כותרות TheMarker >
    ';

    אוטו-ביו-גרפיה. מלמטה למעלה. (פוסט מספר 112)

    1 תגובות   יום שני, 6/1/20, 17:26

    "כן, רק שניים חלב. תודה." אני מחייך למוכרת בסופר ומשלם לה.

    בניגוד לאתמול יש תחושה לא נעימה באוויר והחרא שעברתי אתמול לא מוסיף.

     

    אני מגיע הביתה, מכניס את המוצרים למקרר וצלצול בדלת מפתיע אותי.

    ג'ני נעמדת בפתח הדלת, רואה את הפנים שלי והחיוך שלה הופך למבט רציני וקצת מבוהל, "היי, הכל בסדר, מיכאל?" היא שואלת בדאגה, "תפסיקי, ג'ני, תפסיקי עם המשחק הזה, טוב?" אני עונה לה עם מבט מבטל, ג'ני מביטה בי במבט מבולבל ולא מבין, "מיכאל, אני... אני לא מבינה. איזה משחק?" היא שואלת, באה לגעת בי ואני מתרחק, "זה כואב מדי. בבקשה... אל תתקרבי אליי." אני אומר לה וסוגר את הדלת.

     

    "וואו, פעם ראשונה אתה לא נכנע לחולשות שלך." אומרת לי נועה הפנטזיה כשאני מתיישב על הספה, "נמאס לי. נמאס לי להיות החלש." אני אומר לה, "והכי גרוע זה שאין לי לאן לברוח, בארץ יש לי את נועה ופה... פה יש לי את המזדיינת הזאת!" אני אומר בכעס.

    לאחר כמה דקות הנייד שלי מצלצל,

    "נו, אחי? אמרתי לך שזאת תהיה מסיבה פצצה, נכון? עם מי שכבת?" שואל אותי טובי בהתלהבות, "לא שכבתי עם אף אחת." אני עונה לו בשקט מצמרר, "מה?! למה?" טובי עונה ברצינות, "טובי, אף אחת לא רצתה להיות איתי. אני הייתי שם לבד לגמרי, וכשעליתי לחפש אותך... היית עם ג'ני." אני אומר לו, "לא. לא, לא, לא! מייקל, אני... אני מצטער." הוא עונה בבהלה, "אני הייתי צריך להיות איתך, לדאוג לך." הוא מוסיף, "טובי, זה בסדר. זה נגמר." אני אומר לו, "לא, אחי! לא! אני לא מוכן. אני רוצה לפצות אותך." הוא אומר, "טובי, מספיק!" אני מרים את הקול, "די, זה נגמר! זה לא שלי, אחי...בבקשה. תפסיק עם זה." אני מוסיף ומנתק.

    שוב פעם צלצול בדלת.

    "אני נשבע שאם זאת שוב פעם הבת זונה הזאת..." אני פולט בעצבים לאוויר ופותח את הדלת בכח ומולי ניצבת נועה.

    אני נבהל והיא מביטה עליי במבט מבוהל.

    "הייתי צריכה להילחם קשה כדי למצוא אותך." היא אומרת בשקט, אני לא יכול להחזיק את עצמי ומקיא את הנשמה שלי עם הצמח בצד.

    נועה ניגשת אליי במהירות, "אתה בסדר?" היא שואלת אותי, "אני מרגיש שדרסה אותי משאית." אני אומר לה, ואני בדיוק שם לב שג'ני חוצה את הכביש לבוא אליי, אני מביט בה, ג'ני נעצרת ונועה מסתובבת ומביטה בה ומחזירה אליי מבט מאוכזב, "היא? איתה? שכבת איתה?" היא שואלת בעצב, "לא תאמיני, נועה,, לא שכבתי עם אף אחת מאז שהגעתי לכאן." אני עונה לה, "תיכנסי." אני מוסיף, מכניס אותה לבית וסוגר את הדלת.

    "מיכאל, התגעגעתי אליך. אני הרסתי ואני לא יודעת איך לתקן." נועה אומרת בעצב, "זה כואב לי כשאת מדברת." אני עונה לה, היא מחזיקה את היד שלי, "אני יודעת ואני אעשה הכל כדי לתקן. אני רק מבקשת הזדמנות. רק הזדמנות אחת." היא אומרת, "זה לא משנה, נועה. אני לא סומך עלייך." אני עונה לה, "זה ייקח זמן, אבל נתגבר על זה. אתה תראה. אני יודעת שעמוק בפנים אתה עוד אוהב אותי." היא אומרת, "זה הכי נוראי. שאני עדיין אוהב אותך." אני אומר לה, "עברנו כל כך הרבה, מיכאל... ואנחנו נצלח הכל, אני עשיתי שטות כ"כ מטופשת, אבל זה יעבוד שוב. אני מבטיחה." היא מחייכת בתקווה, "טוב, אני רוצה שתלכי עכשיו. איפה את מתאחסנת?" אני שואל אותה, "במלון... פה באיזור." היא עונה, אני מהנהן, "יופי, אז תלכי עכשיו, אני לא מוכן להתמודד איתך כרגע." אני אומר לה והיא רק מהנהנת, היא הולכת אל עבר הדלת, פותחת אותה, מסתובבת אליי ואומרת, "אני עוד אחזור ואעשה אותך מאושר."

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/1/20 17:57:

      שולח כוכב תודה והערכה לפוסט

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      En La Burbuja
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין