כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    מפולת עפר

    8 תגובות   יום רביעי, 5/2/20, 13:15

    מפולת עפר

     

    רעש עז הרעיד את האדמה וגם את לבבו של ראם, ושל יתר בני הכפר. רבים יצאו מבתיהם לברר את סיבת הרעש, מבלי לשעות לגשמי המונסון שהמשיכו לרדת בעוצמה מזה שלושה ימים.

    המחזה שנגלה לעיני בני הכפר היה מחריד. צלע ההר מעבר לעמק, קרסה וקברה תחתיה את הכפר הסמוך. הכפר היה למעשה שלוחה של הכפר בו גר ראם, והוא אוכלס בעיקר על ידי בני משפחה של אנשי הכפר כולל משפחת דודו. הכפר נקבר כולו מתחת לאדמה ולבוץ, ורק גגות של בתים מעטים המשיכו לבצבץ מן העפר והבוץ לאחר הרעש. ראם תפס במהירות מעדר ורץ עם רבים אחרים מבני הכפר לנסות ולחלץ ניצולים מתוך המפולת.

     

    שני הכפרים נבנו על גדות נהר, למרגלות גבעות ההימאליה, במדינת הימָאצָ'ל פְּרָדֶש בהודו, והמרחק ביניהם פחות מקילומטר. גשמי המונסון הפכו עתה לנחל שוצף את הנחל הקטן בעמק שביניהם. אפילו זקני הכפר לא זכרו גשמים כה עזים ומפולת כמו המפולת הנוכחית.

    צלעות ההר משני עברי העמק היו מכוסות יער עבות, עם עצים גבוהים וחיות בר רבות. בשנים האחרונות השתלטה חברה לכריתת עצים על השטח, והחלה לברא בשיטתיות את היער, תוך שהיא מפעילה בצד הציוד המודרני גם פילים מאולפים, שהיו גוררים את הגזעים אל מחוץ ליער. היו כאלה שטענו שהזיכיון לכריתת העצים הושג על ידי החברה שלא כחוק, על ידי מתן שוחד לגורמים בעלי השפעה בשלטון המרכזי.

    שלא כנהוג במדינות מתוקנות, החברה לא שתלה עצים חדשים במקום העצים שנכרתו. השטח נשאר גלוי וחשוף, נתון לסחף, ואיש לא צפה מראש את הגשמים העזים ואת אסון המפולת. על גדת הנהר הוקם מפעל להכנת הגזעים להשטה בנהר אל המפעל הגדול של החברה בעיר שמדרום ליער. המיזם העסיק רבים מבני שני הכפרים והביא לשגשוגם הכלכלי. צעירים משכילים מבני הכפר, קרובי משפחתו של ראם, טענו שהגשם הבלתי שגרתי הוא חלק מתופעת ההתחממות הגלובלית, המשפיעה על העולם כולו, ולא רק על הודו. חלקם אף הפנו אצבע מאשימה גם כלפי חברת הכריתה, שחלקה רב באסון המפולת.

     

    ראם נחלץ לעזרה בלב שלם, אך חרד. לא רק משפחת דודו גרה בכפר שנקבר, אלא גם סיטה, אהובתו וארוסתו. ראם היה בן שש-עשרה וסיטה צעירה ממנו בשנה. שניהם נולדו למשפחות ברהמינים, ואבותיהם היו חברים ושימשו, כל אחד בכפרו, בתפקיד כוהן הכפר. אביו של ראם שימש רק שנה אחת בתפקיד בעת אסון המפולת, ואילו אביה של סיטה היה ותיק יותר בתפקידו. הסבים של שניהם הפצירו בהורים, מזה שלוש שנים, להשיא את הילדים, אך האבות סרבו. שניהם היו בעלי השכלה תיכונית מלאה עם תעודת בגרות, והמשיכו בלימודים אקדמיים בהתכתבות, אך עדיין לא קיבלו תואר. הם הבינו את ההשלכות של נישואי ילדים והעדיפו להמתין עד שיגדלו.

     

    ראם רץ עם יתר בני הכפר שהתנדבו לעזור. הוא ואחרים חצו את הנחל השוצף בהצלחה. היו כאלה שנרתעו מסכנת ההיסחפות ושבו על עקבותיהם. ראם חיפש קודם כל את בית סיטה, וכשהגיע למקומו המשוער החל לחפור בקדחתנות. הגיעו אנשים נוספים, ושניים מהם הצטרפו אליו. לאחר חפירה מאומצת הגיעו אל גג, וראם זיהה בו מיד את גג ביתה של סיטה. מראה הגג הזרים בעורקיו מרץ מחודש, והוא ושני המחלצים הנוספים הוסיפו לחפור במעדריהם עד שהגיעו כעבור שעתיים נוספות אל חלון הבית, והמשיכו לפנות את העפר והבוץ כדי להבטיח פתיחה בטוחה של החלון. כשפונה העפר, ראו פנים של אנשים בחלון עם הבעות של חרדה מצד אחד, והפתעה ושמחה לראותם מצד שני. סיטה שמחה מאד לראות את אהובה. היא לא התאפקה ולא שמרה על חוקי הצניעות, אלא חיבקה אותו חזק. גם הוריה חיבקו אותו והרעיפו עליו תודות על הצלתם.

     

    בתום ההתרגשות הראשונית, ביקש ראם את סליחת סיטה ובני משפחתה ואמר שעליו לסייע גם בחילוץ משפחת דודו. בזמן שחלף הגיעו אנשים רבים לעזרה וחילצו רבים מן הלכודים בבוץ. הניצולים יצאו בגשם העז שעדיין המשיך לרדת, והתרכזו בשולי המפולת, על הכביש שלאורך הנהר.

    ראם הצטרף למחלצים שהגיעו לבית דודו, ויחד עמם חילצו את הדוד ואת בני משפחתו. עצב כבד אפף את לבו כשנוכח שדודתו האהובה נפטרה מהתקף לב, עוד בטרם הצליחו האנשים לחלצם.

     

    בתום האבל על מות הדודה, החליטו ההורים של ראם וסיטה שהגיעה העת להשיאם, למרות שעדיין לא בגרו. נערך לזוג טקס חתונה מסורתי מרהיב, ששני האבות הכוהנים ניהלוהו. ראם הגיע רכוב על סוס אל משכנה הזמני של משפחת סיטה, מלווה בנגנים, בקרובי משפחה ובחברים. הם חזרו יחד אל ביתו ושם נערך הטקס על כל מרכיביו ודקויותיו. הייתה שמחה מלווה בעצב, הן על דודתו של ראם והן על קרובי משפחה נוספים, ועל יתר בני כפרה של סיטה שנספו במפולת.

     

    ראם וסיטה סיימו את בית הספר התיכון ונסעו ללמוד באוניברסיטה בוואראנסי. הם הצהירו על כוונתם לחזור אל הכפר כאשר יסיימו את לימודיהם ולתרום לקהילה, אולם "רבות מחשבות בלב איש...".

    שניהם היו סטודנטים מוכשרים וחרוצים וזכו במלגות הצטיינות במהלך כל שנות לימודיהם. העולם האקדמי משך את לבם, והאקדמיה מצדה הייתה מוכנה לקלוט אותם בזרועות פתוחות ולאמצם אל לבה. הוצעו להם משרות של "קוראים" – הדרגה הראשונה באוניברסיטאות בהודו. והם נצבוו בפני הכרעה קשה – האם לדבוק בכוונתם המקורית לשוב לכפר ולהמשיך במסורת אבותיהם, או ללכת בעקבות נטיותיהם ומשאלות לבם, ולהגשים את עצמם באקדמיה.

    לקורא פתרונים.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/2/20 00:49:

      צטט: אהובהקליין 2020-02-10 21:45:20

       עמוס היקר,

       

      בכישרון רב תיארת את כל ההתרחשות,  כהרגלך בקודש.

      הכל מתואר באופן כה מציאותי וחי- ממש נהניתי לקרוא

       תיארת כל כך יפה את החתונה של הזוג הצעיר-

      עד כי ראיתי  בדמיוני את השמחה הזאת- המלווה גם בעצב.

      ט"ו בשבט שמח.

       ובשורות טובות.

       בברכה

       אהובה

      תודה רבה, אהובה.

      תגובותייך החיוביות תמיד משמחות את לבי ככותב.

      כל טוב, עמוס. 

        10/2/20 21:45:

       עמוס היקר,

       

      בכישרון רב תיארת את כל ההתרחשות,  כהרגלך בקודש.

      הכל מתואר באופן כה מציאותי וחי- ממש נהניתי לקרוא

       תיארת כל כך יפה את החתונה של הזוג הצעיר-

      עד כי ראיתי  בדמיוני את השמחה הזאת- המלווה גם בעצב.

      ט"ו בשבט שמח.

       ובשורות טובות.

       בברכה

       אהובה

        9/2/20 00:59:

      צטט: א ח א ב 2020-02-08 21:03:07

      אחרי אסון יש דחף - לאזן את התוצאות ולהשלים השורות .!

      תודה רבה, אחאב.

      אתה צודק! ההיסטוריה מוכיחה זאת. אני נזכר כרגע ב"בייבי בום" בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

      שבוע טוב, עמוס. 

        8/2/20 21:03:
      אחרי אסון יש דחף - לאזן את התוצאות ולהשלים השורות .!
        7/2/20 14:52:

      צטט: באבא יאגה 2020-02-07 10:43:01

      תודה, עמוס. לא סיפור ספרת, אלא אגדה.

      תודה רבה לך, אסתר.

      זהו אמנם סיפור בדוי מדמיוני, אבל אגדה?חיוך

      שבת שלום, עמוס.

        7/2/20 10:43:
      תודה, עמוס. לא סיפור ספרת, אלא אגדה.
        5/2/20 23:53:

      צטט: sari10 2020-02-05 13:45:27

      אמ... חוויה מטלטלת, האסון הזה.
      ו - - - צריך לעשות מה שמרגיש לנו נכון חיוך

      תודה רבה, שרי.

      יש בחיים מצבים שעומדים בצומת וצריך לקבל הכרעה בין הליכה בדרך ה"חובה", או הליכה בעקבות הרגש/ההרגשה. כל אחד מקבל את ההחלטות בהתאם לאופיו ולנסיבות חייו, כאשר לעיתים משלמים מחירים כבדים על הבחירה.

      כל טוב, עמוס.

        5/2/20 13:45:

      אמ... חוויה מטלטלת, האסון הזה.
      ו - - - צריך לעשות מה שמרגיש לנו נכון חיוך

      ארכיון

      פרופיל