כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג שלי

    0

    המוסרי בעולם

    8 תגובות   יום שלישי, 5/11/19, 09:59

    היא שואלת :"הגעת מלאך?"
    והוא כותב לה: "כן מאמי, בבסיס כבר. אנחנו לפני כניסה, אבל איך יריתי בו אה? איזה תותח אני" (אימוג'י של שריר)
    היא עונה: "
    לב שלי מלך תותח תשמור על עצמך" (שני לבבות אדומים).
     

     

    יאיר אגמון כותב על כך בפייסבוק ושם מילים לתחושת הזוועה:
    "חבורה של שוטרי מג"ב, שלושה לוחמים ולוחמת, משחררת צעיר פלסטיני לדרכו. עוף מפה, הם אומרים לו, עוף מפה כבר, נו. הפלסטיני מתחיל ללכת במנהרה, עם הגב אליהם, הוא עף משם, בדיוק כמו שהם ביקשו, אבל אחרי כמה שניות נשמעת ירייה, והצעיר פולט צעקה ומתמוטט על האספלט בכאב. מסתבר שהם ירו לו כדור ספוג בגב, ככה, בשביל הכיף, ככה, רגע אחרי שהם שחררו אותו, כדור בגב, חחחחח איזה צחוקים.

    מאוחר יותר באותו היום, אחד המג"בניקים מתכתב בוואטסאפ עם חברה שלו. הוא שולח לה את הסרטון של היריה המשפילה, והיא כותבת לו, הגעת מלאך?, והוא כותב לה, כן מאמי, בבסיס כבר. אנחנו לפני כניסה, אבל איך יריתי בו אה? איזה תותח אני. ואחרי ההודעה הוא מוסיף אימוג'י של שריר, והחברה שלו עונה לו, לב שלי מלך תותח תשמור על עצמך, ומיד מוסיפה שני לבבות אדומים.

    אני מספר שוב את הסיפור הזה, כדי לוודא שהבנתי נכון. חבורה של חיילים צעירים יורה כדור ספוג בגב של פלסטיני ששוחרר, בזמן שהוא מתרחק מהם. הפלסטיני מתמוטט על האספלט, אבל הוא לא מעניין אותם, הם כבר מפנים לו את הגב וחוזרים לבסיס. אחר כך, אחד מהם שולח את הסרטון המצמרר הזה לחברה שלו, ומתגאה בזה שהוא תותח, עם שרירים של גבר בוואטסאפ. והחברה שלו, שחושבת שהוא מלאך, כותבת לו שהוא גם תותח וגם מלך, ואז עוטפת אותו בלבבות של אהבה.
    זה סיפור דפוק בכל כך הרבה רמות, אבל זה הסיפור שלנו. לא משנה כמה נדחיק אותו, וכמה נחריש אותו, וכמה נמסמס אותו, וכמה נתחמק ממנו, בסופו של דבר - זה הסיפור שלנו בעת הזאת. כאלה אנחנו. עוצמים עיניים חזק חזק, כדי לא לראות את עצמנו מתעללים בבני אדם. זה קורה כל יום, כל היום, כל הזמן, בכל כך הרבה פינות בארץ חמדת האבות.
    זה רק סיפור אחד, אבל הסיפור הזה הוא משל מצויין על המציאות שבה אנחנו חיים. נער פלסטיני שקיבל כדור ספוג בגב מתמוטט על האספלט. הצעיר שירה בו בטוח שהוא תותח אבל הוא חלאה. החברה שלו קוראת לו מלאך, אבל הוא הפך לשטן. היא צופה בסרטון הזה, והוא עובר לה חלק בגרון. במקום לזרוק את החבר שלה, היא שולחת לו לבבות. ההתעללות מתקבלת בברכה, בהבנה, באהבה. אוי לנו ואבוי לנו. עד כדי כך המצב שלנו חמור".

    ואני, חשה בעוצמה ניכרת את הזעזוע! את אסון היום יומיות של האלימות האכזרית, האטומה מכל רגש וערך, שבתהליך חלקלק, כאילו לא קשור מחלחלת ומקבלת פנים של נורמליות בחברה הישראלית.
    וצריך אולי רק להזכיר ל"מלאכיות" ול"ממיז" של "התותחים", "המלכים" ו"המלאכים" - שכשהיד כל כך קלה על ההדק מתרגלים אליה כמו אל טבע שני, לאלימות.
    כמו שפה. כמו מנהג. כמו סדר יום. כמו סלנג מקומי.
    רק שהיא אף פעם לא נעצרת שם, האלימות. וכשמתרגלים להתלהב מ"תותחים" מסוג זה כדאי לזכור שהיא תמיד חוזרת איתם הביתה, האלימות.
    ואפשר גם... להקדיש איזה רגע פנוי ולדמיין איך מרגיש אדם ששליט עליון במדים ונשק, נציג הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, בן לעם הנבחר שהוא אור לגויים - מתייחס אליו כמו אל זבל אנושי, חסר פנים או זכות אנושית כלשהי ופשוט יורה לו בגב כשהוא "עף משם" עם הידיים למעלה... כי זה משעשע.
    ואיך מרגישים הרבים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/11/19 19:33:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2019-11-08 16:35:18

      לא נעים, עצוב, דוחה, בהמי..
      היטבת לתאר מהקל אל הכבד... רק אוסיף: לא מוסרי, לא חוקי!

       

      לא נעים, עצוב, דוחה, בהמי..

        8/11/19 14:01:

      צטט: נגעת בצמרות העצים 2019-11-08 11:10:30

      הכי גרוע זה שעוד מתגאים בדבר הזה ויש כאלה שמגיבים ב"כל הכבוד". אולי פשוט צריך לדבר עם האנשים בשפה של אינטרסים, כאלה שבשבילם עוסקים בהסברה.

      יש כאן שיח כזה, שמשבח את הרע. 
      הייתי מחליפה את המילה "אינטרסים" במילה "צרכים". כשכל כך הרבה צרכים בסיסיים אינם נענים, הכאב, והפחד, התסכול - הופכים לכעס והכעס לאלימות. והאלימות שבה ומזינה את עצמה.

        8/11/19 13:56:

      צטט: גילהסטחי 2019-11-08 06:36:13

      אני בוכה לצעיר הפלסטיני חסר האונים ואני גם בוכה לחייל הצעיר חסר הערכים והמוסר. וגם בוכה לעצמי כי אנחנו מוקפים באנשים שמקדשים "כל דאלים גבר".

      כן גילה יקרה, יש כאן בכייה גדולה, שאולי דווקא היא ההוכחה לכך שיש מאבק עיקש על פניה של החברה הישראלית ושהאלימות לא תנצח במאבק הזה. תנצח אולי הסולידריות, אף כי נראית כרגע כה רחוקה מטווח הנגיעה...

      הכי גרוע זה שעוד מתגאים בדבר הזה ויש כאלה שמגיבים ב"כל הכבוד". אולי פשוט צריך לדבר עם האנשים בשפה של אינטרסים, כאלה שבשבילם עוסקים בהסברה.
        8/11/19 06:36:
      אני בוכה לצעיר הפלסטיני חסר האונים ואני גם בוכה לחייל הצעיר חסר הערכים והמוסר. וגם בוכה לעצמי כי אנחנו מוקפים באנשים שמקדשים "כל דאלים גבר".
        6/11/19 08:13:

      צטט: * Forever Young * 2019-11-06 07:41:36

      מפחיד. שאנשים אלו ייצאו מהצבא לחברה האזרחית הם לא יהיו יותר טובים
      וודאי שלא. הפגיעה היא רב מערכתית. והיא ממש לא עתידית, היא מתקיימת כבר שנים רבות. לבי עם חיילי צה"ל הצעירים שנחשפים למציאות מסוכנת ומפחידה כל כך לאישיותם, המתעצבת דרך הפרוזדור הזה של כוח עצום, פחד ואיום תמידי, הגנה על פורעי חוק (מהצד שלהם כביכול) והתמודדות כל כך בלתי אפשרית עם פיצול ערכי מתמשך ומערכת משפטית מעורפלת.
      אני זוכרת סיפורים של חברים מילואימניקים שממש שמחו להיות שם רק כי הייתה בהם יותר בגרות (משפחות וילדים) ויכולת לעזור לצעירים להתמודד ולהתאזן טוב יותר מול המציאות ההזויה בשטחים. 

       

        6/11/19 07:41:
      מפחיד. שאנשים אלו ייצאו מהצבא לחברה האזרחית הם לא יהיו יותר טובים

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל