0
מסע שמתחיל
בדקות הספורות שנותרו עד לשקיעתה של שמש מתבונן בנקודה שנראית כלכך רחוקה עכשיו שעות או שנים של צעידה מהמקום ממנו ברחתי,נותר מאחור על פסגתו של הר,זה רק אני והרוח שרוחצת את פניי. הנשימות הקצרות בטיפוס הבלתי נלאה ,שקטו לאיטן , הפכו לחלק מהיות אני והתמסרו כמוני לשקט האלוהי. ומתעורר. הפנים אל מול המראה,השתקפות של סורגי חיים אולי היתה פסגה בקצהו של הר ואולי לא אולי צעדים של בריחה היו רצון עז נטול מעש ממשי שומע איך טיפה ניתקת ממקור חייה אל אבדון השיש הקר מה הבדל יש ביני לבינה?וכי לא ניתקתי את עצמי מעטיני חיי מבט אחרון לעבר הפנים המוכרות,החלטה אחרונה ויוצא.
|