כותרות TheMarker >
    ';

    "כיכר החתולות"

    קטעים ספרותיים, ישנים וחדשים.
    הגיגים.
    מאמרים.
    מכתבים אישיים.
    כל הזכויות שמורות ©

    ארכיון

    0

    ״ערמונקה״ מאת אנטון פבלוביץ׳ צ׳כוב - 6

    3 תגובות   יום שישי , 7/2/20, 18:09

    6. לילה לא שקט

     

    דודה חלמה חלום של כלבים, כאילו היא נרדפת על-ידי מנקה רחובות עם מטאטא ביד, והיא התעוררה מפחד.

     

    בחדר היה שקט, חשוך ומאד מחניק. הפרעושים עקצו. פעם דודה מעולם לא פחדה מהחושך, אבל כעת היא משום-מה הרגישה חלחלה ורצון לנבוח. בחדר הסמוך בעל הבית נאנח בקול, אחר כך החזירה נחרה בדיר שלה, ושוב שרר השקט. כאשר חושבים על אוכל, נעשה קל יותר על הלב, ודודה התחילה לחשוב איך היום היא גנבה מפיודור טימופייביץ׳ רגל עוף והחביאה אותה בחדר המגורים בין הארון לקיר, איפה שיש הרבה אבק וכורי עכביש. לא היה מזיק ללכת ולבדוק: האם הרגל עדיין שם? ייתכן מאד שבעל הבית מצא ואכל אותה. אך לפני בוא הבוקר אסור היה לצאת מן החדר, זה הכלל. דודה עצמה את עיניה, כדי להירדם מהר ככל הניתן, כי ידעה מניסיון: ככל שנרדמים מהר יותר, כך הבוקר מגיע מוקדם יותר. אך פתאום בסמוך אליה נשמעה צעקה מוזרה שגרמה לה לרעוד ולזנק על ארבעת רגליה. היה זה איוון איוונוביץ׳ שצעק, וצעקתו לא הייתה פטפטנית ומשכנעת כמו תמיד, אלא פראית, חודרת לעצמות ולא טבעית, דומה לחריקת השער הנפתח. דודה לא הצליחה לראות דבר בחושך, לא הבינה דבר, פחדה עוד יותר ונהמה: ״ררררר״.

     

    חלף זמן שמתאים בשביל לכרסם עצם טובה. הצעקה לא חזרה על עצמה. דודה נרגעה אט-אט ונמנמה. היא חלמה על שני כלבים גדולים ושחורים, עם בלאי פרווה דאשתקד על הצדדים ועל המותניים. בחשק רב הם אכלו שפכים מתוך גיגית גדולה, מן השפכים עלו אדים והיה ריח טעים במיוחד. מדי פעם הכלבים הסתובבו אל דודה, חשפו שיניים ונהמו: ״את לא תקבלי מזה!״ אך מן הבית יצא איש במעיל פרווה וסילק אותם בעזרת מקל, ואז דודה ניגשה אל הגיגית והחלה לאכול. אבל ברגע שהאיש נעלם בשער, שני הכלבים השחורים התנפלו אליה בשאגה, ולפתע שוב נשמעה הצעקה הנוראית.

     

    ״ק-גע! ק-גע-גע!״ צעק איוון איוונוביץ׳.

     

    דודה התעוררה, קפצה ובלי לרדת מהמזרן פתחה בנביחה מייבבת. היה נדמה לה שזה לא איוון איוונוביץ׳ צועק, אלא מישהו אחר, זר. והחזירה בדיר שוב נחרה משום-מה.

     

    והנה נשמע רשרוש נעלי הבית, ואל החדר נכנס בעל הבית בחלוק ועם נר ביד. האור המהבהב האיר את הטפטים המטונפים וסילק את החושך. דודה ראתה שאין שום זר בחדר. איוון איוונוביץ׳ ישב על הרצפה ולא ישן. כנפיו היו פרוסות על הרצפה, מקורו פעור, ובכלל הוא נראה כאילו היה עייף וצמא מאד. פיודור טימופייביץ׳ הזקן היה ער. כנראה הצעקות העירו גם אותו.

     

    ״איוון איוונוביץ׳, מה קורה לך?״ שאל בעל הבית את האווז. ״למה אתה צועק? אתה חולה?״ האווז שתק. בעל הבית נגע בצווארו, ליטף את גבו ואמר:

    ״אתה מוזר. לא ישן בעצמך ומפריע לאחרים״.

    בעל הבית יצא, לקח עמו את האור, ושוב ירד החושך.

     

    דודה פחדה. האווז לא צעק, אך שוב היה נדמה לה שבחושך עומד מישהו זר. הכי מפחיד היה שלא ניתן היה לנשוך את הזר הזה, מפני שהוא היה בלתי נראה, והלילה היה חייב להתרחש משהו רע מאד. גם פיודור טימופייביץ׳ לא היה רגוע. דודה שמעה אותו זז על מזרנו, מפהק ומנער את ראשו. אי-שם ברחוב הקישו על השער, והחזירה נחרה בדיר.

     

    דודה יבבה, הושיטה את רגליה הקדמיות קדימה והניחה את ראשה עליהן. בנקישת השער, בנחירות החזירה שלא ישנה משום-מה, בחושך ובשקט היה משהו כה משמים ומפחיד, כמו בצעקות של איוון איוונוביץ׳. הכל היה בחרדה ובחוסר שקט, אבל מדוע? מי הזר הזה שלא ניתן לראותו? הנה שני אורות ירוקים קטנים נדלקו ליד דודה. זה פיודור טימופייביץ׳ ניגש אליה קרוב בפעם הראשונה מיום היכרותם. דודה ליקקה את כפתו ובלי לשאול מדוע בא, ייבבה חרישית ובקולות שונים.

     

    ״ק-גע!״ צעק איוון איוונוביץ׳. ״ק-גע-גע!״

     

    שוב נפתחה הדלת, ובעל הבית נכנס עם הנר. האווז ישב בתנוחה הקודמת, עם מקור פתוח וכנפיים פרוסות לצדדים. עיניו היו עצומות.

    ״איוון איוונוביץ׳!״ קרא בעל הבית.

    האווז לא נע. בעל הבית התיישב לידו על הרצפה, הביט בו דקה בשתיקה ואז אמר:

    ״איוון איוווביץ׳, מה קורה לך? אתה גוסס או מה? אוי, עכשיו נזכרתי! נזכרתי!״ הוא צעק ותפס את ראשו בשתי ידיו. ״אני יודע ממה זה. זה מפני שהיום בבוקר דרך עליך סוס! אלוהים אדירים, אלוהים אדירים!״

     

    דודה לא הבינה על מה מדבר בעל הבית, אך לפי הבעת פניו ראתה שגם הוא מצפה למשהו נורא. היא הושיטה את זרבוביתה לחלון החשוך שאליו, כך הרגישה, הציץ מישהו זר, ויללה.

     

    ״הוא גוסס, דודה!״ אמר בעל הבית והרים את ידיו. ״כן, כן, גוסס! המוות הגיע אל חדרכם. מה נעשה?״

     

    בעל הבית, חיוור וחרד, חזר אל חדר השינה, כשהוא נאנח ומניד את ראשו. דודה פחדה להישאר בחדר החשוך והלכה אחריו. הוא התיישב על מיטתו ואמר מספר פעמים:

    ״אלוהים אדירים, מה נעשה?״

     

    דודה התהלכה סביב רגליו, לא הבינה מדוע היא חשה כזאת שממה ומדוע כולם דואגים כך, ובמאמץ להבין עקבה אחר כל תנועתו. פיודור טימופייביץ׳, אשר עזב את מזרנו לעתים נדירות, נכנס גם הוא אל חדר השינה והחל מתחכך על רגלי בעל הבית. הוא ניער את ראשו, כאילו רצה להעיף ממנו מחשבות כבדות, והציץ בחשד מתחת למיטה.

     

    בעל הבית לקח צלוחית, מזג אליה מים מהברז ושוב הלך אל האווז.

    ״שתה, איוון איוונוביץ׳״ אמר בעדינות והניח לפניו את הצלוחית. ״שתה, יקירי״.

    אך איוון איוונוביץ׳ לא נע ולא פקח את עיניו. בעל הבית הזיז את ראשו אל הצלוחית וטבל את המקור במים, אך האווז לא שתה, פרס את כנפיו עוד יותר, וראשו נשאר בצלוחית ללא ניע.

    ״לא, אי-אפשר לעשות דבר!״ נאנח בעל הבית. ״הכל גמור. הלך איוון איוונוביץ׳״. ועל לחייו זחלו טיפות מבריקות, כאלה שמופיעות על החלון בזמן הגשם. מבלי להבין מה קורה, דודה ופיודור טימופייביץ׳ נצמדו אליו והביטו באווז באימה.

     

    ״מסכן איוון איוונוביץ׳!״ אמר בעל הבית, נאנח בעצבות. ״ואני חשבתי שבאביב אקח אותך לבית הקיץ שלי ואטייל עמך על הדשא הירוק. חיה מתוקה, חברי הטוב, אתה כבר איננו! איך אסתדר בלעדיך כעת?״

     

    לדודה היה נדמה שגם לה יקרה משהו כזה, שגם היא פתאום, בלי סיבה ידועה, תעצום את עיניה, תפרוס את רגליה, תחשוף את שיניה, וכולם יביטו בה באימה. ייתכן שאותן מחשבות שוטטו גם בראשו של פיודור טימופייביץ׳. החתול הזקן מעולם לא היה כה זועף וקודר, כמו עכשיו.

     

    החלה הזריחה, ובחדר כבר לא היה זר שכל-כך הפחיד את דודה. כשהגיע בוקר ממש, בא מנקה רחובות, נטל את האווז ברגליו ולקח לאן שהוא. זמן קצר לאחר מכן הופיעה אישה זקנה והוציאה את הגיגית הקטנה.

     

    דודה הלכה לחדר המגורים והציצה מאחורי הארון: בעל הבית לא אכל את רגל העוף , היא הייתה מונחת במקומה, בתוך כורי עכביש ואבק. אך דודה הייתה עצובה, קודרת ורצתה לבכות. היא אפילו לא הריחה את הרגל, אלא נכנסה מתחת לספה, התיישבה שם והחלה לילל חרישית בקול דק:

    ״אוווו-אוווו-אוווו...״ 

     

    פרק אחרון יבוא 

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/2/20 23:52:
      כל הכבוד ! * כוכב
        11/2/20 10:05:

      חזרתי עם כוכב

        10/2/20 17:19:

      לא ניתן לככב אותו משתמש פעמיים ביממהבוכה