כותרות TheMarker >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    לשמור על הניצוץ

    10 תגובות   יום רביעי, 29/1/20, 05:21

    הימים הקשים של החורף כבר נמצאים במראה האחורית של וונקובר. כמו תמיד היה שבוע של שלג, קצת הפסקות חשמל והרבה מסיבות של חג מולד/שנה חדשה עם המון אורחים שלא יכולים להרשות לעצמם להיות באמת שמחים. גם אחרי הקיצוצים של רשויות המיסים, עדיין רוב תושבי העיר והסביבה רצים אחרי הזנב שלהם, חיים מתלוש לתלוש כמו שקוראים לזה כאן. עשר שנים אחרי קדחת המשחקים האולימפיים ולמרות שהממשלה המחוזית החלה לסגור את השערים בפני הכסף השחור מסין, עדיין מוצאת את עצמה וונקובר מדורגת שניה במצעד העולמי של הערים שהכי פחות משתלם לחיות בהן. יוקר מחיה גדול יותר יש רק בהונג קונג, שכמו וונקובר, גם היא מושבה בריטית לשעבר שנסמכת על נמל שהוא שער כניסה ויציאה משתי יבשות שונות. את הסקר העולמי מבצעת חברת בלומברג, זרוע החדשות של מיליארדר ההשקעות מייקל בלומברג – ראש עיריית ניו יורק לשעבר – והמועמד לנשיאות ארה"ב שמדורג 13 ברשימת עשירי העולם, עם הון עצמי של 60 מיליארד דולר. מעניין כמה הוא הרוויח משוק הדיור של וונקובר בעשור האחרון, בזמן שתושבי העיר כורעים תחת נטל המיסים. לא שזה משנה לנו משהו, בתקשורת הממלכתית מזכירים לנו בוקר וערב שאנחנו צריכים להיות אסירי תודה שאנחנו חיים במקום הזה, עם מים חמים במקלחת וחימום בכל דירה. אנחנו צריכים להיות אסירי תודה שיש לנו עבודה ושיש לנו איך לשלם את המיסים האלו שעובדים בשבילנו ושומרים על הרחובות נקיים ומוארים. שגם אנחנו וגם ההומלסים נוכל לראות בחושך את האור בקצה המנהרה. 

    https://www.bnnbloomberg.ca/hong-kong-housing-ranked-world-s-least-affordable-for-9th-year-1.1201263  

    **

    אני קורא על בלומברג ומביט בעוד מכתב דחיה שקיבלתי מאיזה רשות תרבות ציבורית קנדית. יש לי מעטפה מלאה במכתבי הדחיה שלהם, אני כבר בשלב המזוכיזם שבו אני בעיקר נהנה להציק להם עם בקשות אין סופיות למימון הפרויקטים שלי, רק בשביל לקבל את הדחיה המנומסת ולהוסיף אותה למעטפה החומה שמשמינה משנה לשנה. את המכתב האחרון קיבלתי מרשות שאמורה לקדם מוצרי בידור קנדים עבור נטפליקס, לכאורה משבצת מצוינת בשבילי. התסריט שלנו הגיע בדצמבר פעמים לחצי הגמר בשתי תחרויות תסריטים ותיקות בהוליווד, לסיים בין 25 הראשונים בתחרויות עם שמונת אלפיים תסריטים, זו הרגשה נפלאה וכבוד עצום. כבר ארבע שנים אני מלטש ומשייף את התסריט הזה, בלילות, בסופי שבוע. עבודה סיזיפית, קשה ומלאה במכאובי לב. השותפה הקנדית לכתיבה פרשה מזמן מהפרויקט, זה יותר מדי מתסכל. אני ממשיך בזמני הפנוי, שהולך ומתקצר, כי יוקר המחיה, ושלושה ילדים, וצריך לרדוף אחרי הזנב ולהיות אסירי תודה באותו הזמן. כי המיסים שלנו משלמים לכל מיני פקידים ופקידות קנדים כאלו, שיושבים במשרדים מוארים, בזמן שאנחנו קורעים את התחת בגשם ובשלג, וחוזרים הביתה קפואים ורועדים מקור, רק כדי לקבל עוד מכתב דחיה שמסביר שאני לא עומד בקריטריונים כי "אינך חבר בקבוצת מיעוט בעלת מראה חיצוני שונה, אינך אישה, אינך שייך לקהילת הלהט"ב, ואינך בעל מוגבלות פיזית או נפשית". עכשיו אני בן אדם שמחשיב את עצמו ליברל ופרוגרסיבי, ותומך גדול בשווין הזדמנויות לכל חלקי האוכלוסייה, אבל כשאני מקבל מכתבים כאלה, כל מה שנשאר לי זה לחשוב על בלומברג והחבר'ה שלו. מה עשיתם לנו? חבורת קקות שכמוכם. https://time.com/5768346/billionaires-wealth/  

    **

    "הגבר הלבן הוא היצור הכי אמביציוזי בהיסטוריה האנושית", אני מנסה לבנות טיעון בשיחה עם הבת שלי בדרך לעבודה. "מרקו פולו נסע אל הסינים, ולא ההפך. מגאלאן הקיף את העולם, אלכסנדר פלמינג המציא את הפנצילין, יורי גאגרין היה האדם הראשון בחלל, ואלכסנדר גרהאם בל המציא את הטלפון". עם כל הצער על הפשעים הנוראים שביצעו גנרלים וסוחרי אדם במהלך ההיסטוריה, בלי הגבר הלבן כנראה שעדיין היינו ממשיכים לשבת תחת עצי הפרי ולרקוד מסביב למדורה. אבל בעשור האחרון, זה שבו (ע"פ הסקר שלמעלה) הוכפל מספר המיליארדרים בעולם, כנראה שהאנשים הלבנים הפסיקו להתמקד באיך לקדם את האנושות והתרכזו באיך למקסם את הרווחים שלהם. 2153 המיליארדרים שחיים בעולם מחזיקים הון ששווה לערך של 4.6 מיליארד בני אדם אחרים. ג'ון רוקפולר היה המיליארדר הראשון בהיסטוריה האנושית, הוא הגיע למעמד בשנת 1916, באמצע מלחמת העולם הראשונה, הרי ידוע שמלחמות טובות לעשירים. היום המיליארדרים מגיעים משישים מדינות שונות כשארה"ב, סין, ורוסיה, מובילות את הרשימה, ויש מיליארדרים גם במקסיקו, הודו וסעודיה, כך שלגבר הלבן כבר אין בלעדיות על ההון. אחת הטענות של מחברי הדו"ח היא שבשנה אחת נשים בכל רחבי העולם "עובדות" 12.8 מיליארד שעות ללא תשלום בתפקידי "טיפול" באחרים. העבודה הזו שווה "על הנייר" ל 10 טריליון דולר. אני מסכים איתם, אני תומך בטענה שלהם, אני רוצה לעזור להן, אפילו כתבתי תסריט על מטפלת שיוצאת לקרב חסר סיכוי מול המעסיק המיליונר שלה, מאבק הירואי שמבוסס על סיפור אמיתי, כמו שאוהבים בהוליווד. רק מה? אני גבר לבן, לא מקבוצת מיעוט, אז אני צריך לסתום את הפה ולשים את מגפי השלג ולצאת לצוד את הצ'ק שלי, בתקווה שאחזור הביתה בשלום, לסיר המרק שלי. ולאינטרנט, שיספר לי שמספר הקנדים המבוגרים שחיים לבדם הכפיל את עצמו בעשור האחרון. קנדית לבנה ומלומדת עם ג'וב טוב עשתה על זה מחקר ששילם לה את המשכנתא בעשר השנים האחרונות. זוהי קנדה.

    https://www.cbc.ca/news/business/canadians-living-alone-single-statistics-canada-1.5045116

    **

    לא שאני מקנא בה, או במיליארדרים, זו לא התכלית שלי בחיים האלו. כל מה שאני מבקש זו הזדמנות לספר סיפורים לקהל שלי. כן, זה לא פשוט, לא קל. אבל זה הרבה יותר זמין ובר השגה היום מאשר לפני 25 שנה, כשסיימתי את בית הספר לקולנוע. יש פלטפורמות, יש גופי שידור, יש חברות הפקה, יש כסף פרטי וציבורי, ויש המון אנשים שכותבים ויוצרים. לי יש מעטפה חומה של מכתבי דחיה. זה לא פשוט העניין הזה, אבל צריך לקחת הכל ברוח טובה. בכסף שאני חוסך, פרוטה לפרוטה, אני מבקר בעיר המלאכים. בנובמבר הייתי לראשונה בשוק הסרטים האמריקאי, ארבעה ימים מטורפים בסנטה מוניקה, עם שבעת אלפים קניינים ומפיקים שמוכרים וקונים סרטים וסדרות טלוויזיה. חוויה בלתי נשכחת. להציץ להוליווד מתחת לשולחן, כדי לראות מי מניע את התעשייה הזאת. 35 אחוזים מהפוסטרים בשוק הם של דמות שמחזיקה בנשק. אקדח, רובה סער, רובה צייד, מכונת ירייה, מה שאתם רוצים, העיקר שיהיה נשק ביד. "תסריט בלי אקדחים?" שואלת אותי איזה סווטלאנה אחת ממאליבו, ומעקמת את האף. "יש שוקר חשמלי" אני מזכיר לה. "לא אמרת שאתה מישראל?", היא תוהה, "כן, במקור, אבל אני מקנדה". עשר הדקות שלי הסתיימו ושני יזמים צעירים מאטלנטה עם תסריט על עבדים וחייזרים מתיישבים מול סווטלאנה ממאליבו. כוס עמאק וקס! אני ממלמל לעצמי מתחת לפוסטר הענקי של "פורד נגד פרארי" עם כריסטיאן בייל ומאט דיימון. דווקא סרט מצוין, על גברים לבנים ואמביציוזים שדוחפים את הטכנולוגיה קדימה בשם האתגר, האגו והשאיפה למצוינות. אפילו הפרסומת נמצאת בתוך השם של הסרט, מי צריך יותר מזה, וקס?! https://www.youtube.com/watch?v=Nbz01j-MYl0

    **

    אם יש משהו שעליו באמת אפשר להיות אסיר תודה על החיים כאן, זה שאפשר להתמקד רק במה שאתה אוהב, וזה יכול להפוך לכל עולמך. הפטור הזה מהטלנובלה הישראלית של חברי הכנסת וליצני הבירוקרטיה שקוראים לעצמם פטריוטים רק בגלל שהם גונבים מהמדינה, זה נפלא. כן, גם כאן יש "פטריוטים" ישראלים, וגם כאן הם עוסקים בעיקר בקידום העמותות שלהם (הגלויות והסמויות) ודואגים יותר למימון שלהם מאשר למדינה, לפחות כאן זו בחירה. לא כופים לך את מהדורת ההבלים הזו כל חצי שעה ברדיו. כך יצא שהשנה ראיתי את כל הסרטים שמועמדים לאוסקר, עוד לפני התחרות. פריבילגיה של מקצוענים. האוסקר הוא עוגן זהב שמושך אחריו תעשיית בידור של 5 מיליארד דולר בשנה. רוב האמנות היא בינונית או רעה, אבל הדרך היחידה להשתפר היא להמשיך לעשות אותה, רק ככה מגיעים למצוינות. באמת שהיו לנו סרטים מעולים השנה, "1917" הוא שעתיים של מתח בלי הרפיה, "סיפור נישואים" הוא תצוגת משחק וכתיבה עילאית, "פרזיטים" הוא סרט סוריאליסטי ומטורף, "האירי" הוא סאגה אמריקאית על מותה של העבודה המאורגנת, "פורד נגד פרארי" דרמת ספורט בהילוך מהיר, "נשים קטנות" מלא באהבה ושמחת חיים, "ג'וג'ו ראביט" מציג התבגרות בזמן מלחמה. השבוע ראיתי גם את "ילד דבש" שכתב והפיק שייה לה-באף וביימה הישראלית עלמה הראל, מה אגיד לכם? אם יש לכם אמזון פריים, אל תחמיצו את הסרט הזה, עבודה נפלאה של השחקנים ושל עלמה ביצירת סיפור ויזואלי מהפנט מהילדות העשוקה של לה-באף. מכאיב ומרגש. והנה בניגוד לפטריוטים שלנו, אני מפרגן לישראלית אחרת, את מבינה סווטלאנה? לא כולנו פאודה.

    ''

     

    **

    אבל כשאני חוזר הביתה כל הכותרות הם על הארי ומייגן שעוברים לגור בקצה הרחוב שלי, ולמרות שעזבו את בית המלוכה, בקנדה הם יקבלו קבלת פנים מלכותית. קנדה היא למעשה גירסא ישנה של אנגליה, לפני שרופורט מורדוק רכש את "הסאן" והחל לייצר חדשות על סלבריטאים, שבעזרתם מוכרים מוצרים אחרים. בקנדה אין סלבריטאים, קנדה היא מדינה עובדת. היציאה של הארי ומייגן מבית המלוכה הוא בסך הכול מהלך עסקי של פיצול חברת הכתר. הזוג הצעיר פשוט רוצה את הזכויות על התמונות שלהם ואת הנתח שלהם מפעילות עמותות הצדקה הבלתי נגמרות של הכתר הבריטי. כי מה באמת התפקיד של בני המלוכה בחיים המודרניים? אם תשאלו אותם הם יגידו לכם שהם נציגי האלוהות על פני האדמה ותפקידם לשמש השראה לשאר האנשים איך חיים נכון. אבל האמת היא שהם רק מייצרים רכילות. איך כתב יובל נח הררי ב"קיצור תולדות האנושות", "גם קופי גנון יודעים להעביר מידע חיוני אחד לשני בצורה ווקאלית, למשל, "זהירות עיט" או "זהירות אריה". בני אדם משתמשים בשפה בעיקר בשביל לרכל. כדי לשרוד ולהתרבות, בני אדם צריכים לדעת מי שונא את מי, מי אוהב את מי, ומי רב אתמול עם מי. מותר האדם מין הבהמה, הוא הרכילות" (עמ' 32). זה מה שמביאים הארי ומייגן לקנדה, משהו לדבר עליו. ואנחנו עוד צריכים לשלם על זה דמי אבטחה, כי בקצה השכונה שלי כבר מסתובבים צלמי פפארצי יפנים משועממים. https://www.cbc.ca/news/politics/canada-uk-discussions-harry-meghan-1.5442113

    **

    אנחנו נשמור על הניצוץ, למרות הקשיים והשגרה השוחקת, כי אנחנו ישראלים, אמנם מקנדה, אבל ישראלים. הנה מגיע הזמר והיוצר מיכה שיטרית ממייסדי להקת "החברים של נטשה" ויליד מגדל העמק (שכן) שיופיע ב JCC ביום א', (2.2) בשמונה בערב. בדיוק באותה שעה ירצה העיתונאי והסופר (המומחה לעיניני המוסד לתפקידים מיוחדים) רונן ברגמן על אנשי הצללים מאחורי הקלעים של המזרח התיכון, בבית תקווה, 9711 גיל רואד, ריצ'מונד. סדנת בישול טבעוני לכבוד הטו' בשבט, יום ה' (6.2) בשש וחצי בערב, בבית ישראל. פסטיבל הספרים היהודי של וונקובר יוצא לדרך בשמיני לחודש למשך חמישה ימים של הרצאות, שיחות ויריד החלפת ספרים ביום א' (9.2) ב JCC. להקת הג'וס חוזרת לעוד ערב של ביצועי כיסוי לשירים ישראלים פופולריים, ביום ג' (18.2) בשמונה בערב בפאב "הוד 29", רחוב מיין ו 29. מרים בני וחברים יפליאו בשירה בציבור ב JCC, ביום א' (23) בשבע בערב. תבלו בנעימים.

     

    **

    אז פורים כבר מעבר לפינה, כך גם יום הולדת חמישים, מי היה מאמין. הלך הילד, מקווה שנשאר עוד קצת דבש. גם הבלוג כבר חוגג יום הולדת עשר שנים, ועם הלחץ והעבודה והשלושה ילדים והריצה אחרי הזנב של עצמנו, כבר בקושי נשאר זמן למקלדת ולפעילות קהילתית. הפטריוטים מהעמותות בנתיים מחתנים ילדים ובונים יחידות דיור, הנדלניסטים קונים- משפצים-מוכרים, הטכנולוגים עושים אקזיט ועוד אחד, זה טוב לכלכלה, אבל בתרבות אתם לעולם לא תיגעו כאן, הקנדים לא יתנו לכם. העולם מחייך לסווטלאנה והאקדוחנים שלה, וקנדה מחבקת את כל המדוכאים והחלכאים של ההיסטוריה האנושית. הם יעדיפו לעשות סרטים על פרוצות אינדיאניות מכורות לסמים ברחובות וונקובר, ויבואו לראות אותו אלפיים איש, אבל הם ירגישו יותר טוב עם המצפון שלהם בזמן שהם נכנסים בלילה למיטה החמה. אנחנו נהיה פה – כי שלושה ילדים, ואחריות, ואין אופציה אחרת – וננסה לשמור על הגחלת ועל הניצוץ, בלב האפלה שמסביב. בינתיים, קבלו את וויליאם פרינס, זמר אבוריג'יני מוויניפג, מניטובה, שמוציא החודש אלבום חדש. גם הוא מנסה לשמור על הניצוץ, כי בלעדיו אין אש. אביב שמח חברות וחברים, ותודה שטסתם איתנו.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/2/20 06:37:

      צטט: באבא יאגה 2020-02-01 16:03:19

      אפשר להתמקד רק במה שאתה אוהב, וזה יכול להפוך לכל עולמך. הפטור הזה מהטלנובלה הישראלית של חברי הכנסת וליצני הבירוקרטיה שקוראים לעצמם פטריוטים רק בגלל שהם גונבים מהמדינה, זה נפלא. זה באמת נפלא, אני מקנאה, אף שהייתי מוותרת על הקנאה

      חיבוק, תהיי חזקה. תודה רבה ופברואר נפלא. 

        1/2/20 16:03:
      אפשר להתמקד רק במה שאתה אוהב, וזה יכול להפוך לכל עולמך. הפטור הזה מהטלנובלה הישראלית של חברי הכנסת וליצני הבירוקרטיה שקוראים לעצמם פטריוטים רק בגלל שהם גונבים מהמדינה, זה נפלא. זה באמת נפלא, אני מקנאה, אף שהייתי מוותרת על הקנאה
        30/1/20 07:48:

      צטט: א ח א ב 2020-01-29 17:17:43

      ניצוץ לשמירה :) למעט מקרי קיצון, איכות החיים והאושר- בעיני המתבונן

      יש גם מדדים בינלאומים לאיכות חיים ואפילו לאושר, אבל זה לא אומר שאין כאלה שלא מאושרים, בכל מקום. אנחנו אסירי תודה, על זה שאנחנו פה, אבל תמיד צריך לשאוף לעוד. 

        30/1/20 07:46:

      צטט: שטוטית 2020-01-29 16:49:37

      וואללאק אז יש לך שכנים מפורסמים :)

      וכל הכבוד לבמאית הישראלית עלמה הראל.

       

      כרגיל הסקירה שלך תמיד מעניינת

      ולך אאחל בהצלחה

       

      :)

      תודה חברה, למען האמת הם עוד לא קנו, לפי התקשורת הם בוחנים כמה אופציות וזאת בשכונה שלי היא אחת מהן, מקווה שזה לא יקרה. הבת שלי מתאמנת שם ברולר בלייד בימי הקיץ ואני מעדיף שהרחוב ישאר נקי ושקט. 

        29/1/20 17:17:
      ניצוץ לשמירה :) למעט מקרי קיצון, איכות החיים והאושר- בעיני המתבונן
        29/1/20 16:49:

      וואללאק אז יש לך שכנים מפורסמים :)

      וכל הכבוד לבמאית הישראלית עלמה הראל.

       

      כרגיל הסקירה שלך תמיד מעניינת

      ולך אאחל בהצלחה

       

      :)

        29/1/20 15:22:

      צטט: דוקטורלאה 2020-01-29 11:05:08

      גן עדן אמיתי אינו קיים בעולם הזה בו אנו חיים. ייתכן כי הוא נמצא בעולם אחר, עדיין לא התקבלו הוכחות. חיינו הם מאבק מתמשך בין הטוב והרע, כשאנו רוצים להשיג מה שיותר חיובי ולברוח מהאספקטים השליליים. כך זה בכל העולם. כולל קנדה. מאחלת לך סיפוק מעבודתך והנאה מגידול הילדים.

      מה שנכון, נכון! דוקטור לאה, תודה לך שביקרת אצלי. בריאות ונחת גם אצלך. 

        29/1/20 15:20:

      צטט: איציק אביב 2020-01-29 09:06:12

      מעניין וכתוב היטב כרגיל. אבל בישראל יותר מעניין, לטוב ולרע.

      על זה אין ויכוח, רק עניין של טעם וסגנון. אני לא בעניין של טלנובלות. תודה איציק. 

        29/1/20 11:05:
      גן עדן אמיתי אינו קיים בעולם הזה בו אנו חיים. ייתכן כי הוא נמצא בעולם אחר, עדיין לא התקבלו הוכחות. חיינו הם מאבק מתמשך בין הטוב והרע, כשאנו רוצים להשיג מה שיותר חיובי ולברוח מהאספקטים השליליים. כך זה בכל העולם. כולל קנדה. מאחלת לך סיפוק מעבודתך והנאה מגידול הילדים.
        29/1/20 09:06:
      מעניין וכתוב היטב כרגיל. אבל בישראל יותר מעניין, לטוב ולרע.

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין