מהלך אלפי שנות התפתחות, האנושות חזרה ושאלה את עצמה: לאן פנינו מועדות, לאן אנו מתפתחים, ומה צריכים לשנות כדי לשפר את המצב, אמנם מצאנו דרכים להתפתח, אבל תמיד נדחפנו לאותו כיוון..

בזמנינו אחרי אלפי שנות התפתחות, הגענו למצב מעניין שבו "הכוח", שהניע אותנו להתפתח, הגיע לשיאו והחל לדעוך. הכוח האגואיסטי שדחף אותנו לחיות ולהרגיש טוב יותר, לדעת יותר, להבין יותר, לחתור להיות מאושרים, עשירים ומפורסמים, כבר לא מושך אותנו קדימה. עקב הדעיכה שלו יש תחושה של עייפות ואפילו תשישות, עד כדי ייאוש כללי, הגענו למצב מאד מיוחד שבו אנחנו לא מסוגלים להתפתח יותר אבל גם לא מסוגלים להישאר כמו שאנחנו,

ולכן מתחילים לשאול "מה קורה כאן?". אלו כבר שאלות הקשורות למשמעות החיים ולמהותם, השאלות שנשאלות כעת נוגעות לכולנו, והתשובה לכך היא שהדרגה הבאה של ההתפתחות שלנו זה לא אותה הדרגה שאותה יצרנו בציביליזציה שלנו. כי היא הרי בנויה רק כדי לשרת את הרצונות שלנו: אוכל, מין, משפחה, עושר, כבוד, שליטה ומושכלות, הם כולם לא יוצאים מחוץ לדרגת הצרכים הגופניים שלנו.

חשוב לנו להתרומם מעל הצרכים האלה לדרגה יותר איכותית, דרגת האחוד. זהו השלב הבא של התפתחות הציביליזציה, שניצב עכשיו בפני כל האנושות.

הקלות של המעבר הזה תלויה בעיקרון בכך, עד כמה אנחנו נעזור לעצמנו להיוולד בתחום החדש הזה, בדרגה החדשה הזאת. אחרת, אלה יהיו חבלי לידה נוראיים, מדממים ואכזריים עבור כל האנושות.

בסופו של דבר, אנחנו, בכל מקרה, ניוולד בדרגה הבאה. אבל אם אנחנו הולכים לקראת זה בצורה הכרתית, אז אנחנו עוזרים ללידה, כמו עובר ברחם אימו שעוזר ללידה, הוא לא מתנגד ללידה, האימא דוחפת אותו החוצה והוא עוזר לה.

לכן אנחנו צריכים לעזור לעצמנו להיוולד. זו באמת לידה, מה גם שהיא מיוחדת. מפני שאם את השלבים הקודמים אנחנו היינו צריכים לעבור בצורה לא הכרתית, הטבע דחף אותנו, ואנחנו הלכנו בצורה עיוורת קדימה, אז כאן אנחנו כאילו מתעלים מעל הטבע שלנו, מעל למדרגה הנוכחית ועולים בצורה הכרתית למדרגה הבאה, איפה שאנחנו נהווה אנושות אינטגרלית.