קוראים לך אדם נכון,?! ...הפניתי ראשי ,מביט ביופי פניה , בבוקר אביבי נעים ,יושב באותה פינה, ליד אותו שולחן, מתחת לאותו עץ עתיק, באותו בית הקפה, שאני נוהג בתמידות לבקר בין מסעותיי ,יש כאן קפה טוב,ולא מעט בהמלצתי , פשוט אוהב בתי קפה ליד עצים גבוהים ,תל אביב של פעם, עוד אני מנסה לעכל את הרגע ,ואת סערת רוחי להרגיע , מסתירה היא את השמש,בוילון שיערה הזהוב החלטיות בקולה,ובחיוך סמלי ,אני שומע אותה לאט אתה באמת כמו בתמונות רק יותר מבוגר . איזה תמונות ? אני שואל בהשתאות, חבוי מאחורי משקפי שמש,חושש לטבוע בתכלת עיניה, את מוזמנת לשבת. ובאותה נשימה ,לא יכול לברוח מעצמי ,אני מחמיא לה, את כה מודעת ליופייך ולחן מבטך , ממי ירשת את הים? מתיישבת מולי ומתעלמת מהמחמאה כאילו שיר השירים נכתב עבורה.
תוריד את המשקפיים ממה אתה מסתתר ,פנייה מולי קרוב, אחרי שהתיישבה. להישמר מזוהר יופייך, חזרתי לעצמי מחייך ,עודי מתפעל מיופייה מאט את הזמן.. לימיני מתייצב המלצר שיערו אסוף זנב סוס רוצים להזמין? כן תודה ,מה את רוצה? הרשי לי להזמין, אתה יודע,לא? מעלה חיוך נעורים ציני אני לא רוצה לנחש מה את..... מילק שייק, התערבבה בקולי , ודובדבן תקוע בראש הקש . ממני מתעלמת ,מחייכת למלצר נאה . בשבילי קפה לטה עם חלב מאוד חם בבקשה, חתיך אתה לא חושב? אמרה בקול ,שהעלם ישמע כשהפנה גבו ללכת. בוחנת מבטי נטול משקפי שמש. גם את נערה יפ....אני בת 20 כבר לא נערה, אם אתה כבר שואל ברמזים, אם כל אחד את נוהגת כך, לא מאפשרת סיום מישפט,זה מביך ולא.. רק אם קרובים ,..מעלה שוב את חיוכה המהפנט .
קרובים? אני עם עצמי, מדפדפת באלבום חיי .....
תגידי.. מה שמך? את לא אמרת לי . שואל, מנסה לתייק את פני החלום שלפניי, שלי את כבר יודעת. העניים מתויקות אני חש. אלוהים !אתה באמת לא חש כלום, חשבתי זה ייקח לך רגע . רגע של מה ? לראות כמה את מודעת ליופייך,כמה את נחשקת..אולי מסתורית משהוא? בחיוך אני לוחש, את אוהבת להיות מסתורית,להיחבא מאחורי וילון יופייך,נכון!? מנסה להפיג את המתח שקולה השאיר . אהה הזהירו אותי שאתה כזה... , רוז ,כך אני קוראת לעצמי,ואל תגיד נחשקת, אתה עוד עלול להיות מופתע..., הפנתה פנייה לעבר הבר, נו מה עם השייק?
מי הזהיר אותך ועל איזה הפתעה את מדברת , מנסה, בבלבול חושים, להפיג את האין נוחות שחשתי, ממבטה החודר להוויתי כאילו קוראת מחשבתי. רוז א מ ר ת ,? מעתיק תנוחתי לאחור, מנסה להסתיר חוסר פעימת לב ריח ים חולות מדבר מציפים זכרוני, דובדבן בראש קש,הייתכן? את הד קולה שומע אתה כמו בתמונות רק..יותר מבוגר מבט תכלת ענייה ,מפיג ערפל זכרוני.. רוז...קולי משנה גוון, פעם הכרתי בחורה לפני.. מה? שאני מזכירה לך?.. שוב שולטת על השיחה עם חיוך מתרצה כן לפני.. הרבה זמן ..שיקרתי ,והיא קוראת פניי השקריות
הזנב חזר הניח את הקפה לפניי, את השייק נתן בידה , כאילו אומר, שמעתי את המחמאה. שמתי את הדובדבן כמו שרצית! אמר,פניו חיוך התפעלות, תודה החזירה. הגישה את הקש לפיה את הדובדבן קטפה הניחה במרכז השולחן
הקולות ברקע התעמעמו, העניים, הדובדבן, השם, הייתכן אני חוזר בזמן..? זה היה לפני 20 שנה נכון ,חזרה לשיחה בוחנת תגובתי . כן בערך עניתי .. נפלתי שולל לרגע, מנסה בלי הצלחה לדחוק את הדקות הבאות זה היה בקיץ של 74 ותן לי לנחש, גם לה קראו רוז! חדוות חיוכה המנצח גילה פנים מסתירות כאב, הנמיכה ראשה משמיעה קולות מקש השייק שלה, מנסה לשבור שתקתי..... . חדלה נשימתי ..ידעתי, המלאך למולי, שלי . . ,
|