו היה אסור.

     

    כדי לא לעבוד ביום הכיפורים אבא נאלץ להתחלות. להזמין רופא הביתה, בגלל "כאבי הגב". כשהרופא הגיע ובקש ממנו להסתובב במיטה, הוא הסתובב. מזלו שאמא היתה גם כן בחדר, היא גנחה במקומו.

    הרופא שנדהם שאל מיד, "מי פה החולה, הגברת או האדון?" ואמא, בלי היסוס, ענתה, "בעלי, אדוני הרופא, אבל הוא כל כך מתבייש, לא אחת סבלתי מכאבי גב, אני יודעת כמה כואב לו."

    אבא קבל כמה ימי מחלה, אין לי מושג אם בזכות גניחותיה של אמא או בזכות מה שהרופא קבל מתחת לשולחן.


    ואני, כשחזרתי לבית הספר, גם כן הייתי צריכה להצדיק את ההעדרות.

    רעדתי בדרך לקתדרה, אחרי שהמורה קראה בשמי ובקשה ממני אשור מחלה. בידי נשאתי  שקית נייר חומה עם בושם, שוחד למורה. רק שהשקית לא תפול לי, שבקבוקון הבושם לא יתרסק, שריחו לא יתפשט בכתה, שאף אחד לא ידע, לא יגלה, כמה שקרנית, היהודייה הקטנה הזאת.


    אחר-כך בארץ, הצומות שצמתי, הישיבה בעזרת הנשים, הנסיון להקשיב לקולות המתפללים, לניעות הגוף, למלמול הבלתי פוסק, הבלתי מובן, לאנחות הנשים, ופתאום, הבכי של אמא.


    והיתה קריאה,  וצעדות ברגל לים, התחמקויות מבית הכנסת, ועם זאת המשכתי לצום. המשכתי עד שהורי מתו באיבם, כל אחד באיבו . עם מותם נסדק בי משהו שעד היום לא התאחה. לא חזרתי לצום. לא חזרתי לבקר בבתי כנסת.


    ועכשיו, מה עכשיו, בירושלים.


    אני מתה, או נכון יותר, חיה על ירושלים, כל השנה אני אוהבת את העיר הקשה הזאת, אבל ביום הכיפורים, כשהיא נעטפת בשקט המבריא, המאפשר לראות, להקשיב למה שסביב ולמה שבפנים, אהבתי אליה גדֵלה שבעתיים. כי מהיסוד הזה, השקט, אנחנו בנויים, משם באנו לפני כל המהומה ולשם נשוב אחריה. כמה טוב להיספג בשקט הזה, כמה הוא פוקח עיניים ליופי.


    "אנחנו צריכים לאמץ יום כזה, גם אצלינו", אמר בקנאה ובהתפעלות, עוזר המאמן האוסטרלי של הפועל ירושלים בכדור סל, ששמעתי את התפעלותו בארוחה משותפת, אחרי שחווה את יום הכיפורים לראשונה,  "אהבתי את היום הזה," אמר הגוי, בלי לדעת דבר על יום הכיפורים. "ההשבתה המוחלטת, השקט - חייבים לאמץ את זה בעולם כולו. בטח אצלנו. ניסיתי להסביר לבת שלי בטלפון, מה שקורה פה, מה שהרגשתי ,ולא היו לי מלים. מי שלא חווה את זה לא יבין."


    אז מה עשיתי ביום הכיפורים תש"פ.


    שוטטתי. שוטטתי כדי להיספג בשקט, כדי לראות מבעד למשקפיו את הבהירות הגדולה  שהוא מאפשר.


    ''

    יום הכיפורים תש"פ, אי אפשר להכיר את חטיבת ירושלים, מהרחובות הסואנים והמפוקקים בירושלים ובארץ


    ''

    וממול לחומות, ראו את  ההבדלים: כפר דוד, שקם על הריסות ממילא, על כיפותיו הגסות, לעומת הארכיטקטורה הנינוחה שאינה צועקת את קיומה, של מלון קינג דוויד, כבוד לייחודה של ירושלים וזלזול בה


    ''

    השירותים מול שער יפו, נעולים כמובן, לתפיסת עיריית ירושלים, מילא ביום חול, אבל ביום הכיפורים, מי יזדקק להם, ודאי לא ההמון הנוהר לכותל, קדושים כולם...


    ''

    בשער יפו, השקט פוקח עיניים ליופי

     

     

    ''

    ''

    דווקא בירושלים, האפופה ביום הכיפורים צום ותפילה, אין יוצא ואין בא, שמחתי למצוא את בית הקפה הקטן בחצר של כנסיית המשיח פתוח ומשרת את התיירים שמצאו בו  מפלט מהצום. אגב, כנסיית המשיח, היא הכנסיה הפרוטסטנטית (האנגליקנית) הראשונה, שנבנתה בירושלים בשנת 1849. שכנו בה בעבר, הקונסוליה הבריטית, בית החולים המודרני הראשון בירושלים, בית ספר, בתי מלאכה והדואר הבריטי

    נדמה לי שתיבת הדואר שלמטה, חצובה בקיר מאז


    ''


    ''

    לא רק התיירים, לא רק אני, נדמה לי שגם הוא לא צם


    ואחרי השוטטות, כשהעייפות הכריעה , למדתי את "כל נדרי".


    ראשיתה של התפילה , שמקורותיה עממיים, במאה התשיעית לספירה. בגלל תוכנה, התרת נדרים - "כל נדרי" כמו אפשרה חזרה מן הנדר ומן ההתחייבות ומן השבועה, וכך איימה על סדרים קיימים ועוררה חשש מפני אנרכיה - ובגלל סגנונה המשפטי והיבשושי היא עוררה את התנגדות הרבנים ואף כונתה "מנהג של שטות".

    וודאי לא נחשבה בעיניהם ראויה לפתוח את יום הכיפורים הקדוש.

    כי מה שווה הנדר, אם אפשר לבטלו, ולאן אנחנו באים, אם באמת ובתמים נבטל את הנדרים ואת ההתחיבויות  וייסלח לנו . "ולכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה".


    ''

    ברחוב חב"ד בירושלים, בדרך לכותל, שלט שנה טובה ומעליו מסגד, אין כמו הפרדוקסים של ירושלים


    ''

    ''

    והערבים, תושבי ירושלים, מה נשאר להם לעשות חוץ מקטיף זיתים אקראי , "את לא מהמשטרה?" שאלו אותי, כשבקשתי לצלם אותם


    היום "כל נדרי"  נחשבת לאחת התפילות החשובות והקדושות ביותר ליום הכיפורים, שמידי שנה מעבירה רעד בליבותיהם של מיליוני יהודים. תפילה שמספר ניגוניה כמעט  כמספר גלויות ישראל.


    כל נדרי
    בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה
    עַל דַּעַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא
    וְעַל דַּעַת הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה
    אֲנַחְנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל אֶת הָעֲבַרְיָנִין

    כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי וְנִדּוּיֵי וַחֲרָמֵי וְקוּנָמֵי וְקוּנָחֵי וְקוּנָסֵי
    דִּי נְדַרְנָא וְדִי נִנְדַּר
    וְדִי אִשְׁתְּבַעְנָא וְדִי נִשְׁתְּבַע
    וְדִי נַדֵּינָא וְדִי נְנַדֵּי
    וְדִי חֲרַמְנָא וְדִי נַחֲרִים
    וְדִי אֲסָרְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא וְדִי נֶאְסַר
    מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁעָבַר עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה שֶׁבָּא עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם
    וּמִיּוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם
    נִדְרָנָא לָא נִדְרֵי
    וּשְׁבוּעָנָא לָא שְׁבוּעֵי
    וְנִדּוּיָנָא לָא נִדּוּיֵי
    וַחֲרָמָנָא לָא חֲרָמֵי
    וֶאֱסָרָנָא לָא אֱסָרֵי
    כֻּלְּהוֹן אִתְחָרַטְנָא בְהוֹן
    יְהֵא רַעֲוָא דִי יְהוֹן שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקִין
    לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין
    וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם
    כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה


    הופתעתי, שיש מלים בתפילה שאינני יודעת את פירושן, מה זה, "וְקוּנָמֵי וְקוּנָחֵי וְקוּנָסֵי" ומה זה, " רַעֲוָא"?


    'קונם', 'קונח' ו'קונס' הם כינויים לקרבן, ומשמשים כדי לבטא נדר שבן אדם אוסר על עצמו כקרבן, שאסור לו ליהנות ממנו כי יעודו לה' או לכהן."

    רעוא הוא רצון, " יְהֵא רַעֲוָא דִי יְהוֹן שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקִין"  – יהי רצון ('יְהֵא רַעֲוָא') שיהיו ('דִי יְהוֹן') כל נדריי בטלים ונסלחים לפני המקום.

     

     

    הלינק למלות התפילה ופירושן ולגרסאות השונות של ביצועיה.

    https://web.nli.org.il/sites/nlis/he/song/pages/song.aspx?songid=569#7,135,1810,43

     

    ''

     

    ''

    כל נדרי, מבצעים יצחק פרלמן והחזן יצחק מאיר הלפגוט

     

     

    ''

    ''

    כל נדרי בנוסח אשכנז, ששי קשת


     

    ''

    ובדרך חזרה הביתה,  בצהרי היום, שנהיה חם, מצאתי את עצמי בפטיו במורדות הר ציון, מול הנוף הנפלא הזה, אני ועוד תייר אחד ודממה


    עדיין לא החשיך, עדיין סוכות, עדיין אפשר לי לאחל לכם פתקא טבא, או א גיטע קוויטעל!

     

     

    כתבה וצלמה: באבא יאגה

     

    © כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (42)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/11/19 23:23:

      צטט: נומיקן 2019-11-10 16:59:08

      באיחור ניכר הגעתי לטור המקסים הזה. תודה
      בשמחה

       

        10/11/19 16:59:
      באיחור ניכר הגעתי לטור המקסים הזה. תודה
        25/10/19 13:43:

      צטט: liat62 2019-10-25 13:22:04

      שקט זה דבר נפלא, כך גם ירושלים (בחלקים מסויימים שלה), וכך גם חתולים באשר הם. וכך גם הפוסטים שלך. כנסיית המשיח היא אי של שלווה ורוגע, ובית הקפה שלהם, ולא רק הוא, שווה ביותר. גם מחירי העוגות שפויים יחסית למקומות אחרים. לצערי( או שמא לא כל כך לצערי), כל מה שקשור בפולחני הדת היהודית, ובדת היהודית עצמה מרתיע אותי (בלשון המעטה). הם תמיד נשמעים קולניים ויללניים משהו לאוזני. סוג של התקרבנות יהודית נצחית. שלא לדבר על הכפייה וההדתה (או כפי שקרא לזאת מתחסד אחד "מסורתיזציה"). אבל זה כבר לפוסט אחר...או לזמן אחר :))

      שששקט, אכן, ליאת.
      כן מחירי העוגות שם ובבית הקפה בכנסית דורמציון, שגם היא שווה, טובים מאד. הדת היהודית לא מרתיעה אותי. אף שאני חילונית גמורה, היא מעניינת אותי מאד. שנה טובה ותודה רבה

       

        25/10/19 13:40:

      צטט: barir 2019-10-22 08:21:30

      כל כך נהניתי לקרוא אותך ולשוטט איתך. המשיכי להנעים לנו. גם אני הייתי בירושלים בגן המפלצת עם הנכדים שלי וטיילנו מעט באיזור. תודה ושנה מופלאה♥

      תודה רבה, מרסיה, הנכדים בטח נהנו מהמפלצת. שנה טובה גם לך
        25/10/19 13:22:
      שקט זה דבר נפלא, כך גם ירושלים (בחלקים מסויימים שלה), וכך גם חתולים באשר הם. וכך גם הפוסטים שלך. כנסיית המשיח היא אי של שלווה ורוגע, ובית הקפה שלהם, ולא רק הוא, שווה ביותר. גם מחירי העוגות שפויים יחסית למקומות אחרים. לצערי( או שמא לא כל כך לצערי), כל מה שקשור בפולחני הדת היהודית, ובדת היהודית עצמה מרתיע אותי (בלשון המעטה). הם תמיד נשמעים קולניים ויללניים משהו לאוזני. סוג של התקרבנות יהודית נצחית. שלא לדבר על הכפייה וההדתה (או כפי שקרא לזאת מתחסד אחד "מסורתיזציה"). אבל זה כבר לפוסט אחר...או לזמן אחר :))
        25/10/19 13:07:

      צטט: bonbonyetta 2019-10-25 10:39:41

      *

       

      יום הכיפורים הוא תמיד הזדמנות לדברים, לחוויות, ולמעשים שונים. גם לראייה שונה של הדברים.

      והתמונות שלך מקסימות, את חלקן אהבתי מאד מאד, אבל כולן טובות.

      והחתול עלה על כולנה, לא? תודה רבה, בונבון

       

        25/10/19 13:06:

      צטט: עמנב 2019-10-25 00:12:32

      תודה על השיתוף, אסתר. החילוניות שלי כנראה קצת פגומה - אני צם ולא מצלם ביום כיפור. שבת שלום, עמוס.
      איש באמונתו ובחילוניותו יחיה, שבת שלום , עמוס

       

        25/10/19 10:39:

      *

       

      יום הכיפורים הוא תמיד הזדמנות לדברים, לחוויות, ולמעשים שונים. גם לראייה שונה של הדברים.

      והתמונות שלך מקסימות, את חלקן אהבתי מאד מאד, אבל כולן טובות.

        25/10/19 00:12:
      תודה על השיתוף, אסתר. החילוניות שלי כנראה קצת פגומה - אני צם ולא מצלם ביום כיפור. שבת שלום, עמוס.
        24/10/19 22:16:

      צטט: OritZehavi 2019-10-24 19:59:23

      יפה. נוגע בכולנו. מפייס, מלטף, מאזן. זה מה שעושים לי החגים.
      נכון, אורית, שנה של בריאות, שתהיה לנו ופיוס וליטוף גם כן

       

        24/10/19 19:59:
      יפה. נוגע בכולנו. מפייס, מלטף, מאזן. זה מה שעושים לי החגים.
        24/10/19 14:13:

      צטט: גילהסטחי 2019-10-24 11:28:42

      השקט החיצוני מחלחל פנימה, ואפשר לחוש את המשמעות ולדייק את מקומנו בין התרבות שסובבת אותנו לבין המהות שלנו. אוהבת את הסיפורים שהצמיחו אותך.
      תודה רבה, תארי לך, גילה, שאפילו אני אוהבת את הסיפורים שהצמיחו אותי, למרות שיש בהם לא מעט עצב, עצב מעצב
        24/10/19 11:28:
      השקט החיצוני מחלחל פנימה, ואפשר לחוש את המשמעות ולדייק את מקומנו בין התרבות שסובבת אותנו לבין המהות שלנו. אוהבת את הסיפורים שהצמיחו אותך.
        23/10/19 20:39:

      צטט: ארנה א 2019-10-23 18:43:23

      תודה על ה'משהו' הזה בכתיבתך , שלא רק מזמין לסיור, אלא גם סוחף במסלולו, בתוכנו ובחשיפה האנושית של המספרת, שרק מרמזת ומכוונת אל פתחי מעמקים. שנה טובה לך.
      נגעת בליבי בדבריך. תודה רבה, ארנה

       

        23/10/19 18:43:
      תודה על ה'משהו' הזה בכתיבתך , שלא רק מזמין לסיור, אלא גם סוחף במסלולו, בתוכנו ובחשיפה האנושית של המספרת, שרק מרמזת ומכוונת אל פתחי מעמקים. שנה טובה לך.
        23/10/19 14:24:

      צטט: גליה ק 2019-10-23 12:43:30

      שוטטות אקראית בבדידות בתוך שקט מוחלט, כשרבים מסוגרים עם תפילות וצום יכולה להאיר את המודעות ולהעשיר אותה לפעמים יותר מאשר שיתוף ידע וחוויות עם אחרים. מומלץ. בקשר לכול נדרי, מזכיר לי את התפילות בבית הכנסת בילדותי. היתה לחזן מנגינה שהרעידה לי את הנשמה. היא לא היתה מאלו שהדגמת כאן. אבל המשמעות של נדרים היום, כמו הרבה מנהגים יהודיים, נראית לי מופרכת. נדרים כשעצמם הם עוד עול של רגעים קפריזיים שיכולים להרוס חיים. לכן, הסליחה להם מתאימה למי שמאמין בהם.
      תודה רבה, גליה, כל מלה בסלע

       

        23/10/19 14:23:

      צטט: תכשיט 2019-10-22 18:14:05

      תמיד נהנית לקרוא אותך והפעם גם לטייל איתך בירושלים.. אמצע שבוע טוב....
      כן, תכשיט, אהבתך לירושלים, מן הידועות. תודה רבה ובכלל טוב

       

        23/10/19 14:20:

      צטט: sbhsport 2019-10-22 17:42:10

      הלוואי היה כיפור מגיע פעמיים בשבוע ;) איפה השקט הזה כשבאמת צריך אותו?
      נו, איפה אם לא בתוכינו?

       

        23/10/19 14:19:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2019-10-22 10:57:21

      עוד אשוב אמירצה"ש
      הוא ירצה, הוא ירצה! אני בטח אשמח

       

        23/10/19 14:18:

      צטט: תנועת כמוך 2019-10-22 10:22:54

      שולח כוכב עם ואהבת לרעך כמוך

      תודה רבה, ודי לחכימא ברמיזא

       

        23/10/19 14:18:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2019-10-22 08:50:14

      אוהב את הישן, תמיד יש בו משהו המדבר וללא מילים.
      הרבה שנים שלא ביקרתי בירושלים.
      את הבאת לי את ירושלים אל המסך בתמונות ובמלל.
      מבלי לפגוע בשאר התמונות, תמונת החתול-
      משכה אותי אל יותר ממבט אחד..
      תודה על "הסיור".

      תודה רבה לך, שמחה שהצצת ובקרת. כן החתול הזה מצא לו מקום נהדר, והרגיש שמצלמים אותו. עשה פוזה ובנישה הזאת הוא נראה מסתורי

        23/10/19 14:16:

      צטט: איציק אביב 2019-10-22 08:29:05

      מושקע ומעניין.
      תודה רבה, איציק, שנה מבורכת

       

        23/10/19 14:13:

      צטט: * חיוש * 2019-10-22 08:15:56

      יקירה נשיקה

      התרגשתי כל כך לקרוא על יום הכיפורים אז : 

      נוסטלגיה וזיכרונות שיש בהם אמונה, יראה, וחוזק נפשי אל מול הסובבים העוינים

      כמה נפלאה ירושלים  בצילומייך  ובתיאורייך 

      וכמו שכתבת פרדוקס.....

      עיר שחוברה לה יחדיו

      גמר חתימה טובה וימים נפלאים 

      * כוכב אהבה וחיבוק אוהב

      תודה רבה, חיוש, סיפורי ילדות בדרך כלל מרגשים, ונוגעים לילד שבתוכינו, שלא לדבר על ירושלים


        23/10/19 14:11:

      צטט: שטוטית 2019-10-22 00:14:00

      אז גמני שוטטתי איתך. כמה יפה השקט, כמה יפה ירושלים.
      כייף שהצטרפת, שטוטית, הוספת את חלקך


        23/10/19 14:06:

      צטט: shimenben 2019-10-21 23:13:21

      אני מקווה שזה בסדר לקרוא לזה פוסט? כי הוא מכיל בתוכו הרבה יותר. מראש אומר שהתגובה שלי תהיה חלקית. הצילומים עוצרי נשימה, ובצילום של הפוסעות בלבן על הכביש בלונג שוט, נותן תחושה של מלאכיות.על הפרדוקסים של העיר יכולתי לסמן v כמי המרגיש תייר בכל פעם שמגיע לירושלים. ולסיום, שתי השורות האחרונות של כל נדרי עוד כילד מאמין וגם כחוזר בשאלה ברבות השנים, תמיד ריגשו אותי.

      וואו, איזו תגובה מפרגנת ומפורטת, פוסט כשלעצמו. שמחתי שהיה לך מה לומר ולמה לחבור

        23/10/19 14:04:

      צטט: רונית אברהם 2019-10-21 22:56:10

      את תמיד מרתקת. תודה שהארת את ירושליים באור יפה כל כך.
      שמחה שכך, רונית, תודה רבה
        23/10/19 13:57:

      צטט: דוקטורלאה 2019-10-21 22:36:01

      ראשית ובעיקר - תודה רבה על הכתבה הזאת שהביאה את יום הכיפורים בירושליים כפי שהוא , בעיניים אובייקטיביות. ידוע לי כי אנשים רבים שמרו על הוראות החגים, ביניהם על ימי הצום, כאשר הוריהם היו בחיים. גם אני כמובן. אחר כך הם נהגו כרצונם. הרוב החילוני לא המשיך לקיים את דרישות ההתנהגות והצום בימים המדוברים. צריך לדעתי, לקבל את העובדה שהציבור היהודי בישראל הוא מגוון ביחסו לדת היהודית ולהוראותיה. הגיוון הזה יישאר, אני מאמינה, במשך כל השנים הבאות. אולי ישנו קהל המתקשה להבין ולקבל זאת, אך הוא ילמד במשך השנים. רק בדרך זו אפשר לקיים חיי מדינה בה יימצא מקום לכל אדם.
      תודה רבה שהצטרפת אלי, דוקטורלאה, והשאר בסלע

       

        23/10/19 12:43:
      שוטטות אקראית בבדידות בתוך שקט מוחלט, כשרבים מסוגרים עם תפילות וצום יכולה להאיר את המודעות ולהעשיר אותה לפעמים יותר מאשר שיתוף ידע וחוויות עם אחרים. מומלץ. בקשר לכול נדרי, מזכיר לי את התפילות בבית הכנסת בילדותי. היתה לחזן מנגינה שהרעידה לי את הנשמה. היא לא היתה מאלו שהדגמת כאן. אבל המשמעות של נדרים היום, כמו הרבה מנהגים יהודיים, נראית לי מופרכת. נדרים כשעצמם הם עוד עול של רגעים קפריזיים שיכולים להרוס חיים. לכן, הסליחה להם מתאימה למי שמאמין בהם.
        22/10/19 18:14:
      תמיד נהנית לקרוא אותך והפעם גם לטייל איתך בירושלים.. אמצע שבוע טוב....
        22/10/19 17:42:
      הלוואי היה כיפור מגיע פעמיים בשבוע ;) איפה השקט הזה כשבאמת צריך אותו?
      עוד אשוב אמירצה"ש
        22/10/19 10:22:

      שולח כוכב עם ואהבת לרעך כמוך

      אוהב את הישן, תמיד יש בו משהו המדבר וללא מילים.
      הרבה שנים שלא ביקרתי בירושלים.
      את הבאת לי את ירושלים אל המסך בתמונות ובמלל.
      מבלי לפגוע בשאר התמונות, תמונת החתול-
      משכה אותי אל יותר ממבט אחד..
      תודה על "הסיור".

        22/10/19 08:29:
      מושקע ומעניין.
        22/10/19 08:21:
      כל כך נהניתי לקרוא אותך ולשוטט איתך. המשיכי להנעים לנו. גם אני הייתי בירושלים בגן המפלצת עם הנכדים שלי וטיילנו מעט באיזור. תודה ושנה מופלאה♥
        22/10/19 08:15:

      יקירה נשיקה

      התרגשתי כל כך לקרוא על יום הכיפורים אז : 

      נוסטלגיה וזיכרונות שיש בהם אמונה, יראה, וחוזק נפשי אל מול הסובבים העוינים

      כמה נפלאה ירושלים  בצילומייך  ובתיאורייך 

      וכמו שכתבת פרדוקס.....

      עיר שחוברה לה יחדיו

      גמר חתימה טובה וימים נפלאים 

      * כוכב אהבה וחיבוק אוהב


        22/10/19 00:14:
      אז גמני שוטטתי איתך. כמה יפה השקט, כמה יפה ירושלים.
        21/10/19 23:13:

      אני מקווה שזה בסדר לקרוא לזה פוסט? כי הוא מכיל בתוכו הרבה יותר. מראש אומר שהתגובה שלי תהיה חלקית. הצילומים עוצרי נשימה, ובצילום של הפוסעות בלבן על הכביש בלונג שוט, נותן תחושה של מלאכיות.על הפרדוקסים של העיר יכולתי לסמן v כמי המרגיש תייר בכל פעם שמגיע לירושלים. ולסיום, שתי השורות האחרונות של כל נדרי עוד כילד מאמין וגם כחוזר בשאלה ברבות השנים, תמיד ריגשו אותי.

        21/10/19 22:56:
      את תמיד מרתקת. תודה שהארת את ירושליים באור יפה כל כך.
        21/10/19 22:36:
      ראשית ובעיקר - תודה רבה על הכתבה הזאת שהביאה את יום הכיפורים בירושליים כפי שהוא , בעיניים אובייקטיביות. ידוע לי כי אנשים רבים שמרו על הוראות החגים, ביניהם על ימי הצום, כאשר הוריהם היו בחיים. גם אני כמובן. אחר כך הם נהגו כרצונם. הרוב החילוני לא המשיך לקיים את דרישות ההתנהגות והצום בימים המדוברים. צריך לדעתי, לקבל את העובדה שהציבור היהודי בישראל הוא מגוון ביחסו לדת היהודית ולהוראותיה. הגיוון הזה יישאר, אני מאמינה, במשך כל השנים הבאות. אולי ישנו קהל המתקשה להבין ולקבל זאת, אך הוא ילמד במשך השנים. רק בדרך זו אפשר לקיים חיי מדינה בה יימצא מקום לכל אדם.
        21/10/19 22:35:

      צטט: א ח א ב 2019-10-21 22:30:52

      השקט הזה, השבתה המוחלטת. אכן תופעה יוצאת דופן. תודה, אני מעדיף את הכנרת.
      מבינה אותך, אבל אם תנסה את ירושלים, תתמכר. הוזהרת

       

        21/10/19 22:30:
      השקט הזה, השבתה המוחלטת. אכן תופעה יוצאת דופן. תודה, אני מעדיף את הכנרת.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין