כותרות TheMarker >
    ';

    המסע לישראל - עוד מחוויות ילדות!

    0 תגובות   יום שלישי, 22/10/19, 09:20

    כפי שסיפרתי בסוף הפוסט הקודם, עזבנו ברכבת את בריה״מ ו״היגרנו״ לפולין.

     

    תחילה שהינו בוורשה, שעל גדת נהר הוויסלה, בירת פולין.

    וורשה נהרסה כמעט כולה בזמן המלחמה ונבנתה מחדש אחרי המלחמה! זוכרת שהתפעלתי מגובהו של גורד השחקים הגבוה ביותר בפולין, ״ארמון התרבות והמדע״, שניבנה ע״י הרוסים בתקופת סטלין כמתנה לעם הפולני. אחרי המלחמה פולין הפכה לקומוניסטית (עד 1989) והחיים בה היו די עלובים.

     

    לימים כשיצאתי, במסגרת עבודתי, ל״מצעד החיים״ לאושוויץ נוכחתי שבוורשה ובערים אחרות עדיין חסרים מוצרים רבים בחנויות, מחסור כמעט מוחלט בדלק (עד כדי כך שהמכוניות פשוט נזנחו בצידי הדרך) והאוכל היה זול עד לגיחוך, וברובו הכיל תפוחי אדמה וכרוב 😉  בוורשה נשארנו רק זמן קצר.

    חוויה אחת בכל זאת זכורה לי משם: הלכנו לבית כנסת (עדיין יש לי את מגילת אסתר שקנו לי, מאויירת בציורים צבעוניים מעשה ידי הצייר צבי מלבנצ׳יק שהפך ללבני בישראל, על נייר דמוי קלף ומגולגלת במיכל קרטון מאוייר אף הוא) וראיתי שם, אולי לראשונה, בית כנסת מבפנים ואת המתפללים. לא זוכרת אם לפני זה הלכנו לבית כנסת?! 🤔

     

    מוורשה עברנו לעיר שצ׳׳צ׳ין, שהפכה לביתנו למשך כשנתיים. שצ׳צ׳ין השתייכה לגרמניה עד מלחמת העולם השניה ואחרי המלחמה סופחה לפולין ותושביה הגרמנים גורשו ממנה.

     

    כאן למדתי בבית הספר היהודי ע״ש י.ל. פרץ והיו גם שיעורים ביידיש. עדיין שולטת בשפה זו (במידה מסויימת) כי הורי המשיכו להשתמש בה גם אחרי שעברו לדבר פולנית ועברית.

    השפה הפולנית העלתה אצלי חלודה כי לא השתמשתי בה יותר ומשערת שאוכל לחזור אליה בקלות אם יהיו לי פרטנרים לזה, לעומת זאת את השפה הרוסית זוכרת טוב וממשיכה להשתמש בה בעת הצורך :)

     

    בשצ׳צ׳ין ראינו כמה הצגות ביידיש, כמו הקומדיות של דז׳יגאן ושומאכר, כל עוד הם היו שם, והורי המשיכו לראותם גם בארץ, כשתיאטרון היידיש היה בשיאו.

    זכור לי משם איזה מקרה ״מעציב/מצחיק״ שקרה לי כשיצאנו לאחת ההצגות. הגענו לתיאטרון לבושים במחלצותינו וכשיצאנו מהמכונית אני התמהמתי ואחד מהורי טרק לי (בלי משים) את דלת המכונית על היד. אני כבר לא צחקתי באותו ערב, מרוב כאבים.  🤣

     

    נהגתי לשוטט ברחובותיה של העיר ולפעמים להיכנס מתוך סקרנות לכנסיה קרובה למקום מגורי.

    פעם אחת כמעט ו״הסתבכתי״, כאשר הכומר חילק לבאי הכנסיה הנוצרים את עוגיית ״לחם הקודש״, ברחתי החוצה כדי שלא ידע שאני ילדה יהודיה :)

     

    בפולין כבר ידעתי שאני יהודיה ופעם זרקו לעברי ברחוב את המילה ״ז׳ידובקה״ (יהודיה), מילה בזויה בעיני הפולנים.

    פעם אחרת, כשהורי שלחו אותי למחנה קיץ ביער בגבול גרמניה עם ילדים לא יהודים, הרגשתי שוב את יהדותי כשילדים בגילי קראו לי יהודיה!

     

    לאחר כשנתיים בפולין הורי החליטו שהגיע הזמן לעלות לישראל ומשערת שפנו לשליחי העליה, או משהו כזה?!

    ושוב יצאנו לדרך, הפעם מפולין לאיטליה! נראה שהיינו אמורים לחכות שם עד שהתקבלו כל מסמכי העליה?!

     

    אני שוב פספסתי חלק משנת הלימודים, כי העזיבה שלנו לא בדיוק היתה מתואמת עם בית הספר, וכשהגענו לאיטליה אפילו לא התחלתי ללמוד וכך לא הספקתי לרכוש את השפה האיטלקית. חבל! 😢

    אבל לא אלמן ישראל, אני יודעת אנגלית טוב וקצת גרמנית וצרפתית כך שיכולה לזהות גם מילים באיטלקית. חחח

     

    באיטליה גרנו במשך כמה חודשים בעיר נאפולי, במלון, בחדר אחד גדול לכולנו. לא זוכרת את שמו אבל משום מה זכורים לי הוילונות המתנופפים שעל החלונות הגבוהים, שהשקיפו לרחוב!

     

    המעבר הנוסף היה בעיני ״רק עוד טיול״, אבל לא יודעת אם כך זה היה גם בעבור הורי? משערת שהם פשוט היו נחושים להגיע לארץ ישראל וכל דבר קידש את המטרה!

     

    בנאפולי טיילתי (עם הורי) ברחובות ונהניתי לראות את השווקים הצבעוניים של הפירות ופירות הים למיניהם. נחשפתי גם למיני מאכלים שלא אכלתי כמותם עד אז.

    בפוסט הקודם כבר סיפרתי שבאיטליה טעמתי לראשונה תפוזים שנשלחו אלינו מישראל.

    הורי קנו לי בובה ענקית ויפה, בעלת פני פורצלן, איתה הגעתי לארץ. זו ישבה בגאון אצל הורי (בכפר) על הספה ואח״כ בארון במשך הרבה שנים, עד שהתפרקה :(

    רכשנו שם בגדים וסנדלים, ״אופנת איטליה״ שהיו שונים בתכלית מהבגדים שלבשנו ברוסיה ובפולין ;)

    והספקנו לבקר בהר הגעש ״וזוב״ הקרוב לנאפולי, שם שמעתי את הסיפור המדהים על התפרצות הלבה וכו׳

     

    לאחר זמן מה,  הורי בישרו לנו שמפליגים!!!

    הגענו לנמל ועלינו על האוניה האיטלקית Pace ״פאצ׳ה״ (שלום) בדרך לישראל.

     

    אגב, לאוניה ״פאצ׳ה״ יש איזכור בספר אחד של חיים סבתו שקראתי :) הוא סיפר על דודתו שהפליגה באוניה ״פאצ׳ה״ מאלכסנדריה למרסיי ומשם לארץ ישראל, וזאת שנים רבות לפני שאנחנו הפלגנו עליה.

     

    חושבת שההפלגה שלנו נמשכה ״כמה ימים טובים״, לא יודעת בדיוק כמה והורי כבר לא נמצאים בין החיים כדי לשאול אותם :(

    לא זוכרת איך היו התנאים על האוניה ובטוח שהקאתי כשהאוניה התנדנדה  על גלים גבוהים.

    מה שכן פגשנו על הסיפון כל מיני אנשים וילדים שנראו לי גם מוזרים וגם מעניינים, וגם הם היו בדרכם לישראל. עד אז לא פגשתי אף אחד שהיה בדרכו לעלות לארץ 😊

     

    בסוף המסע הימי שלנו, האוניה עגנה בחיפה ומשם הועברנו למעברת עתלית. במעברה הספקתי ללמוד כמה חודשים, עד ששוב החלפנו מקומות מגורים (כפי שתיארתי בפוסט על הקיבוץ) ואני שוב החלפתי בתי ספר ;)

     

    עד כאן הטרילוגיה על מקצת מחוויות הילדות שלי!

     

    תודה!

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון