כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    לאבד זה קשה

    42 תגובות   יום שני, 13/1/20, 21:45

    ''

     

    לאבד זה קשה

     

     

    קשה לאבד הורים, אבא, אמא, אי אפשר בכלל להביע את מידת הקושי. וזה עתה מלאו שנה ללכתה של אמא שלי להיות עם אבא שחיכה לה 19 שנה.

    שנה שלמה אני ואחותי עובדים על הבית, לזרוק מה שלא זרקו במשך 70 שנה כמעט, תוך מיון אחד על אחד.

    אז היו זמנים קשים, צנועים, לא כמו היום. לא היו בזבוז, ראוותנות, יהירות, ערכים היו ערכים, ומה שמקובל חברתית היו דברים אחרים לגמרי. כמובן שפוליטית הדברים נראו תכלית השינוי.

     

    בדיוק משום כך הורי נהגו כרבים אחרים בתקופה לא לזרוק דברים שניתן היה להפיק ולעשות מהם משהו. כי אנשים צנועים ההכרח לימד אותם לעשות דברים משגעים מכל דבר, וכך נהגו.


    כסף מיותר לאף אחד לא היה, ולא זרקו דברים אלא העבירו. אז משמלה לא חדשה אך איכותית של הדודה אמא עשתה חצאית מדהימה, גרביים תיקנו על פטריה מעץ, סוודרים ישנים בלויים נפרמו ונסרגו מחדש כמפיות מדהימות ב"קרושה" וגם כשטיחים מדהימים עבודת יד, ועוד ועוד.


    אבא האהוב כלוחם פלמ"ח ואיש צבא שנתן למדינה את נשמתו והרבה יותר עד יומו האחרון, היה איש סוד. על דברים ומבצעים שנעשו על ידו והדהימו אותנו, משפחתו, שמענו מחברים שלו כשישבנו עליו שבעה, הוא לא הוציא מילה שנים רבות.


    עכשיו אחרי כל כך הרבה שנים אני מבינה מה בדיוק זה היה ואת המשמעות של זיכרון אחד חזק. כשהייתי צעירה בשבת אחת, נכנסו לשכון הצנוע השקט שלנו עשר מכוניות שרד שחורות אטומות חלונות, מתוכם יצאו אנשי צבא ולקחו את אבא שלי. ואבא, שלא אמר לנו מילה היה מוכן מסתבר. הוא שלף כבמטה קסם תרמיל צבאי מוכן, נפרד לשלום מאמא, אנו היינו חצי ישנות ואמר שיחזור עוד שבועיים. וזהו. אמא נשארה עם פה פתוח. אחרי שבועיים חזר.


    אז האבא הצנוע שלי שהיה איש ביצועים היה צנוע גם בלבושו. סנדל פתוח עם גרביים, מכנסי חאקי עד הברך רחבות, חולצה בהתאם. היה לו סטוק מכאלה, וזהו.


    שנים אמר לאמא לקנות "פירות" לילדות, לי ולאחותי כי הוא "לא אוהב"....מסתבר אחרי שנים שהיה מת על תפוחים שהיו מאד יקרים, אז כך אמר לאמא. ויתר, מראש. אז, אתם מבינים היו קונים לא במשקל באחד אחד. חצי חבילה חמאה, לא שלמה, חצי ככר לחם ועוד.....


    כעת אולי תקבלו יותר ידיעה והמחשה מה וכמה היינו צריכים לנפות, לזרוק, להחליט, למי נותנים ולשמור מתוך תכולת הבית. עבודה של שנה שלמה זו הייתה שלי ושל אחותי כשתוך כדי כך למרות הקושי, חושבים, נזכרים, כואבים, מתעייפים, שוברים את הגב, מקבלים התקפות צחוק ומה לא.

    היום סיימנו.

     

    זה לא קל, אבל יש לזה כנראה תפקיד בהליך הפרידה הקשה הכואב מההורים, תהליך כה קשה שעד היום, יותר מ 20 שנה שאבי האהוב נפטר ושנה מאז שאמי הצטרפה אליו, לא הצלחתי לבכות, להוציא את הכאב. דמעות נזלו אבל לא ממש לבכות, להוציא את כל האבן בפנים.

     

    הרבה דברים לקחנו אני אחותי ובני המשפחה, והרבה הענקנו למי שייתן להם כבוד ויאהב אותם (וינטג'), העדפנו זאת מאשר למכור לסוחר שלא יתייחס לזה בכבוד.

     

    הרבה נשאר שאפשר לתת למי שיעשה בהם שימוש: בגדים, כלי מטבח לא חדשים אך שלמים וברי שימוש, ארונות שעם שיפוץ קל יכולים להיות שמישים, מצעים מגבות וכריות שיכולים לשמש למי שקר לו, שפחות חושבים עליו, שקוף, לבעלי חיים עזובים.

     

    להיזרק או לשים ברחוב סתם דברים לא רצינו, רצינו שמישהו ייהנה מהם, מכל מה שאפשר ושמיש, לעשות למישהו טוב. זה יהיה ראוי ומתאים יותר למי שהיו אבא ואמא שלי.

    אבא - שהיה עם קוצים בחוץ ורך כחמאה בפנים, ואמא שהייתה כשרונית טובת ורחבת לב, שלא היה אחד בעולם שלא אהב והעריך אותה.

     

     

    עוד מעט נגיע לשלב הסופי, כשהבית יהיה ריק ונעביר אותו, את בית ילדותנו והורינו לאחר, מה שלנו יהיה קשה מנשוא.


    שם גדלנו, חיינו עם ההורים האהובים שלנו שנתנו לנו כל מה שאדם יכול רק להעניק לאחר, לילדו.


    שם שרצנו בחצר ובבית שעבורנו היה כילדים כמו ג'ונגל ענקי, וכיום אנו רואים אותו כפי שהוא, בית בודד ישן, מתמוטט מוזנח, עם צמחיה מסביב, כמו הטירה של סינדלה והמכשפה בזעיר אנפין, אך מלא מלא מלא על להתפוצץ בהמון אהבה.


    ואז - הוא הבית, גם כשהוא ריק, ישן, ומתפורר - אהוב ומלא באהבה, ילך לגור עם ההורים שלי.

     

     

     

     

    ''

     

     

     

     

     

    תגובות שאהבתי, שמוסיפות 


     

    צטט: דאגניט. 2020-01-13 22:17:46

    בונבונייטה יקרה, ריגשת אותי עכשיו עד דמעות עם הסיפורים שסיפרת כאן על הורייך זכרם לברכה. מצד אחד צר לי מאוד על האבדן שלך, על מה שעברת ומה שאת עדיין עוברת עם מכירת בית ילדותך, ומצד שני אני מאוד מאוד שמחה בשבילך על כך שיש לך דמויות אב ואם כאלה חיוביות ומעוררות השראה. עכשיו אני מבינה מאיפה כל הכוחות שלך שאת משקיעה בבעלי החיים. חזקי ואמצי, ושלא תדעי עוד צער. נשיקה

    דרג את התוכן:

      תגובות (42)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        היום 9:42:

      צטט: debie30 2020-01-15 12:55:36

      קשה לאבד הורים, והגעגוע אינו מתמעט עם השנים. החפצים שנאגרו נושאים סיפור חיים, כל חפץ עם הזכרון והסיפור שלו..

      Image result for cuervos tiernos dibujo a lapiz

      נכון, כל חפץ מספר המון סיפורים של חיים שלמים, משום כך קשה להיפרד גם מהחפצים הם מחלק ממי וממה שהיו ההורים והממשפחה...

        אתמול 21:09:

      צטט: גליה ק 2020-01-15 12:20:33

      הכאב גדול והמועקה עדיין שם. מאמינה שאת מוצאת חיזוקים.

      Image result

      כן, בהחלט. יש גם שמחות בחיים ודברים מרגשים שעוזרים 

        אתמול 21:03:

      צטט: אמא פרובלמה 2020-01-15 11:38:25

      עוד מעט שנה למותו של אבי. געגוע ענק ועצב.

      Image result for старая крыса рисунок

      אין מילים לתאר ולכמת את העצב והצער, אין. אפשר רק לנסות להוציד קצת כדי להקל על הלחץ בפנים ולא להתפוצץ או לקרוס.

        אתמול 21:00:
      שיתוף שברירי ומרגש. משתתפת בכאבך מעומק לבי. יהא זכרם ברוך ~❤~
        אתמול 10:45:

      צטט: barir 2020-01-15 10:17:50

      כל אבדה היא קשה. שולחת לך חיבוק מחזק, יקירתי!

      Image result for card two bad mice

      כל אבידה של נפש אהובה וקרובה קשה קשה מאד

        אתמול 10:33:

      צטט: שפיריתקסומה :)) 2020-01-15 09:51:55

      סמדר היקרה ! *

       

       

      מה שפירית קסומה?   כבר באת....תגידי משו....

        20/1/20 13:46:

      צטט: מאשהליימט 2020-01-15 08:17:13

      פוסט מרגש ביותר, סמדר. עברנו את זה כמה פעמים, עם הבית של דודה ושל סבתא ושל הוריי. תיארת בדיוק את מה שעברנו, ביטאת בדיוק מה שהרגשנו ועדיין מרגישים. חיבוק גדול.

      So lovely great photo. .!!  .Credit :  @joghdak - . #owl #owls #owllove

      תודה יקרה, את יודעת אנו מרגישים כל כך קטנים ליד אנשים מהדור ההוא שעברו דברים קשים כל כך. הלוואי והיינו חצי מהחוזק שלהם בגוף ובנפש

        19/1/20 21:07:

      צטט: ofer ben z 2020-01-14 21:17:52

      בהחלט לאבד אדם קרוב זה מאוד קשה אבל תמיד יש לזכור רגעים טובים שהיוו ביחד

       

      Image result for wolf erlbruch cat

      זוכרים הכל, הכל כמאגר אחד בלב עמוק פנימה בנשמה.

        19/1/20 21:03:

      צטט: ~ ~ 2020-01-14 14:25:05

      הפרידה קשה וכואבת

      את הזיכרונות לא מאבדים, אלא מעבדים.

      החפצים, הריחות, התמונות חקוקים בלבנו לעד.

      ריגשת מאוד.

      יהי זכרם ברוך.

      Image result for toronto zoo baby hippo

      עדיין לא קולטת לגמרי שהם שניהם אינם, עדיין בערב פתאום נבהלת ששכחתי להתקשר ונזכרת....

        19/1/20 09:16:

      צטט: esty.d 2020-01-14 14:19:14

      כל כך עצובה ומרגשת הפרידה הסופית.
      היא מכילה פרידה מכל כך הרבה פרטי חיים, שקשה להכיל.
      שולחת לך חיבוק והזדהות עם הכאב.

       

      Image result for mom and baby giraffe

      תודה אסתי, קשה להיפרד, להכיל הכלתי כל החיים, הנתינה שלהם היתה בלתי פוסקת ואדירה, רק כשהם אינם כאן כבר זמן כה רב מתחילים להבין זאת.

        19/1/20 09:14:

      צטט: sari10 2020-01-14 11:48:51

      סמדר,
      כתבת מאוד מרגש, אמיתי, מהלב. זה מורגש ונוגע...

      Image result for giraffe acrylic

      תודה יקירה

        18/1/20 16:55:
      וואו. קראתי והתרגשתי. כמה אהבה בפוסט אחד. עשיתן תהליך פרידה כל כך נכון ועוצמתי, והשכלתן לעשות אותו יחד. אבי נפטר לפני שנים רבות ולא זכיתי לעשות תהליך פרידה ממנו. מייחלת שאזכה להיפרד מאימי ללא מטענים וזיכרונות לא פשוטים שמלווים עד היום. תיארת עולם שקיים רק בזיכרונות שלנו, אבל יקר מפז. נצרי אותו. שולחת חיבוק גדול!
        18/1/20 14:38:

      צטט: דוקטורלאה 2020-01-14 11:44:34

      התבגרות מלאה ואמיתית של הצאצאים מתרחשת כאשר שני ההורים נפרדים מן העולם הזה. הוריך נפרדו ממך ומאחותך בהפרש שנים (19). זה מצב המרגיל את הצאצאים לפרידה מלאה ולהישארותם לבד בעולמנו. בביתי, למשל, הפרש הגילים בין הורי היה 20 שנה לטובת אבי. הוא עזב את העולם 17 שנה לפני אמי. זה מצב דומה למצבכן. ראיתי את חברותי נפרדות מהוריהן בהפרש שנים קטן, הכאב והריקנות האישית היו כבדים עוד יותר. הפרידה מבית ההורים, שאינה חלה כמובן על כל הצאצאים, גם היא תהליך מרגש ומבטא השלמה עם ההוויה החדשה. אני משתתפת באבלך ובאבלה של אחותך ומקווה כי העתיד הקרוב יביא לכן חוויות חדשות, נעימות ומספקות.

      Image result

      תודה דוקטורלאה, אכן הליך ארוך קשה ועצוב, אך דרך חיים אם נרצה או לא. וכמה שלא רוצים וכמה שמתכוננים לזה לפעמים זה לא עיוזר, מקבלים את הזבטה.

       

        18/1/20 14:34:

      צטט: HagitFriedlander 2020-01-14 10:19:44

      שולחת לך חיבוק יקרה! תודה על השיתוף האישי והמרגש כל כך...באת מבית כזה והכל מתחבר...נפרדתי משני הורי לפני חמש וארבע שנים ומזדהה איתך בכל מילה.

       

      Image result

      כן, באתי מבית כזה והרבה מעבר לזה, זה על קצה קוצו של מזלג . תודה יקירה, אכן הכל מתחבר וכל החיים שלנו כמו מארג אחד העשוי חוטים שונים ועצמאיים....

       

      בכללי "וקצר". כאשר שמו של מת עולה במחשבה, או מוזכר, ההגדרה הינה העלאת זכרו..
      כל זיכרון ולא חשוב למה ומתי (ולא רק פעם בשנה) מעלה ועולה אל אי שם..
      הזיכרון מוסיף אל מקומו וזכרו של המת עוד משהו "קטנתן” (“ויטמין”) של זכות “להמשך הקיום של אחר המוות”.
      כך לפחות “אומרים” יודעי דבר ונסתר.. זאת הסיבה לטקסי התכנסות והזכרה (הזכרה=זיכרון).

      העלאת שמו וזכרו של מת הינה תרומה ומצווה גדולה. יש המדליקים בשנת האבל הראשונה נר זיכרון יומי. זאת כדי שכל יום וכאשר חושבים את המת במעש (הדלקת הנר) הוא מקבל מלטה ויטמינים. מקבל כוח כדי למקם את עצמו ומקומו במקומו החדש. כך לפחות אומרים יודעי הדבר על פרטיו הנסתרים והסמויים של המוות.
      משתתף בצערך ויהי זכרם ברוך.

        18/1/20 11:01:

      סמדר יקירתי נשיקה

      הפוסט שלך ריגש אותי עד דמעות, אכן כל כך קשה לאבד את יקירנו

      ועוד יותר קשה להתנתק מאותם דברים חומריים שיצרו סביבם עולם של רוחניות ורגשות

      והמון זיכרונות ששזורים באותם חפצים בייחוד בבית ששם נוצרה והתגבשה משפחה אוהבת.

      מניסיון , גיליתי שהזמן לא משכיח .... להיפך החלל הריק שנוצר בלכתם של יקירנו

      מתמלא בגעגועים עזים ואיזה כאב שהם לא איתנו עוד,

      את ואחותך טיפלתן ברגישות ובאהבה גדולה להוריכן שהלכו לעולמם

      בפינוי הבית מתכולתו

      נתתם לחפצים  המשך "חיים" והנצחתן את זכר הוריכן באהבה גדולה

      שלא תדעו צער ומכאוב ומאחלת לשתיכן בריאות טובה והמון כוחות נפש

      יהי זכרם ברוך לעד

      * כוכב אהבה והמון חיבוקים אוהבים

       

        17/1/20 21:41:
      פרידה ואבל, עולם שהיה . רסיסים ושביבים ממנו חיים בתוכנו. :)
        17/1/20 19:29:

      צטט: שטוטית 2020-01-14 00:56:48

      יפה כתבת אני נפרדתי מהוריי בגיל צעיר יחסית למעשה הם נפרדו מהחיים בגיל צעיר. למרות שהטקסט ארוך עבורי קראתי הכל. רק רוצה לדעת היכן היה בית ילדותך שבצילום?

      Image result for swamp rabbit

      במקום מגורי כעת, בת ים

        17/1/20 14:32:
      מרגש. פרידה היא דבר קשה, פרידה מחפצי מי שאהבנו אולי מאפשרת את קליטת מציאות הפרידה כאמת. כיוון שהורי מתו צעירים ואני הייתי צעירה, ממש אז. התקשיתי לעשות את מה שאתן עשיתן. חיבוק
        17/1/20 07:31:
      מאד מרגש ומלא כנות לגבי רגשותיכם להורים ולעבר שהיה
        16/1/20 22:38:

      צטט: דאגניט. 2020-01-13 22:17:46

      בונבונייטה יקרה, ריגשת אותי עכשיו עד דמעות עם הסיפורים שסיפרת כאן על הורייך זכרם לברכה. מצד אחד צר לי מאוד על האבדן שלך, על מה שעברת ומה שאת עדיין עוברת עם מכירת בית ילדותך, ומצד שני אני מאוד מאוד שמחה בשבילך על כך שיש לך דמויות אב ואם כאלה חיוביות ומעוררות השראה. עכשיו אני מבינה מאיפה כל הכוחות שלך שאת משקיעה בבעלי החיים. חזקי ואמצי, ושלא תדעי עוד צער. נשיקה

       

      Image result for american crow

      מתגובה לתגובה שלך אני לומדת לראות כמה את רגישה, בדומה לי, וכמה אני לומדת לחוש חיבה למי שאת, כאדם. 

       אהבתי מאד את התגובה שלך וגם אותי היא ריגשה, בכוונתי להוסיפה לפוסט עצמו עם קרדיט ברשותך, היא שופכת אור חדש לכל הסיפורים.

      תודה לך יקירה

       

      הבאתי לך תמונה של עורב עצוב. עורב כי אני אוהבת מאד את העורבים, מעריכה את פיקחותם ויצר ההישרדות שלהם, ופשוט אוהבת אותם, דווקא בשל העובדה שהם אינם הכי אהודים

        16/1/20 22:21:
      מאוד מרגש. איך החיים עוברים וכל הזכרונות שכל כך משפיעים עלינו מתפוגגים תהליך לא פשוט אהבתי את הרעיון שהבית המלא אהבה יצטרף אליהם
        16/1/20 16:55:
      תמיד קשה לאבד....ואז להיות בלי.....
        16/1/20 12:08:
      מרגש.
        16/1/20 09:24:
      רגיש ואמין.
        15/1/20 17:19:

      סבתי ז"ל אמרה לי תמיד: "המתנה הגדולה ביותר שהאל הטוב העניק לנו היא היכולת לשכוח".

      יעקב

        15/1/20 15:32:
      אני כל כך מבינה, כל כך מרגישה. בכלל, ובפרט להיפרד מבית, מתכולתו, כי אוצרים בתוכם שפע זכרונות. מתוכנו בכל מקרה לא ניתן לקחת אותם.
        15/1/20 12:55:
      קשה לאבד הורים, והגעגוע אינו מתמעט עם השנים. החפצים שנאגרו נושאים סיפור חיים, כל חפץ עם הזכרון והסיפור שלו..
        15/1/20 12:20:
      הכאב גדול והמועקה עדיין שם. מאמינה שאת מוצאת חיזוקים.
        15/1/20 11:38:
      עוד מעט שנה למותו של אבי. געגוע ענק ועצב.
        15/1/20 10:17:
      כל אבדה היא קשה. שולחת לך חיבוק מחזק, יקירתי!
        15/1/20 09:51:
      סמדר היקרה ! *
        15/1/20 08:46:
      וואו. נוגע בבטן הרכה של כולנו. כתוב נפלא ומעורר הרבה מחשבות. שולחת חיבוק.
        15/1/20 08:17:
      פוסט מרגש ביותר, סמדר. עברנו את זה כמה פעמים, עם הבית של דודה ושל סבתא ושל הוריי. תיארת בדיוק את מה שעברנו, ביטאת בדיוק מה שהרגשנו ועדיין מרגישים. חיבוק גדול.
        14/1/20 21:17:
      בהחלט לאבד אדם קרוב זה מאוד קשה אבל תמיד יש לזכור רגעים טובים שהיוו ביחד
        14/1/20 14:25:

      הפרידה קשה וכואבת

      את הזיכרונות לא מאבדים, אלא מעבדים.

      החפצים, הריחות, התמונות חקוקים בלבנו לעד.

      ריגשת מאוד.

      יהי זכרם ברוך.

        14/1/20 14:19:

      כל כך עצובה ומרגשת הפרידה הסופית.
      היא מכילה פרידה מכל כך הרבה פרטי חיים, שקשה להכיל.
      שולחת לך חיבוק והזדהות עם הכאב.

        14/1/20 11:48:

      סמדר,
      כתבת מאוד מרגש, אמיתי, מהלב. זה מורגש ונוגע...

        14/1/20 11:44:
      התבגרות מלאה ואמיתית של הצאצאים מתרחשת כאשר שני ההורים נפרדים מן העולם הזה. הוריך נפרדו ממך ומאחותך בהפרש שנים (19). זה מצב המרגיל את הצאצאים לפרידה מלאה ולהישארותם לבד בעולמנו. בביתי, למשל, הפרש הגילים בין הורי היה 20 שנה לטובת אבי. הוא עזב את העולם 17 שנה לפני אמי. זה מצב דומה למצבכן. ראיתי את חברותי נפרדות מהוריהן בהפרש שנים קטן, הכאב והריקנות האישית היו כבדים עוד יותר. הפרידה מבית ההורים, שאינה חלה כמובן על כל הצאצאים, גם היא תהליך מרגש ומבטא השלמה עם ההוויה החדשה. אני משתתפת באבלך ובאבלה של אחותך ומקווה כי העתיד הקרוב יביא לכן חוויות חדשות, נעימות ומספקות.
        14/1/20 10:19:
      שולחת לך חיבוק יקרה! תודה על השיתוף האישי והמרגש כל כך...באת מבית כזה והכל מתחבר...נפרדתי משני הורי לפני חמש וארבע שנים ומזדהה איתך בכל מילה.
        14/1/20 00:56:
      יפה כתבת אני נפרדתי מהוריי בגיל צעיר יחסית למעשה הם נפרדו מהחיים בגיל צעיר. למרות שהטקסט ארוך עבורי קראתי הכל. רק רוצה לדעת היכן היה בית ילדותך שבצילום?
        13/1/20 22:17:

      בונבונייטה יקרה, ריגשת אותי עכשיו עד דמעות עם הסיפורים שסיפרת כאן על הורייך זכרם לברכה. מצד אחד צר לי מאוד על האבדן שלך, על מה שעברת ומה שאת עדיין עוברת עם מכירת בית ילדותך, ומצד שני אני מאוד מאוד שמחה בשבילך על כך שיש לך דמויות אב ואם כאלה חיוביות ומעוררות השראה. עכשיו אני מבינה מאיפה כל הכוחות שלך שאת משקיעה בבעלי החיים. חזקי ואמצי, ושלא תדעי עוד צער. נשיקה

      ארכיון