כותרות TheMarker >
    ';

    מעט מן האור

    ארכיון

    תגיות

    פרופיל

    alxm
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פרשת השבוע : בשלח

    1 תגובות   יום חמישי, 6/2/20, 19:39

    העבודה הנדרשת מהעם לפני קריעת ים סוף

    בפרשה הקודמת , פרשת בא , "צויינה תעודתו האידיאלית של עם ה' בחוקות הפסח , חג המצות , קידוש הבכורות ומצוות תפילין" (הרש"ר הירש).

    עם ישראל יצא ממצרים , כבר הקב"ה סימן לעם ישראל את האידיאל הגבוה של עם משוחרר , בן חורין העובד את ה'.

    אך כנראה שמדרגה זאת לבדה לא הספיקה , הראיה שהיה צורך במפגש נוסף עם פרעה וחילו על הים :

    "ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו... וירדוף אחרי בני ישראל" (שמות י"ד).

    עם של עבדים יצא לחירות . הציבו בפניו את האידיאלים הנשגבים אליהם הוא צריך להגיע .

    אך מניין לעבד שיוצא כעת לחופשי לתת אמונה בעצמו , בכוחותיו וביכולותיו ?

    כאשר תינוק לומד ללכת , הוא רואה שהוא מצליח , אך הוא ממש חושש , הוא עדיין אוחז בעצמים שונים , נותן יד להוריו . הוא עדיין לא בטוח בעצמו וביכולותיו לגמרי .

    רק כאשר הוא ילך לבדו ללא כל עזרה , אז יוכל להיות בטוח בעצמו.

    "לא השגת החירות בלבד הייתה כל כולה תוצאה של פועל ה' , אלא גם קיומה לאורך ימים .

    אילו הדבר היה תלוי ברצונם , היו שבים לעבודת מצרים... אומץ הגבורה ורוח הלחימה נעדרו מליבם , ובעיקר הם חסרו עדיין מידת הביטחון בה' , אותה מידה הנותנת לאדם רצון ואומץ לב..." , ממשיך הרש"ר הירש .

    בכדי שערך החירות ייחקק לעד בזיכרון ובתודעה של עם ישראל , היה נדרש להעמידם במבחן של אמונה בה' מתוך משבר , ומתוך כך גילוי אומץ לב .

    אכן , הייתה קבוצה בעם ישראל , בעומדם אל מול הים ומצד שני פרעה נושף בערפם , שאכן רצו לחזור למצרים , אל הטוב והמוכר , עדיף להיות עבד במצרים , כפי שהיינו רגילים , מאשר למות בים או מחרב פרעה .

    היה צורך להעמיד את עם ישראל במצב כזה שהוא בעצמו יצטרך להתמודד על אמונתו .

    באמת כל תקופת המדבר היא תקופה כזו שעם ישראל יפנימו את השגחת ה' הצמודה אליהם , על ידי ניסי המדבר , וכעת בשעת סכנה נדרשו העם לגלות אומץ ואמונה .

    הדבר התגלה דרך נחשון בן עמינדב שכנראה ייצג את הרוח שהייתה בעם , הרי גם לפי המדרש היו השבטים יהודה ובנימין רבים מי ייכנס ראשון אל הים .

    במעשה של נחשון בן עמינדב , ושל כל העם כולו "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" , עמדו עם ישראל באותו מבחן של אומץ לב , וכל זאת בכדי לעקור את תכונת העבדות מליבם , לעקור או לפחות להחליש את הרצון העתידי לחזור עוד למצרים .

    כעת לאחר שפרעה וכל חילו טבעו בים , זאת כבר לא אופציה .

    ביציאת מצרים לא היה נדרש מעם ישראל כמעט שום דבר .

    אכן המדרש מסביר שהקב"ה נתן לבני ישראל מצוות להתעסק בהם , קרבן הפסח , מריחת הדם על המשקוף , על מנת שיהיו להם מעט זכויות שבזכותן ייגאלו .

    אך המכות על המצרים לא באו מאת בני ישראל .

    פרעה הוא שאמר להם קומו צאו מתוך עמי .

    נכון , גם כעת הים נבקע ונעשה נס גדול ובני ישראל עברו בתוך הים ביבשה , אבל כבר היה נדרש מהם לעשות מעשה , "דבר אל בני ישראל ויסעו" , "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

    נכון , ניסים גדולים יכולים לתת דחיפה גדולה לאמונה , אך העיקר זה השגרה , ושם נדרשת מהאדם עבודה מצידו .

    ללא העבודה שבשגרה , לא ניתן להחזיק באמונה בה' ושלא לרצות לחזור למצרים .

    זה התהליך אותו הוביל כאן הקב"ה לעם ישראל .

     

    וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים   

    לאחר קריעת ים סוף , בדרכם של בני ישראל במדבר , נתקל העם בקושי המאפיין את המדבר :

    "... וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים .

    ויבואו מרתה , ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם... וילונו העם על משה...

    ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים , שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו" (שמות ט"ו).

    בני ישראל הולכים במדבר , אין להם מים , וגם כאשר הם מגיעים למקור המים , המים שם מרים ולא ניתנים לשתיה , ודווקא השלכת עץ אל המים היא זאת שממתיקה את המים .

    חז"ל בגמרא במסכת בבא קמא אומרים שאין מים אלא תורה , והכוונה היא שבני ישראל הלכו במדבר שלושת ימים ללא תורה ולכן לא היו יכולים להמשיך עוד ,

    על כן נתן להם הקב"ה חוק ומשפט במרה , "מקצת פרשיות שיתעסקו בהם , שבת ופרה אדומה ודינין" (סנהדרין נ"ו ע"ב).

    כלומר  , לפי דברי חז"ל הצימאון החיצוני למים הינו רק ביטוי לחיסרון פנימי עמוק יותר לתורה ורוחניות .

    ה'כלי יקר' מסביר שאין הכוונה שהייתה חסרה להם התורה בפועל באותו הרגע , אלא מתוך שהיו עסוקים בביזת הים בכל השלל של המצרים שטבעו בים , מתוך כך התעכבו מלהמשיך בדרך לכיוון מקום קבלת התורה , ולכן נענשו בחיסרון המים .

    בני ישראל אמרו לכו ונעסוק בביזת הים , ולא אמרו בואו נלכה ונרוצה לקבל תורה , לכן ההגעה למקום מים שאינם ניתנים לשתיה היה זה עונש עבור ההתעכבות שלהם והעיסוק בצרכי שעה במקום בריצה לדברי נצח .

    אם כן , כיצד השלכת העץ אל המים היא שפתרה את הבעיה ?

    הרי ידוע שטעמו של העץ אינו מתוק ואולי אפילו מר , האם השלכת העץ אל המים היא זאת שהמתיקה אותם ?

    בוודאי שיש כאן עניין ניסי , הקב"ה המתיק להם את המים בדרך שהם עצמם לא היו יכולים לפעול , אך יש גם עניין סמלי חשוב .

    מסביר ה'כלי יקר' שעץ תחילתו מר וסופו מתוק , כך התורה , תחילתה מרה והיא מתשת כוחו של אדם .

    נדרש הרבה עמל ויגע בכדי לקנות את התורה .

    זה לא דבר שבא בקלות , כפי שכל דבר בעל ערך בחיים נדרשת השקעה בכדי לקנותו . אך בסופו של דבר לאחר שטועמים את המרירות הקיימת בלימוד התורה, וגם את קיום המצוות עצמן, שלא להנאה ניתנו , בסופו של דבר "וימתקו המים", מגלים את החלק המתוק , האמתי והנצחי שבתורה .

    מה זית תחילתו מר וסופו מתוק , אף דברי תורה כן .

    כך ניתן להסביר את המשמעות של "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו" , ניסה הקב"ה את בני ישראל אם הם יכולים לקבל את התורה , שבכדי לקבל את המתיקות שלה צריך לטעום קודם מהמרירות ומהקושי שבלימודה וקניינה .    


        

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/2/20 18:59:
      כל הכבוד שבוע טוב :)