כותרות TheMarker >
    ';

    עיתונאי אזרחי

    יומן אישי של ד"ר מיכאל מירו, עיתונאי אזרחי שחוקר את החברה האזרחית למעלה משלושים שנה.
    © כל הזכויות בבלוג הזה שמורות למחבר, מיכאל מירו.

    הדמוקרטיה ואור השמש / ד"ר מיכאל מירו

    1 תגובות   יום שבת, 23/11/19, 23:35

    ישראל כמו מדינות דמוקרטיות נוספות בעולם נמצאת בטלטלת הפרשנות המשפטית. החוקים שנכתבו ברבות השנים, שונו ותוקנו בלי הרף, כי בכל סיטואציה חדשה הבינו המחוקקים שהעסק לא עובד. השופטים באשר הם חשים ומבינים כבר שנים רבות שרבים מהחוקים מנותקים מהמציאות ומצאו להם פתרונות יצירתיים, פסיקות והלכות. הם בעצם התאימו את עצמם למה שעשו אנשי הדת באשר הם שפירשו ומפרשים את הספרים הקדושים. זהו תהליך טבעי ומובן מאליו של התאמת חוקים לכללי ההתנהגות הרווחים והסבירים. כמובן שזהו תהליך של שימור המבנים, כדי שהמאמינים לא יסוגו ויפסיקו להאמין וכדי שהאזרחים ימשיכו וידבקו בחוקים ובמה שהמשפטנים אוהבים לכנות שלטון החוק.


    וכעת לאחר ההקדמה ננסה להבין את מה שקורה לנו על הבמה. הבמה שלנו כמו החיים מפוצלת לכמה זירות שפועלות במקביל ומשפיעות האחת על השניה. שתי מערכות בחירות לא הולידו פתרון להקמת ממשלה וכעת עולה על הפרק מערכה חדשה, שלא תשנה כך נראה את התמונה. במקביל יוצא היועץ המשפטי לממשלה ומודיע שהוא מתכוון להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה באשמת שוחד והפרת אמונים. ראש הממשלה מגיב מיד ומכריז שרודפים אותו. הזירה הזאת מרתקת לא פחות מקודמתה. הציבור נחלק בצורה דומה ויש הסבורים שמערכת המשפט רודפת את הנבחר הציבור בנימין נתניהו והחצי השני סבור שמערכת המשפט מגינה עליהם מפני ראש ממשלה מושחת. במילים אחרות, דבריו של היועץ המשפטי לממשלה שהוקראו על ידו בפומבי הפכו את כולנו לשופטים שצריכים להכריע מי צודק. האם היועץ שמפרט את העבירות לכאורה אחת לאחת בפומבי הוא הצודק או לחלופין ראש הממשלה שמציג את עוולות המשטרה והפרקליטות במהלך החקירה הוא הצודק.


    לא אתנבא לאן התהליך הזה יגיע, רק אנסה לברר איתכם האם בדרך זו נגיע לחקר האמת.תארו לעצמכם שמערכת המשפט פועלת במהירות וביעילות מגישה כתב אישום ובלי עיכובים מתנהל משפט ללא הצהרות פומביות.לרעיון כזה יש בעיה שכן הפומביות יש בה גם משום חיסון נגד הפעלת כוח לא סביר, מניפולציות ועוד. הפומביות פוגעת בזכויות חשודים באשר הם אך גם מחסנת אותם מפני עבריינות שילטונית, עבריינות של אוכפי החוק.


    אם כך על מה ולמה אנו דנים בסוגיה? אנחנו דנים בה כי גם אור השמש שחושף עוולות יכול לצרוב את העור ולגרום כוויות ואף יותר מכך, כשהוא מוגזם. יתר חשיפה ועודף דיון ציבורי, פוגעים קשה בהליך הוגן. השופטים חזקים ככל שיהיו מושפעים ממה שנכתב, נראה ומושמע בתקשורת. הם מושפעים בדיוק כל אחד מאיתנו ובעצם חיים את התיק העומד על הפרק. לא מכבר ראיתי שופטת שקוראת בבית קפה, בעיון רב, עיתון ובו פירוט סעיפי האישום והחקירה. השופטת קוראת גם עיתונים, גם מחקרים, גם פסקי דין, היא וכל חבריה למקצוע אנשים משכילים שרוצים לדעת עוד ועוד ובקריאתם הם מרחיבים דעת וידע. המסרים מחלחלים על פי קולטני התרבות של כל אחד ואחת מאיתנו והופכים להיות הידע הצבור בספריה הפרטית שלנו, במוח. זהו תהליך טבעי מכל הבחינות.


    התהליך בזירה המשפטית דומה מאוד למה שקורא בזירה הפוליטית שבה, אין יותר הסתודדויות סודיות הכל כתוב, הכל מודלף ולא אחת גם מוקלט, מה שקורה גם במערכת המשפטית כשהמשטרה מציגה הקלטות של שותפים למהליכים פוליטיים. יתר על כן אסור לנו לשכוח שאנחנו מצולמים 24/7 במרחבים ציבוריים רבים מאוד. גם בתחום הפוליטי אור השמש חשוב מאין כמוהו, כדי שפוליטיקאים יעשו ברכוש הציבורי כבשלהם....וגם בתחום זה אנחנו רואים שהשימוש המוגבר באור השמש גורם כוויות ויותר מכך.


    בשתי הזירות המשפטית והפוליטית אנחנו רואים ומפרשים דפוסי התנהגות חברתיים. אלא שכאן עולה שאלה חדשה ומעניינת, בעוד שבזירה המשפטית אפשר לתת שם לכל עבירה, למשל הפרת אמונים, שוחד הרי שבפוליטיקה אין אפשרות לדבר על התנהגות לא סבירה או לא ראויה. אם חבר כנסת יקלל חבר כנסת אחר או ישפוך עליו מים, זו עבירה ברורה לח"כים והם יפעלו מיד לטפל בסוגיה. אבל אם חוק כל שהוא יתקבל בוועדות ומליאות שמעטים משתתפים בהם זה תהליך תקין ואין בו כל בעיה התנהגותית. האמנם? האמנם ראוי שהכנסת תקבל חוקים כשפחות ממחצית החברים נוכחים בהצבעה? התשובה שלי היא נחרצת, זוהי עבירה אתית מובהקת. חברי הכנסת חייבים להיות נוכחים בכל אחת מישיבות המליאה והוועדות שבהן הם חברים. זו עבודתם, זו הסיבה שאנחנו אזרחי ישראל משלמים את שכרם ומחייתם, שלהם ושל עוזריהם.

    ן
    האזרחים באשר הם, הם הריבון, האזרחים משאילים את הסמכות והאחריות שלהם לנציגי הציבור. על כך אין וויכוח. האזרחים מצפים שמקבלי ההחלטות ינהלו את במדינה בצורה היעילה ביותר. מקבלי ההחלטות חייבים לזכור זאת היטב. הסדרת היחסים בין האזרחים בינם לבין עצמם ובינם לבין הממשל נעשית באמצעות חוקים שמשתנים מעת לעת. כל אלה עובדות שאינן במחלוקת. כך גם העובדה שסיכסוכים עמוקים אנחנו מיישבים באמצעות המערכת המשפטית.


    כעת מצפה ראש הממשלה בנימין נתניהו שהעם יתמרד ולא יקבל את סמכות מערכת האכיפה. לטענתו האזרחים הם היחידים שיכולים לקבוע אם הוא ראוי או לא להיות נבחר ציבור. זו טענה שיש לה רגליים, אך מה קורה אם ראש הממשלה מנצל את מעמדו? האם גם אז נעמיד את הנושא למבחן הציבור?  שאלה עם תשובה לא פשוטה וכדאי לנשום עמוק לפני ששופכים את התינוק עם המים. 


    במדינה דמוקרטית יש מערכת חוקים שאותם קבעו המחוקקים, נבחרי הציבור. נבחרי הציבור פועלים בשמנו, כל עוד הכנסת מתפקדת. מערכת החוקים נתונה לשינויים מדי פעם. את המחלוקת אפשר ליישב אם יהיה דיאלוג טוב יותר בין המחוקקים לשופטים. הדיאלוג הזה מקבל משנה תוקף גם על פי עקרון הפרדת הרשויות. חשוב שהמחוקקים יהיו קשובים למשובים של השופטים שאמורים לפעול על פיהם. השופטים מצידם צריכים להיות זהירים בפרשנויות שלהם ולפני יצירת תקדימים מוטב שיפנו למחוקקים ולהיוועץ איתם אם הגיעה העת לתיקון, לעדכון של חוק.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/11/19 11:55:
      האם הסוגיות שהעלית היו פחות סבוכות ומורכבות אם היתה לנו חוקה?

      ארכיון

      פרופיל

      עיתונאי אזרחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין