כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    העשן נישא מזרחה...

    11 תגובות   יום חמישי, 26/12/19, 00:29

    העשן נישא מזרחה... 

       מוקדש לזכרו של סבי, הרמן (משה צבי) שטיינבוק ז"ל 1885- 1942.

     

    "גם אני נוסע לגרמניה", הודיע הרש'לה להוריו.

    "אתה עוד כל כך צעיר", אמרו ההורים בדאגה. "הישאר עוד איתנו, ובגיל שמונה עשרה, תוכל לעזוב, אם תרצה".

    "אני רוצה לנסוע עכשיו", אמר בהחלטיות. "אני אכתוב לבן דודי יענק'ל בקלן, שאני מגיע".

    "תראה, יענק'ל אמנם הסתדר שם יפה, אבל מה אתה תעשה?" התעקשו ההורים. "אין לך מקצוע. אפילו בית ספר תיכון לא גמרת!"

    "אם יענק'ל נסע בלי לסיים תיכון והוא מצליח, גם אני אצליח".

    ההורים הבינו שאין טעם להמשיך להתנגד ולהתווכח, ונתנו לבנם הצעיר את ברכת הדרך. הרש'לה עזב את העיירה הקטנה, ונסע אל העיר פיוטרקוב, ומשם ברכבת לגרמניה, והגיע בשלום אל קרובו בקלן. הדבר הראשון שעשה - החליף את שמו להרמן. הוא חשב שהשם הגרמני יסייע לו לקבל עבודה ולהיקלט בחברה החדשה, ויסיר ממנו את כינוי הבוז "אוסט יודה". עבודה הוא קיבל, אך התבדה באשר לכל היתר.

     

    בבית הקטן של קרובו, היו שני תינוקות, והיה צפוף מאד. הרמן עזב תוך זמן קצר, נדד בין מקומות שונים ועבד בעבודות שונות, ולבסוף השתקע בבית אלמנה מבוגרת ממנו בעשר שנים, שאימצה אותו אל לבה ואל מיטתה. במשך שלוש שנים הוא עבד במכולת שבבעלותה. בעזרתה הוא קיבל אזרחות גרמנית, אך אהבת הנדודים המשיכה לתסוס בדמו, והוא חלם על נסיעות ועל ביקור בארצות רחוקות ובמחוזות נידחים.

     

    כשמלאו לו עשרים שנה, חזר הרמן לרוסיה הצארית. שלא כמו צעירים יהודים רבים, שהיו מוכנים אף להטיל מום בעצמם על מנת להשתחרר מגיוס לצבא, הוא התגייס מרצונו לצבא הצאר, למרות שכאזרח גרמני לא חלה עליו יותר חובת הגיוס. המלחמה נגד יפן הסתיימה, אך הוא הניח שכחייל יזכה לנדוד הרבה, ואכן צדק. יחידתו נשלחה מזרחה אל ערבות סיביר.

    הרמן ישב ברכבת עם חבריו החדשים והביט דרך החלון על נופי הערבה החולפים נגד עיניו. הנסיעה עוררה בו זיכרונות מספרו של ז'ול ורן "מיכאל סטרוגוף", שהצית את דמיונו בשנות נעוריו, ובכיליון עיניים ציפה לפגוש את הטטארים. הוא נדד עם יחידתו במרחבים העצומים של רוסיה האסייתית ואמנם פגש טטארים, וכן אויגורים וצ'וקצ'ים, מונגולים ואוזבקים, ועוד בני עממים רבים - מיושבים ונודדים, בעלי עיניים ישרות וגם מלוכסנות, מגדלי סוסים ומגדלי גמלים, מגוון עצום ורב.

    רושם בל יימחה השאירו בו הקהילות היהודיות בבוכרה ובסמרקנד. בשהותו בערים אלה, היה הולך בשבת לבית הכנסת, ושמח לגלות שהתפילות עדיין שגורות בפיו, כמו גם הברכות בעלייה לתורה. שנים רבות אחר כך עוד היה מספר לילדיו על היהודים הטובים שפגש באוזבקיסטאן.  

     

    בתום שלוש שנות שירות, חזר הרמן לגרמניה, שבע מסעות ונדודים. בהמלצת יענק'ל קרובו הוא השתקע בעיר דסאו. לחותנו של יענק'ל היה בדסאו חבר סוחר, אב לשלוש בנות, ויענק'ל חשב שיש להרש'ל סיכוי לשידוך הגון. הסוחר הזמין את הרמן לביתו לארוחה של ערב שבת, וליד שולחן השבת הוא פגש את שלוש בנותיו של הסוחר. שלושתן היו לבושות על פי צו האופנה בחולצות הדוקות שהבליטו את חמודותיהן מלפנים, ובחצאיות ארוכות ומנופחות שהסתירו את אחוריהן הכבדים. הבת הבכירה הייתה מאורסת לאברך ממשפחה עשירה, שהתיישב לצידה. את הרמן הועידו לבת השנייה, שהגיעה לפרקה, והושיבו אותו לידה. הבת השלישית הייתה עדיין תלמידת גימנסיה.

     

    כעבור זמן קצר נישא הרמן לבת הסוחר, וכעבור שנה נולד בנם הבכור, בדיוק בשנה שבה נרצח הנסיך פרדיננד, ופרצה מלחמת העולם הראשונה. בעת המלחמה נדד הרמן מזרחה לדנציג, וכעבור זמן הצטרפו אליו רעייתו ובנו. בדנציג עבד אצל סוחר ביצים, ולאחר המלחמה, כשחזר לדסאו, פתח הרמן בית מסחר לביצים משלו, באחד הרחובות המרכזיים של העיר. כשביקש סיוע כספי מחותנו, נתקל בסירוב. חותנתו לא סמכה על ה"אוסט יודה", למרות שהיה חתנה.

    בדסאו, עירו של משה מנדלסון, התוודע הרמן מקרוב ליהדות המתקדמת. בשמחה אימץ את דרך החיים היהודית החדשה, ובשבתות פקד בקביעות את בית הכנסת. על המדפים בביתו היה ניתן למצוא את חמשת חומשי תורה, כמו גם מחזורי תפילות לחגים, סידורים, וספרי קודש נוספים – כולם בעברית עם תרגום לגרמנית.

     

    במשפחתו של הרמן נולדו עוד שתי בנות, והייתה זו משפחה בורגנית רגילה בגרמניה של הרפובליקה הוויימארית, בין שתי מלחמות העולם. למרות האינפלציה הדוהרת, הצליח הרמן להחזיק את הראש מעל גלי המשבר הכלכלי, ומצבו היה טוב יחסית. גיסו, בעלה של אחותה הבכירה של אשתו, הצליח מאד בעסקיו ורכש בית בן שלוש קומות באזור מרכזי בעיר. הוא עצמו גר עם משפחתו בקומה העליונה, ואת הקומה השנייה השכיר בדמי שכירות נמוכים למשפחת הרמן. בקומה הראשונה היה לגיס העשיר בית עסק לפרוות. גיסתו הצעירה של הרמן נישאה לבחור חסר אמצעים, שנסע לאחר הולדת בנו הבכור לארגנטינה, לנסות ולעשות לביתו ולשפר את מצב משפחתו. האחות הצעירה ובנה השתכנו גם הם בבית הגיס העשיר.

     

    בנו הבכור של הרמן למד בבית ספר תיכון במגמת מסחר. בשעות אחר הצהרים היה פעיל בתנועת "הפועל הצעיר" ועם עליית הנאצים לשלטון באזור דסאו, הצטייד באקדח, שהרשים מאד את אחיותיו הצעירות. כשהוכרז על המכבייה השנייה ב-1935 בפלסטינה-א"י, הצטרף בנו של הרמן למשלחת מגרמניה, ונשאר בארץ.

     

    ב"ליל הבדולח" פרצו הפורעים הנאצים לבית המשפחה, בזזו את בית העסק ואת בית הגיס העשיר בקומה השלישית, אך פסחו על בתי האחיות הצעירות. למחרת נלקחו כל הגברים היהודים מדסאו למחנה הריכוז בוכנוואלד, וחזרו רק מקץ כמה חודשים. הרמן חזר לביתו שבור ורצוץ. בהעדרו, השתלט על עסק הביצים שלו העובד הגוי שהעסיק, שאף תבע אותו בבית המשפט על סכומי כסף שכביכול הגיעו לו. בית המשפט הנאצי האנטישמי פסק לחובתו של הרמן. מבעל עסק עצמאי, הפך הרמן לחסר כל, והחל עובד כשכיר אצל גיסו העשיר, שהצליח לשרוד איכשהו את החוקים האנטי יהודיים. אולם, כשכוחם של הנאצים גבר, והתחיל להתברר שאין סיכוי רב ליהודים בגרמניה, גיסו העשיר של הרמן היגר עם כל בני משפחתו לאוסטרליה. גיסתו, אחותה הצעירה של אשתו, ברחה עם בנה הקטן מערבה לצרפת, ומשם, דרך פורטוגל, הצליחה לחבור אל בעלה בארגנטינה.

     

    "ליל הבדולח" והמעצר בבוכנוואלד היו הוכחה חותכת למדיניותו האנטישמית של היטלר. במשפחתו של הרמן, שנשארה בדסאו, התנהלו דיונים רבים על העתיד הצפוי ליהודים בגרמניה, והרמן שמח שבנו הבכור ניצל מן המצב, והגיע לארץ ישראל. מצד שני, הם היו עדיין בביתם המוכר והנוח, היו זיכרונות טובים מן העבר, והייתה תקווה אי-רציונאלית שהכל יחזור לקדמותו. בכל זאת, כתב הרמן לבנו וביקש לברר את האפשרות להגר לפלסטינה.

    "ניסיתי להשיג עבורך אשרת כניסה לארץ ישראל, אבא", כתב הבן, "אבל השלטונות הבריטים מפעילים מדיניות נוקשה של 'הספר הלבן', ולא נותנים אשרות. חוץ מזה, התנאים כאן קשים מאד, וספק אם איש בגילך יוכל למצוא כאן עבודה. אני לא בטוח שכדאי לך בכלל לבוא הנה".

     

    הרמן הבין שאפסה התקווה לצאת מגבולות הרייך, וקיבל בהכנעה את הדין. בכך למעשה נחרץ גורלו, וגורלן של רעייתו ובתו הצעירה, שנותרו בדסאו. בתו השנייה הייתה בהכשרה של "הבונים", וב-1940 סולקה מגבולות הרייך השלישי, והגיעה כעולה בלתי לגאלית לארץ ישראל.

    לאחר ועידת ואנזה, נאסרו הרמן ומשפחתו שהצטמצמה, יחד עם כל יהודי המחוז, והובלו ברכבת לגטו ורשה.

    "כמה שונה הנסיעה הזאת ברכבת, מנסיעותיי הקודמות", הרהר הרמן, וזיכרונות מסעותיו ברוסיה האסייתית שבו והציפו אותו. לרגע הצליח להסיח את דעתו מהגורל המצפה לו ולמשפחתו. יום אחד, נערכה אקציה בגטו ורשה, וכל היהודים מגרמניה נאספו והועברו לטרבלינקה. הרמן ומשפחתו הומתו בגז, ועלו עם כל האחרים בעשן השמימה.  רוח מערבית נשבה, ועשן המשרפות נישא מזרחה אל מחוזות ילדותו ואל מחוזות נדודיו של הרמן, עליו השלום.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/12/19 15:06:

      צטט: עמנב 2019-12-28 17:54:07

      צטט: תנועת כמוך 2019-12-28 17:37:36

      שולח כוכב תודה והערכה לפוסט

      תודה רבה, וסוף חנוכה שמח, עמוס.

       

      שולח הזמנה לטעום מהקפה שלי 3 ביום

        29/12/19 07:22:
      תודה רבה, גליה. אבי עלה ארצה מגרמניה בראשית שנות השלושים, ואמי עלתה מפולין כשנתיים אחריו. הם נפגשו בבת-שלמה ושם נולדתי. שבוע טוב ונר שמיני שמח, עמוס.
        28/12/19 18:38:
      איפה אתה והוריך בשושלת הזאת?
        28/12/19 17:55:

      צטט: תכשיט 2019-12-28 13:03:50

      מרתק.... חנוכה שמח ושנה אזרחית נהדרת...

      תודה רבה, רחלי.

      שאיחולייך יחולו גם עלייך, עמוס.

        28/12/19 17:54:

      צטט: תנועת כמוך 2019-12-28 17:37:36

      שולח כוכב תודה והערכה לפוסט

      תודה רבה, וסוף חנוכה שמח, עמוס.

        28/12/19 17:37:

      שולח כוכב תודה והערכה לפוסט

        28/12/19 13:03:
      מרתק.... חנוכה שמח ושנה אזרחית נהדרת...
        28/12/19 00:37:

      צטט: א ח א ב 2019-12-27 18:31:53

      "רוח מערבית נשבה, ועשן המשרפות נישא מזרחה אל מחוזות ילדותו ואל מחוזות נדודיו של הרמן," מדהים. באיזו מציאות חיו אבותינו, מה עברו ומה חוו. קשה לנו לפעמים להעריך את המציאות בה אנו חיים.

      תודה רבה, אחאב.

      כששמעתי מדודתי על תלאות המשפחה, בעיקר ב"ליל הבדולח" ומה שבא בעקבותיו, היה ממש קשה לתאר איך המשפחה הצליחה לצלוח את האירועים. חלק מבני המשפחה הצליחו לברוח אל מעבר לים. הוריו של אבי ואחותו הצעירה לא הצליחו לצאת ועלו בעשן המשרפות השמימה - כמו 6000000 יהודים נוספים בשואה, בכל מיני מיתות משונות.

      כל טוב וחנוכה שמח, עמוס.

        28/12/19 00:31:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2019-12-27 18:58:04

      הסיפור הקלאסי של משפחה אירופאית במחצית הראשונה של המאה העשרים.

      תודה רבה, יורם.

      השם המקורי של הסיפור היה "תהפוכות גורל יהודי"

      שבת שלום וחנוכה שמח, עמוס.

        27/12/19 18:58:
      הסיפור הקלאסי של משפחה אירופאית במחצית הראשונה של המאה העשרים.
        27/12/19 18:31:
      "רוח מערבית נשבה, ועשן המשרפות נישא מזרחה אל מחוזות ילדותו ואל מחוזות נדודיו של הרמן," מדהים. באיזו מציאות חיו אבותינו, מה עברו ומה חוו. קשה לנו לפעמים להעריך את המציאות בה אנו חיים.

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין