מתוך ספרו של מיץ אלבוים\ימי שלישי עם מורי

בראיון טלביזיוני שנערךלמורי ,הוא שוחח עם המראיין פרד קופל שמורי כבש אותו באישיותו על החיים שלאחר המוות .הם דיברו על התלות ההולכת וגוברת של מורי באנשים אחרים.על נזקקותו לעזרה באכילה,בישיבה,בתנועה ממקום למקום.

המראיין שאל אותו מה הדבר שמפחיד אותו ביותרמכל ההתנוונות האיטית וההרסנית שלו.

מורי שאל אם הוא יכוללהתבטא בחופשיות.

משקיבל אישור הביט הישר בעיני מראיינו ואמר שהפחדהגדול ביותר שלו ש"מישהו יצטרך לנגב את ישבנו...”.

ואכן פחד התלות ככל שגילנו עולה הוא גדול ביותר.

אנו לא תינוקות מתוקים שלאנשים כיף לטפל.אנחנו אנשים זקנים ללא החן בו ניחנו בצעירותנו.

ולמרות הפחד הזה כלום יש לנוברירה מלבד לקבל את המצב כשחלילה נזדקק לעזרה?

ובכלל,האם נעים לנו לשוחח על כך בכלל?