מתי G. ואנוכי מגיעים לביאנלה לאמנות בפירנצה בעקבות הזמנתו של חברנו, האמן מִיצֶ ינקולובסקי, Mice Jankulovski , המכונה מִיצְקוֹ, Micko , מסקופיה, בירת מקדוניה הצפונית, לרגל קבלת פרס מפעל חיים על עבודתו כצייר. הפרס קרוי על שם לורנצו המפואר, Lorenzo De Magnifico, לבית מדיצ'י ( 1449 – 1492) שהיה שליט רב עוצמה ברפובליקה של פירנצה, ופטרון אמני רנסנס נודעים, ביניהם ליאונרדו דה וינצ'י. בטקס קבלת הפרס מתי ייקח חלק בפאנל של אוצרים ואמנים, לכבוד 500 שנה למותו של ליאונרדו דה-וינצ'י.
בשולי האירועים המרכזיים מתרחשות השיחות המעניינות, הבלתי צפויות, של מפגש חד פעמי בין אנשים שאינם מכירים ולא יפגשו שוב , שיחות בהן גרעין רעיון מגרה לחשיבה.
אנחנו מתיישבים לארוחת צהריים במסעדה קטנה, מתי G. פותח בשיחה עם שתי צעירות סיניות הסועדות ליבן בשולחן לידנו. אחת מהן לומדת עיצוב אפנה במילנו וחברתה הגיעה מסין לבלות איתה חופשה. שאלתו של מתי במה היא עוסקת נענית בתשובה מפתיעה, היא עוסקת באושר, עוזרת לבני אדם להגיע לאושר.
באחד הערבים אנחנו מתגלגלים למסיבת VIP של בכירי האמנים המציגים בביאנלה. אני סוקרת את הקהל המהודר, השפה האיטלקית הנהדרת מתנגנת באולם, כשאני מסבה את מבטי מתי G. סָפוּן על מושבו בין שתי עלמות חמד איטלקיות אשר מתלוננות באוזניו מרה על הגברים האיטלקיים שאינם מחזרים אחרי הנשים הצעירות ואינם מוכנים למחויבות. אני חוזרת לשייט בין האורחים האלגנטיים, שני דרקוני זהב מרהיבים לוכדים את עיני, צמודים לאוזניה של אישה בעלת טעם, יורקים אש משני צידי פניה היפים. אני מחמיאה לעגילים ומתפתחת שיחה עם מעצבת פנים פלורנטינית שעובדת בכל העולם, היא מספרת כי כאשר שהתה בלוס אנג'לס הגוף – נפש שלה (ככה היא אומרת) לא הרגיש טוב, היא תהתה מדוע, ורק לאחר זמן הבינה כי האחידות בבנייה במרחבים הציבוריים היא שמדכאת אותה, "הכל אותו דבר" והכל "עצום", בעוד פירנצה, העיר בה נולדה ובה היא חיה, היא עיר מגוונת הבנויה בסגנונות שונים מתקופות שונות. מתי G. מצטרף לשיחה, הוא מחמיץ את הדרקונים המופלאים אבל מוסיף דברים על "חתך הזהב" השולט במבנים העתיקים בפירנצה, יחסי הממדים בין האלמנטים בתוך הארמונות והבתים הגדולים, והפרופורציה בין גודל המבנה לגודלו של האדם. "חתך הזהב" מאפיין את יחסי הגודל הנכון, הנעים, לבן אנוש שאינו מתגמד מול האגו העצום של האדריכלים והיזמים בני זמננו הבונים מגדלי ענק המיתמרים לשמיים, מחציפים פניהם לטבע, מסתירים את אור השמש אך לוכדים את חומה, הופכים את העיר לחממה לוהטת ומהבילה, ואותנו לנמלים מתרוצצות במבוכים אורבניים.
אנחנו מחלקים את זמננו בין שיטוטים במרכז פירנצה לבין שיטוטים בביאנלה. הביאנלה משמימה למדי, משום מה מספר המבקרים מועט מאד. האמנים, שהגיעו מכל העולם ושילמו עבור הזכות להציג, יושבים ליד עבודותיהם ומחכים למבקרים, מצפים "להתגלות" ולהפוך ל"דבר החם" הבא. ענן ציפיית השווא הולך ונעשה כבד מאכזבה ככל שהזמן עובר ודבר אינו קורה.
![]()
מאתונה מגיע חברנו, פרופסור להיסטוריה של האמנות, מנוס סטפנידיס, הוא עוקב אחר התנהלותו של מתי G.
למִיצֶ ינקולובסקי כישרון משונה ונדיר מאד. הוא יכול לכתוב משמאל לימין, מימין לשמאל, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. יותר מכך, הוא ממציא פלינדרומים ארוכים ומתוחכמים. פלינדרום הוא מילה דו-כיוונית, מילה מתהפכת. מספר, מילה, משפט או כל רצף אחר, שאפשר לקָראם ישר והפוך כלומר משני הכיוונים, משמאל לימין ומימין לשמאל מבלי שישתנה תוכנם, כגון: שיש, אבא, טריומוירט. משפט לדוגמא "אבי, אלחי, שמך, למה המלך משיח לא יבא?" (מתוך מילון ספיר). http://www.osten.mk/en/blog-post/27877/mice-jankulovski
מיצ ינקולובסקי מניף את פרס לורנצו המפואר, לצידו, קורנליה קונסקה "מנהלת האמן" ברקע, הפלינדרום שכתב בשפה המקדונית
אנחנו עוזבים את פירנצה לטובת לונדון. במטוס מתיישבת ליד מתי G. (איך לא?) עלמת חמד איטלקייה, היא מעצבת ריחות לבית וטסה להפיץ ריחותיה בלונדון. אני תוחבת פקקים לאוזני ומשקעת את חוטמי בספר המסות המרתק של רונית מטלון ז"ל – "עַד אַרגִּיעָה". כשאנחנו יורדים מתי מגלה את אוזני כי הצעירה התלוננה על הגברים האיטלקיים שאינם מחזרים אחר הנשים הצעירות ואינם חפצים בזוגיות... אני פותחת את הרַב גוּגְל ומוצאת בוויקיפדיה - איטליה היא אחת המדינות בעלת שיעורי הפריון הנמוכים בעולם; נכון לשנת 2011 ממוצע הפריון לאישה איטלקייה עומד על 1.42 ילדים בממוצע, רחוק משיעור הפריון הרצוי לגדילת אוכלוסין שעומד על 2.1 ילדים לאישה. בשולי האירועים המרכזיים מתרחשות השיחות המעניינות, הבלתי צפויות.
![]()
שפריצוזו, אפרול שפריץ. 3 מנות קווה, 2 מנות אפרול, מנה סודה, חצי כוס קרח, פרוסת תפוז
|
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הטרמינל זו התחלה טובה. "טיולי כורסא" מול הטלוויזיה והגוגל יפים אף הם
תודה יקירה ששיתפת אותנו בטיול המהנה שלכם
ונגיעה בנושאים מעוררי מחשבה כמו על האושר
(-: אני גם חושבת שתחושת האושר מגיעה אחרי חוסר או חסך
יחד עם זאת ישנם אנשים שתמיד שמחים בחלקם והם מאושרים תמיד
* כוכב אהבה ושבת טובה
את צלמת ומספרת סיפורים מוכשרת ביותר, תענוג לשוטט בדמיון ובסיפורים שלך.
העלית בי געגועים לפירנצה היפה.
בלה, בלה איטליה!
נומיקן היקרה.
תודה לפוסט כה מעניין בתחום האומנות.
אני מאד אוהבת את תקופת הרנסנס ואת אומניה
נהניתי מאד מהתצלומים הנהדרים, האומנים והחוויות שאת מתארת בטקסט.
המשך שבוע טוב
ובשורות טובות.
בברכה
אהובה.