"אתה בא להפגנה מחר?" שאל אותי אחי באחד מרגעי החסד המעטים בהם החברות שלנו לא באיזור.

"איזו הפגנה?" שאלתי. מקווה לגלות ניצוצות של אקטיביזם בנער; אולי רצח העם ההמוני בדראפור נגע לליבו,או שמא מדובר בעצרת למען העלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות.

 אבל תקוות שכאלה הן כמו האורגזמה הנשית,מיתוס. 

מסתבר שמדובר באיזו דרישה לאולמרט לוותר על הכתר.

הבטתי באחי מקרוב.

מוזר,לא שמתי לב לכל הצמר שעוטף אותו.

גם העובדה שהוא לועס עשב נתנה לי רמז לפתרון חידת התנהגותו המוזרה.

אחי הפך לכבשה בעדר,לאחד מההמון.

ידעתי שלא הייתי צריך להרשות לו לראות את "האלופה". 

אף אחד לא יודע למה צריך להעיף את אולמרט,כמו שאף אחד לא יודע למה בחרו בו מלכתחילה. המלפגה הקיקיונית "קדימה" קיבלה תעמולת בחירות חינמית מכל גופי התקשורת. כל אדם שעיניו בראשו ראה את מתקפת הפרופגנדה מצד שלושת העיתונים הגדולים והרשות השניה. למה? למה החתול חצה את הכביש? אין לי מושג. אני לא חתול.

אני גם לא איש תקשורת.

אין לי מושג למה התקשורת הרימה את שרון בזמנו ומשפילה את אולמרט עכשיו. אני לא מאמין בקונספירציות מכוונות אלא בתהליכים סמי-אורגניים שנוצרים באופן טבעי במערכות גדולות.

כשרינה מצליח ונחום ברנע דחפו את הלשון שלהם עמוק עמוק בתחת של שרון זה לא היה בגלל שמישהו אמר להם. בדיוק כמו שאף אחד לא מצווה על ילדות טובות רמת השרון לנסוע ביפניות קטנות ואדומות וללמוד פסיכולוגיה. 

 מה שבאמת חשוב זה לא להכנע. 

לא להיות כבשה קטנה,סטטיסט בודד בהמון מוסת שנושא לפיד וקלשון.

תעשו את החשיבה שלכם לבד,אל תהיו כבשים.

לעיון נוסף: 

 פרופגנדה א

פרופגנדה ב