כותרות TheMarker >
    ';

    "טובים השניים" - מופע הומוריסטי מאת עו"ד בני דון יחייא

    מופע הומוריסטי של עו"ד בני דון-יחייא (מומחה לדיני משפחה). סיפורים, חיוכים, בדיחות ואמרות על נשים וגברים וצרות אחרות. המופע סוקר את התחנות העיקריות בחיי בני-הזוג: חיזור, נישואין, ילדים, כסף, נאמנות ועוד.
    פסנתר, שירה וניהול מוסיקלי: חן גוסלר

    0

    עו"ד בני דון יחייא: לקראת שבת - פנינים לפרשת השבוע / שמות 13

    0 תגובות   יום חמישי, 16/1/20, 20:44

    הקטעים מבוססים על ספרי "מסביב לשולחן - הרעיונות והסיפורים הטובים ביותר על פרשות השבוע" (הוצאת אלומות מבית דני ספרים).

    לסרטוני וידיאו קצרצרים שלי על פרשות השבוע אתם ואתם מוזמנות ומוזמנים לצפות במדור "פרשות השבוע" באתר שלי:  http://interget.co.il

     

    ''

     

    וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלוֹתָם.
    וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו,
    וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. (ב, יא-יב)

     

    מה היתה זהותו הלאומית של משה בעת שגדל בארמונו של פרעה?
    מן הסתם הוא גדל וחונך כמצרי לכל דבר,
    וזהותו המצרית דיכאה את הניצוץ העברי שהיה חבוי בו מבטן אמו.
    ואולם, כמי שהקב"ה ייעד אותו להושיע את עמו ולהנחיל את התורה לעולם,
    חש משה תמיד שדבר מה גדול תוסס בו ואינו נותן לו מנוח.

     

    כשגדל דיו לצאת לבדו מן הארמון, מספר הפסוק:
    "ויגדל משה ויצא", וכשנוכח בסבלם של בני ישראל
    התעוררו בו רגשות רדומים כלפיהם, כפי שקורה בין אחים שהופרדו בלידתם.
    רגשות אלה התחזקו כשראה משה "איש מצרי מכה איש עברי מאחיו".
    הוא פנה איפוא "כה וכה" לבדוק אם רואים אותו בעולם החיצוני,
    אך בה בעת פנה גם "כה וכה" אל עולמו הפנימי,
    ונוכח כי גם בחוץ וגם בפנים "אין איש" - אין לו אישיות לאומית ודתית ברורה.
    גרעין עצמיותו האמיתי רמץ בו, ממתין להיחשף, מייחל לניצוץ שיצית אותו.
    וכשראה "איש מצרי מכה איש עברי מאחיו" בערה בו חמתו וליבתה את האש.
    משה עשה מה שכל אדם עושה כשהוא רואה שמכים את אחיו: "ויך את המצרי".
    במעשהו זה היכה משה לא רק את המצרי הרודה באחיו,
    אלא גם את החלק המצרי שבקרבו.
    וכשהטמין בחול את המצרי החיצוני, העלים גם את המצרי הפנימי שבו.
    ייעוד חייו היה ברור לו כעת:
    יהודי אני - אצא לגאול את אחַי!
    (האידנ"א)

     

    ''

    משה ואהרן קוראים לפרעה לשחרר את בני ישראל

    ***
    וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל ה':
    בִּי אֲדוֹנָי, לא אִישׁ דְּבָרִים אָנוֹכִי…
    כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנוֹכִי. (ד, י)
    אם משה לא היה כבד פה, גמגמן,
    בני ישראל לא היו נגאלים ממצרים במהרה
    משום שהימים היו חולפים באריכות בנאומים ובהרצאות של משה...
    וחרז הרהמצ"ז: הממעט במילים - מרבה פעלים.
    ***
    וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה
    וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלוֹתָם. (ב, יא)
    ויגדל משה - לא בגיל אלא בגדלות נפש:
    הוא ראה את בני עמו סובלים מעבודת הפרך במצרים, ולבו יצא אליהם.
    זו היתה גדולתו של משה רבנו.
    ''
    ויך את המצרי. משה פוגע במצרי שהיכה איש עברי

    ***
    וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִיצִּים.
    וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ? (ב, יג)
    אל תקראו "שני אנשים עברים", אלא "שני אנשים עיוורים":
    אם שני יהודים מכים איש את רעהו, יש צורך בהתערבות אדם שלישי
    כדי שיתקיימו בהם דברי הנביא:
    "אז תיפקחנה עיני עיוורים" (ישעיהו לה, ה).
    (הרשי"ל)
    ***
    וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו.
    וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ
    וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. (ב, יא)
    בפרשה מסופרים שלושה מקרים
    שבהם נחלץ משה רבנו לעזרת חלשים:
    בפעם הראשונה, בפסוק הנ"ל - מצרי פוגע ביהודי.
    בפעם השניה, משה ראה "שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים" (ב, יג) -
    יהודי רב עם יהודי, והוא אמר למכה: "רשע, למה תכה רעך?"
    בפעם השלישית, כשבנותיו של יתרו רוצות לשאוב מים לצאן,
    "וַיָּבוֹאוּ הָרוֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם משֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם" (ב, יז) -
    מריבה בין לא יהודים.
    משה נזעק לעזרת החלשים ללא קשר לדתם ולהשתייכותם הלאומית.
    משה לא יכול היה לראות עוול ומצפונו עורר אותו
    להגן על חלשים ונרדפים גם אם אינם בני עמו.
    בשל גדולתו זו הוא נבחר להוציא את בני ישראל ממצרים
    ולהעניק לאנושות את לוחות הברית.
    ''
    המצרי מכה את העברי. מתוך הגדת אמסטרדם
    ***
    וּמשֶׁה הָיָה רוֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חוֹתְנוֹ...
    וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר...
    וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל...
    וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלוֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר...
    אַל תִּקְרַב הֲלוֹם - שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ
    כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קוֹדֶשׁ הוּא. (ג, ה)
    מי שהולך בנעלים, אינו מרגיש באבנים הקטנות שהוא דורך אליהן.
    אך מי שהולך יחף רגיש לכל דקירה גם מאבן קטנה.
    משה נצטווה להסיר את נעליו וללכת יחף כדי שיחוש בכל מכשול בדרכו
    וכך תתחדד רגישותו להתקומם נגד כל עוול ופגיעה
    באנשים, גם קלה שבקלים.
    ''
    משה מסיר את נעליו מול הסנה הבוער במדבר. דומניקו פטי, המאה ה-17

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      בני דון-יחייא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין