כותרות TheMarker >
    ';
    0

    סימטריה בין ימין לשמאל לאורך זמן : חלק 1

    4 תגובות   יום חמישי, 12/12/19, 08:49

    סדרת פוסטים זו היא המשך ישיר לפוסטים על תאוריית הקרוסלה לפיהם השמאל הוא זה שבאופן כללי זכה עד כה בישראל ובעולם המערבי שדברים יתישרו בעקבותיו לאורך זמן למרות שלאחרונה, כפי שהתחלתי לתאר בפוסט האחרון על התאוריה, הימין מתחיל לגלות סימנים ראשונים של אקטיביזם ובלימת המגמות הנ"ל כפי שאולי הדבר אף התבטא בהפגנה למען ביבי ב-26 בנובמבר 2019. אם כן: מה הסיבה לאותה א-סימטריה בהצלחות שהייתה עד כה בין ימין לשמאל לאורך זמן? והאם היא אכן נבעה מחוסר סימטריה בתכונות האופי של כל מחנה ובמשאבים השונים? האם, ועד כמה, דברים החלו להשתנות ומה הסיכוי שיהפכו לסימטריים או אף יתהפכו לטובת הראשון? מה כן יוכל להשתנות ומה לא?

     

    דוגמא "מיקרוקוסמית" לאותה א-סימטריה ממנה נהנה השמאל יכולה להיות התרחשות וירטואלית אשר ארעה בקפה דה מרקר באביב-קיץ 2011. כאשר שני מנהלי קהילת אקטואליה דאז (דווקא עם נטייה לשמאל) החלו לצנזר דברי משתמשים ממחנה זה אשר חלקם הגיעו אף להשוואות שונות, האחרונים פשוט התארגנו "בהמוניהם" והחלו לפתוח את דיוני האקטואליה שלהם בכמה קהילות אחרות. היו אלו "מחאות ענק וירטואליות" אשר כתוצאה מהן התחלפה הנהלת קהילת אקטואליה לשביעות רצונם. נכון, היה אחד מהשמאל שניסה לשים מקלות בגלגלים לחבריו למחנה, אך הללו ידעו להתאחד נגדו. היו אף מצידם מקרים של מחאות וירטואליות "המוניות" נגד הרחקת משתמש מסוים משלהם אף כאשר דבריו חצו כל גבול כגון השוואות חוזרות ונישנות לנאצים (עליהן כל איש ימין היה נחסם מייד) ודיבורים מיניים בעלי אופי פלילי.

     

    בכל המקרים הללו אנשי מחנה זה התעלו מעל להבדלים בין אחדים שהגדירו עצמם כציונים לאלו שבלשון המעטה לא היו כאלו. זה שלימים אדם אחד הרואה עצמו שמאל ציוני רב עם כל חבריו לשעבר הלא-ציונים, זה אולי מנחם כמה מהקוראים היודעים על מה מדובר אבל קרה "אחרי שהסוסים כבר ברחו מהאורווה".......לעומת כל זאת, לא הייתה בכל תולדות הקפה מחאה המונית ואפקטיבית מצד משתמשים ימניים על צינזור וחסימת אנשיהם, אף שבממוצע עילת החסימות הייתה נמוכה יותר. כמו כן, בתוך הימין עצמו ישנו משתמש אחד אשר נטה לירות בתוך הנגמ"ש לא במובן של ביקורת פנים-מחנית לגיטימית אלא בעידוד אנשי שמאל להוציא לשון הרע על אנשי ימין. בשנה האחרונה התגלה האיש, כמה לא מפתיע, כמצביע כחול לבן.

     

    העניין הוא שלא מדובר רק על הוירטואליה ועל אתר אינטרנט מסוים. המציאות האפקטיבית לא יותר טובה. במקביל לאותה מחאה וירטואלית אשר הוזכרה קודם הייתה כידוע במציאות בקיץ 2011 מחאת האוהלים אשר אף בה לא היו שום "חומות גבוהות", אלא "פרוזדור רחב וחופשי" בין "סוגים שונים של שמאל". כולם שם שילבו ידיים יחד. כן היו למחאה כמה הישגים מבחינתה, אם כי ייתכן ובמבט ארוך טווח היא החלה לסמן את סוף עידן המחאות האפקטיביות של השמאל. אולם, מה המקבילה הימנית למחאת האוהלים?

     

    דוגמא נוספת לנחיתות הימין עד כה ביכולתו להיות אקטיביסטי היא האקטיביזם המזרחי. זה החל כידוע עם מהומות ואדי סאליב והפנתרים השחורים. לפחות במבט מאד ראשוני ניתן היה אולי לצפות שאותה "אש בעיניים" של המוחים נגד מפא"י הייתה מתורגמת גם לאקטיביזם ימני. אולם, כבר חלק ממנהיגי הפנתרים השחורים "עקפו משמאל" את מפא"י (אז כבר "המערך") ואילו תנועות וארגונים של אקטיביזם מזרחי בני ימינו הפעילים זה מכבר (כגון הקשת הדמוקרטית המזרחית) נוטים בד"כ לאמץ דעות שמאל רדיקליות בלפחות אחד מהנושאים הבאים: פמיניזם, כלכלה ועניין צביונה היהודי של המדינה והמדיניות הבטחונית. מה באמת קרה לאותה "אש שבעיניים" של אותם אנשים שחשו או חשים עוינות כלפי מפא"י ומה שסימלה? מדוע היא תורגמה רובה ככולה לשמאל רדיקלי (כולל אצל פעילים מזרחיים בתוך "העבודה" עצמה) ולא לאקטיביזם ימני?

     

     האמת היא שנראה שהמושג "ימין" בפוליטיקה דווקא נהנה מבחינות רבות מנקודת פתיחה תדמיתית יותר טובה. אני זוכר למשל שאז בסוף שנות ה-1980 ועד שמפלגת העבודה דאז "שברה חזק שמאלה" (בקיץ 1991, עם הנכונות הפתאומית למסור את הגולן לסוריה) היה מצב בו כמעט כל מצביעי הליכוד ראו עצמם כאנשי ימין (אף כי לימים חלק מחברי הכנסת של מפלגה זו התגלו כקבלנים של השמאל כדוגמת דן מרידור)

     

    לעומת זאת, רבים ממצביעי העבודה דאז (אם לא רובם) נטו יותר לראות עצמם מרכז ולא שמאל - או לפחות כך להציג עצמם. אומנם תהליכי ההשמאלה בעבודה, בפרט בצמרת שלה, כבר התבשלו באותה תקופה. סה"כ הייתה בשנים המדוברות א-סימטריה תדמיתית ולשונית לטובת הימין. גם לפי מילון אבן-שושן "שמאלני" הוא מי שדעותיו שמאליות קיצוניות ואילו ימני הוא מי שנוטה לצד ימין בדעותיו. וממש לא נראה לי שהחלפת המושג "שמאלני" ב"שמאלי" תהיה התרופה התדמיתית.

     

    בכל מקרה אם הייתה בשנות ה-1990 עדנה בפוליטיקה למושג שמאל, אז הוא חזר להיות מותג עם נקודת פתיחה רעה יותר: "כחול לבן" מנסה לשווק את עצמה כמפלגת מרכז למרות שההתנהלות בפועל של מנהיגיה והח"כים שלה היא כשל מפלגת שמאל לכל דבר ועניין וכשמצד שני חלק מסוים ממצביעיה רואה עצמו כמרכז. גם ח"כ לשעבר יצחק הרצוג, לא מזמן יו"ר העבודה ("המחנה הציוני" דאז), אמר על עצמו שהוא "מהמרכז" ואין זה משנה לצורך העניין אם היה לא היה כאן מבחינתו נסיון שיווקי.

     

    ייתכן וחלק מהסיבות למצב הענינים התדמיתי המתואר נעוצות לא רק בפוליטיקה עצמה. בעברית ושפות רבות אחרות כמו אנגלית המושג ימין מזוהה עם דברים כמו אמינות, תמיכה ("יד ימינו"), דומיננטיות ועוד ושמאליות עם "שוליים" (left, מה שנשאר), ידיים שמאליות וכו'. בכל עתיד נראה לעין מעל 80% מהאנשים יהיו בעלי יד ימנית דומיננטיות. גם אם שאילה תדמיתית, במידה ואכן קיימת, מנושאים הקשורים לעניני יום יום אישיים אל עולם הפוליטיקה אינה רציונלית ייתכן והדבר משפיע אפילו באופן בלתי מודע. אז איך בכל זאת קרה מה שכולם מסכימים עליו - שהשמאל עשה לימין בית ספר בפוליטיקה? תשובות יתחילו בפוסט הבא.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/12/19 18:29:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2019-12-25 15:55:36

      פוליטיקה אלימה.

      אכן כך. גם אלימות "מתוחכמת" ו"מעונבת" אשר מאחוריה כוונות אפלות הופכת במוקדם או במאוחר לאלימות גסה ופיזית.

      פוליטיקה אלימה.

        14/12/19 22:35:

      צטט: שטוטית 2019-12-14 22:18:44

      פוליטיקה ! 

       

      שבוע טוב

      שבוע טוב גם לך.

      אכן, עוד היבט חשוב של הפוליטיקה.

        14/12/19 22:18:

      פוליטיקה ! 

       

      שבוע טוב

      ארכיון

      פרופיל

      אמיר ניצן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין