כותרות TheMarker >
    ';

    הגיגים(שם זמני) העתק של הבלוג שלי בדקס

    העתק של הבלוג שלי בדקס

    0

    מה בעצם קרה כאן ?

    7 תגובות   יום ראשון, 10/11/19, 10:57


    לקריאה מהסלולארי 
    מהקישור כאן

    ''



    חלף לו עוד שבוע ,בעוד ששבוע הראשון הייתי עסוק בהתאקלמות בירוקרטיה
    ו"להבין היכן אני נמצא ".

    בשבוע שחלף , נכנסתי לסוג של שגרה , אני ממתין לאופנוע שהזמנתי שיגיע בקרוב , כך אני מקווה .

    תוך כדי כך , פשוט התחלתי "לחיות ".


    עצם זה שאולצתי להמתין לאופנוע , גרם לי בפתאומיות לרדת בקצב  .

    השבוע הראשון כאן ,היה ממש המשך לקצב החיים המהיר שהיה בארץ , המרוץ להספיק דברים שהתרחש אצלי לפני הנסיעה ,פשוט המשיך כאן .
    בנסיון להספיק מהר ולהתחיל לטייל .

    ואז  הכל עצר , פתאום אפשר לנשום , הדופק יורד פלאים , לוקח זמן להתרגל ולהבין 

    "מה בעצם קרה כאן " 

     הבנתי פתאום מה קרה , אותה "תקופת סידורים " נהדרת שזכרתי שפעם היתה לי לפני טיול ארוך 

    ולא הייתה הפעם , פשוט עברה לכאן .

    לוקח זמן , אבל קולטים לאט לאט , שאין מה למהר , פעם ידעתי את זה , פשוט עם השנים זה נשכח .

    בניגוד לגיחות קצרות לחול בהם
    ה down time

    כמעט לא קיים , כרגע, יש המון זמן להביט סביב ולהנות .

    אני מתעורר מוקדם , לוקח את הקטנוע קצת מחוץ לעיר לאזור הררי , ויוצא לריצה .

    ''




    לאחר הריצה ,לרוב , נוסע לחדר כושר , מקלחת ונוסע לשתות איזה שייק פירות 

    , משוטט קצת בעיר , יושב לקרוא , או סתם מביט בעוברים ושבים .

    בערבים הולך לאכול ,משוטט באחד השווקים , בדרך כלל מוצא מקום כלשהו שמנגנים בו 

    יושב קצת או הרבה , ואז לוקח את הקטנוע חזרה הביתה .


    ''




    כנכתב באותו שלט בתחילת הפוסט ,
    אי אפשר ללכת לאיבוד כשלא באמת אכפת היכן נמצאים .


    סביר להניח שמעט אנשים , אם בכלל יבינו על מה אני מדבר 

    אנסה להתנסח בזהירות .

    פעם מזמן , לפני המון שנים עשיתי דברים שאהבתי , עם השנים , מהרבה מאוד סיבות טובות יותר או פחות 
    הפסקתי עם חלקם , דברים דעכו , חלקם נשכחו .

    גם את החלקים שזכרתי , כבר לא הייתי בטוח האם באמת קרו , או שהזכרון פשוט מתעתע ודברים לא באמת קרו כפי שזכרתי .
    ( מזל שיש תמונות לפעמים )

    פתאום  קלטתי , שכן , פעם ידעתי ואהבתי לעשות דברים , ומסתבר שאני עדיין אוהב .

    לגוף יש נטיה לזכור , וככל שהשבוע הזה חלף , לאט לאט הדופק ירד, הגוף התרגל להרפות מההרגשה של 

    "תכף משהו יקרה ,
    הכל כאן זמני ,
    חייב לעשות משהו " 

    ההרגשה התחלפה
    ל -

    "אפשר לעשות דברים אחרת , ואם לא הפעם , פעם אחרת "

    ולא רק כאמירה ריקה להשקטת המצפון העצמי .

    מחלחלת  הכרה שזה באמת באמת  אפשרי הדבר הזה .


    כן ,יש ווטסאפ ויש שאלות , ואני גם עובד 6-8 שעות בשבוע , והתמזל מזלי שאני יכול לעבוד קצת 

    ולהכניס קצת כסף .

    קפיצת הדרך הטכנולוגית שהעולם עבר כהרף עין במונחים היסטוריים , גרם לשינויים טקטוניים בעולם .

    בספק אם יש מישהו בעולם שבאמת מבין עד הסוף עד כמה השינוי הזה גדול , לטוב ולרע .

    החלק הטוב במקרה שלי , היא היכולת לעבוד מכל מקום בעולם כמעט באותה יעילות .

    גם החלק התקשורתי הוא בחלקו "חלק טוב " , למרות חיבתי ל"לבד " אנחנו יצוריים חברתיים 

    היכולת הזו לשתף אנשים קרובים כמעט בזמן אמת בארועים 9000 ק"מ מהם , לא פחות ממדהימה .

    וזה נחמד , יש גם את הצדדים הפחות נעימים .


    אתמול היתה כאן תהלוכה לרגל חג 

    Loy Krathong


    אנשים הפסיקו להביט ולחוות דברים שלא דרך מסך הטלפון 
    תופעה שכבר ראיתי בעבר בארועי גן/בית ספר 

    אנשים נמצאים בארוע כלשהו , ובמשך כמעט כל הארוע הם מביטים בו דרך מסך הטלפון, הם פשוט לא נמצאים שם .

    בגלל הרצון "להנציח " , הם מפסידים את החוויה עצמה 

    ''
     


    למעלה , אם תגדילו את התמונה , תגלו ציידי סלפי 
    בשדות הצייד הנצחיים של הסלפי האגדי 



    אבל בגדול , אם מוצאים איזון , הטכנולגיה הזו , יכולה לאפשר לחופש גדול 

    עדיין לא החלטתי האם רובנו באמת בוחרים בשיעבוד הטכנולוגי מרצון
    או זה משהו שנכפה עלינו .

    ************************************************



    אומנם עדיין אין לי אופנוע , אבל גם רכיבה על קטנוע 
    בכבישים מפותלים עם נוף , מהנה מאוד 


    ''





    סרטון קצר ממצלמת הקסדה שלי , בדרך לפארק דויסוטפ 



    ונסיים עם ביצוע יפה של

    crazy



    ''






    אצלי כבר ערב , אז ערב טוב 

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/11/19 11:22:

      צטט: באבא יאגה 2019-11-14 21:32:00

      "אי אפשר ללכת לאיבוד כשלא באמת אכפת היכן נמצאים" זה נכון מאד ומתפתח עם השנים או לא. זו היכולת להיות בכל מקום או בשום מקום,הרי לכל מקום אנחנו סוחבים את עצמינו.. תודה על ההרכבה על הקטנוע. נהניתי.



      נכון זה משהו שלומדים , או שלא :)
      תודה 

        14/11/19 21:32:
      "אי אפשר ללכת לאיבוד כשלא באמת אכפת היכן נמצאים" זה נכון מאד ומתפתח עם השנים או לא. זו היכולת להיות בכל מקום או בשום מקום,הרי לכל מקום אנחנו סוחבים את עצמינו.. תודה על ההרכבה על הקטנוע. נהניתי.
        14/11/19 02:39:

      צטט: גילהסטחי 2019-11-12 11:44:17

      אנחנו תמיד ממהרים לאנשהו, ואתה מלמד את השריר להרגיע, וזה נפלא בעיני. מה שעוד נהדר בעיני זה שאתה עושה מה שאתה אוהב, ואוהב את מה שאתה עושה.



      אין לי כל כך מה להגיד , אני מסכים איתך 
      ואני חושב שאני מאוד בר מזל שאני יכול לעשות את זה 

        14/11/19 02:36:

      צטט: שמוליק_ 2019-11-11 18:51:54

      חייכתי כשהגעתי לקטע של "לאט לאט הדופק ירד, הגוף התרגל להרפות מההרגשה של "תכף משהו יקרה , הכל כאן זמני , חייב לעשות משהו " ההרגשה התחלפה ל - "אפשר לעשות דברים אחרת , ואם לא הפעם , פעם אחרת " ולא רק כאמירה ריקה להשקטת המצפון העצמי . מחלחלת הכרה שזה באמת באמת אפשרי הדבר הזה ." אתה מתחיל להרגיש כמו שאני מרגיש כעת כשאני פנסיונר (צעיר) :-). שום דבר לא בוער מבלה בנעימים עם כמה שפחות לחץ, משתדל בכלל להתרחק מלחץ. ולגבי המצלמות, אפשר לצלם נופים אנשים זוויות מענינות אבל ארועים מתמשכים, לא טורח לצלם אלא כמו שאתה אומר לחוות להיות בתוך הארוע. אשתי למשל אובססיבית להנצחה וצילום של כל דבר. במיוחד כשזה נוגע לתחביב שלה של בלוגרית אוכל ולייף סטייל. זה סיוט לשבת איתה במסעדה כשהמנות מגיעות אני צריך לשמש התאורן כדי שהיא קודם תצלם ואפילו כמה צילומים עד שאפשר להעיז לגעת ולהתחיל להנות מהמנה. התרגלתי ..:-)



      אני יכול עדיין להבין מישהו שזה עיסוקו לפרסם דברים מסויימים ברשת ואז יש צורך בתמונות לבחור מהן 
      אבל 
      העיסוק האובססיבי בתיעוד שלאחר מיכן כמעט לעולם לא מביטים באלפי התמונות שמצטברות , אבל את הזכרון פיספסו בגלל שבזמן אמת היו עסוקים בתיעוד 
      זה קטע בעייתי בעיני 

      זה נכון שצריך ללמוד להרגע , זה לוקח זמן 

      פעם מזמן טיילתי תקופה ארוכה וחליתי , נסעתי לאיזה אי בתאילנד לנוח ולהחליף ולקח לי זמן להתרגל 
      שאפשר פשוט לקרוא ספר , לקום , לטייל בלי מטרה מסויימת , לחשוב מה אוכלים , איזה ספר נקרא אחר כך , ופשוט חיים 
      צריך ללמוד את זה 

        12/11/19 11:44:
      אנחנו תמיד ממהרים לאנשהו, ואתה מלמד את השריר להרגיע, וזה נפלא בעיני. מה שעוד נהדר בעיני זה שאתה עושה מה שאתה אוהב, ואוהב את מה שאתה עושה.
        11/11/19 18:51:
      חייכתי כשהגעתי לקטע של "לאט לאט הדופק ירד, הגוף התרגל להרפות מההרגשה של "תכף משהו יקרה , הכל כאן זמני , חייב לעשות משהו " ההרגשה התחלפה ל - "אפשר לעשות דברים אחרת , ואם לא הפעם , פעם אחרת " ולא רק כאמירה ריקה להשקטת המצפון העצמי . מחלחלת הכרה שזה באמת באמת אפשרי הדבר הזה ." אתה מתחיל להרגיש כמו שאני מרגיש כעת כשאני פנסיונר (צעיר) :-). שום דבר לא בוער מבלה בנעימים עם כמה שפחות לחץ, משתדל בכלל להתרחק מלחץ. ולגבי המצלמות, אפשר לצלם נופים אנשים זוויות מענינות אבל ארועים מתמשכים, לא טורח לצלם אלא כמו שאתה אומר לחוות להיות בתוך הארוע. אשתי למשל אובססיבית להנצחה וצילום של כל דבר. במיוחד כשזה נוגע לתחביב שלה של בלוגרית אוכל ולייף סטייל. זה סיוט לשבת איתה במסעדה כשהמנות מגיעות אני צריך לשמש התאורן כדי שהיא קודם תצלם ואפילו כמה צילומים עד שאפשר להעיז לגעת ולהתחיל להנות מהמנה. התרגלתי ..:-)
        11/11/19 18:02:

      לקריאה מסלולארי

      כאן

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אחר40
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין