כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    0

    עו"ד בני דון יחייא: חידושי פסיקה 35

    0 תגובות   יום שני, 6/1/20, 15:23

    ''

     

    סקירת פסקי דין חדשים מעניינים על דיני משפחה
    של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים

     

    מאת עו"ד בני דון-יחייא

     

    רשימה זו מופיעה באתר החדש שלי:

    http://interget.co.il/

     

    לרשימות נוספות ולחומר מגוון אתן ואתם מוזמנות
    ומוזמנים לבקר באתר וכן לשתף רשימה זו

    ''

    אם מנכרת שהוציאה לשון הרע
    על האב חוייבה בפיצויים

     

    פסק דין מיום 17.2.19 של בית המשפט למשפחה בנצרת
    תלה"מ 30290-05-18, השופט אסף זגורי

     

    התובע הגיש תביעת פיצויים בשל לשון הרע שאשתו לשעבר הוציאה נגדו: היא שלחה מכתב למקום עבודתו וכתבה בו שהוא מעשן סמים כשהוא נוהג במשאית. כן העבירה ללשכת הרווחה מכתב שכתב לבקשתה רב העיר, שבו יוחס לתובע סיכון שיאנוס את בתם הקטינה אם יימשכו הסדרי שהות של הילדה אצלו הכוללים לינה. הנתבעת טענה שהאב ישן עם הילדה באותה מיטה ולכן יש צורך לבטל את הלינות שלה אצלו.

     

    הנתבעת חוייבה בפיצויים בסך 50,000 ש"ח בגין לשון הרע ובהוצאות בסך 7,500 ש"ח. השופט זגורי כתב כי הפרסומים היו חלק מטקטיקה של הורה מנכר, ו"חייב להיות משוגר מבית המשפט מסר להורים מנכרים לבל יעשו שימוש בפרסומים כוזבים ומשחירים כדי לסכל קשר עם ילדים וכדי לחבל בביצוע החלטות שיפוטיות בעניין הסדרי שהות".

     

    ***

     

    השאלות שנידונו בפסק הדין: האם המכתבים הנ"ל מהווים לשון הרע? האם עומדות לנתבעת הגנות "אמת דיברתי" ו"הגנה על עניין אישי וכשר" שבחוק איסור לשון הרע? האם העובדה שמדובר בנתבעת שהיא הורה מנכר משליכה על תום הלב בפרסום לעניין ההגנות לפי החוק?

     

    השופט כתב כי ניתוח של טענת פרסום לשון הרע בהליך משפטי נבחן במספר שלבים: ראשית, האם מדובר בפרסום מבזה או משפיל בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי של האדם הסביר, לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת מהפרסום. לאחר מכן מתבררת שאלת קיומה של הגנה למפרסם מבין ההגנות המנויות בסעיפים 13 עד 15 לחוק איסור לשון הרע. אם לא עומדת הגנה כאמור, נבחן היקף הפיצוי.

     

    "אין ספק כי שני הפרסומים מהווים פרסום לשון הרע בנסיבות העניין", כתב השופט. "פרסום כי אדם עושה שימוש בסמים כבדים תוך שהוא נוהג במשאית הוא פרסום שלא רק מבזה אותו, משפילו ועושה אותו למטרה ללעג, אלא גם עלול לפגוע במשרתו כנהג. הוא הדין ואף ביתר שאת בכל הנוגע לפרסום שאב מסוכן מינית לבתו כי הוא ישן עמה באותה מיטה, דבר המהווה אף הוא לשון הרע".

     

    עוד כתב השופט כי לפי הפסיקה, קיומו של לשון הרע ייבחן בנפרד ובמנותק משאלת אמיתות הפרסום. לכן, גם אם הפרסום אמת אבל יש בו כדי להשפיל או לבזות - הוא ייחשב ללשון הרע. אין חשיבות למניע או לכוונה שעמדה מאחורי הפרסום.

     

    ***

     

    סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע עניינו הגנת ״אמת בפרסום״. לטענת הגנה זו שני יסודות: אמת בפרסום ועניין ציבורי. הפסיקה קבעה כי גם אם המפרסם פעל בתום לב והאמין בכנות באמיתות הפרסום שפירסם, ובכלל זה גם אם טעותו היתה סבירה והוא לא התרשל כלל בכול הקשור לבדיקת תוכן הפרסום, לא תעמוד לו הגנת ״אמת הפרסום״ אם היסוד העובדתי של אמיתות הפרסום לא התקיים.

     

    מידת ההוכחה הנדרשת מהנתבע לצורך הוכחת טענת אמת הפרסום עומדת ביחס מתאים לרצינותו וחריפותו של תוכן הפרסום.

     

    הנתבעת לא הביאה כל עדות אובייקטיבית או אחרת לכך שהתובע צורך סמים. מימצאי האבחון שנעשה בסמוך למשלוח המכתב מצביע בדיוק ההיפך. על כן לא עלה בידה להוכיח "אמת דיברתי".

     

    ***

     

    אשר למכתב ששלח רב העיר: במכתב נאמר כי "עצם הלינה אצל אביה היא בסכנה גדולה מאוד, כשהם בדירה יחד לבדם, ובמיוחד כשהם ישנים במיטה אחת בביצוע נשיקות ולטיפות, כך שהם בחשש קרוב מאוד לסכנת אונס והלוואי שלא יהיה מאוחר! לכן נראה כי יש צורך לבטל כליל הלינות אצלו".

     

    השופט קבע כי לא הוכחה כל מסוכנות מינית של האב כלפי בתם הקטינה של הצדדים, וגם בהקשר זה כשלה הנתבעת להוכיח סיכון שכזה. מבחינת העניין לציבור בוודאי שלא היה מקום לשלוח את מכתבו של רב העיר, שהסייפא שלו היא פרסום מכוער של לשון הרע המבקש להציג את האב כעבריין מין המסוכן לבתו הקטינה.

     

    עוד הוסיף השופט כי גם אם המכתב הוא מכתבו של הרב, הרי הוא נעשה בחזקת שליחות של הנתבעת, על דעתה, ביוזמתה ולבקשתה, כשהיא מוסרת אותו אישית, שומרת העתקים, מעבירה לבא כוחה ולא חוזרת בה מהאמור בו.

     

    באשר לפרסום בעניין השימוש בסמים: הנתבעת יכולה היתה להסתפק בפנייה למשרד התחבורה. היא טענה שעשתה זאת, אך לא הוכיחה כי אכן פנתה.

     

    ***

    כן לא עמדה לנתבעת הגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. כתב השופט: "הפרסומים נעשו כדי לפגוע בתובע, בעיסוקו ובמשלח ידו ולהציגו באור שלילי בפני מעסיקתו וכן כדי לסכל הסדרי שהות שנקבעו בהחלטות שיפוטיות. אין מדובר במחשבות תמות לב מתוך דאגה אמיתית שמא הנתבע פוגע בקטינה מינית ומסוגל לאנוס אותה, ככתוב במכתב הרב, אלא מדובר ברצון למנוע הסדרי שהות עם לינה בכל דרך אפשרית".

     

    השופט הסתמך בין השאר על חוות דעת של שני פסיכולוגים שבדקו את טענות הצדדים. נקבע בה כי הנתבעת "עושה שימוש בניכור פאסיבי באמצעות חשיפת הילדה לעמדתה הקורבנית והמפוחדת, ניסיון לקבל נחמה מהקטינה בגין תחושת העצב שנגרמת לה מהקשר של הקטינה עם האב, או עידוד 'שקט', כלומר באמצעות סימנים בלתי וורבליים (תנועות גוף, הבעות פנים, אינטונציה מתאימה בקול הדיבור) והיעדר אכיפת הסדרי שהות עם ההורה האחר".

     

     

    עוד כתבו המומחים כי חלק מסממני הניכור הפאסיבי מתקיימים אצל הנתבעת, "ולכך תורמים סימני המתח, הנוקשות, הדיבור הבוגר הלא מותאם, הנלהבות המאנית בהבעת תלונות על האב, היעדר האפקט והחשיבה המפוצלת לאבא רע ואמא טובה - כל אלה מלמדים על כך שהקטינה נחשפת להליכי ניכור ובין אם פחדיה של האם מוצדקים אם לאו, היא חייבת ללמוד לווסת חרדותיה ולא לחשוף את הקטינה בפניהם".

     



     





    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      בני דון-יחייא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין