כותרות TheMarker >
    ';
    0

    סימטריה בין ימין לשמאל לאורך זמן : חלק 2

    2 תגובות   יום ראשון, 5/1/20, 07:53

    הפוסט הקודם החל לתת דוגמאות למצבים של חוסר סימטריה בין שני הגושים הפוליטיים בישראל בנושאים כמו מידת האקטיביזם למען השגת המטרות. לפני שמנתחים מה גרם לנחיתות של הימין מול השמאל במשך השנים ומה החל או יוכל להשתנות לטובה חשוב לזכור כי אקטיביזם יכול להיות אומנם בעל אפקטים מוחצנים ומיידיים כמו הפגנות ענק, אבל גם פעולות הנעשות לאורך זמן ובמחשכיים כדוגמת הדרך בה השמאל דאג לבנות את כוחו במערכת המשפט. אך אקטיביזם פרושו גם פעולות לשימור הכח וההישגים השונים כגון דאגת בית המשפט העליון להכניס רק אנשים הנאמנים לאג'נדה של אהרון ברק לאחר שזו השתלטה שם.


    השמרנות – אידיאולוגיה אשר נכנסה לימין הישראלי בעשור האחרון או קצת יותר – אינה חייבת בהכרח לנגוד אקטיביזם לסוגיו. דווקא כניסה זו היא אשר ליוותה את התהליך בו הימין החל אולי, בסביבות שנת 2006, להראות סימנים ראשונים של אקטיביזם תוך כדי חידוש נוסף: היכולת של הימין להטביע גם מצידו הוא מושגים בפוליטיקה או להכניסם (אף שהיו קיימים, אך איש לא השתמש בהם) ולצקת להם פרושים היכולים לשרת אותו. זאת לעומת מצב בו השמאל נהג "לכתוב את הלקסיכון" - נושא עליו אדבר בעתיד.


    את שאלת הסימטריה או העדרה בין שני המחנות ניתן לתאר בציר רב ממדי בו ככל שרחוקים יותר בכל ציר מנקודת האפס הדבר נוטה לטובת הימין (ערכים חיוביים על הציר) או השמאל (ערכים שליליים, עניין של מסורתחיוך). ציר ה-X יכול לדבר על ממד המשאבים ומוקדי הכח למיניהם בין אם מדובר ברוב פרלמנטרי, הגמוניה בגופים כמו צבא ומערכת המשפט, משאבים פסיכולוגיים שונים ועוד. ציר ה-Y, הוא ממד האפקטיביות וכללי המשחק. כלומר "בידי מי נמצא הכדור", או מי קובע אלו מוקדי כח ומשאבים יהיו אפקטיביים ובאיזו צורה או מי מצליח ליצור "אפקט" או אווירה לפיהם התנהגות מסוימת של אנשי המחנה האחד תחשב כפסולה ואותה התנהגות מצד אנשי המחנה השני תחשב תקינה. או למשל לקבוע שהתנהגות מסוימת (כגון אלימות משטרתית) כלפי אנשי המחנה האחד תחשב כבלתי צודקת וכלפי אנשי המחנה האחר כתקינה.


    דוגמאות קונקרטיות לקביעת כללי המשחק: השמאל מנסה ליצור אפקט ציבורי (ואולי אף הצליח לפחות לזמן מה) לפיו הערצה לברוך גולדשטיין היא דבר פסול ביותר הראוי לצעדים משפטיים נגדו ואילו הליכה ברחוב עם חולצה של רוצח ההמונים בדם קר, צ'ה גווארה, היא דבר "מגניב". זהו אותו פושע נגד האנושות אשר ניצן הורוביץ, יו"ר מרצ (כיום המחנה "הדמוקרטי") מעריץ אותו או שכיכב בבחירות 2015  בתעמולה של מפלגת העבודה (אז נקראה המחנה ה"ציוני"). על פי היומרות ה"אוניברסליסטיות" וה"כלל אנושיות" של השמאל עצמו זה ממש לא תרוץ לטעון שההשוואה כאן היא "מטומטמת" רק כי כל אחד משני מקרי הרצח ההמוני ארעו במקום ואוכלוסיות אחרות לגמרי. 

     

    במידה ובבית המשפט העליון יהיה פתאום רוב של שופטים ימנים אך לפתע המצב שם יחזור לעידן הטרום-אקטיביסטי, אזי יהיה לימין יתרון במוקד כח חשוב. אולם, הדבר לא יהיה אפקטיבי באשר כללי המשחק לא יהיו כאן לטובתו. ואומנם, כאשר השמאל רואה כיצד כללי המשחק מתחילים לפעול לרעתו הוא ממהר "לפעול בציר ה-Y" בממד האפקטיביות וכללי המשחק. כך, למשל, אם השמאל עסק במשך השנים בהדבקת תגיות ותוויות קליניות וקוגניטיביות לאנשי ימין, אז פתאום ח"כית לשעבר מהעבודה כתבה מאמר שענינו הסרת סטיגמות ממי שהולכים לטיפולים נפשיים. זאת על מנת ש"סטיגמות קוגנטיטביות" יהפכו לפתע (לטובת השמאל) "חסרי משמעות". 

     

    הדבר קרה כאשר התחיל עם הזמן להתברר כי בכלל לא בטוח מיהו המחנה היותר שפוי, בעל חוסן נפשי, נבון וכו'. הנקודה המודגשת כאן עלי ידי אינה חלילה רצון לרדת על אנשים עם מוגבלויות קוגניטיביות או עם שונות מסוימת וכדומה, אלא להצביע על הצביעות שבשינוי כללי המשחק. זאת כשם שיש הבדל בין מצב שאדם מאמץ לעצמו באופן וולונטרי זהות שונה משל הרוב למצב שמנסים לכפות באופן כוחני ורדיקלי שינוי זהות על החברה כולה.


    הממד השלישי הוא ממד המנהיגות (ציר ה-Z) ופרושו, לאן ובעקבות איזה צד דברים נוטים להתישר לאורך זמן. הדבר עשוי להיות פועל יוצא של מוקדי הכח ובעיקר היכולת לקבוע את כללי המשחק. כידוע, ליד ההגה יש מקום רק לאחד. הממד הרביעי קשור לזמן והוא היכולת ליצור צדק לאורך זמן, כמו גם היכולת "להשאיר חותם". 


    אם הימין רוצה באמת לשלוט ולהנהיג אז לעיתים יהיה עליו להשיג יתרונות בזירות ומוקדים שונים  ולעיתים לבנות מוקדים חדשים של כח. לפעמים יהיה עליו, אם יהפוך שם לדומיננטי, לשמור על כללי המשחק הישנים ולפעמים לשנותם. מה שחשוב הוא מי קובע את כללי המשחק - המותר והאסור, היתרונות האפקטיביים והלא אפקטיביים - תוך שאיפה להכרעה. אך קודם חשוב לדעת מה היו החסרונות של הימין במשך השנים אל מול השמאל. אף שהשמאל היה בעל יתרון על הימין בהרבה זירות, ובחלקם אף היום, ניתן לדבר קודם כל על 6 תחומים שהשפיעו פסיכולוגית על הימין - למרות סיבות אוביקטיביות למדיי -להיות פסיבי ומתכופף בפני השמאל.


    החיסרון אולי הכי גדול היה הא-סימטריה בשטח, באוכלוסיה ובמשאבים של העולם הערבי מול ישראל. דומה שאין צורך לפרט ולשחזר מה הרגיש הימין כאשר כל השנים(בתוספת חסרונות אחרים אותם אזכיר בפוסטים הבאים) לא רק שעולם ערבי שלם וענק גילה עוינות טוטלית למדינה היהודית היחידה בעולם וקטנת האוכלוסין והשטח, אלא שגם השמאל החל לאמץ עמדות של ויתורים טריטוריאליים והתרחקות מהציונות. אומנם, בשנים האחרונות ובמקביל למשבר בעולם הערבי החל תהליך התקרבות בין ישראל לעולם הערבי תוך התרחקות חלק גדול ממנו מתמיכה טוטלית בפלסטינים.


    אף שאסור להיכנס לשאננות ועדיין רוב העולם הערבי ודאי עוין את ישראל והציונות, הרי שתהליכים אלו בהם ערבים ומוסלמים החשים אהדה לישראל אינם פוחדים עוד לומר את דבריהם בגלוי ודאי שיצרו או אמורים ליצור אצל הימין יותר בטחון עצמי. פתאום הימין חש שאפילו שם לא כל אחד ישלב ידיים עם שמאל פוסט ואנטי ציוני. הפוסט הבא יתאר שינויים לטובה בעוד מוקדי כח וכן כמה מושגים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/1/20 12:25:

      צטט: שטוטית 2020-01-18 23:41:29

      את הטקסטים שלך על הקורה ב 'סביבה' שלנו צריך לפרסם בעיתונות. שבוע טוב :-)

      תודה רבה חיוך שבוע טוב גם לך

        18/1/20 23:41:
      את הטקסטים שלך על הקורה ב 'סביבה' שלנו צריך לפרסם בעיתונות. שבוע טוב :-)

      ארכיון

      פרופיל

      אמיר ניצן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין