כותרות TheMarker >
    ';

    הגירוש מגן-עדן

    ידוע שעיקר האמונה היהודית נעוץ בקיום עולם הבא על כל הנגזר ממנו: גן-עדן, גהינום... מי שעושה מצוות, קונה לו לאחר 120 מקום טוב בגן-עדן, ואבוי למי שעושה רע ומה שמצפה לו בעולם הבא... מאידך, רואה האמונה היהודית בעולם הזה כפרוזדור, היינו כמעבר זמני שמשמש את האדם לתקן בו את מידותיו ולקנות בהם את חייו האמיתיים והנצחיים בעולם הבא.

    אם כן, "עולם הזה" הוא מרחב "החיים הזמניים" של האדם, "עולם הבא" הוא מרחב "החיים הנצחיים", כאשר "המוות" (הסתלקות האדם מהעולם הזה) מפריד בין שני העולמות. זו כאמור עיקר האמונה של הדת היהודית ושל עוד דתות; ומי שכופר בעיקרים האלה - כופר בעיקר.

    נכנסנו כבר למאה ה-21, ימי הביניים מאחורינו. הדמוקרטיה היא בשורת העידן המודרני והביאה עימה את חופש הדעה והאמונה: כל אדם באמונתו יחיה... כלומר זה לא ביג דיל לכפור היום בקיום אלוהים או בקיום עולם הבא; אף אחד לא יעלה את הכופר על מוקד, ואפילו קיימת האפשרות להיות נאור וכופר וכשר ויהודי למהדרין; בחר באחת הקומבינציות, כולן תקניות.

    דווקא בגין הפתיחות הזאת, עלה קרנו של מוטיב ההגיון ומילא את מקומה של "האמונה העיוורת": אני מאמין כי אמונותי נגזרת מההגיון. גם הכופר לא נותר חייב והטעים את דבריו בהגיון ובשכל הישר.

    פירצה נפרצה בדת היהודית - קוננו חכמינו את העת החדשה והתקוממו על פיתחון הפה שניתן לכופרים בשם ההגיון וגרורותיו... אולם גם עליהם לא פסחה הפתיחות, ומוטיב ההגיון חדר גם לחדרי חדריהם. הם נזכרו לפתע שעיקרי הדת היהודית מבוססים גם הם על ההגיון ועל השכל הישר, ואם כן מדוע להשאירם חבויים בתוך ארבע אמות האמונה העיוורת! הבה נוציא את מוטיב ההגיון אל אוויר העולם ונראה אותו לכול! שכל העולם יידע על מה מבוססת האמונה היהודית, וכל יהודי יידע מהי דתו ועל איזה בסיס היא עומדת. מהפירצה המבורכת הזו יצאו ביאורים ודרשות עם ניחוח שונה המסבירים איך למה ועל מה... מהפירצה הזאת יצאו הרבה רבנים והצליחו בעזרת הקוד החדש של ההגיון לחדור אל מודעות האנשים ולדבר אליהם בגובה העיניים... זהו מקור המספר העצום של החוזרים בתשובה דווקא בעידן הפתיחות זה.

    מהפירצה הזאת יצא גדול המחזירים בתשובה הרב אמנון יצחק, נפתחו תחנות רדיו דתיות, ועידן האינטרנט נפל בזמן... ההגיון והשכל הישר יצאו לאוויר העולם לאחר שנים של מסתור. האור הצפון בדת היהודית יצא לדרך.

    מהפירצה הזאת ביקשתי גם אני להשקיף על דתי היהודית, על דת אימי ואבי ודת ילדי. פתחתי את תורתי, את תורת אימי ואבי ורבותי, ועמדתי על ההגיון והשכל הישר פנים אל פנים; שם ראיתי עד כמה מאסה התורה במושג האמונה העיוורת, ועד כמה ביקשה להרחיקנו מנגררותיו.

    אבל ראיתי שם דבר אחר הרחוק שנות אור מהאמונה היהודית המקובלת שגדלתי עליה אני ואבי ומורי ורבותי. ראיתי בפרוש שגן-העדן הוא היקום שאנו חיים בתוכו, ולא צריך למות בשביל להכנס אליו; נהפוך, מי שנשאר מחוץ לשערי הגן קורס ומת. כלומר, גם בתעודת הפטירה של משה רבינו נכתב- "הנ"ל נפטר כי יצא משערי גן-עדן בכוחות עצמו ולא הצליח להחזיק מעמד מעל ל-120 שנה בחוץ". גם אבותינו אברהם יצחק ויעקב נפטרו מהעולם מאותה הסיבה, ואת תעודת הפטירה הציגה התורה לעיני כל באופן המפורט והברור ביותר, למען נראה ונלמד ונפנים...

    פתחתי את התורה וראיתי עד כמה התרחקה היהדות מעיקרי הדת היהודית, דורות על דורות... כה התרחקנו מתורת משה בן עמרם. כה כפרנו בעיקרי הדת הזאת, לאורך דורות ודורות... במאמר להלן אני עתיד להביא את נוסח העיקרים כפי שהופיעו בתורת משה, שהוחלפו בטיפשות ובמצח נחושה על ידינו.

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    השאלה האירנית-ישראלית – פרק א'

    0 תגובות   יום חמישי, 9/1/20, 21:00

    פרק א':  'השאלה'

     

    תורת ההסתברות שלנו נשברה בכל המלחמות, התוצאה לא התאימה להשקעה ואף לא התקרבה אליה. אולם וכאשר באים החוקרים הצבאיים ובוחשים בכל אירוע ובכל מלחמה וקרב לחוד, הם מגיעים אל סיבת הניצחון ברמה הנקודתית החטיבתית האוגדתית, ואף מתקרבים עד הרמה הלאומית ומצביעים על השרשרת המוזרה שבנתה את המהלכים בדרך אל לניצחון: הנה כי כן ההגיון שגרם לתפנית שהביא לשינוי שהכניע את האויב, חד גדיא חד גדיא. לפנינו סדרה בת שלושה פרקים שתעסוק בשאלה האיראנית-ישראלית. בפרק הזה נניח את עצם השאלה על השולחן ונבהיר אותה, בפרק השני נעסוק במניע של האיראנים מה להם ולנו, ובפרק השלישי נחתום בתוכנית המגירה שלהם שרקמו עבורנו.

                                             

    ''
    מי בחצר

                                   -          -          -

     

    המאמר הזה נכתב ברוח המאורעות האחרונים עם חיסול הצורר. ישנה אומה שרוצה לחסל אותנו. היא הכריזה על זאת לפני שנים מספר והלכה לבנות את הפצצה. השאלה שאני רוצה לדון בה: מה עשתה ישראל בנידון.

     

    לפני הרבה שנים הכריז ראש הממשלה שרון: ישראל לא שוקלת מתקפה על איראן. ישראל התבקשה בזמנו על-ידי ארה"ב לתת פומבי להכרזה הזו בשביל להרגיע את השטח ולתת מקום למאמצים המדיניים הבינלאומיים. הכרזה זו לא הייתה אמורה להוסיף או לגרוע מזכות התגובה של ישראל בשעת מעשה, וכשאנו מדברים על תגובה הכוונה לתגובה על חיסול הקיום שלנו, על חיסול הגוף במלואו- לא את חלקו; אשכַּרה חיסול פיזי מעין חידוש הנאציזם חס ושלום.


    בניגוד לשרון נתניהו ובאין סוף הזדמנויות הכריז ושינן כי ישראל שוקלת דווקא מתקפה על איראן ועל כל מי שמכריז בפרהסיה על כוונתו להשמידה. נתניהו סובר כי העם בישראל זקוק לשמוע מפי מנהיגו הכרזה מעין זו, וגם איראן והעולם הערבי צריכים לשמוע במו אוזניהם את ההכרזה הקונקרטית הזו. העולם במלואו צריך לשמוע ולהפנים כי באיזושהי נקודה עלולה ישראל להשתגע ולהתנהג על-פי תסריטים משלה; תסריטים מוזרים ואף אבסורדים, זאת, כאשר איראן והעולם הערבי וכל העולם מכיר בעובדה כי היום בעידן החדש המנהיגות הישראלית לא תשתגע ולא תפעל ללא רשת הגנתית אמריקאית שזורה בכל פינה במזרח התיכון. במילים אחרות ישראל זקוקה להסכמת ארה"ב בשביל להיכנס להרפתקה מסעירה כזו וקשה לי לפנטז על הסכמה טוטלית כזו גם מארה"ב של טראמפ.

     

    הייתי רוצה לבטא את דעתי על הנושא הגורלי של השמדת ישראל באמצעות פצצת גרעין שאיראן פועלת בפרהסיה ובחשאי להשיגה; על מה אנחנו מדברים. אני מבקש לומר כי הנושא חשוב ורציני ויש לתת עליו את הדעת. חשבתי על רעיון, על משל דרכו אוכל לבטא את עוצמת הנושא והגעתי למשל הזה:

     

    תאר לעצמך אתה גר באבן-גבירול, ובדירה הסמוכה גר איש אחד בלי משפחה, בלי ילדים, ומישהו מהשכנים שם לב להתנהגותו המוזרה. הוא דיווח למשטרה והנה בפשיטה על דירתו נתפס חומר פדופילי, אקדחים, מזרקים, סמים, וסטים של סכינים חדים. לא היה קשה למשטרה לזהותו כפדופיל מועד והנה הכינה כתב אישום נגדו והאשימה אותו בפדופיליות, אך הוא טען באוזני השופט כי הוא איש שלום כי לא נתפס בשעת מעשה וזה הספיק לשחררו מחוסר ראיות כי הרי לא תקף שום ילד עד כה. הוא חזר איפוא לדירתו בא. גבירול ואתה עדיין גר ממש בסמוך לו בית מול בית עם משפחה וארבעה ילדים קטנים. השאלה איך היית מקבל את עובדת שחרורו? מה אתה חש האם אתה מרגיש מאוים? האם אתה משלים עם העובדה כי ילדיך מאוימים? האם תוכל ללכת לעבודה בשקט ולישון בשקט ולאכול ולנוח צהריים בשקט כאשר הפעוטים שלך משחקים מחבואים בגינה ממול? זו היא השאלה שישראל צריכה לענות עליה על-אודות איום הגרעין האיראני. זוהי ההרגשה האמיתית שישראל אמורה לחוות בצל האיום האיראני.

     

    כאשר באים לנתח את התגובה הישראלית לאיום הגרעני האיראני, מנתרת לפתע דעה המצדדת בראייה בוגרת למגבלות הכוח. חסידי האסכולה הזו משוכנעים כי יש להמשיך וללכת על קליפות ביצים ביום ולאחוז את הסכין בין השיניים בלילה; בקיצור להשאיר את האף 16 בהאנגרים ולסתום את הפה. זה קשה, זה מתסכל, אבל זה מה יש.

     

    אילו הייתי ראש ממשלה, הייתי לוקח את האיש הנמנה על האסכולה הזו בתור יועץ ואינני מדבר בציניות. איש כזה חייב להיות ולהשמיע את קולו במטבח הלאומי, אבל בתור אזרח מהשורה לא הייתי בוחר בו לתפקיד ראש הממשלה ולא הייתי מפקיד בידיו את עתידי ועתיד ילדיי כי הוא מחושב מדי בשביל תפקיד לאומי כזה. רוצה לומר כי ישנם דברים בחיים שקורים ללא שום הגיון, פשוט מתהווים; כל ההיסטוריה האנושית תעיד ותספר על התכונה הזו.


    המהפכה הצרפתית קרתה ושינתה את פני ההיסטוריה הצרפתית ללא שום בסיס מחושב והגיוני שיכול להסביר הלכה למעשה את הצלחת המהפכה. קומץ של אנשים פרימיטיביים עניים שחיים בתנאים אכזריים ללא שום הנהגה מסודרת ללא כוח מסודר הפכה את הקערה על פיה וסילקה שלטון מלכותי מסודר עם כוח סדיר וזמין; זה הצד השני של ההגיון. עם זאת ואם נחקור לעומק את השתלשלות הדברים לאחר מעשה, נגיע בוודאי אל הסיבה שבנתה את שרשרת המהלכים ונצביע בסופו של יום על המהלך הגלובלי שיעשה לנו סדר בראש; עובדה שהשלטון המלכותי סולק בסופו של יום.

     

    במלחמת ששת הימים השמדנו את כל חילות האוויר הערביים תוך שעות מספר. במלחמת יום הכיפורים כאשר כמעט והגענו לכניעה, וכאשר משה דיין הכריז על חורבן בית שלישי, ותוך שעות נכנס מוטיב מוזר שחדר מהדלת האחורית של ההיסטוריה והפך את הקערה על פיה. יש האומרים כי האחראי לזאת הוא שרון עם אוגדתו והרוח העקשנית שלו. יש אומרים כי הגשר המוּנּע שהצליחו להעביר אל התעלה הוא האחראי לתפנית, ויש מי שמאשים עדיין את הפיקוד הצבאי ב"כישלון" שנחלנו למרות התפנית והניצחון הסופי (כישלון = קורבנות מיותרים שהוקרבו חינם כגון בקרב החווה הסינית), אבל על עובדה אחת אין מערערים: לא היה חורבן בית שלישי ולא הפסדנו את המדינה במשחק יום הכיפורים; זאת ואף יותר: הכנענו את כל צבאות האויב כנגד כל החישובים וההגיון ותורות ההסתברות.

     

    תורת ההסתברות שלנו נשברה בכל המלחמות, התוצאה לא התאימה להשקעה ואף לא התקרבה אליה. אולם וכאשר באים החוקרים הצבאיים ובוחשים בכל אירוע ובכל מלחמה וקרב לחוד, הם מגיעים אל סיבת הניצחון ברמה הנקודתית החטיבתית האוגדתית, ואף מתקרבים עד הרמה הלאומית ומצביעים על השרשרת המוזרה שבנתה את המהלכים בדרך אל לניצחון: הנה כי כן ההגיון שגרם לתפנית שהביא לשינוי שהכניע את האויב, חד גדיא חד גדיא.

     

    רוצה לומר כי לא הולכים על-פי ההגיון כי אם עושים את ההגיון. מתחשבים בהגיון, מתחשבים במהלכים מסוימים אך לא משתעבדים להם, לא משתעבדים להגיון כי השעבוד להגיון והחישוב האינסופי עלולים לא פעם לחבל דווקא בתוצאה הסופית הקובעת; היא היא שרושמת את דפי ההיסטוריה האמיתיים.

     

    אני טוען כי הנוסחה היא לדוג את המציאות הרצויה ולנטוש את החישובים האינסופיים. רוצה לומר לנטרל את החישובים לטובת המעשה הרצוי. לגשת ישירות לחנות המפעל של ההגיון הטרי הברור.


    הרצוי שלי הוא שלא אכחד לעולם, שמדינה ישראל לא תיכחד ואיראן הולכת לקראת המטרה הזאת ואם-כן עלי ללכת לקראת "הרצוי" הזה; זו המטרה שאני שם לנגד עיני ומתקדם לעברה, אסור שדבר יפריע לי ושיהיה הדבר המחושב ביותר וההגיוני ביותר.

     

    אין זה אומר כי עלי לנטוש מיד את כל השיקולים המקומיים וללכת ראש בקיר מבלי להתעכב עליהם. עדיף לי למשל כי המעצמה הגדולה הניצבת כיום לצידי שהיא תעשה את העבודה ועל-כן עלי לקדם בכל דרך אפשרית את האופציה הזאת. יש לחשוב גם על ערוצים מדיניים בינלאומיים, כגון קידום מהלך של הבאת הנושא האיראני אל מועצת הביטחון והפעלת סנקציות כלכליות חוזרות על איראן על מנת לבודד אותה בזירה הבינלאומית- כלכלית ומדינית כאחד; הדבר ישרת ללא ספק את מטרתי. אולם אינני בוחן את 'האופציה' הזו כתחליף למטרה שאני מתקדם לעברה. שום דבר לא יבלבל אותי כי הנוסחה שלי ברורה: אעשה את כל אשר לאל ידי בשביל שמדינת ישראל לא תאויים בהכחדה והקיום שלה לא יתערער.

     

    אם ארה"ב מניחה בידי ערובה מדינית מנוסחת היטב ומרגיעה אך לא תשובה חד-משמעית המגובה בתאריך מדויק להשגת מטרתי, או אז עלי להתקדם לבד אל עבר המטרה שהיצבתי לנגד עיני ולהשיגה מיידית עם האמצעים העומדים לרשותי; כך אני "עושה" את ההגיון ומגייסו לטובת מטרתי. אין לי ברירה אחרת, אין לי זמן אחר, אין לי דרך אחרת, כל עיכוב יכול להוות טעות קיומית בשבילי, טעות פטאלית, ובהיסטוריה לא משחקים.

     

    כן להיכנס עכשיו ומיד באיראן; עכשיו ומיד על כל סבך ההגיון שבדבר. כל זמן אחר עלול לסכן את קיומי ומטרתי הרי למנוע את הסיכון הזה. זאת, למרות ומעשה כזה עלול להביך את ידידתי המעצמה הגדולה ועלול לסכל את מאמציה להביא לבידוד איראן בזירה הבינלאומית ואף במקום זאת זה עלול לבודד אותי- את ישראל בזירה הבינלאומית ואף להביא עלי אסון כבד של סנקציות במושב האו"ם ומועצת הביטחון. דבר זה עלול אפילו לגרום להרכבת קואליציה ערבית נגדי ואיחוד שורותיה באדיבותי; את זאת תבטא מלחמה כלל ערבית כנגד הישות הציונית שלי ובמלחמה כמו במלחמה אין ערובה לשום דבר. ובכל זאת מוטלת עלי האחריות, בתור מנהיג, לקחת את ההחלטה לידיים: ללכת בכל מחיר לקראת המטרה שלי – אם תרצה עם הראש בקיר! זו הדרך היחידה העומדת לרשותי. כך שורדים העמים על דפי ההיסטוריה, באמצעות ההיגיון המוזר הזה.

     

    אילו הייתי דייר באבן-גבירול ונודע לי כי זה עתה המשטרה שחררה את השכן הפדופיל, הייתי עושה לעצמי חוק ומנטרל את השכן הזה על כל המשתמע מכך, זאת כי אני בעד שרידות ילדיי ולא בא לי לעבור לרחוב אחר; כאן הבית שלי. אני מסתכן ללא ספק במאסר ואולי אסכן את עצמי מול הפדופיל שלבטח לא יעמוד בשילוב ידיים נוכח התקפתי, אך זו האפשרות היחידה העומדת לרשותי לאחר שנוכחתי כי המשטרה הרימה ידיים ושיחררה את הפדופיל. פרק שני בסדרה בוא יבוא.

     

    קישור לפרק ב'

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אלברט שבות
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין