כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    "כיכר החתולות"

    קטעים ספרותיים, ישנים וחדשים.
    הגיגים.
    מאמרים.
    מכתבים אישיים.
    כל הזכויות שמורות ©

    ארכיון

    0

    ״ערמונקה״ מאת אנטון פבלוביץ׳ צ׳כוב - 5

    1 תגובות   יום שישי , 31/1/20, 18:11

    5. כישרון! כישרון!

     

    עבר חודש.

     

    ערמונקה כבר הסתגלה לעובדה שכל ערב נתנו לה ארוחה טעימה וקראו לה ״דודה״. היא התרגלה אל האלמוני ואל שותפיה החדשים למגורים. החיים זרמו חלק.

    כל הימים התחילו באופן זהה. בדרך כלל איוון איוונוביץ׳ התעורר לפני כולם ומיד ניגש אל דודה או אל החתול והחל לדבר על משהו בלהט ובצורה משכנעת, אך עדיין לא היה ברור על מה. לעתים הרים את ראשו מעלה ונשא מונולוגים ארוכים. בימים הראשונים ערמונקה חשבה שהוא מדבר כה הרבה מפני היותו חכם מאד, אך עם הזמן איבדה כל שמץ של כבוד אליו. כאשר ניגש אליה עם נאומיו הארוכים, היא כבר לא כשכשה בזנב אלא הקניטה אותו כפטפטן מאוס שמפריע לכולם לישון, ובלי כל נימוס ענתה לו: ״רררר!״

     

    ואילו פיודור טימופייביץ׳ היה אישיות מסוג אחר. הוא, כאשר התעורר, לא הוציא כל הגה מפיו, לא נע ואף לא פקח את עיניו. הוא היה שמח שלא להתעורר כלל, מפני שלא ממש אהב את החיים, כך נראה. הוא לא התעניין בכלום, זלזל בכל מה שמסביב, ואפילו כשאכל את ארוחותיו הטעימות, חרחר בסלידה.

     

    כשערמונקה קמה, היא הסתובבה בחדרים ורחרחה בפינות. רק היא והחתול היו מורשים ללכת בכל הדירה; האווז לא היה רשאי לעבור את סף החדר עם הטפטים המטונפים, וחברוניה איוונובנה התגוררה אי-שם בדיר שבחצר והופיעה בחדר רק בזמן הלימוד. בעל הבית התעורר מאוחר, ולאחר ששתה את התה שלו, מיד התעסק בתעלוליו. כל יום אל החדר הוכנסו ״חי״ת״, שוט, חישוקים, וכל יום התרחשו כמעט אותם דברים. הלימוד נמשך כשלוש-ארבע שעות, ובסופו לעתים פיודור טימופייביץ׳ התנדנד מרוב עייפות כשיכור, איוון איוונוביץ׳ פער את מקורו והתנשם בכבדות, ובעל הבית נהיה אדום ולא הצליח למחות את הזיעה ממצחו.

     

    הלימוד והארוחה הפכו את הימים למעניינים מאד, ואילו הערבים חלפו בשעמום. בדרך כלל בערב בעל הבית נסע לאי-שם ולקח עמו את האווז ואת החתול. כשנותרה לבדה, דודה נשכבה על מזרנה והתעצבה. העצב התקרב אליה בצעדים עדינים והשתלט עליה בהדרגה, כמו חושך שמשתלט על החדר. זה התחיל מכך שהכלבה לא הרגישה צורך לנבוח, להתרוצץ בחדרים ואפילו להסתכל. לאחר מכן בדמיונה הופיעו שתי דמויות מוזרות ולא ברורות: כלבים או אנשים, בעלי פרצופים חביבים ונעימים, אך לא ברורים. בהופעתם דודה כשכשה בזנבה, ונדמה היה לה שפעם היא ראתה ואהבה אותם... וכשנרדמה, כל פעם הרגישה שהדמויות הללו מדיפות ריח של דבק, נסורת ולכה.

     

    כאשר היא לחלוטין הסתגלה אל חייה החדשים, ומחיה צנומה ועלובה הפכה לכלבה שבעה ומטופחת, בוקר אחד, לפני הלימוד, בעל הבית ליטף אותה ואמר:

    ״הגיע זמן לעבוד, דודה. די כבר להתבטל. אני רוצה לעשות ממך אומנית במה. רוצה להיות אומנית?״

     

    והוא החל ללמד אותה תעלולים שונים. בשיעור הראשון היא למדה לעמוד וללכת על רגליה האחוריות, והדבר מצא חן מאד בעיניה. בשיעור השני היא הייתה צריכה לקפוץ על רגליה האחוריות ולחטוף קוביות סוכר, אותן המורה החזיק גבוה מעל ראשה. אחרי זה, בשיעורים הבאים, היא רקדה, רצה על המסלול, ייללה לצלילי המוזיקה, צלצלה וירתה, וכעבור חודש יכלה להחליף בהצלחה את פיודור טימופייביץ׳ ב״פירמידה המצרית״. היא למדה ברצון רב והייתה מרוצה מהצלחותיה. הריצה על המסלול עם הלשון בחוץ, קפיצה דרך החישוק ורכיבה על החתול הזקן גרמו לה הנאה רבה. כל תעלול שהצליח היא ליוותה בנביחות התפעלות רמות, והמורה המופתע התפעל גם כן ושפשף בהנאה את כפות ידיו אחת בשנייה.

     

    ״כישרון! כישרון!״ הוא אמר. ״כישרון ללא ספק! את בהחלט תצליחי בדרך זו!״

    ודודה כל-כך התרגלה אל המילה ״כישרון״ שכל פעם כשבעל הבית הוציא אותה מפיו, היא קפצה והסתובבה, כאילו היה זה שמה. 

     

    המשך יבוא

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/2/20 16:05:

      שולח כוכב תודה והערכה לפוסט