כותרות TheMarker >
    ';

    מעומק הנשמה.

    0

    בדק בית

    1 תגובות   יום רביעי, 22/1/20, 13:01

    מדי פעם ובתדירות משתנה

    יש לי התקפי זעם, נטולי שליטה

    מפחידים.

    אנרגיה שמתווספת בתוכי, נאגרת

    ונערמת, מגיעה למסה הקריטית

    ומתפרצת מתוכי בתוקפנות אלימה.

    שמתי לב שמבעד להררי הצרחות

    מתחת לשאגות ההיסטריות

    מונחת זעקת כאב אדירה.

    על מה ולמה? ביקשתי לדעת.

    מה מניע את הזעקה מחרישת האוזניים

    הזאת שלי?

    הרי זה שקוף כל כך שהתגובה שלי

    לא פורפורציונאלית בעליל,

    למה שאירע - הגזמה פראית

    התנפלות משולחת כל רסן

    על משהו פעוט.

    כלומר, יש פגיעה וכאב בתוכי

    שנמצאים שם כבר קודם, מראש

    ומה שמתרחש בהווה רק מוסיף

    על זה והביא את הכאב אל מצב

    בלתי נסבל בעבורי

    ואז אני זועקת מכאב.

     

    עברתי התעללות בילדותי

    לכן הקפדתי את הילדים שלי

    לגדל אחרת, בדרך שונה

    מאיך שגידלו אותי.

    מצד אחד בעקבות מה שחוויתי על בשרי

    יכולתי לזהות ולאבחן, שלנהוג כך עם הילד שלך/

    עם אדם אחר, זאת לא הדרך הנכונה

    ולכן בחרתי לנהוג אחרת כהורה וכאדם.

    מצד שני בעקבות מה שעברתי

    בגלל שטיפת המוח השלילית לגביי

    לאורך השנים, כילדה וכמתבגרת

    שוכנעתי והאמנתי למילותיהם עליי

    הפנמתי והטמעתי עד לרמת התת מודע

    את המסר השלילי לגביי, ששודר אליי.

    נשאתי בתוכי את נקודת מבטם השלילית עליי

    כאמת לגביי, גם כשכבר לא הייתי תחת ידיהם

    והייתי בידיים שלי, אחראית על עצמי.

    המשכתי את ההתעללות בי, באמצעותי.

    המשכתי לראות את עצמי דרך עיניהם

    והשיח הפנימי שלי - תאם את מילותיהם.

    הגבתי אל עצמי כפי שהם היו מגיבים אליי,

    שפטתי את עצמי תמיד לרעה וללא חמלה 

    האשמתי והענשתי את עצמי ללא רחמים

    עד לביטול עצמי

    חשבתי על עצמי שאני יישות שטנית, ארורה

    ומיותרת, לא איפשרתי ומנעתי מעצמי טוב,

    חוץ מהמינימום שנדרש להישרדותי -

    בדיוק כמו שהם עשו לי.

    אני בעצמי המשכתי את ההתעללות בי.

    יכולתי לזהות את עצמי רק דרך התבנית

    שהם הטביעו בי וגרמו לי להאמין שזאת

    מי שאני באמת.

     

    מערכת היחסים הראשונה שלנו

    היא עם הורינו ומערכת היחסים הזו

    משמשת לנו מודל למערכות היחסים

    שלנו בהמשך.

    המודל שאני חוויתי זה קמצוץ אהבה 

    (מלית ברירה)

    וכל השאר דחייה, פסילה והתכחשות אליי.

    הזדהתי עם כך, זה מה שלימדו אותי להבין

    ולהאמין שאני ראויה לו, שמגיע לי יחס כזה

    ומהמקום של הערך העצמי הנמוך הזה,

    קיימתי מערכות יחסים.

    לא נרתעתי כשקיבלתי יחס משפיל, מבזה ופוגעני

    מהאדם שכביכול אמור לאהוב אותי,

    נשארתי.

    גם כשספגתי גועל כלפיי, קיבלתי זאת בהשלמה.

    לא כעסתי - הבנתי.

    זה נראה לי בסך הכול הולם וראוי לי,

    מתאים לאיך שאני תופסת את עצמי.

    זה הרגיש לי נכון

    זה הרגיש לי בית.

    וגם כשמערכת היחסים הדרדרה

    להתעללות רגשית ממש - הסכמתי לכך,

    לא עזבתי.

    זה היה ברור ומובן מאליו, מדוע מתנהגים אליי כך

    - כי אני הרי התגלמות של כוח רע ונוראי,

    שצריך לדכא ולהשמיד -

    זה מגיע לי.

    בכך שהמשכתי לראות את עצמי על פי נקודת המבט

    החולנית והכוזבת, שהנחילו לי והשרישו בי כשהייתי רכה, 

    המשכתי את ההתעללות בי, באמצעותי ובאמצעות אחרים.

    נתתי לעצמי להיות בסביבה לא אוהבת, לא תומכת, לא מפרגנת

    בלעתי כל טיפה של רעל שהופנה כלפיי, מפני שזה היה טבעי,

    הגיוני ומוצדק בעיניי.

    הפקרתי, בגדתי והתעללתי בעצמי.

    לא עוד.

    מבטיחה

     

    ''

     

     

     


     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/1/20 15:27:

      שולח כוכב הערכה לפוסט

      פרופיל

      מגדלאור1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין