כותרות TheMarker >
    ';

    על ארה"ב, אמריקאים ומה שביניהם...

    הבזקים ומבזקים על ארה"ב של פעם ( היסטוריה) ועל ארה"ב של היום ( אקטואליה,פוליטיקה,יחב"ל,קהילה יהודית אמריקאית) ולפעמים נאיר (נעיר?) גם פינות אפלות אחרות :-)

    היום ( הראשון, אך לא האחרון) בו השקר הוליד אף ארוך...

    14 תגובות   יום ראשון, 24/11/19, 19:54

    ב24 בנובמבר, 1826, נולד בפירנצה, קארלו לורנזיני Carlo Lorenzini עיתונאי וסופר שהתפרסם בעולם תחת שם העט קארלו קולודי C. Collodi.


    ''


    בצעירותו, למד קארלו בסמינר תיאולוגי, אך צמיחתה של התנועה הלאומית האיטלקית שעודדה את מלחמתה של איטליה לאחדות ועצמאות, הריסורג'ימנטו ( תרגום מילולי – " התעוררות מחודשת", התנועה שתוביל להקמת ממלכת איטליה ב1861), דחפה אותו אל מחוץ לכתלי הסמינר. הוא בחר בעיתונאות מתוך אמונה שהכתיבה תחזק את איטליה במלחמתה נגד אוסטריה. ב1848 ( שהייתה אגב, שנת " אביב העמים" באירופה) החל קולודי לכתוב בעיתון הסאטירי " איל למפיונה" –Il Lampione.עם הקמתה של ממלכת איטליה ב1861, נטש קולודי את הלוחמנות הלאומית ואת הכתיבה העיתונאית והקדיש את זמנו לכתיבה לילדים.

     

    ''

     

     

    ''

     

    ''

     

     

    ''

    הסיפור הראשון, Giannettino, התפרסם בפירנצה, ב1876 ושנתיים א"כ, ב1878, התפרסם גם כן בפירנצה, באותה הוצאת ספרים, " פאג'י", הסיפור השני, ) Minuzzolo"הפירור"). בפרקים השונים של ג'יאנטינו מתוארים ביקורים רבים במרחבי איטליה. מינוזולו היה ילד שלעג לבורגנים של זמנו, שניסו ללמד אותו מה הן המעלות הטובות. בסופו של דבר , מינוזולו בורח מהם עם חמורו של באפינו. הסיפור מציין פרקים רבים מההיסטוריה של רומא העתיקה , סגנון הכתיבה פשוט והוא כוון לחנך את הקוראים הצעירים.

     

    ''

     

    סיפורים אלו היו הקדמה ליצירה האלמותית שקולודי היה אביה מולידה- פינוקיו. הפרק הראשון התפרסם ב1881 ב"עיתון הילדים" Giornale dei bambini וזכה להצלחה מיידית.

     

    ''

    כל סיפוריו של קולודי, כולל פינוקיו, מציירים ילדים באור מציאותי, כשהם מתמודדים לא פעם עם התנהגות שאינה הולמת, תוך שימוש בחוכמת חיים, אלמנטים איתם קל לילדים להזדהות. קולודי רצה במקור לכתוב סיפור שיזהיר מפני התנהגות נלוזה. הסיפור הסתיים בתלייתו של פינוקיו, אך מעריציו הרבים שיכנעו את קולודי להחיות את פינוקיו ולהמשיך ולפרסם עוד ועוד מהרפתקאות הבובה. Le avventure di Pinocchio: Storia di un burattino "הרפתקאותיו של פינוקיו : סיפורה של בובה" פורסם כספר ב1883.

     

    ''

     

     

    ''

     

     

     

    מאוחר יותר, תורגם לכמעט כל שפה אפשרית, כאשר באנגלית למשל, הוא יצא לאור במספר פורמאטים. ג'פטו Geppetto הזקן והעני רוצה לנסות להתפרנס כיוצר בובות ולכן, יצר את פינוקיו מפיסת עץ שקיבל במתנה. הבובה מתחילה להתנהג כילד אנושי- לא פעם הוא נכנס לצרות , מתנהג באימפולסיביות, משקר ומרמה. הוא מתנהג בצורה לא יפה כלפי ג'פטו. אך כשהוא משקר, אפו מתארך ואילו כשהוא דובר אמת, אפו חוזר למימדיו הרגילים. בסופו של דבר, כאשר הוא לומד לדאוג כראוי ל"אביו" ג'פטו, הפיה הטובה מגשימה לו משאלה והופכת אותו לילד אמיתי.

     

    ''

     

     

    ''

     

    פֶּרֶק שְׁלִישִׁי: גֶּ’פֶּטוֹ נִגַּשׁ לַעֲשִׂיַּת לֵיצַן-הָעֵץ שֶׁלוֹ וְקוֹרֵא לוֹ בְּשֵׁם פִּינוֹקְיוֹ. תַּעֲלוּלָיו הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַלֵּיצָן ( מתוך פרוייקט בן-יהודה, תרגום ישראל דושמן).

    בְּדִירָתוֹ שֶׁל גֶּ’פֶּטוֹ הָיָה רַק חֶדֶר קָטָן אֶחָד מִתַּחַת לַמַּדְרֵגוֹת, שֶׁאֲלֵיהֶן פָּנָה הַחַלּוֹן הַיָּחִיד שֶׁבּוֹ. הָרָהִיטִים הָיוּ דַּלִּים וַעֲלוּבִים מְאֹד: כִּסֵּא צוֹלֵעַ, מִטָּה רְעוּעָה וְשֻׁלְחָן מָט לִנְפֹּל10. בְּפִנַּת הַחֶדֶר עָמְדָה כִּירָה בּוֹעֶרֶת וְעָלֶיהָ קְדֵרָה; נִרְאָה, כִּי בַּקְּדֵרָה הִתְבַּשֵּׁל מַשֶּׁהוּ, כִּי אֵדִים עָלוּ מִתּוֹכָהּ. אַךְ הַכִּירָה, הַקְּדֵרָה וְהָאֵדִים לֹא הָיוּ שֶׁל מַמָּשׁ, אֶלָּא צִיּוּר שֶׁצֻּיַּר בִּידֵי צַיָּר.כְּשֶׁנִּכְנַס גֶּ’פֶּטוֹ לְחַדְרוֹ, לָקַח מִיָּד אֶת כְּלֵי עֲבוֹדָתוֹ וְהִתְחִיל לַחֲרֹט אֶת הַלֵּיצָן שֶׁלּוֹ. “מַה שֵׁם אֶקְרָא לַלֵּיצָן?” שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ. “דּוֹמַנִי כִּי מִן הָרָאוּי שֶׁאֶקְרָא לוֹ פִּינוֹקְיוֹ. שֵׁם זֶה יָבִיא לוֹ מַזָּל. הֲלֹא הִכַּרְתִּי מִשְׁפָּחָה בַּת-מַזָּל אַחַת שֶׁשֵׁם כָּל בָּנֶיהָ הָיָה פִּינוֹקְיוֹ, אַבָּא-פִּינוֹקְיוֹ, אִמָּא-פִּינוֹקְיוֹ, וְהַיְּלָדִים פִּינוֹקְיוֹ. הֶעָשִׁיר שֶׁבָּהֶם קִבֵּץ נְדָבוֹת”. אַחַר נִגַּשׁ לְעֶצֶם הָעֲבוֹדָה. בָּרִאשׁוֹנָה גִּלֵּף11 אֶת הָרֹאשׁ, אַחַר-כָּך – אֶת הַמֵּצַח, אֶת הָעֵינַים וְאֶת הַשֵּׂעָר. אַךְ תָּאֲרוּ נָא לְעַצְמְכֶם אֶת תִּמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל, בִּרְאוֹתוֹ אֶת עֵינֵי הַלֵּיצָן נָעוֹת בְּחֹרֵיהֶן וּמִסְתַּכְּלוֹת בּוֹ בְּחֻצְפָּה. גֶּ’פֶּטוֹ נָבוֹךְ לְמַרְאֵה הָעֵינַיִם הַנּוֹקְבוֹת הָאֵלֶּה וְקָרָא בְּרֹגֶז: “עֵינַיִם שֶׁל עֵץ, לָמָה תִּסְתַּכֵּלְנָה בִּי כָּךְ?” שְׁתִיקָה. אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב!הִתְחִיל גֶּ’פֶּטוֹ צָר אֶת אַף הַלֵּיצָן, וְהִנֵּה אַךְ סִיֵּם אֶת מְלַאכְתּוֹ הִתְחִיל הָאַף גָּדֵל וְהוֹלֵךְ וּבְמֶשֶׁך רְגָעִים אֲחָדִים גָּדַל גָּדוֹל מְאֹד.גֶּ’פֶּטוֹ נִסָּה לְקַצְּרוֹ, אַךְ לַשָּׁוְא הָיָה עֲמָלוֹ; כְּכָל שֶׁהָיָה מְקַצְּרוֹ, כֵּן הָיָה הָאַף מִתְאָרֵךְ וְהוֹלֵךְ.אַחֲרֵי הָאַף הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת אֶת הַפֶּה. אוּלָם טֶרֶם סִיֵּם אֶת מְלַאכְתּוֹ, וְהַפֶּה כְּבָר הֵחֵל לִצְחֹק וְלָשִׁיר.“חֲדַל לִצְחֹק!” גָּעַר בּוֹ גֶּ’פֶּטוֹ בְּכַעַס.• דַּבֵּר אֶל הָעֵצִים וְאֶל הָאֲבָנִים!“חֲדַל לִצְחֹק, הַשָׁמַעְתָּ?” קָרָא הַזָּקֵן קָשׁוֹת.מִיָּד חָדַל הַפֶּה לִצְחֹק וְהֶאֱרִיךְ לָשׁוֹן לְעֻמָּתוֹ.גֶּ’פֶּטוֹ הֶעֱמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ אֵין הוּא מַרְגִּיש בַּדָּבָר וְהוֹסִיף לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ. אַחֲרֵי הַפֶּה צַר אֶת הַסַּנְטֵר, אֶת הַצַּוָּאר, אֶת הַכְּתֵפַיִם, וְאֶת הַגּוּף וְהַיָּדַיִם.פִּתְאֹם הִרְגִּישׁ גֶּ’פֶּטוֹ, כִּי מִישֶׁהוּ סִלֵּק אֶת קַפְלֵטו מֵעַל רֹאשׁוֹ. הוּא הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְעֵינָיו רָאוּ אֶת קַפְלֵטוֹ הַצָּהֹב בִּידֵי הַלֵּיצָן!“פִּינוֹקְיוֹ, הָשֵׁב לִי מִיָּד אֶת קַפְלֵטִי!” צָעַק גֶּ’פֶּטוֹ.אַךְ פִּינוֹקְיוֹ לֹא שָׂם לֵב לְדִבְרֵי הַזָּקֵן, חָבַשׁ אֶת הַקַּפְלֵט לְרֹאשׁוֹ, וְהָרֹאשׁ כֻּלּוֹ נֶעְלַם תַּחְתָּיו.חֻצְפָּה זוֹ גָּרְמָה לְגֶ’פֶּטוֹ צַעַר גָּדוֹל מְאֹד, וְהוּא פָּנָה אֶל הַלֵּיצָן וְאָמַר:“הוֹי, בֵּן מֵבִישׁ12! עוֹדְךָ גֹּלֶם, טֶרֶם סִיַּמְתִּי לַעֲשׂוֹתְךָ, וּכְבָר אַתָּה מֵעֵז פָּנִים כְּנֶגֶד אָבִיךָ יוֹצֶרְךָ… רַע הַדָּבָר, בְּנִי רַע!”וּבְדַבְּרוֹ מָחָה דִּמְעָה13 מֵעַל פָּנָיו.וְהִנֵּה אַךְ גָּמַר לַעֲשׂוֹת אֶת רַגְלֵי הַלֵּיצָן, הִרְגִּישׁ מִיָּד בְּעִיטָה בְּאַפּוֹ. “כָּךְ נָאֶה לִי!” מִלְמֵל גֶּ’פֶּטוֹ לְעַצְמוֹ.“צָרִיךְ הָיִיתִי לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹלָד! עַכְשָׁו עָבַר הַמּוֹעֵד!”אַף-עַל-פִּי-כֵן לָקַח אֶת הַלֵּיצָן בְּיָדָיו וְהֶעֱמִידוֹ עַל הָרִצְפָּה, לְמַעַן יַתְחִיל לָלֶכֶת, אַךְ פִּינוֹקְיוֹ לֹא יָכֹל לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ. הִתְחִיל גֶ’פֶּטוֹ מוֹלִיךְ אוֹתוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה, צַעַד אַחַר צַעַד. לְאַט לְאַט נִתְרַגֵּל הַלֵּיצָן בַּהֲלִיכָה עַד שֶׁהִתְחִיל מִתְרוֹצֵץ בַּחֶדֶר אָנֶה וָאָנָה.אַךְ בָּזֶה לֹא אָמַר דַּי, הוּא קָפַץ פִּתְאֹם הַחוּצָה דֶּרֶך הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה, נָשָׂא אֶת רַגְלָיו – וְהַיֶּלֶד אֵינֶנוּ!…גֶּ’פֶּטוֹ הַמִּסְכֵּן מִהֵר לִרְדֹּף אַחֲרָיו, אַךְ לֹא יָכֹל לְהַדְבִּיקוֹ, כִּי פִּינוֹקְיוֹ דִּלֵּג כְּאַרְנֶבֶת. רַגְלָיו הָעֲשׂוּיוֹת עֵץ הִקִּישׁוּ בַּכְּבִישׁ כִּגְדוּד חַיָּלִים הַנְעוּלִים נַעֲלֵי-עֵץ.“תִּפְסוּהוּ! תִּפְסוּהוּ!” צָעַק גֶּ’פֶּטוֹ.הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים צָחֲקוּ בִּמְלֹא פִּיהֶם לְמַרְאֶה לֵיצָן-הָעֵץ, הַטָס כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת, וְלֹא עֲצָרוּהוּ.רַק שׁוֹטֵר אֶחָד, בְּשָׁמְעוֹ אֶת הָרַעַשׁ וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הַמְּהוּמָה בָּרְחוֹב, חָשַׁב, כִּי סוּס בָּרַח מֵאֵת אֲדוֹנָיו, וְלָכֵן הִתְיַצֵּב בְּאֶמְצַע הַכְּבִישׁ לַעֲצֹר בַּבּוֹרֵחַ. בִּרְאוֹת פִּינוֹקְיוֹ אֶת הַשּׁוֹטֵר הָעוֹמֵד לוֹ לְשָׂטָן בַּדֶּרֶךְ, אָמַר לַעֲבֹר בֵּין רַגְלָיו וּלְהִמָּלֵט. אַךְ הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדוֹ. הַשּׁוֹטֵר לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ עַד אֲשֶׁר תָּפַס אֶת פִּינוֹקְיוֹ בְּאַפּוֹ הָאָרֹךְ וּמִיָּד מָסַר אוֹתוֹ לִידֵי גֶּ’פֶּטוֹ.רָצָה גֶּ’פֶּטוֹ לִמְשֹׁךְ בְּאָזְנָיו שֶׁל הַלֵּיצָן, אַךְ לְתִמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל נוֹכַח, כִּי בְּחָפְזוֹ שָׁכַח לַעֲשׂוֹת לוֹ אָזְנַיִם.תָּפַס גֶּ’פֶּטוֹ בְּצַוָּארוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ וְאָמַר:“חַכֵּה! כְּשֶׁנַּגִּיעַ הַבַּיְתָה תָּבוֹא עַל שְׂכָרְךָ, סְמֹך עָלַי!”שָׁמַע פִּינוֹקְיוֹ דְּבָרִים אֵלֶּה, שָׁכַב עַל הָאָרֶץ וְלֹא רָצָה לָלֶכֶת בְּשׁוּם אֹפֶן.בֵּינָתַיִם נִתְאַסֵּף קָהָל רַב שֶׁל סַקְרָנִים וְהוֹלְכֵי בָּטֵל. מֵהֶם לִמְּדוּ זְכוּת עַל פִּינוֹקְיוֹ, וּמֵהֶם לִמְּדוּ עָלָיו חוֹבָה.“לֵיצָן עָלוּב!” אָמְרוּ אֲחָדִים “יָפֶה הוּא עוֹשֶׂה שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָלֶכֶת הַבַּיְתָה! הֵן יוֹדֵעַ הוּא כִּי שָׁם יַעֲשֶׂה בּוֹ גּ’פֶּטוֹ כָּלָה14!”וַאֲחֵרִים הוֹסִיפוּ בְּלָצוֹן:“גֶּ’פֶּטוֹ זֶה מַרְאֵהוּ אָמְנָם כְּאִישׁ יָשָׁר, אֶלָּא שֶׁעִם יְלָדִים הֲרֵיהוּ אַכְזָר שֶׁבָּאַכְזָרִים! אִם יִפֹּל לֵיצָן עָלוּב זֶה לְיָדוֹ, יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ גַּל שֶׁל שְׁבָבִים וְקֵיסָמִים!”דִּבְרֵי הַזְּכוּת שֶׁנֶאֱמְרוּ לְטוֹבָתוֹ שֶׁל הַלֵּיצָן הִשְׁפִּיעוּ עַל הַשׁוֹטֵר, עַד שֶׁעָמַד וְשִׁלַּח אוֹתוֹ לַחָפְשִׁי, וְאֶת גֶּ’פֶּטוֹ הַמִּסְכֵּן, שֶׁלֹא מָצָא דְּבָרִים לְהַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ, הוֹלִיך לְבֵית-הַסֹּהַר. גֶּ’פֶּטוֹ הָלַךְ הֲלוֹךְ וּבָכֹה וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ:“הוֹי, בֶּן-בְּלִיַּעַל! כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַעְתִּי עַד שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ לְלֵיצָן הָגוּן, וְהִנֵּה עַתָּה בָּעַט בִּי! אֲבָל אָשֵׁם אֲנִי: לֹא חָשַׁבְתִּי עַל זֶה מֵרֹאשׁ, עַל-כֵּן בָּאָה עָלַי הַצָּרָה הַזּאֹת!”מַה שֶׁקָּרָה אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מוּזָר הוּא וּמֻפְלָא עַד מְאֹד, לֹא יֵאָמֵן כִּי יְסֻפַּר; וַאֲנִי אַשְׁמִיעֲכֶם כָּל זאֹת בַּפְּרָקִים הַבָּאִים.

     

    ''

     

    ''

     

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/12/19 18:13:
      תודה רבה א. א !
        2/12/19 21:40:
      תודה רבה יורם !
        2/12/19 19:41:
      תודה רבה אחאב !
        2/12/19 19:41:
      תודה רבה צלם !
        1/12/19 23:07:
      תודה על הדברים בועז ! קולודי היה מהתומכים של הלאומיות האיטלקית. לעומתו, האחים גרים היו מממציאיה של הלאומיות הגרמנית , שהייתה בגדול תגובה לכיבושי נפוליאון וייחדה עצמה מהלאומיות הצרפתית ובכלל. בנוסף, באגס באני החמוד ושות' הוא גיבור מודרני, שלא היה "זמין" במאות ה18-19, בתקופתם של אותם אדונים מכובדים שהוזכרו לעיל. ולכן, ילדי התקופה ההיא נאלצו לקרוא את מה שהיה. וכן, אצבע כנסייתית הורגשה לא פעם באוויר...
        1/12/19 22:58:
      תודה רבה גילה !
        1/12/19 19:57:
      פוסט מצויין. במבט של "בדיעבד" היו אותם ספרי-ילדים קלסיים מקור לסיוטי לילה לא קטנים של ילדים, קטנים. האחים גרים, קולודי, אמיצ'יס ועוד..., הם וקולודי זרמו עם המתודיקה של הכנסייה: שמרנות, שמרנות ו..., שמרנות, ברוררר. ברור שאיומים בחרמות, נידויים ויתר עונשים שונים ומשונים, היו לחם חוקם של הסיפורים הללו.אני לכשעצמי העדפתי את הגיבורים האנרכיסטים: פיטר פן, בילבי, האקלברי פין (ולא לשכוח את גיבורי המצוייר, באגס באני!!!).
        30/11/19 23:33:

      צטט: תנועת כמוך 2019-11-30 22:44:33

      שולח כוכב הערכה לפוסט המושקע והמעניין

      תודה רבה !

        30/11/19 22:44:

      שולח כוכב הערכה לפוסט המושקע והמעניין

        26/11/19 16:57:
      תודה רבה, עמוס :-)
        26/11/19 16:35:
      הדה, נראה שערכת מחקר היסטורימקיף על מחבר הספר "פינוקיו", ושאפילו קראת את הספרים באיטלקית. Chapeaux! כל טוב, עמוס.
        25/11/19 18:34:
      תודה רבה תכשיט !
        25/11/19 17:47:
      כוכב לפוסט מושקע...
        25/11/19 17:27:
      תודה רבה תשוקה !

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      Heda
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין