כותרות TheMarker >
    ';

    לשם שינוי - אימון, טיפול וליווי באתגרי החיים

    מאמרים מקוריים, מחשבות וסיפורים מעוררי השראה, המציעים מבט חדשני ויצירתי לתחום ההתפתחות האישית עם תובנות מרתקות מעולם המחשבה וההגות היהודית והכללית.

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    שיעור מס' 28 לשם שינוי – מאמונות מגבילות לאותנטיות

    0 תגובות   יום שלישי, 5/11/19, 18:20

    שיעור מס' 28 לשם שינוי – מאמונות מגבילות לאותנטיות

     

    הכלי - זיהוי אמונות מגבילות והמרתן לזהות חדשה

    תיאור -  הבנה של הגורמים שעיצבו את הזהות שלנו שמצמצמת אותנו ואת היכולת שלנו לממש את עצמינו. שימוש בהבנה זו כדי לאפשר לנו לגבש החלטה לוותר על הסיפורים לטובת זהות מדוייקת ואותנטית יותר.

    השפעה – תהליך של ריפוי והעצמה המאפשר ליצור טרנספורמציה לטובת חיים טובים יותר, שלמים יותר ומאושרים יותר.

    פעם הלכתי עם ילדי לקרקס. היה שם מופע אקרובטי של פילים, שרקדו ושחקו בכדור. בסיום המופע, היית סקרן לראות, מה קורה מאחורי הקלעים. נגשתי עם ילדי לרחבה שמאחורי אוהל הקרקס. הייתה שם תכונה מרובה, מהומה ועליצות. בצד עמדו הפילים הגדולים שזה עתה רקדו לפנינו. הם פשוט עמדו שם, כשלרגלו של כל אחד קשור חבל. התפלאתי וקצת נבהלתי. כל אחד מהם, רק ירים את רגלו, ינתק את החבל ויצא לטיול בעיר. זה מסוכן!

    נגשתי לאחד מעובדי קרקס ושאלתי אותו, איך הם יכולים לסכן כך את הסביבה. הוא חייך וענה: את הפילים הללו קיבלנו לפני זמן רב, הם היום פילונים קטנטנים. כשקשרנו להם את החבל לרגל, הם בהתחלה ניסו לזוז, אבל הם היו קטנים, והחבל חזק. ניסו, ניסו, התייאשו. וזהו. מאז הם יודעים, עם החבל הם לא זזים לשום מקום.

     

    מה קרה לפילים? כשהם היו קטנים הם רצו חופש, רצו להרגיש שיש להם כח לעשות מה שבא להם, להיות טבעיים, להיות עצמם. ניסו, ניסו , ניסו...לא הצליחו. נוצר דיסוננס. נוצר כאב. עצב. ואז נוצר סיפור, אמונה – אני רוצה, אני לא יכול, כנראה אני לא צריך, ככה זה נכון, ככה זה אני ככה יהיה לי טוב.

    יש עוד סיפור על פרעושים, שבטבע יכולים לקפוץ לגובה של כמה מטרים. יותר מכל יצור אחר באופן יחסי. אם שמים אותם בקופסא, בהתחלה שומעים רעש תיקתיקתיקתיק כמו פופקורן במיקרוגל. אחרי כמה דקות, הרעש נחלש, ולבסוף נפסק. מה קרה הם מתו? פותחים את הקופסא. כולם חיים. אבל הם קופצים עד לגובה של קצת פחות מהתקרה של הקופסא. ניסו ניסו ניסו, הבינו שלא יכולים, והתאימו את עצמם. וגם כשהקופסא שוב פתוחה הם ממשיכים לקפוץ לגובה סנטימטר. כי הם ויתרו.

    הם לא רק ויתרו – הם בנו סיפור שלם – תראה איך אני קופץ ומצליח לא לקבל מכה מהתקרה. אני קופץ יותר מהר. אני קופץ לפי קצב מוסיקלי. אני יודע להזהר ולא לקבל מכה. אני בכלל לא אוהב לקפוץ, אני נח, בחופש. לכל אחד יש סיפור שמסביר לו למה צריך להיות לו טוב בכלוב שלו. ויותר נוח להאמין לסיפור מאשר להרגיש מסכן ואומלל כל הזמן.

    אז קושרים לנו חבלים, מכניסים אותנו לקופסאות – אתה לא תצליח במוסיקה, אח שלך מוכשר לזה, אתה צריך להיות עורך דין. אין לך מה לכתוב ספרים, בשביל להצליח צריך להיות ממש מיוחד. יותר טוב תכתוב דוחות הנהלת חשבונות. את לא טיפוס להיות על הבמה, את צנועה, מתאים לך להיות מאחורי הקלעים, להשפיע בשקט. אתה לא שחקן, אתה יותר מדי חכם. לך ללמוד פיזיקה.

    הרבה מהחבלים והקופסאות שהפכו לכלא שלנו באו מההורים, מדברים שהם אמרו או לא אמרו, מהדרך שהסתכלו עלינו, שהאמינו או לא האמינו בנו.

    הרבה מגיע גם מהסביבה שמשפיעה עלינו לספר סיפורים – מה חשוב, מה נכון, מה מתאים לך, מי מיוחד מי סתם בן אדם.

    ובשורה התחתונה זה הסיפורים שאנו קיבלנו, אימצנו והפכנו לשלנו. כשניסינו ולא הצליח, אז אמרנו – אני לא יכול, אני לא מספיק. כשרצינו ולא עשינו כי פחדנו אז סיפרנו – זה לא בשבילי, אני לא צריך שכולם יראו אותי, זה זול והמוני. אני לא אשחק עם כולם, אני עלול לקבל מכה . לי מתאים להיות צופה מהצד, לנתח מה קורה, להיות חכם מכולם. ושהם ישחקו.

    אז התרגלנו לחיות עם החבלים, הקופסאות והסיפורים. ולוותר על כל מה שהיה יכול להיות לנו לו היינו יכולים באמת לבחור את החיים שאנו באמת יכולים לחיות ולהשתמש ביכולות שקיימות בנו בפוטנציאל, אבל פחדנו לממש אותן. והסיפורים והאמונות הפכו להיות תעודת הזהות שלנו – מי אנו בעיני עצמינו. וזהות, זה בית, שגם אם כואב שם לפעמים, הוא גם שומר עלינו.

    אבל אם כן, אהיה לרגע פרקליט השטן – מה רע בזה? הרי בזכות הסיפורים האלו הפילים והפשפשים חיים בסדר עם עצמם, הם כבר מרגישים לא כאב כל הזמן, הרי הסיפורים זה בדיוק בשביל זה. יש להם במה להאמין, הם כבר שכחו את מה שהיה לפני. הכלוב הפך לבית, והם מאושרים. אל תפריע להם!

    זו שאלה מרתקת, האם אדם שהסתגל לסיפורים ולאמונות המגבילות שלו צריך לשנות אותם? אולי זה עזר לו למצוא את אזור הנוחות שם הוא בסך הכל מרגיש בסדר?

    אני חושב שהתהליך הזה שתיארתי הוא טבעי, כמה שהוא קשה, וקורה לכל אדם באופן כזה או אחר.

    קורה שאנו מגיעים למקום הנכון אחרי שהלכנו לאיבוד, ומצאנו אותו במקרה. ובהחלט יתכן שיש אנשים שלמרות שמה שהשפיע על המסלול אותו עברו היו השקרים של החיים, ובכל זאת בתוך המציאות בהם הם חיים הם מצאו דרך להיות עצמם, לבטא את יכולותיהם באופן המתאים לנסיבות ולשמוח במה שיש להם. אולי מי שהיה יכול להיות סופר דגול, הופך למורה, ובדרכו מספר סיפורים ומשנה אנשים. ומתאים לו וטוב לו.

    כך שהשאלה לדעתי היא במבחן התוצאה – האם אתה מאושר? האם אתה באמת שמח בחלקך? האם תעודת הזהות הזו שלך היא באמת אתה? האם אתה מרגיש שאתה חי את החיים שלך, והיית בוחר בהם שוב לו היתה לך האפשרות?

    היכולות שלנו לא מחייבות אותנו תמיד להוציא אותן אל הפועל. אבל הן כן מגדירות מרחב של מימוש עצמי בו כל אדם יכול להיות ייחודי ומשמעותי. מעבר ליכולות נחבאים הצרכים – מה שכשהוא מסופק מחייה אותנו, וכשהוא חסר – ממית בנו משהו.

    כשפנים קיימת בקשה עמוקה למשהו אחר, צורך למימוש עצמי שלא מתקיים, כאב לא מובן במפגשים שונים עם החיים – אות הוא שיש דיסוננס, חוסר התאמה, בין החיים שאני חי, שהם בעצם לא שלי, לבין החיים שלי באמת, אלו בהם אני אהיה אותנטי, מחובר לעצמי, שמח בדרך ובמה שקורה, וגם כל הקשיים והאתגרים והכישלונות והדיסוננס שהם היו יוצרים, לו חייתי אותם – יש, ממבט מלמעלה, חוויה של משהו הרמוני ושלם. הבנה שאת החיים האלה היא מאשר ובהם אני בוחר, ואז אני באמת מאושר.

    מי שמזהה את הכאב הזה, את הדיסוננס הזה, את הפער בין מה שקורה למה שהוא צריך באמת כדי להיות עצמו – שיפסיק להאמין – לסיפורים, לאמונות, להגדרות, לזהות הזו שעיצב כל השנים כדי שיוכל לשרוד. לומר להם תודה על זה ששירתו אותו כל השנים, כי בלעדיהם היה עוד יותר קשה – לא מדובשכם ולא מעוקצכם - ולהזמין את עצמו לפגישה החשובה ביותר בחייו – עם עצמו. להתחיל לדבר דיבור אמיתי, לגלות אפשרויות חדשות לסיפורים חדשים, נכונים יותר, לעצב תעודת זהות חדשה, לגבי מי הוא, מה הוא, מה הוא צריך, ואיך הוא מתחיל לחיות את החיים החדשים שלו מרגע זה.

    זה לא קורה ברגע, לפעמים צריך מישהו שיתמוך ויעזור בדרך. אבל זה תמיד מתחיל באיזו שהיא נקודה של הבנה – מה שהיה עד עכשיו כבר לא מתאים לי. נמאס לי. מגיע לי יותר – ופתאום חבלים מתחילים להיות מותרים, תקרות וקירות קורסים, ועולם חדש מתחיל.

     

    מקווה שקיבלת תועלת מהשיעור.

    אשמח מאוד למשוב ותגובות, לשאלות, להערות והארות. אודה במיוחד על כל שיתוף הנוגע לתועלת שקיבלת מכלים אלו ולאופן בו הם באים לידי ביטוי בחייך. מעבר לתחושת הסיפוק האישית שלי מהתועלת שיש בהפצת הידע החשוב הזה, כל משוב יעזור לי לשפר, לתקן, לשנות ולהתאים את הגרסאות הבאות של שיעורים אלו לטובת שותפים חדשים בתהליך הלימוד והעשיה לשם שינוי.

    אשמח אם תעביר את הקישור להרשמה לקורס החינמי למכרים וחברים שחשוב לך שגם להם תהיה הזדמנות ליצור שינוי בחייהם כמו שאפשרת ושיצרת לעצמך.

    קישור להרשמה לקורס החינמי "ארגז הכלים לשם שינוי" - https://n.sendmsg.co.il/f17824/4CHANGE

    אפשר בכל עת להסיר את כתובת המייל שלך מרשימת התפוצה. מבטיח לא להיעלב J

    אם בא לך להכיר אותי יותר טוב, ולקבל חומרים נוספים ועדכונים מזמין אותך לבקר באתר שלי http://4change.co.il/

    אני מזמין אותך להעמיק בעולם הסיפורים לשם שינוי, בקישור הבא הצצה לקורס החדש שלי – WOW123 סיפורים לשם שינוי, ואם הציץ ונפגע J  אז כפתור ההרשמה לקורס המלא במרחק נגיעה - https://wow123.4change.co.il/WOW4change

    אם יש לך ענין לבדוק אפשרות לעבור איתי תהליך אישי של ליווי – אימון או טיפול, אשמח לדבר אתך.

    אפשר ליצור אתי קשר ולתאם  שיחת הכרות ללא התחייבות.

    כמו כן מזמין לפנות לגבי הרצאות וסדנאות לקבוצות וארגונים. מידע נוסף באתר שלי.

    בטלפון – 0545833385

    במייל – davidpalant@4change.co.il

    דרך האתר http://4change.co.il/

    או בפייסבוק - https://www.facebook.com/coachingjewish/

     

    בתודה ובברכה,

    דוד פלנט – לשם שינוי

    אימון, טיפול וליווי באתגרי החיים

     

     

     


     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      dudypalant
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין