פרשת אלטלנה (שסוקרה בפוסטים האחרונים) ממשיכה ללוות אותנו גם היום. האחרון שהעלה אותה לסדר היום הוא בנו של ראש הממשלה שציץ :”רבין רצח ניצולי שואה באלטלנה", מעין הדהוד לדבריו של יגאל עמיר (הרוצח של רבין) שכינה את קורבנו "הרוצח מאלטלנה".
עם כל הכבוד ליגאל עמיר המקור של האמירה "הרוצח מאלטלנה" מגיע דווקא מההיסטוריון אורי מילשטיין. שלושה ספרים הקדיש ההיסטוריון לרבין. היחס שלו למושא כתיבתו מתגלה בדברי השבח שהוא העניק לרוצחו של רבין יגאל עמיר, ובטענה שהרצח "הוא תוצר של המחקרים וההרצאות שלי". בכל פעם שהשם "רבין" מוזכר בכתביו של מילשטיין, יש תחושה כאילו מישהו הפעיל את הרעשן לאחר שהשם המן הוזכר במגילת אסתר. כך לדוגמה מתאר ההיסטוריון את התנהגותו של רבין לנוכח המתקפה של של האצ"ל על מטה הפלמ"ח: “כמו טבחים, נהגים ואנשי מפקדה לא-קרביים, המנצלים לעתים הזדמנויות להפעיל את נשקם מול אויב חסר-ישע, כך נהג רבין במשבר עם אצ"ל.”
אפשר להתווכח עם הפרשנות הזו של תמונת הקרב (אנשי האצל הפגיזו את המטה בטילים נגד טנקים והטילו עליו מצור), אבל יש פרטים שקשה להתווכח אליהם. הראשון הוא האחריות להפגזה על אלטלנה. על פי מילשטיין האחריות להפעלת "התותח הקדוש" הוא מעשה ידיו של רבין (אחרי תיאור הירי הוא מצטט את דבריו של רבין שהפגיעה היתה במתכוון – כאילו הוא נתן את ההנחיות להפגזה). בפועל לרבין לא היה קשר להחלטה על ההפגזה, ההחלטה נפלה במטה הכללי על ידי בן גוריון, ידין ויגאל אלון, בזמן שרבין היה נצור במפקדת הפלמ"ח. רבין גם לא היה בשרשרת הפיקוד להפעלת התותח עצמו - שהופעל על ידי חיל התותחנים ללא שום קשר למטה הפלמ"ח.
אם במקרה "התותח" עוד ניתן לטעון שמדובר בטעות סופרים, המשך התיאור ההיסטורי של מילשטיין חמור שבעתיים. גם כאן מצטט ההיסטוריון את רבין "האונייה בוערת. קולות של פיצוצי תחמושת בוקעים ממנה. אנשים קופצים מסיפונה לים. אנשי האצ"ל שעל החוף נתקפים היסטריה, צווחים: בגין על האונייה... אש-תופת בעוצמה בלתי-רגילה, מכל כלי-הנשק, נפתחה לעבר האונייה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וה"הגנה" כלפי הארגונים ומנהיגם מצאו ביטויָם בעוצמת האש".
זוהי כמובן עדות רבת עצמה שמראה את השפל עליו הגיעו אנשי הפלמ"ח. אלא שהטקסט המצוטט לא נגמר שם. כך הוא ממשיך: “איני יודע אם מנחם בגין נמצא על האונייה. אני יודע שהאונייה בוערת, שהפרשה הזאת מחוסלת ואין צורך בנפגעים נוספים. אני עושה כל מאמץ, יחד עם המפקדים האחרים, להפסיק את האש". את החלק הזה מדבריו של רבין ההיסטוריון בחר להשמיט. במקרה זה הציטוט החלקי עיוות לחלוטין את הטקסט המקורי. אם לא די בכך, כדי לוודא שהמסר השקרי יעבור מילשטיין מוסיף בסוף הציטוט: "הירי על אלטלנה הבוערת הוא אחד ממעשי התועבה הנוראים ביותר שעשו יהודים בעת החדשה והוא גרם ליגאל עמיר ולחבריו לכנות את יצחק רבין הרוצח מאלטלנה". זוהי כבר אינה טעות, אלא הטעייה מכוונת.
מילשטיין הוא אדם פרטי, וכמובן שיש לו זכות לדעותיו. לא לי לשפוט אם מדובר בהיסטוריון, תועמלן או בסתם בדאי. הדבר החמור הוא שהעיוות של מילשטיין הפך להיות סוג של פזמון חוזר. הוגים ימניים פשוט עושים לו העתק הדבק, כך ניתן למצוא את העיוות הזה בטקסטים שונים של כתבים כמו ארא"ל סגל, שבשל זמנם העמוס כלל לא טרחו לבדוק את המקור שלהם. ואולי העצלנות היא שורש הבעיה. לא רק ההעתק הדבק (בלי לבדוק כלל את המקור), אלא הנוחות להפוך את ההיסטוריה למאבק בין טוב לרע, בו אני כמובן מייצג את הטוב, ומי שחולק עלי שייך לרע. נדמה לי שאם השחקנים הראשיים בפרשת אלטלנה היו מתאמצים ולו קצת לצאת מהשבלונה המחשבתית הזו, כל הטרגדיה הזו היתה יכולה להסתיים אחרת. |