כותרות TheMarker >
    ';

    כתבות

    מבחר הגיגים...

    0

    מוסתים בע"מ

    1 תגובות   יום שישי , 22/11/19, 03:44

    הסתה היא מילה שכיחה במציאות המוטרפת ויש לומר גם הטורפת בישראל.
    כולם טוענים להסתה מימין לשמאל, מרכז וחוזר חלילה. חופש הביטוי הוא דגל שמורם בשם הדמוקרטיה הנזילה בישראל ומנגד חופש השיסוי. ..

    למעשה חופש הביטוי כבר מזמן הפך את עורו לכדי שיסוי מתלהם ולגיטימי, בכל מחלוקת פוליטית או אישית . 

     

    הרי בלתי ניתן היום לנהל וויכוח עקרוני וענייניי ללא שיסוי, ללא טפרים חשופים  שיניים חדות וקיתונות של אש. 

    ולא, לא מדובר רק על דיאלוג פוליטי, אלא על הדיאלוג במרחב הציבורי. 

    יש שיאמרו שתמיד כך היינו, אמוציונליים במדינתנו הלבנטינית, ואין על כך וויכוח, רק שהאמוציות כיום בשיח הציבורי , חובה בתוכו אלימות וחוסר סובלנות. 

     

    ביקורת היא דבר מובנה ולגיטימי בשיח הציבורי, אך לאחרונה הביקורת הפכה להיות למעמסה, ברגע שנשמעת ביקורת היא למעשה הופכת מיד להסתה, מימין לשמאל,  כולם למעשה מוסתים בע"מ. 

     

    והסתה ראשיתה בקפיטליזם , שמסית את תשומת לבנו בתדירות מטרידה.

    הרי גם אם תחשבו רחמנא ליצלן על דברים שברומו של עולם ואולי אף סתם על הסדרים אישיים, הקפיטליזם תמיד יסית את תשומת לבכם בפרסומות, בערוצים, בבאנרים מגלומניים, ובהודעות אין סופיות למבצעים חסרי תקדים, שנשלחים מדי יום יום ,שעה בשעה למרחב הפרטי שלנו.

     

    ואם חפצתם לשמוע שיר, ביו טיוב, או סתם לקרוא כתבה,  הקפיטליזם יסית דעתכם בכל דרך אפשרית, הוא למעשה אומר לכם באופן מודע ובתת מודע שאינכם מאושרים כי עוד לא רכשתם, הרי אין לכם הכול...

     

    הרי המציאות הקפיטליסטית היא מסיתה מטבעה, באופן גרידי ובולעני, מה שגורם להפרעות קשב וריכוז למרחב הציבורי כולו, וגם גורם לחרדות מול כוחו הבולעני והבלתי מתפשר של הקפיטליזם הדורסני. לפיכך יכולת ההקשבה שלנו שואפת תמיד למינוס, כמצבנו התמידי בבנק. קשה לנו להתרכז כי אנחנו מוסתים תמיד, מבולבלים תמיד ועייפים תמיד...

     

    ההסתה למעשה הפכה להיות דרך לגיטימית בעולם הפוסט מודרניסטי, וההסתה גם גלשה למרחב הפוליטי, אנחנו כל כך מוסתים מימין לשמאל, שבלתי ניתן להקים ממשלה, כי כולם מסיתים ומוסתים בדרך זו או אחרת. 

     

    ביבי טוען להסתה של השמאל, השמאל טוען להסתה של הימין, חברי הכנסת הערבים טוענים להסתה, מנגד חברי הכנסת הימניים טוענים נגדם להסתה, ומרוב הסתה בלתי ניתן לראות את המסית....

     

    שלא תבינו נכון, יש צדק בטענה של הסתה, כי אנחנו נמצאים במלחמה, מלחמה בין הימין לבין השמאל, ומי שמשלם את המחיר, הוא אנחנו, האזרחים שמוסתים מהנושאים המרכזים הבוערים בארצנו ובעצם עוסקים באגו-מאניה ועוד שער מטעמים חולניים. 

     

    ההסתה לרוב מיוחסת לימין ולא בצדק, נכון, גם הימין מסית אך גם ,השמאל והתקשורת מסיתים מנגד. 

    ולא, הם לא גוף חסין מהסתה, אומנם הם משתמשים כביכול בכלים דמוקרטים, אך לצערי התקשורת בישראל איבדה מדרכה במלחמה המטרידה הזו בין ימין לשמאל.,והסאב;טקסט ברור בכל פאנל פרשני באשר הוא

    המגמתיות גם מתבטאת ברמת הסיקור,, בדחיפות הסיקור, בהדלפות שמגיעות לתקשורת שחלקם כנגד החוק ומעל החוק, לתקשורת כוח רב בעיצוב דעת הקהל, והיא לצערי  חוטאת בשנים האחרונות בשיימינג חדשותי ללא כל הגנה של הזכות הדמוקרטית של חפות לפני אישום. 

     

    כן גם ביבי מסית כנגד המסיתים נגדו, כי ביבי כקפיטליסט מושבע, תמיד ידע את ערך ההסתה, כך הוא התחיל את הקדנציה הפוליטית שלו וכך הוא נהג ונוהג. אין ספק שלימין יש גם חלק בהסתה, וכבר לא ברור, מה קודם למה, הביצה או התרנגולת? ביקורת לגיטימית או ההסתה? והיכן הגבול במציאות הלא שפויה בארצנו. 

     

    ולגבי מערכת המשפט, נכון היא הייצוג של הדמוקרטיה, הפרה הקדושה של החוק, אבל גם היא כגוף ציבורי יכולה לענות לביקורת ציבורית וצריכה לבקר את עצמה על מנת שאכן יהיה שלטון של צדק וחוק.ו לצערנו לאחרונה יש  משהו רקוב במערכת המשפט, ורצוי וניתן ניתן לבקר אותה במדינה דמוקרטית, כדוגמת י הדיווחים האחרונים על שיטות החקירה של עדי המדינה וההדלפות לתקשורת מעידות על משהו רקוב, רקוב עד מאוד. גם המגמתיות גם היא בעייתית, כי נשאלת השאלה מדוע אין נחקרים מהצד השמאלי של המפה? קצת תמוה שכל הנחקרים הם מהצד הימין של המפה... , 

    מערכת משפט גם צריכה לבקר את עצמה והגינותה, ולא רק בענייניו של ביבי. בכללותו כגוף ציבורי שאמור להיות האורים והתומים של מערכת החוק. 

     

    לביבי ככל אזרח הזכות למשפט צדק בענייניו, ההכרזה של היותו אשם בסאב טקסט של הדברים, פוגעת אנושות במערך הדמוקרטי של חובת ההוכחה בליבת הצדק. 

     

    ההסתה לצערי פוגעת בכולם, ימין ושמאל ולראייה האנרכיה הפוליטית והדאגה המטרידה ממלחמת אזרחים. 

    הימין והשמאל מסיתים כנגד ומנגד, ולצערי ומי שסובל ממלחמת ההסתה שגובלת במלחמת ההתשה הם האזרחים. האזרחים שנרקבים ומתים בתוך מערכת הבריאות החולה, שתקועים בפקקים בתוך המציאות הבלתי שבירה של התחבורה, שנאנקים תחת עולו של הקפיטליזם ושמוסתים מהמרחב הפרטי לציבורי ואובדים בין הגבולות הלא ברורים בין לבין. 

     

    ולא, אין חדש תחת השמש, הסתה היא למעשה כלי מלחמה ידוע בכל מערכה, הרי גם בין יחסים אישיים קיימת הסתה והיא מכוערת והיא בעיקר מעידה על אנשים אנושים, שיעשו הכול כדי להטות את הכף לכיוונם. 

     

    ובדרך כלל ההסתה פועלת מאחורי הגב, עד לכדי ההתשה של הצד השני. ההסתה היא גם כלי רקוב ופחדני, כי המסית אינו פועל באופן גלוי לרוב הוא תמיד יסית מאחורי הגב, ולצערי רבים נופלים להסתות שמתבצעות על יד אנשים שלקו בקנאה יוקדת, או בכל תחושה עלובה באשר היא.. ההסתה גורמת באופן הרסני להסיט את האדם ממקומו, ולצערי זה כלי לגיטימי לעתים בכל מערכת יחסים באשר היא, חברית, רומנטית ועוד. 

     

     

     וזה מה שמכוער בהסתה, כי היא לא שחקן מרכזי שעומד גלוי מנגד, אלא פועל  מאחרי פרגוד כזה או אחר.

    , המסיתים הרי פועלים באופן תמידי מאחורי הקלעים, כי  זה אזור המחייה הטבעי של כל מסית בע"מ. 

     

    ובמרחב הציבורי שלנו גם כולם מיתממים כדרכם של המסיתים, כי ההסתה פועלת כסאב-בטקסט מטריד בכל מציאות טורדנית ומסיתה. 

     

    הסתה היא חולי רע, היא אבן הדרך לכל חולי באשר הוא, גזענות, בורות, עוולות ועוד. 

    אך מכיוון שבישראל כולנו מוסתים הן במציאות הקפיטליסטית, הן במציאות הפוליטית והן במרחב האישי, אנחנו כבר לא יודעים פשוט כמשמעו לאן נושבת הרוח. 

     

    והמחיר הוא אנרכיה שלטונית, תשתיות רקובות, מערכות בעייתיות, ואמוציות פיקטיביות, וגם אם אנחנו ימין וגם אם אנחנו שמאל, או שסתם חפצה נפשנו לשבת על הגדר רגל פה רגל שם, לא נוכל, כי אנחנו מוסתים מהעיקר, חיים בטפל של אגו-מאניה הן שמאלית, ימנית ומרכזית. 

     

    ואולי נחזור לימים שפויים בהם חופש הביטוי לא יהיה חופש השיסוי, מלחמות יהיו גלויות ולא מוסתות מתחת לפרגודי המחדלים, ודעות יהיו ענייניות וקבילות ואף אדם לא יסית או יוסת מדרך העיקר, שפיות הדמוקרטיה וליבת האנושיות הטבעית והברורה. 

     

    ואם בעולם אוטופי אנשים  לא היו הולכים שולל אחר מסיתים, אולי היה כאן דיאלוג שפוי במרחב הציבורי והפרטי. 

    ולא היינו אובדים בין לגיטימיות הדעה, ביקורת בונה, למרחבים ההרסניים של ההסתה. 

     

    ומהו למעשה הגבול? מה הגבול בין דעה להסתה? 

    מה שברור הוא עכשיו, שדבר לא ברור ולא ונהיר, הגבולות לא ברורים, האנשים לא ברורים, כי זה הרי  כוחה ההרסני של ההסתה וכשהגבולות לא ברורים, האנרכיה בשיאה. 

     

    ולראייה מדינה ללא ממשלה, ללא מושל, ללא מטרה, רק אם אשמת ההסתה מנגד כנגד , ללא התבוננות עצמית  ולאומית....וללא הקשבה עצמונית לדעה פרטית, לבין דעה שנרכשה בעורמה...

     

    כי רק כך ניתן למגר הסתה, אם אנשים יהיו נאמנים לעצמם , לדרכם ולדעותיהם, הם לא היו מוסתים, וההסתה לא הייתה קבילה,  הן במרחב הציבורי והן במרחב האישי...

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/11/19 00:54:
      הסתה היא באופנה היום, לצערי. *בשדה הפוליטיקה לאחרונה.

      ארכיון

      פרופיל

      נטלי חסין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין