כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    התפוח של הרמן

    5 תגובות   יום ראשון, 1/12/19, 19:22

     

    ''

     

    זה יכול היה להיות סיפור האהבה הגדול ביותר EVER.

    פתיחה שכזאת בהחלט אינה מבשרת טובות, הלוא כן?

    מה לעשות, אקדח המופיע במערכה הראשונה יורה גם יורה במערכה השלישית...

    אז...,

    בואו נדבר על תפוחים, ליתר דיוק..., על תפוח, אחד:

    הראשון הוא כמובן התפוח שהנחש העניק לחווה,

    השני הוא התפוח שנפל על ראשו של ניוטון-קשישא,

    השלישי הוא התפוח של סטיב ג'ובס,

    והיה (או ש..., לא) התפוח של הרמן רוזנבלאט.

    צ'מעו סיפור, שהיה גם היה!

    ~

    בשנת 1944 הרמן רוזנבלאט בן ה-15 הגיע למחנה-ריכוז ליד עיירה בשם Schlieben, המקום היה תת-מחנה המסונף למחנה-הריכוז בוכנוואלד.

    זמן קצר לפני השחרור הוא הועבר למחנה-הריכוז טרזינשטאט משם, הוא יצא לחופשי אחרי שבנות-הברית כבשו את האזור והמחנה עבר לניהול ע”י "הצלב האדום".

    הוא ועוד כ-730 ניצולי-שואה יתומים הגיעו לאנגליה, שם החל להשתקם. הוא למד בבי"ס מקצועי, חשמלאות.

    הרמן היגר לארה"ב בשנת 1950 ושנה לאחר מכן גוייס לצבא, שם שירת שנתיים.

    לאחר שהשתחרר מהצבא הוא עבר להתגורר בברוקלין, ניו-יורק – שם הוא פתח עסק לתיקוני חשמל.

    ~

    בשנת 1957 סידרו להרמן "פגישה עיוורת". הפגישה התרחשה באזור השעשועים המפורסם, קוני איילנד.

    הייתה זאת רומא רדזינסקי.

    כבר בפגישה הראשונה, סיפרו השניים זה לזו את סיפור חייהם. הרמן נדהם לגלות את זהותה של רומא!!!

    ~

    בהיותו כלוא (כאמור לעייל, אז בן 15...) במחנה-הריכוז Schlieben , כך סיפר הרמן, הוא עבר פעם ליד אזור מבודד של המחנה, שהיה מוקף כולו בגדר-תיל מחושמלת.

    במקום כול-שהוא, ליד הגדר הוא נתקל בילדה (אז, בת 9...) שהייתה מעבר לגדר. היא זרקה לעברו תפוח...

    רומא והרמן הוסיפו להתראות ליד הגדר ובמשך 7 חודשים בהם שהה הרמן ב-Schlieben המשיכה רומא להשליך לעברו דברי-מאכל, שבדיעבד – כך מספר הרמן – הצילו את חייו.

    רומא היהודיה, התחזתה לילדה נוצרייה והתגוררה בכפר סמוך.

    זמן קצר לאחר פגישתם של הרמן ורומא בקוני-איילנד בשנת 1957, הם נישאו.

    סוף טוב הכול טוב?, האומנם?

    ~

    הרמן מספר שאמו ז"ל הופיעה בחלומו ושכנעה אותו לספר את סיפור הצלתו המופלאה.

    בשנת 1995 הוא כתב את סיפור חייו כסיפור קצר אשר נשלח לתוכנית הטלוויזיה של אופרה ווינפרי, במסגרת תחרות סיפורי-אהבה קצרים אותה יזמה ווינפרי.

    ווינפרי התלהבה מהסיפור והיא אירחה את הרמן בתוכניתה בשנת 1996 אולם החשיפה הראשונית הזאת עברה איך-שהוא מתחת לראדר.

    ווינפרי אירחה שוב את הרמן בשנת 2007. היא מעולם לא נתקלה בסיפור-אהבה שכזה בכול מהלך 22 שנות שידור תוכניתה, כך אמרה.

    או אז הפירסום לא אחר להגיע...

    ~

    הוצאה לאור יוקרתית בשם Berkley Books (חלק מתאגיד "פינגווין") שילמה להרמן מקדמה הגונה ומינתה את אנדריאה הרסט להיות הסוכנת הספרותית שלו.

    הספר Angel at the Fence: The True Story of a Love That Survived (מלאך ליד הגדר: סיפור אמיתי על אהבה ששרדה) תוכנן לצאת לאור בחודש פברואר של שנת 2009.

    יתירה מזאת, הרמן וההוצאה לאור הגיעו לכדי סיכום עם אולפני "אטלנטיק" על עיבוד ספרו לסרט-קולנוע. “אטלנטיק" פירסמה שתקציב הסרט יעמוד על 25 מיליון דולר!!!

    (שמועות עקשניות גרסו שהשחקן ריצ'ארד דרייפוס יגלם את דמותו של הרמן)

    בשנת 2009 יצא הספר, בגירסה המותאמת לילדים, ע"י ההוצאה לאור בשם Carolrhoda Books.

    ברם, אבני הדומינו החלו ליפול אל מקומם...

    ~

    הבקיעים הראשונים בסיפור של הרמן החלו לצוץ עוד לפני צאת הספר לאור.

    ההיסטוריונית דבורה ליפשטאט פסלה מכול וכול את היתכנות סיפורו של הרמן והיא כתבה זאת בבלוג שלה כבר בסוף שנת 2007.

    ניצולי שואה שהגיבו לבלוג של ליפשטאט חיזקו את עמדתה.

    בלוגר נוסף בשם דני בלום החל שולח בתפוצה רחבה דוא"ל למספר היסטוריונים. אחד מהם היה קנת' וולצר.

    וולצר התעסק באותה התקופה בראיונות עם ניצולי שואה לקראת פירסום ספר חדש שהוא עמל על כתיבתו. וולצר פנה לשני מומחים פורנזיים: שרון סרג'נט וקולין פיצפטריק.

    מימצאים נוספים החלו להתגלות די מהר...

    ~

    וולצר טען מיקדמית, שההיתכנות של הימצאות בני-אדם בצמוד לגדר-התיל החשמלית היא פשוט בלתי-אפשרית. הגדר החשמלית הייתה מבודדת ע"י גדר נוספת, משני הצדדים. האזור הוכרז כ-No man zone וכול אדם אשר חדר לאזור האסור היה יכול להיירות ע"י שומרים חמושים שהשגיחו על הגדר 24/7.

    חקירה נוספת העלתה שרומא, אשתו של הרמן, כלל לא התגוררה בסמוך ל-Schlieben ובעצם, רומא התגוררה בחווה כפרית לא הרחק מהעיר ברסלאו, מרחק של יותר מ-300 ק"מ מהמחנה בו הרמן שהה.

    עוד ועוד גילויים החלו לצוץ.

    לקראת סוף דצמבר 2008 פורסמו עוד מאמרים שנשענו על המאמרים שפירסם וולצר בבלוג שלו.

    ~

    ב-28 בדצמבר 2008 הודה סופסוף הרמן שהוא בדה מליבו את סיפור התפוח.

    הוצאת הספרים פירסמה למחרת הודעה לקונית בה היא מודיעה על השהיית ההוצאה לאור של הספר.

    בית ההוצאה Carolrhoda Books יצא בהודעה לציבור בה נכתב שההוצאה מוכנה לקבל חזרה את הספרים שנרכשו ע"י הציבור ושכספם יוחזר להם. 2,000 עותקים הודפסו ורובם ככולם הספיקו להימכר. אחד מהם רכש הרמן (ברשת ניתן למצוא צילום של הרמן ורומא מחזיקים בעותק שלהם...).

    ~

    והרמן...
    הוא טען שהסיפור שכן אי-שם בדימיונו והוא האמין בנכונותו, ובכלל..., כול כוונתו בסיפור האהבה הזה היה להביא תקווה לבני האדם, סוג של happy ending, סוף טוב הכול טוב...

    ~

    אולפני "אטלנטיק" עדיין לא זנחו לחלוטין את כוונתם להפיק סרט. הם החלו לבצע שינויים בתסריט אך בסופו של דבר הם זנחו את הפרוייקט מכול וכול.

    ווינפרי פירסמה הודעה בפברואר 2009 באתר הבית שלה. ההודעה הייתה אף-היא, לקונית: היא מאוד מאוכזבת מהשתלשלות העניינים...

    ~

    המסמר האחרון ננעץ ע"י ההיסטוריונית דבורה ליפשטאט:

    הרמן סיפר שהוא היה אמור להיות מוצא להורג בתא הגזים ב-10 לחודש מאי 1945 והוא אף נקב בשעה המיועדת, 10 לפנה"צ. הרמן סיפר שהוא היה רחוק שעתיים בלבד ממותו...

    ליפשטאט פשוט קבעה: לאסירים מעולם לא נמסר תאריך ושעת מותם..., יתירה מזאת – מחנה הריכוז טרזינשטאט שוחרר ב-8 לחודש מאי, יומיים לפני החלצותו של הרמן מתא הגזים..., ובכלל – בטרזינשטאט לא היו תאי-גזים, אלה שיועדו להרצח בתאי הגזים היו מועברים לבוכנוולד או למיידאנק.

    ~

    לסיכום -

    ההיסטוריון קנת' וולצר העיר: סיפור חייו של הרמן, הישרדותו בגהינום הנאצי וקורות חייו אחרי השחרור, היה לכשעצמו חזק דיו כדי להתפרסם ברבים, אבל חמדנותו של הרמן הכשילה אותו. משלב מסויים ואילך פני הדברים יצאו מכלל שליטתו עד למפלתו הסופית.

    בצילום שבכותרת הרשומה: עטיפת הספר, שכאמור – לא יצא לאור...

    ~

    הרמן רוזנבלאט עבר לגור במיאמי, פלורידה. שם הוא נפטר בשנת 2015. בן 86 היה במותו...

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/12/19 21:42:
      וואללה? התחרב לי הסיפור. אבל המקורי שווה סרט. ואולי דווקא "הסיפור המלא"?
      בעיני כל הפולמוס היה מיותר. היה או לא היה, עצם הסיפור הכפול - זה של ההישרדות כפי שאירעה, ואף הגרסה הרומנטית שהומצאה - הם סיפורים יפים, וכל ה"מקעקעים" למיניהם אינם אלא דקדקנים טרחנים. חבל. וכי חווה נתנתה לאדם תפוח?, וכן הלאה וגו'' - מה זה משנה?? עצם ההישרדות, והיצירתיות שבבניית המיתוס - אלה חשובים יותר.
        4/12/19 21:27:

      זה מה שנקרא פוסט מודרניזם - בעברית: יצירת סיפר (נרטיב) שקרי על סמך ניתוק שביבי נתונים אמיתיים מן המציאות הכוללת, הבלטתם ויצירת הקשר שקרי.
      התיאור הטוב ביותר של הבדיה הספרותית נמצא בהקדמה של אריך קסטנר לספרו "פצפונת ואנטון":

      "זה לא משנה אם הסיפור קרה או לא קרה, העיקר שהוא אמיתי – סיפור הוא אמיתי אם הוא יכול היה

      לקרות בדיוק כפי שמספרים אותו" 

      וכך מתברר שלא רק לסיפור יש משאלות משלו, אלא גם למספר, ואלו הן המשאלות שקובעות.

        2/12/19 14:57:

      שולח כוכב תודה על הפוסט המעניין

      והזמנה לטעום מהקפה שלי 3 ביום

        1/12/19 21:01:
      זנכרון השואה הוא חשוב לאין ערוך בעיקר הדקדוק בפרטים ובעובדות, אין ספק בכך. יחד עם כל זאת היכולת לספר סיפור אהבה שאף אחד לא סיפר לפני... בין אם הוא בדיה או לא אלו בדיוק החומרים שמהם נוצר הקולנוע. בכל אופן פספוס גדול.

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי