כותרות TheMarker >
    ';

    הרהורים בעקבות הספר "מזיכרונותיה של תולעת ספרים: מסעות בעקבות סופרים וספרים" מאת חיים באר (2011)

    4 תגובות   יום שלישי, 3/12/19, 12:20

    אבי, שהיה בחו"ל עורך עיתון אידיש, ובעל מודעות פוליטית מוצקה, לא העריך את העיתון באידיש שיצא בארץ, ולא אהב את העיתונים המפלגתיים, למרות שהוא עצמו היה שמאלני מאד..

     

    מיומו הראשון בארץ, הוא קרא את "הארץ", שהיה קרוב אז למפלגה שנקראה "הציונים הכללים" (ונבלעה עם הזמן בליכוד), וחרטה על דיגלה את הליברליזם הכלכלי והחברתי, את זכויות האדם, ואת חופש הביטוי. גולדה נהגה לקרוא לו "עיתון עם צילינדר".

     

    מסיבה זו לא קראתי את "דבר", ולא היכרתי את מאמריו של חיים באר.

     

    הספר הזה הוא אוסף חלקי מאד של סידרת מאמריו ב-"דבר", שהוקדשו למסע אחר סופרים וספרים.

     

    בין השאר, הוא מקדיש מאמר לרחל, ולספרו של תומס מאן "הר הקסמים" (1924).

     

                                               -----

     

    לפני הרבה שנים יצאתי מקונצרט בו הופיע תלמיד של מורתי בקונסרבטוריון. לידי הלכה אשתו של המנהל, והציגה בפני אשה שהלכה מצידה השני - "זו אחותה של רחל". היא היתה כבר אשה מבוגרת, ולא דמתה לרחל בתצלומיה.   

     

    ידעתי גם קודם שאחותה שושנה היתה מורה לפסנתר.

     

    אחות זו מוזכרת בפרק שמקדיש חיים באר לרחל.

     

    במכתבים הרבים של רחל  היא חוזרת שוב ושוב על תחינה אחת:  בואו לבקר. נראה שהבידוד החברתי העיק עליה יותר מן המחלה עצמה.   

     

    היא מודעת כמובן למחלתה הקשה, ולעובדה שהיא חשוכת מרפא, אבל מתעלמת מן הבעיה שגרמה לבדידות שלה: זו היתה מחלה מידבקת, ואנשים חששו להתקרב.

     

    מי שהעזה בכל זאת, וביקרה אותה עם ילדיה (!), היא עדה שרת-גולומב, אחותו של שרת , שהיתה נשואה לאליהו גולומב, מה שמעיד על טוב לבה ועל החמלה שלה. 

     

    לא זכור לי היכן קראתי, אבל ידיד נעורים של רחל, שחי ברחובות, הצליח להיחלץ מן המחלה, תודות לטיפולה המסור של  אמו. לרחל לא היתה אם תומכת.

     

    סיבה משוערת נוספת היא העובדה שהוא נשאר לחיות בשפלה, באקלים יבש. רחל לא רצתה להישאר בגדרה, הגם שמלכתחילה היא היתה צריכה לחיות שם, או בצפת, ולא בתל אביב. אפילו אנשים בריאים מתקשים לשאת את הלחות התל אביבית (וגם אני). עם זאת, נכון שיובש של שפלה, שלא כמו בהרים, מעיק.

     

    אני לא יודעת אם בתקופתו של שופן  (1810-1849) כבר היו מודעים להעדפה הזו. ההחלטה הפזיזה שלו לנסוע למיורקה, בחיפוש אחר השמש, וגם מסע ההופעות באנגליה, היו הרי אסון. במיורקה מזג האויר היה קר וגשום, ועל הלחות של אנגליה אין צורך להרחיב.

     

                                        -----

     

    בתחילת המאה ה-20 כבר היה ידוע שאקלים הרים מסייע לחולי שחפת.

     

    דאבוס הפכה מרכז של בתי החלמה, שהפכו היום לבתי מלון.

     

    תומאס מאן ביקר שם את אשתו החולה (היא חיה חיים ארוכים מאד, הרבה אחרי מותו), ובעקבות זאת הוא כתב את ספרו "הר הקסמים" (1924).

     

    חיים באר נשאל אם קרא את הספר, והוא ענה שהספר היה "מתיש".

     

    קראתי אותו בנעורי, ואני לא זוכרת שחשתי כך. אבל עכשיו, כאשר אני קוראת בו שוב, הכובד הגרמני אכן מתיש.

     

    חיים באר מנסה לאתר את אותו בית החלמה המתואר בספר.

     

    מה שנחרט בזיכרון מעלילת הספר, ומפליא, הוא העובדה שאדם בריא בא לבקר בן דוד מאושפז, ומחליט להישאר שם,לפי המלצת הרופא במקום (תומאס מאן עצמו קיבל אותה עצה, ולא נשמע לה). הרי זה טירוף לשהות במחיצתם של חולים קשים, כאשר המבקר ראה בעצמו את חרדת המוות שלהם.

     

    המניע כאן הוא בריחה מהתמודדות עם החיים, ומן התביעות שהם מציבים. נוח לחיות במעין קונכיה מבודדת, פטור מטרדות היומיום, כשכל מה שנדרש ממנו הוא לשבת כל יום כמה שעות במרפסת, עטוף בשמיכה..

     

    לדעת מבקרים זו היתה דרכו של תומס מאן לבטא את ריקבונה של אירופה, בצעידתה העיוורת לקראת התהום של מלחה"ע השניה.

     

                                    ----

     

    חיים באר מקדיש תחקירים גם לסופרים ולספרים נוספים.

     

    כדאי לקרוא.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/12/19 09:03:
      בתגובה על התגובה של באבא יאגה: את הספר "שירה" קראתי לפני כל כך הרבה שנים, שהסיפור על הצטרפות בן הזוג לבית החולים לא זכור לי. אני כן זוכרת את הלעג החד של עגנון לחוקרים העוסקים בחקר נושאים חסרי חשיבות.
        21/12/19 08:51:
      באבא יאגה - התגובה שלך נמחקה בטעות.
        8/12/19 17:02:
      נכון. עם השנים יש פחות סבלנות.
        7/12/19 11:19:
      מעניין לקרוא פרטים פיקנטיים על סופרים ומשוררים שהיו כל כך מרכזיים בזמנו. אני קראתי את הר הקסמים בילדותי והייתי ממש מרותקת אליו. אהבתי את האווירה. היום, אני לא מאמינה שהייתי מסוגלת לקרוא אותו. פעם ניסיתי לקרוא בבגרותי ספר של דוסטויבסקי שגם ממנו התרשמתי בילדותי. לא הצלחתי לסיים אפילו עמוד אחד.

      ארכיון

      פרופיל

      שושנה13
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין