כותרות TheMarker >
    ';

    על ארה"ב, אמריקאים ומה שביניהם...

    הבזקים ומבזקים על ארה"ב של פעם ( היסטוריה) ועל ארה"ב של היום ( אקטואליה,פוליטיקה,יחב"ל,קהילה יהודית אמריקאית) ולפעמים נאיר (נעיר?) גם פינות אפלות אחרות :-)

    מובי דיק אמנם חוגג יום הולדת 168 , אך הוא ממשיך להלהיב את הדמיון , כמו גם לחוד את חידותיו אודות מושגים מרכזיים בעולמנו

    7 תגובות   יום שישי , 15/11/19, 16:07

    הרומן "מובי דיק" , מאת הרמן מלוויל, פורסם במלואו, ב14 בנובמבר 1851 , בניו יורק. מספר שבועות קודם לכן, ב18 באוקטובר, פורסם נוסח מקוצר שלו, בלונדון.

     

    ''
     
    "מובי דיק" נחשב לרומן האמריקאי הגדול ביותר שנכתב אי פעם ויש המכנים אותו כרומן שמגלם את הנפש האמיתית של ארה"ב ותושביה. הספר לא התקבל באהדה רבה כשפורסם, בעיקר כנראה בשל זלזול מסויים כלפי הדת הנוצרית. אחאב , הקפטן, למשל, קורא תיגר על אלוהים ועל המערכת הקפיטליסטית של תקופתו. ההצלחה האירה לו פנים במהלך המאה ה20.
    בעשרים בנובמבר 1820 טובעה הספינה "אסקס"(ESSEX). - ספינת צייד לוויתנים אמריקאית (בראשות הקפטן ג'ורג פולארד ג'וניור) שיצאה מהאי ננטקט במסצ'סטס, נמל הבית שלה. ה – "אסקס" הפליגה באזורי צייד בלב ים וכאשר הייתה במרחק של כ־3,700 ק"מ מהחוף המערבי של דרום אמריקה הותקפה על ידי לווייתן ענק מסוג ראשתן גדול ראש . . .(Sperm Whale) הלוויתן שהגיח ממעמקים, נגח בספינה פעמיים, הפך אותה וטיבע אותה על אנשי ציוותה. אירוע זה שימש השראה להרמן מלוויל כשכתב את "מובי דיק".

     

    ''
     
    מובי דיק, הראשתן הלבקן, לווייתן הזרע הלבן, גרר אחריו אל הקרקעית את רגלו של אחאב, רב החובל של ציידת הלווייתנים "פיקווד" ואחר כך את יתר גופו וגם את האונייה וכמעט את כל צוותה. ישמעאל, המספר, שרד ולכן הוא יכול לספר על ההתרחשות לדורות הבאים.
    הספר הינו מעין משל – למאבק בין הטוב והרע, בין היבשה והים, בין אלוהים ואדם, על החיים עצמם , כשמלוויל משתמש בלשון ציורית ופואטית ודימוייו קושרים בין העולם האנושי והעולם הלא אנושי.

     

    ''

     
    הרמן מלוויל ( 1/8/1819- 28/9/1891) , נולד בניו יורק למשפחה ממוצא אנגלי והולנדי.

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    בשל פטירתו של האב, נאלץ הרמן לעבוד כפקיד בנק כבר מגיל 13 ואחר כך החליף עבודות ובין היתר, היה איש מכירות , מורה כפרי, עבד בחווה... בגיל 20 הצטרף כנער סיפון לאוניה שהפליגה מארה"ב לבריטניה ושנתיים אחר כך, הצטרף לאוניה שצדה לוויתנים וכך רכש ניסיון ששימש אותו בכתיבת "מובי דיק". אחרי הרפתקאות ימיות נוספות, שב לארה"ב ומאחר שהמצב הכלכלי של המשפחה השתפר, הוא יכול היה להקדיש את זמנו לכתיבה. ספריו הראשונים זכו להצלחה ניכרת. ב1856 ביקר בא"י וכתב יומן מסע ופואמה, על ההתרשמויות מהארץ.
    מלוויל היה ידוע גם באמרות השפר שלו :
    • "הדממה מהווה את קולו היחיד של אלוהים."
    • "משהו איננו כשורה אצל מי שמבקש עזרה."
    • "איזה יצור, מלבד משוגע, לא יעדיף את הטוב על הרע?"
    • "מדען של ממש אינו אומר מילים קשות, אלא כשאין עומדות לרשותו מילים אחרות. החובבן חושב שאם יאמר מילים מסובכות, יוכיח שהוא מסוגל להבין דברים מסובכים.

     

    ''

     


    פרק 1 (תרגום- גרשון גירון) -מעבר לאופק
    ---------------------------------------------------

    "קוראים לי ישמעאל. לפני כמה שנים - לא משנה כמה בדיוק - מאחר שארנקי היה ריק מכסף פחות או יותר, ודבר בחוף לא עניין אותי במיוחד, חשבתי שאפליג מעט ואראה את חלקו המימי של העולם. זו דרכי לגרש את המרה השחורה ולהסדיר את מחזור הדם. בכל פעם שאני מגלה כי חיוכי מריר; בכל פעם שמשתלט על נשמתי נובמבר לח וגשום; בכל פעם שאני מתעכב ללא משים מול חנויות לממכר ארונות מתים, ומצטרף לזנבה של כל לוויה הנקרית בדרכי; ובפרט בכל פעם שיצר הרע משתלט עלי כדי כך שאני זקוק לעמוד שדרה מוסרי איתן שימנע בעדי מלצאת אל הרחוב בכוונה להעיף בשיטתיות מגבעות מעל ראשי חובשיהן - אז אני מבין שהגיעה העת לצאת אל הים ויפה שעה אחת קודם. זהו התחליף שלי לאקדח ולקליע...
    ובכן, כאשר אני אומר שאני נוהג להפליג בים בכל עת שראייתי מטשטשת, ואני מתחיל לדאוג יתר על המידה בנוגע לריאותי, איני מתכוון שיובן מכך שאני מפליג בים אי פעם כנוסע. שכן כדי להפליג כנוסע אתה זקוק לארנק, וארנק הוא סמרטוט ותו לא אלא אם כן יש לך דבר מה בתוכו. חוץ מזה, נוסעים נתקפים מחלת ים - נהיים שוחרי ריב ומדון - אינם ישנים בלילות - וככלל הנאתם מעטה למדי; לא, לעולם איני מפליג כנוסע, ואף שאני ימאי מנוסה למדי איני יוצא אל הים כמפקד שייטת, או כקפטן, או כטבח. אני מוותר על התהילה ועל הכבוד הכרוכים במשרות אלה לטובת החפצים בהם. מבחינתי, אני מתעב כל מלאכה, התנסות ומצוקה המכבדות את העוסקים בהן. די לי בכך שאני משגיח על עצמי, בלא שאשגיח על אוניות, דוברות, דו-תורניות, מפרשיות וכיוצא באלה...

     

    ''

     
    לא, בצאתי אל הים אני מפליג כמלח מן השורה, מדיירי הסיפון הקדמי, צולל מתחת לחרטום, מטפס למרומי התורן הראשי... אף שאיני יכול לומר במדויק מדוע בחרו אותי המפיקות, אלות הגורל, לתפקיד העלוב הזה במסע ציד לווייתנים, בשעה שזולתי נועדו לתפקידים נשגבים בטרגדיות קלאסיות, ולתפקידים קצרים וקלים בקומדיות אנינות, ולתפקידים מרוממי רוח בפארסות - אף שאיני יכול להסביר זאת בדיוק; בכל זאת, עכשיו כשעולות בזיכרוני כל הנסיבות, נדמה לי שאני יכול להציץ לתוך המנגנון והמניעים שהוצגו לפני בעורמה ובמגוון תחפושות כדי לפתותני למלא את תפקידי, ובה בעת לטעת בי את האשליה שבחירה זו היתה פועל יוצא של רצוני החופשי והבלתי משוחד ושל שיפוטי הדקדקני.
    המניע העיקרי היה הרעיון המכריע על אודות הלווייתן גדל הראש בעצמו. מפלצת כה מבשרת רעות ומסתורית עוררה את מלוא סקרנותי. שני בחשיבותו היה הים האכזר והמרוחק שם הוא שייט, עצום כאי שניתק ממקומו; הסיכונים בל יתוארו הכרוכים בלווייתן; אלה, לצד אלף מראותיה המופלאים של פטגוניה וצליליה, שכנעו אותי להחליט כחפצי. כל אלה אפשר שלא היו מפתים גברים אחרים; אך באשר לי, אני מתענה מתשוקה מתמדת אל המרחקים. אני אוהב לשוט בימים מאיימים ולנחות על חופי פרא. אף שאיני מתעלם מן הטוב, אני מתוודע בזריזות אל האימה ומסוגל אף להתחבר אליה - כאשר מניחים לי - מאחר שכדאי לקיים יחסים טובים עם כל דייריו של מקום שבו מתאכסנים.
    מסיבות אלה אפוא התקבל בשמחה מסע ציד הלווייתנים; ארובות השמים של עולם הפלאות נפתחו, ובזרם החזיונות הפרועים שהטו אותי לתכליתי, שניים שניים שטו לעמקי נשמתי במצעד אינסופי דימויים של לווייתן, ובמרכזם רוח רפאים מפוארת מכוסה בברדס, כגבעת שלג צפה באוויר....
    צורתו כה בלתי רגילה, צלופחית, גמישה ומשתנה בלי הרף, עד שהשטן עצמו, גם הוא לא יוכל לתפוס את מבעה המדויק... אין עלי אדמות דרך לגלות את מראהו האמיתי של הלווייתן, והאופן האחד לשאוב רעיון מניח את הדעת על אודות קווי מתארו בחיים, הוא לצאת לצוד אותו;
    אלא שאם בדעתך לעשות זאת אתה מסתכן למדי בכך שהלה ירסק ויטביע אותך אחת ולתמיד
    ...ריחו של הלווייתן הוא ריח ניחוח, שהרי באופן כללי הוא נהנה מבריאות טובה; מתעמל רבות ונמצא תמיד מחוץ לבית; אם כי רק לעיתים רחוקות באוויר הפתוח. אני אומר שתנועת זנבו
    של הראשתן מעל פני המים מפיצה בושם, בדיוק כמו גבירה מבושמת המרשרשת בשמלתה בטרקלין מחומם"…

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/11/19 22:08:
      תודה רבה, בועז !
        20/11/19 07:04:
      יצא לי לחזור כמה פעמים אל הספר. מובן מאליו שבכול פעם מצאתי משהו חדש...
        19/11/19 22:48:
      תודה רבה צלם!
        19/11/19 20:50:
      תודה רבה נומיקן !
        19/11/19 07:57:
      סקירה קצרה ומרתקת והפרק הראשון, כמובן.... תודה, ועוד על רקע המוזיקה הנפלאה.
        17/11/19 00:00:
      תודה רבה עמוס יקר ושבוע טוב !
        16/11/19 23:57:
      החזרת אותי לימי בחרותי, הדה, עת קראתי את הספר. שבוע טוב, עמוס.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      Heda
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין