כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    עוד סינמה של פעם ונהריים

    19 תגובות   יום שישי , 10/1/20, 10:18

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח.

    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי

    "לפני שאתה שוכח כל הרשימות"

     

    טוב. ובחזרה לסינמה.  

    הסינמה הכי פופולרי של ימי ילדותך היה "בית העם" (מזמן נעלם)  כבר אז היה המקום ממש חורבה, חורים בקירות גג דולף וכל הכיסאות שבורים. 

    אחד הסרטים הראשונים שראית אז בקולנוע הזה היה "האות זורו" עם טיירון  פוואר.

    אתה זוכר שהייתם מחליפים רשמים מהסרט ההיסטורי הזה ולא נמנעים מלחזור ולצפות בו שוב ושוב. 

    עוד כזה היה הסרט "הסכנה הצהובה" – סרט על עולם הגנגסטרים בשיקגו, אמריקה.

    כבר פרטת באיזה מקום חוויות מהקולנוע הזה.  קצת מיותר לחזור ולהיזכר בסינמה מהצד השני של הרחוב הלו הוא – "גן רינה".  

    http://cafe.themarker.com/image/3486049/

    עוד סינמה אחד רחוק מאוד מהשכונה שלך היה קולנוע "עדן". כנראה שזה היה הסינמה הראשון בת"א שנוסד ופעל כבר בתקופת הסרט האילם.

    הסינמה הזה היה בקצה רחוב לילינבלום מול בית הספר תחכמוני.

    אתם הייתם הולכים לשם קרוב לשעה של הליכה. 

    באופן מיוחד אתה זוכר את הצגת הסרט "קינג קונג" – זה היה משהו מפחיד מאוד. לקחו קוף וצילמו והקרינו אותו על כל הבד ולקחו את כל העולם הסובב והקטינו ליד הקוף ויצא שהקוף הזה נראה גדול כמו גורד שחקים. 

    הייתה שם מהומה גדולה. אתה זוכר איך שניסו להלחם בקוף הזה בעזרת אוירונים דו-כנפיים ממלחמת העולם הראשונה.  בקצת חרטה וגועל נפש אתה זוכר את הפעם הראשונה בה הלכתם, אחיך דן ואתה לראות את קינג קונג. לכל אחד מכם היה גרוש וחצי בכיס אבל מחיר הכרטיס היה שניים וחצי גרוש.

    אז התחלתם לריב על מי שיוותר וייתן את הכסף לאחיו, ככה איזה שעה שלמה עד שהסרט התחיל בלעדיכם והשנאה והקינאה היו כמעט כמו בין  קין והבל.

    עוד סינימה אחד (אתה לא הזכרת אותו באיזה מקום?)  

    היה מוסד הקרוי "אוהל שם" שלפעמים הפך להיות "סינימה עממי".

    עד היום אתה זוכר היטב את הסרט "טום סוייר" בו לבושתך ולחרפתך ברחת החוצה באמצע הסרט מרוב פחד ואימה כשאינדיאני אכזר אחד רדף  בחושך באיזו מערה אחרי טום סוייר והקלברי פין.

     

    ''

    אתה פשוט מזדקן וגם שוכח. פתאום קופץ לך עוד שיר מימי ילדותך, גם כן מהשירים הראשונים ראשונים שבכלל שרת בחיים.

     

    בַּגַּן לָמַדְנוּ שְׁתֵּי שָׁנִים
    אֲנַחְנוּ כְּבָר גְּדוֹלִים גְּדוֹלִים.
    נֵלֵךְ לְבֵית הַסֵּפֶר
    שָׁם נִלְמַד לִקְרֹא בַּסֵּפֶר . 

     

    יפה מאד. בכל פעם שזה קורה עם שיר מלפני 75 שנים אתה שוכח לרגע את החרה-ברה של חייך עכשיו וזה כמו לגעת לרגע בנצח. אז שיהיה.

     

    ''

    אתה לא הרבית להיזכר בכל מה שנוגע לחיים של אשתך. היא נולדה ב-1938 בנהריים, הישוב הקטן של כל מי שהפעילו את תחנת הכוח הראשונה של רוטנברג.

    שם המקום היה "תל-אור". שלשום, 1.7.19, זכתה היא לחזור למקום,  היא יחד עם בני דודה ועם בנה אחאב.

    בניגוד לפעמים קודמות, נתנו הירדנים להיכנס לתחנת הכוח עצמה, או למה שנותר ממנה, ואשתך נכנסה שם לקומות העליונות מעל הטורבינות, איפה שהיו חדר הפיקוח על התחנה ועוד דברים.

    על אף החום  של יולי וחרף גילה המתקדם, נהנתה אשתך מהביקור. כמה חבל שלך לא מסתדר ביקור בשכונת ילדותך וכלום לא יועיל.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/1/20 22:11:

      דומני שהגבתי לפוסט הזה כבר אז נעלמה תגובתי אחאב?

       

      בכל אופן קראתי וגם כיכבתי ומאוד אהבתי את הציור הזה :

      ''

      אז היתה או לא היתה תגובה שלי כאן?

      הציור הזה מהמם !

        17/1/20 21:52:

      צטט: דוקטורלאה 2020-01-10 12:19:37

      אני שייכת לתקופה המתוארת ברשימתך, הכרתי, מבפנים, את כל בתי הקולנוע שפרטת, הסרטים היו בשפה זרה לבני הארץ הזו, והתרגום היה על יריעה צדדית. קשה היה לתאם בין הנאמר על המסך ובין התרגום לעברית. עשינו כמיטב יכולתנו. למי ששיחק מזלו ומלווהו לסרט הכיר את השפה שהסרט נקט בה, היה גם תירגום מיידי באוזן המתבונן... אולי קורא דבריי לא יאמין, אבל נהננו מאד מביקור בסרטים הללו. כדי לזכות בביקור היינו חייבים להיות "ילדים טובים" בבית, זה כלל הורדת האשפה לחצר, שטיפת החדרים, הדחת כלים ועוד. בבית הספר, בהפסקה, שוחחנו על הסרטים שראינו, על ההנאה שהיתה או נשללה מאיתנו. בתי הקולנוע הבודדים בתל-אביב היו הבידור היחיד לילדי העיר, שלא נסעו לאיזורים אחרים. וכמובן, היתה הרחצה בקיץ בים...אבל זה סיפור אחר.

       

      הרבה סיפורים אחרים מזמנים אחרים..!!

        17/1/20 21:51:

      צטט: sari10 2020-01-10 13:42:28

      איזה זיכרון... כל כך הרבה מקומות ופרטים.
      נראה כי במוח שלנו יש הרד דיסק עם מקום אינסופי....
      אבל לשלוף משם את כל המידע.... ברבו!

      ללא ספק האיש זכר הכל..!!

        17/1/20 21:51:

      צטט: ~ ~ 2020-01-10 13:56:20

      ממש החזרת אותי לימי ילדותי - גם ספרים, גם סרטים

      אהבתי את סיפורי ההרפתקאות שגיבוריהם ילדים וסרטי מערבונים ועוד - כייף להיזכר.

      סופ"ש מהנה אחאב

      תודה :) ועוד שבוע עבר. 

        17/1/20 21:50:

      צטט: עמנב 2020-01-11 01:15:34

      מכמיר לב, אחאב. כל טוב ושבת שלום, עמוס.

       

      תודה עמוס :-) 

        17/1/20 21:49:

      צטט: bonbonyetta 2020-01-10 19:57:35

      התחברתי במיוחד שוב פעם לפסקה אחרונה, ולציור האחרון, הם הזיזו אצלי משהו בלב.   בוכה

       

      האיש הזה - אבא שלי , הצליח להיכנס ללב, של כל מי ששהה במחיצתו. 

        17/1/20 21:48:

      צטט: קלועת צמה 2020-01-11 10:11:00

      סרטים של פעם, מעורר גם בי זכרונות. הקפיצות בזכרונות, אסוציאציות, דבר מקפיץ לדבר. מעניין שהפעם הציורים כה שונים, כמו היו 3 ציירים.

       

      אכן האיש היה "יוצר רב תחומי" תרתי משמע

        17/1/20 21:48:

      צטט: HagitFriedlander 2020-01-11 16:47:21

      תיעוד נהדר כרגיל והציורים מופלאים. האחרון יפהפה כמה עוצמה!

      תודה :) 

        17/1/20 21:42:

      צטט: אהובהקליין 2020-01-16 00:11:40

       עוד פוסט מעניין וצבעוני ,

       במיוחד אהבתי את הקטע  על האימא.

       יישר כוח.

       בברכה

       אהובה

      תודה אהובה :) 

        16/1/20 00:11:

       עוד פוסט מעניין וצבעוני ,

       במיוחד אהבתי את הקטע  על האימא.

       יישר כוח.

       בברכה

       אהובה

        11/1/20 19:06:

      שולח כוכב תודה והערכה לפוסט

        11/1/20 17:46:
      תמיד מרגש ...
        11/1/20 16:47:
      תיעוד נהדר כרגיל והציורים מופלאים. האחרון יפהפה כמה עוצמה!
        11/1/20 10:11:
      סרטים של פעם, מעורר גם בי זכרונות. הקפיצות בזכרונות, אסוציאציות, דבר מקפיץ לדבר. מעניין שהפעם הציורים כה שונים, כמו היו 3 ציירים.
        11/1/20 01:15:
      מכמיר לב, אחאב. כל טוב ושבת שלום, עמוס.
        10/1/20 19:57:

      התחברתי במיוחד שוב פעם לפסקה אחרונה, ולציור האחרון, הם הזיזו אצלי משהו בלב.   בוכה

        10/1/20 13:56:

      ממש החזרת אותי לימי ילדותי - גם ספרים, גם סרטים

      אהבתי את סיפורי ההרפתקאות שגיבוריהם ילדים וסרטי מערבונים ועוד - כייף להיזכר.

      סופ"ש מהנה אחאב

        10/1/20 13:42:

      איזה זיכרון... כל כך הרבה מקומות ופרטים.
      נראה כי במוח שלנו יש הרד דיסק עם מקום אינסופי....
      אבל לשלוף משם את כל המידע.... ברבו!

        10/1/20 12:19:
      אני שייכת לתקופה המתוארת ברשימתך, הכרתי, מבפנים, את כל בתי הקולנוע שפרטת, הסרטים היו בשפה זרה לבני הארץ הזו, והתרגום היה על יריעה צדדית. קשה היה לתאם בין הנאמר על המסך ובין התרגום לעברית. עשינו כמיטב יכולתנו. למי ששיחק מזלו ומלווהו לסרט הכיר את השפה שהסרט נקט בה, היה גם תירגום מיידי באוזן המתבונן... אולי קורא דבריי לא יאמין, אבל נהננו מאד מביקור בסרטים הללו. כדי לזכות בביקור היינו חייבים להיות "ילדים טובים" בבית, זה כלל הורדת האשפה לחצר, שטיפת החדרים, הדחת כלים ועוד. בבית הספר, בהפסקה, שוחחנו על הסרטים שראינו, על ההנאה שהיתה או נשללה מאיתנו. בתי הקולנוע הבודדים בתל-אביב היו הבידור היחיד לילדי העיר, שלא נסעו לאיזורים אחרים. וכמובן, היתה הרחצה בקיץ בים...אבל זה סיפור אחר.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין