כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    לחלום, להעיז ולממש ללא פרפקציוניזם

    23 תגובות   יום חמישי, 3/5/07, 02:02

     השאיפה לשלמות גורמת לנו לפחד לקפוץ למים, לכך שחונקים את הזרימה היצירתית, מתוך צורך להתקבל, לזכות באהדה ולהיות מקוריים,

    ולכך שקשה לשחרר, כי זה אף פעם "לא באמת גמור"  

     על מפלצת הפרפקציוניזם והדרכים להתיידד אתה. 

          

     פרפקציוניזם      שאיפה לשלמות היא אחד המעכבים המשמעותיים בחיי יצירה ובחיים בכלל. בסדנת דרך האמן אותה אני מנחה, אני נתקלת שוב ושוב באנשים מוכשרים שמפריעים לעצמם לממש את חלומות חייהם. הם לא תמיד יקראו לזה פרפקציוניזם, הגדרות נפוצות יותר הן :חוסר מוכנות, תנאים לא מתאימים, צורך להיות מקורי, לקלוע לטעם הקהל, וסיבות רבות נוספות, שבבסיסן נמצאת, בין השאר, השאיפה המסרסת לשלמות.

         

     היצירה נמצאת כאן ועכשיו. אין צורך להמציא אותה או לחכות למוזה שמימית, רק לאפשר לה להיות, להתבטא דרכנו.

    מיוחסת למיכאלאנג'לו האמירה שהוא לא פיסל את דוד, רק שחרר אותו מגוש השיש שבו הוא היה כלוא.  משמע, הדברים ממילא היו שם, הוא רק חשף אותם.

    אנחנו קולטים את המידע מהעולם סביבנו ומעבירים אותו דרך הפילטרים הכל כך אישיים שלנו, בזרם אין סופי, כמו הנשימה, ומה שיבוטא דרכנו הוא היצירה האותנטית והאינדבידואלית שהיא רק שלנו.  

     

     לתהליך הפשוט והטבעי הזה, אנחנו מפריעים ומתרצים זאת בצורך בשלמות, שיכול להתבטא בשלוש רמות:

       1. אי מימוש כי התנאים לא הבשילו או לחילופין אנחנו עוד לא מוכנים. הרמה הזו היא הבעייתית ביותר וגורמת לאנשים לחכות חיים שלמים עם שלל סיבות אמיתיות: עוד אין מספיק כסף, עדין לא הוכחתי את עצמי, אני עוד לא יודע/יודעת בדיוק, הילדים עוד לא עזבו את הבית, הם עזבו את הבית ועוד לא התרגלתי, לא עזבתי את בית ההורים וכו.

    הבשורה העצובה היא שהמכשולים הללו לא יגמרו לעולם. תמיד יהיה משהו שבו אפשר להיאחז ולטעון שכשהוא "יסתדר", נוכל באמת לחיות את החיים, או לממש את הפרויקט הבא שמדליק אותנו.

    הבשורה הטובה היא ההבנה שאלה רק תירוצים שמסתירים סט שלם של פחדים, וכשמזהים ועוקפים אותם, ניתן לצאת לדרך ממש כרגע. 

     אצל מטפלים אלטרנטיביים, אומנים ועוסקים במקצועות שמטבעם מתפתחים כל הזמן, מופיעה באותו הקשר הסיבה:  "אני עוד לא יודע/ת מספיק".

    אני כמובן לא בעד הפיכה לגורו לאחר קורס של שישי שבת, בלי ידע והפנמה. אני מתייחסת לקיצוניות השניה, והשכיחה, של מי שנמצאים תקופה ארוכה בתהליכי לימוד, עיבוד ויצירה ולגמרי במוכנות לעבור לשלב הבא, שלב המימוש. ההתפתחות בתחומים הללו נמשכת לעולם ואין רגע שבו באמת נדע "מספיק", וטוב שכך.  ועדיין, חלק חשוב בלמידה וההתמקצעות, מתחיל להתפתח רק לאחר קפיצה למים הקרים של המימוש. שם יתחיל מסע חדש ומרתק שלא יכול להתרחש כל עוד הדברים נשארים ברמה התיאורטית.   

     

    המשפט שאני מציעה להיזכר בו, כמוטו שמאפשר לצלוח עוד ועוד התנסויות חדשות הוא: "כל סיכון הוא סיכוי". הכוונה אינה לסיכוני חיים או סיכונים כספיים כבדים. המשפט הזה נועד לעקוף את הפחד להיכשל, להתבזות "לבזבז" חלומות.

       

     כשמעזים להסתכן יקרו אחד משני דברים: סביר להניח שנתחיל להתקדם ולממש ובהדרגה נהיה טובים, מקצועיים ומצליחים יותר, והתירוצים שבדרך יתפוגגו להם (עד האתגר הבא).

    האפשרות הפחות טובה היא שהפרוייקט לא יתרומם, וגם האפשרות הזו היא הצלחה. אז, נוכל לשחרר אותו מ"רשימת ההמתנה" הפנימית, ללמוד מהטעויות, להכיר את עצמנו טוב יותר, ולקפוץ להתנסות הבאה. אנחנו כבר יודעים איך עושים את זה.

    הסיכון הכי גדול בחיים הוא שלא לקחת סיכונים, זה משאיר אותנו במקום סטטי, שקובר תחתיו את שברי חלומותינו. 

     

      2. החסימה השניה של מפלצת הפרפקציוניזם היא בתוך תהליך יצירתי, ונובעת מ צורך שהדברים יהיו מושלמים ויביאו את התגובות ה"נכונות". 

      

    אני זוכרת את עצמי כותבת כתבות (לפני שהכרתי את הטכניקות של דרך האמן), ובחלק מהן, מחפשת את הפתיחה הנכונה, מתקנת שגיאות כתיב שקופצות, רוצה להיות ברורה ומדויקת לקוראים שלי, וככל שהזמן מתארך, המוזה מתרחקת.   

       

     הדרך לעקוף את החסימה הזו, פשוטה להפליא: להתחיל מהמקום הראשון שעולה לנו מהבטן, ולאפשר ליצירה לנבוע, מבלי לעצור, ומבלי לתקן. כשהיא מסתיימת, תנו לעצמכם כמה שעות או ימים ואז תקנו, אם צריך.

    כשהיצירה זורמת מתוכנו כך, יהיו מעט מאד תיקונים, משפטי הפתיחה יוצרו מעצמם, וכל אות או קו, ינחתו במקומם הטבעי. זה נכון לכתיבה, ציור, ריקוד, פיסול, תוכנית עסקית, רעיון שעולה, מערכת יחסים, כל דבר שעולה בדעתכם, תנו לו לזרום בקצב הטבעי שלו, מבלי להפריע ולהתערב.

       

    אימון ואמון בדרך הזו מאפשרים לזרם התודעה לנבוע מתוכנו והצנזורים המפריעים משתתקים.  התוצאה היא קיצור משמעותי בזמן הביצוע, הנאה מהתהליך ותחושת ההתלהבות שעוברת דרכנו מדבקת גם את מי שיחזו בה או יהיו שותפים לה. יצירה אותנטית וספונטנית שמרגשת את בעליה מעבירה קשת של רגשות ותחושות עוצמתיים גם הלאה.

      

    .3 מקום נוסף שבו פוגשים פרפקציוניזם הוא  שחרור היצירה לעולם, כשהצנזור הפנימי מבשר לנו שהיא עדין לא הסתיימה.  יש יצירות נפלאות, תוכניות נהדרות, ציורים מרהיבים ועוד המון אוצרות שקבורים במגירות, לפעמים עשרות שנים, כי הן עדין לא גמורות.    

     התסכול הזה הוא גם מנת חלקם של מי ש"נאלצים" לשחרר את היצירה, קודם שהיא באמת הבשילה, לתחושתם.  כעיתונאית שכפופה לדד ליין, הכרתי היטב את החוויה הזו. ראיינתי המון אנשים, עבדתי ימים ולעיתים שבועות, ותמיד נשארתי עם התחושה המאכזבת שאם רק היה לי עוד יום אחד, זה באמת היה יוצא טוב. הכתבות התפרסמו, והן תמיד היו טובות, אבל חוסר היום הנוסף, העיב עלי ולא אפשר לי לשחרר את היצירות מתוך שמחה.  

     

     המהפכה שלי בהקשר הזה, התרחשה בעזרת משפט אחד קטן מתוך הספר דרך האמן של ג'וליה קמרון שאומר: "ציור לעולם אינו מסתיים, הוא פשוט עוצר בנקודה מעניינת".

     

    האמירה הזו אפשרה לי, ולרבים אחרים, להבין שאין נקודת סיום ליצירה, היא לעולם אינה נגמרת, אבל באיזה שהיא נקודה מעניינת, היא עוצרת, נולדת לעולם, ומפנה מקום לבאה אחריה. אני מכירה באופן אישי המון אנשים שבעזרת ההבנה הזו אמרו: הציור הזה באמת מעניין כאן,  עצרו, חתמו עליו ושיחררו אותו, או כאלה ששלחו ספר להוצאה לאור, מתוך ידיעה שיש להם עוד הרבה מה להגיד, אבל זו נקודה מעניינת לעצור בה, לפרסם את הדברים, ולהמשיך הלאה, לפסגה הבאה.      

     

      

    אני סבורה שרוב האנשים מכירים את נגזרות הפרפקציוניזם השונות שמסתירות אחריהן פחדים שונים. החכמה היא לזהות את הדרכים שדרכן אנחנו מעכבים את עצמנו, ובעזרת עבודת מודעות לעקוף אותם או לטפס מעליהם. אני לא בטוחה שמגיע זמן בחיים שבו ניתן לפעול לגמרי מתוך זרימה, ללא כל עיכוב פנימי. חיים מאותגרים ויצירתיים מציבים אותנו בפני פסגות והתנסויות חדשות וכל טיפוס כזה מצריך סילוק של פחדים וחסימות מהשק בכדי שניתן יהיה להתקדם במעלה ההר.   

     כמי שחיה חיי יצירה מלאים ורב תחומיים, אני פוגשת בעצמי את כל הרמות של הפרפקציוניזם, ומתגברת עליהם בעזרת משפטי המפתח "קוטלי הפרפקציוניזם" שהזכרתי קודם. 

     

     משפט נפלא נוסף שמאפשר לי חיבור תמידי לאש היצירתית אומר : "זה לא חייב להיות מושלם, זה צריך להיות כייף". ההבנה שהדברים לא צריכים להיות מושלמים,  הם אפילו לא חייבים להיות טובים בהתחלה, מאפשרת להתחיל המון פרוייקטים ולהתנסות בדברים חדשים  אך ורק מתוך כוונה ליהנות מהם.

     

    הפנמה ואימון של המשפט הגאוני הזה מאפשרים זיהוי של החלומות, מתוך אומץ וחוצפה לזרוק לחלל העולם רעיונות שהצנזור הפנימי נוהג לפסול אם רק מקשיבים לו.

    הוא מאפשר התלהבות וקפיצה למים מתוך הידיעה המרגיעה שאין ציפיה למושלמות או להוכחות,

    והוא מייצר שמחה לאורך כל הדרך, מכיוון שזו המחויבות היחידה, להיות בכיף עם הדברים.    

     בעזרת המשפט הזה, אנשים בסדנאות שלי העזו לראשונה לנאום בפני קהל, להקים עסק חדש, ליצור מופע, לכתוב את הספר שלהם, ליצור קשר עם  בן/בת זוג פוטנציאליים, ליצור פסל, ועוד אין ספור סיפורים מרגשים. אחת המשתתפות, סיפרה שהחליטה להרות מתוך הבנה שהיא לא אמורה לחכות עוד לתנאים המושלמים ולכך שתדע להיות אמא מושלמת. מבחינתי, היציאה לדרך עם סדנאות דרך האמן לפני עשר שנים לא היתה מתרחשת ללא התובנה הזו באמתחתי. בעזרתו, הפסקתי לחכות לתנאים המושלמים ולכך שאהיה עוד יותר מומחית בתחום, וקפצתי גם לאתגר הזה. מאז הסדנא מעמיקה, מתפתחת ומשתפרת כל הזמן. היא לא מושלמת, היא גם לא אמורה להיות, היא תהליך של כייף גדול, לי ולמי שאיתי, מה שמאפשר צמיחה והעמקה בכל מפגש.   

    http://cafe.themarker.com/image/180009/


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/5/12 22:13:
      פוסט נהדר כרגיל..........
        9/11/11 02:46:
      אהבתי. הרבה אמירות נכונות.
        1/6/08 19:49:

      הולכת להדפיס את זה ולשנן הרבה. תודה על ששיתפת.

        30/5/08 23:22:

      או כמו שאני אורמת- התפתחות יכולה לקרות רק תוך כדי תנועה

      במקום-שום דבר לא קורה

      רות

        29/5/08 18:06:
       אוהבת אותך :)))))999
        4/7/07 02:24:

       

      צטט: rozin 2007-07-03 00:43:09

       

      היי יפתי

      מאוד אהבתי וגם הנושא מדבר אליי מאוד.

      עם הזמן למדתי שבשביל להיפטר מהפרפקציוניזם  אני צריכה לעבוד על קבלה ואהבה עצמית, כי פרפקציוניזם הוא בבסיסו חוסר קבלה ואהבה עצמית.

       

      אבל מאידך, אותך אני מאוד מאוד מאוד אוהבת...

      רוזין

       

      יקירה

      זו השורה התחתונה של מה שכתבתי, כל כך חשובה וכל כך בסיסית, ולא כתבתי אותה, את צודקת לגמרי, תוספת חשובה מאד מאד מאד

      אוהבת ומתגעגעת

      ויאללה להפגש בעולם האמיתי שמחוץ לקפה

        4/7/07 02:22:

       

      צטט: דניאל.זי 2007-07-02 04:12:57

      מיכל, אני חושב שיש הבדל גדול בין שלמות ומושלמות (פרפקציוניזם).

      אני בהחלט מסכים כי השאיפה למושלמות מעכבת.. אבל תחושת השלמות עם כל תהליך (בין יצירתי, חשיבתי או אחר..) היא חיונית ובסיסית, לא?

      הרי כולנו רוצים להיות שלמים עם זה שאנו לא מושלמים.. (ז"א מי ש'סובל' מפרפקציוניזם).

      אני חושב ש'קל' לקחת 'משפטי מפתח' שיש בהם תובנות ולאמץ אותם, קשה להפנים ולהיות במודעות של המשמעות העמוקה שיש במשפטים אלו ומכאן ליישם אותם בחיינו, כי חלקנו פשוט עדיין לא נמצא 'שם'.

      אני לא ממש מכיר קיצורי דרך בהתפתחות אישית או בשינוי תפיסת עולם והדבר מחייב עבודה רצינית ומחוייבות.

      אני בהחלט חושב שמגיע שלב שבו אתה מרגיש שאתה בדרך הנכונה והולך בה ללא עיכוב, אבל צריך להבין שהדרך ארוכה ויש הרבה מה לעבור בה.

      תודה לך.

       

       

      היי דניאל

       

      תודה שבאת, ועל התגובה מחממת הלב והדעת שהבאת,

      אז ככה,

      קודם כל נכון שכיוונתי יותר למושלמות בדברי,

      אבל גם שלמות לא באמת קיימת לדעתי, להרגיש לגמרי שלם עם מי שאתה ועם מה שאתה עושה (או לפחות אני) וגם השאיפה להרגיש בשלמות עם מעשי, יצירותי, מי שאני, נראית לי קצת מסרסת, ולא מצב באמת אפשרי,

      וממש אשמח לשמוע/לקרוא אם אתה חווה אחרת,

      אז כמו שכתבתי בפוסט, המטרות בעיני (וגם האמצעים) הוא להרגיש כייף, שמחה, התרגשות עם הדברים, אלה הסימונים הכי ברורים מהבטן שזה נכון

      הייתי היום בהרצאה של התאוסופים ונאמר שם משפט שהוא ההפוך- שמטרתו של הסבל לסמן לנו שאנחנו לא במקום הנכון, ולעצור לבדוק (ומן הסתם גם לשנות) פשוט ונכון בעיני.

      ובעניין הזמן והתהליכיות, גם כאן בעיני לא נכון להתקבע, כי לפעמים זה לוקח המון זמן, ולפעמים ממש מהר, והאמירה השכיחה של אבל יקח המון זמן לשנות את זה, היא אצל הרבה אנשים סוג של התקבעות, אז לא זזים משם, ועוברות השנים, והם לא עשו שום צעד, כי יקח הרבה זמן לעשות.

      וכן, גם אצלי יש דברים שמתעכבים מידי לטעמי, אבל ספיציפית לגבי הפרפקציוניזם, למחרת בבוקר התחלתי ליישם את זה, ממש ככה, ומאז זה כל הזמן להתאמן על זה, אבל זה כנראה הדהד על מקום כל כך מוכר, שהשינוי היה מיידי,

      ואני מסייגת את דברי במשפט נפלא בעיני (נפל הקרדיט בשכחה לצערי) - דרושות עשרים שנה של עבודה כדי להצליח בין לילה

        3/7/07 00:43:

       

      היי יפתי

      מאוד אהבתי וגם הנושא מדבר אליי מאוד.

      עם הזמן למדתי שבשביל להיפטר מהפרפקציוניזם  אני צריכה לעבוד על קבלה ואהבה עצמית, כי פרפקציוניזם הוא בבסיסו חוסר קבלה ואהבה עצמית.

       

      אבל מאידך, אותך אני מאוד מאוד מאוד אוהבת...

      רוזין

        2/7/07 04:12:

      מיכל, אני חושב שיש הבדל גדול בין שלמות ומושלמות (פרפקציוניזם).

      אני בהחלט מסכים כי השאיפה למושלמות מעכבת.. אבל תחושת השלמות עם כל תהליך (בין יצירתי, חשיבתי או אחר..) היא חיונית ובסיסית, לא?

      הרי כולנו רוצים להיות שלמים עם זה שאנו לא מושלמים.. (ז"א מי ש'סובל' מפרפקציוניזם).

      אני חושב ש'קל' לקחת 'משפטי מפתח' שיש בהם תובנות ולאמץ אותם, קשה להפנים ולהיות במודעות של המשמעות העמוקה שיש במשפטים אלו ומכאן ליישם אותם בחיינו, כי חלקנו פשוט עדיין לא נמצא 'שם'.

      אני לא ממש מכיר קיצורי דרך בהתפתחות אישית או בשינוי תפיסת עולם והדבר מחייב עבודה רצינית ומחוייבות.

      אני בהחלט חושב שמגיע שלב שבו אתה מרגיש שאתה בדרך הנכונה והולך בה ללא עיכוב, אבל צריך להבין שהדרך ארוכה ויש הרבה מה לעבור בה.

      תודה לך.

        29/6/07 03:11:
      תודה אהובה מוכשרת שכמוך
        28/6/07 23:15:

      חזרתי לככב -

      יש לך מניות על הורדת הפרפקציוניזים בבית ספרנו...!

      תודה!

        2/6/07 02:16:

       

      צטט: אלוורה 2007-06-01 19:24:34

      היה לי כיף וחשוב לקרוא את אשר כתבת.

      אני בעצמי עכשיו בשלבי סיום בניית סדנא משל עצמי העוסקת בתקשורת מודעת ולא מודעת וכל הזמן אני מעקב אותה כי היא עדיין לא מושלמת בעיניי וקצת מפחדים אישיים להציג אותה.

      אני באמת מאמין שאם באים מנקודת הכיף והאהבה פתאום הכל נראה אחרת.

      היום התקדמתי עוד צעד למימוש הסדנא

       

      היי אלוורה

      אתה מוזמן לדבר איתי

      03-6476495

      אני מנחה סדנאות קרוב לעשר שנים, ובעצם עברתי ולמדתי על בשרי את הדרך הזו, אשמח להעביר טיפים שאולי יכולים לקצר או לעדן קצת את התהליכים

      המון הצלחה

        1/6/07 19:24:

      היה לי כיף וחשוב לקרוא את אשר כתבת.

      אני בעצמי עכשיו בשלבי סיום בניית סדנא משל עצמי העוסקת בתקשורת מודעת ולא מודעת וכל הזמן אני מעקב אותה כי היא עדיין לא מושלמת בעיניי וקצת מפחדים אישיים להציג אותה.

      אני באמת מאמין שאם באים מנקודת הכיף והאהבה פתאום הכל נראה אחרת.

      היום התקדמתי עוד צעד למימוש הסדנא

        31/5/07 02:36:

      היי איילת

       אכן כך,

      איזה עונג הוא לוותר על הצורך הזה שיהיה מושלם ופשוט להנות

      תודה שבאת

       

        26/5/07 12:09:
      זה לא חייב להיות מושלם, זה צריך להיות כייף
      בעיני זה משפט חשוב ביותר! כל מה שאנו עושים - שיהיה מתוך הכיף שלנו, ולא מתוך הרצון להרשים, לא "צריך לעשות" אלא "בא לי לעשות". וזה אפשרי הרבה יותר ממה שאנו חושבים.
      ומי שכותב או מגיש עבודות מכיר את אלה שלא מצליחים להחליט שהעבודה או הספר גמורים, לא מצליחים להגיש ולסגור. תמיד יש מה לשפר, מה לשנות, מה לתקן. אין לזה סוף. כמה טוב שיודעים להתחבר לתחושה הפנימית שאומרת "it's good enough". בכל דבר בחיים - לעשות כמיטב יכלתנו כל עוד זה גם מהנה. ולא לכעוס על עצמנו אם לא יצא לנו "מושלם". ממילא אין דבר כזה, אין מושלם.
        5/5/07 19:04:

       

      צטט: אורית גפני 2007-05-05 12:27:57

      כמה נכון...

       את העקרונות האלה למדתי בקורס דרך האמן (למרות שאת השיעור הזה פיספסתי...), ואני בהחלט מצליחה ליישם.

      היצירות החדשות זורמות עם המון כיף....!

       

      מי שמצליח ליישם את כל העצות החכמות האלה יגלה ששלמות לא מחייבת פרפקציוניזיםמחייך.

       

       

      יפהפיה מוכשרת ומופלאה שכמוך. איזה כייף לראות אותך גם כאן

      כבר מזמן תהיתי איך הצלחת לפספס בדיוק את השיעור הזה, והנה אנחנו נפגשות כאן שוב, סביבו))

      שלמות לא מחייבת פרפקציוניזםֱ!!!! -כמה פשוט כמה ענק. מאמצת בחום, וקופצת אליך לבלוג לראות מה מהיופי שלך כבר הבאת הנה

      אוהבת

       

       

       

       

        5/5/07 19:01:

       

      צטט: _voyager 2007-05-05 10:07:44

      "ציור לעולם אינו מסתיים, הוא פשוט עוצר בנקודה מעניינת".

      משפט אדיר! אימצתי בחום. תודה.

      אני כמובן לא אובייקטיבית)) אבל גם בעיני הוא מהאדירים. כמה מילים שעושות כזה הבדל תחושתי. אני אישית שחררתי הרבה יצירות גם קודם לו, אבל ההבדל מבחינתי הוא השמחה האדירה שבה זה משתחרר עכשיו, כי עכשיו זה מעניין.

      תודה

        5/5/07 18:58:

       

      צטט: הארי שבחבורה 2007-05-05 06:50:41

      נכון מאד..ובנוסף יש את האמרה הפולנית "מה יגידו" שהיא לכשלעצמה מסרסת יצירתיות וחיים מלאים.

       

      אריה

      אריה האריה. למה יגידו הקדשתי כתבה/פוסט נוסף, יגיעו תוך כמה ימים, והוא מדבר על התמודדות עם ביקורת, שזה חופשי חתיכת עניין. אבל זה נכון שהביקורת מבחוץ תומכת/פוגשת את הביקורת הפנימית ואכן מעכבת, היא פוגשת את שלושת הרמות שדיברתי עליהם. להתחיל רק כשאני ממש ממש מוכן, בגלל מה יגידו, לעשות את זה ממש טוב, בגלל מה יגידו, ולשחרר רק כשזה ממש מוכן, כי כמובן, מה יגידו.

      אז מסכימה איתך ביותר, וכאמור אוסיף עוד הרבה מילים, ספציפית על ביקורתיות

      תודה שבאת))

        5/5/07 12:27:

      כמה נכון...

       את העקרונות האלה למדתי בקורס דרך האמן (למרות שאת השיעור הזה פיספסתי...), ואני בהחלט מצליחה ליישם.

      היצירות החדשות זורמות עם המון כיף....!

       

      מי שמצליח ליישם את כל העצות החכמות האלה יגלה ששלמות לא מחייבת פרפקציוניזיםמחייך.

       

       

        5/5/07 10:07:

      "ציור לעולם אינו מסתיים, הוא פשוט עוצר בנקודה מעניינת".

      משפט אדיר! אימצתי בחום. תודה.

        5/5/07 06:50:

      נכון מאד..ובנוסף יש את האמרה הפולנית "מה יגידו" שהיא לכשלעצמה מסרסת יצירתיות וחיים מלאים.

       

      אריה

        5/5/07 05:14:

      היייייי בן

      קיבלתי המון המון המון מתנות בחיים, אפילו רצו להוריד לי את הירח, אבל אף אחד מעולם עוד לא נתן לי כוכב. אתה הראשון

      ישששששששששששש)))

        5/5/07 05:00:

      גאה להיות הכוכב הראשון שלך.

       

      קראתי. הדפסתי.

       

      תודה.