כותרות TheMarker >
    ';

    "כיכר החתולות"

    קטעים ספרותיים, ישנים וחדשים.
    הגיגים.
    מאמרים.
    מכתבים אישיים.
    כל הזכויות שמורות ©

    ארכיון

    0

    ״ערמונקה״ מאת אנטון פבלוביץ׳ צ׳כוב - 7 - הפרק האחרון

    2 תגובות   יום שבת, 8/2/20, 09:31

    7. הבכורה הכושלת

     

    בערב נאה אחד בעל הבית נכנס אל החדר עם הטפטים המטונפים, ובעודו משפשף את ידיו, אמר: 

     ״ובכן...״

    הוא רצה לומר עוד משהו, אך לא אמר ויצא. דודה, אשר למדה היטב את הבעות פניו ואת טון דיבורו בזמן השיעורים, ניחשה שהוא היה נרגש, טרוד ואולי גם כועס. לאחר זמן קצר הוא שב ואמר:

    ״היום אני לוקח עמי את דודה ואת פיודור טימופייביץ׳. ב״פירמידה המצרית״ את, דודה, תחליפי היום את איוון איוונוביץ׳ המנוח. השד יודע מה קורה! שום דבר לא מוכן, לא נלמד, היו מעט חזרות! נפשל, ניכשל!״

     

    אחרי זה הוא יצא וכעבור דקה חזר לבוש מעיל פרווה ומגבעת. ניגש אל החתול, נטל אותו ברגליו הקדמיות, הרים והסתיר על חזהו, מתחת למעיל. פיודור טימופייביץ׳ נותר אדיש ואפילו לא טרח לפקוח את עיניו. כנראה, לא היה אכפת לו מכלום: לשכב או להיות מורם ברגליו, לרבוץ על המזרן או להתחבא על חזהו של בעל הבית מתחת למעיל.

    ״דודה, בואי״. אמר בעל הבית.

     

    בלי להבין דבר, מכשכשת בזנבה, דודה הלכה אחריו. כעבור דקה היא כבר ישבה במזחלת לרגלי בעל הבית והאזינה איך הוא מלמל, בעודו נרעד מעט מקור:

    ״נפשל! ניכשל!״

     

    המזחלת נעצרה סמוך לבניין גדול ומוזר, דומה לקערת מרק הפוכה על פיה. הכניסה לבניין הזה הייתה בעלת שלוש דלתות מזכוכית ומוארת בתריסר פנסים חזקים. הדלתות נפתחו בצלצול וכמו פיות בלעו אנשים המסתובבים ליד הכניסה. אנשים היו רבים, לעתים קרובות גם סוסים התקרבו לכניסה, אך כלבים אחרים לא נראו כלל.

     

    בעל הבית הרים את דודה והכניס אותה מתחת למעילו, איפה שהיה פיודור טימופייביץ׳. לרגע נדלקו שני אורות ירוקים קטנים - זה החתול פקח את עיניו, מוטרד מרגליה הקרות והקשיחות של שכנתו. דודה ליקקה את אוזנו וברצון להתיישב נוח יותר, זזה בעצבנות, דחפה אותו מטה ברגליה הקרות ובמקרה הוציאה את ראשה החוצה, אך מיד נהמה בכעס וצללה חזרה. היה נדמה לה שהיא ראתה חדר ענק ולא מואר טוב, מלא במפלצות. מתוך הכלובים והרשתות הנמצאים בשני צידי החדר הציצו פרצופים מפחידים: של סוסים, עם קרניים, עם אוזניים ארוכות ואפילו פרצוף אחד ענקי ועבה, עם זנב במקום האף ושתי עצמות ארוכות וחשופות שבצבצו מפיו.

     

    החתול יילל בצרידות תחת רגליה של דודה, אך בזמן הזה המעיל נפתח, בעל הבית אמר ״הופ!״, ופיודור טימופייביץ׳ ודודה קפצו על הרצפה. כעת הם היו בחדר קטן עם קירות אפורים מעץ. כאן, מלבד שולחן קטן עם מראה, שרפרף וסמרטוטים תלויים על הקיר, לא היו רהיטים נוספים, ובמקום מנורה או נר דלקה אש בצורת מניפה מתוך ארונית מובנית בתוך הקיר. פיודור טימופייביץ׳ ליקק את פרוותו שדודה קימטה, נכנס תחת שרפרף ונשכב. בעל הבית, עדיין נרגש ומשפשף ידיים, החל להתפשט... הוא התפשט כמו שעשה זאת בבית לפני השינה, כלומר הוריד הכל מלבד בגדיו התחתונים. אחר כך ישב על השרפרף ובעודו מביט במראה, החל לעשות לעצמו דברים מוזרים. ראשית כל, הוא חבש על ראשו פיאה נוכרית עם שביל ושתי פקעות שיער דמויות קרניים, אחר כך מרח על פניו משהו לבן, ומעל הצבע הלבן צייר עוד גבות, שפם וסומק. לאחר שלכלך היטב את פניו ואת צווארו, הוא התחיל להתלבש בחליפה מוזרה ולא דומה לכלום. חליפה כזאת דודה מעולם לא ראתה לא בבתים ולא ברחובות. תארו לכם מכנסיים רחבים מאד מבד קל עם פרחים גדולים מצוירים. בבד כזה משתמשים בבתים לווילונות וריפוד רהיטים. המכנסיים הללו נסגרו גבוה, ליד בית השחי, מכנס אחד היה תפור מבד חום והשני צהוב-בהיר. בנוסף, בעל הבית לבש מעיל קצר עם צווארון גדול ומשונן עם כוכב זהוב על הגב, גרביים ססגוניים ונעליים ירוקות.

     

    כתמים לא ברורים הבהבו מול עיני דודה. הדמות לבנת הפנים ודמוית שק הדיפה ריח של בעל הבית, גם הקול היה מוכר, אך היו רגעים בהם דודה הטילה ספקות, ואז היא הייתה מוכנה לברוח מהדמות הססגונית ולנבוח. המקום החדש, האש בצורת המניפה, הריחות, המהפך שקרה לבעל הבית - כל זה גרם לדודה פחד בלתי מוגדר ותחושה שהיא תפגוש איזשהו דבר מחריד, כגון הפרצוף העבה עם הזנב במקום האף. רק דבר אחד הרגיע אותה, וזאת אדישותו של פיודור טימופייביץ׳. הוא נמנם תחת השרפרף בלי לפקוח עיניים, אפילו כשהשרפרף זז.

     

    איש אחד לבוש טוקסידו ו-ווסט לבן הציץ אל החדר ואמר:

    ״עכשיו מופיעה מיס ארבלה, אתה אחריה״.

    בעל הבית לא השיב. בלי לומר מילה הוא הוציא מזוודה קטנה מתחת לשולחן, התיישב והמתין. שפתיו וידיו גילו התרגשות, ודודה שמעה איך נשימתו רועדת.

     

    ״מסייה ז׳ורז׳, בבקשה!״ קרא מישהו מאחורי הדלת.

    בעל הבית קם, הצטלב שלוש פעמים, אחרי זה הוציא את החתול מתחת לשרפרף והכניס אותו למזוודה.

    ״בואי, דודה!״ אמר בשקט.

    דודה, בלי להבין דבר, התקרבה לידיו. הוא נישק את ראשה והניח לצד פדור טימופייביץ׳. אחרי זה הגיע חושך... דודה דרכה על החתול, שרטה את דפנות המזוודה ומרוב פחד לא הייתה מסוגלת להוציא הגה, והמזוודה התנדנדה כמו על גלי הים ורעדה...

     

    ״הנני כאן!״ צעק בעל הבית בקול רם. ״הינני כאן!״ דודה הרגישה שלאחר הצעקה המזוודה נחתה על שטח קשיח וחדלה להתנדנד. נשמעה שאגה אדירה; הצליפו על מישהו, והמישהו הזה, כנראה הפרצוף הגדול עם הזנב במקום האף, שאג ונהם כה חזק, שמנעולי המזוודה רעדו וצלצלו. כתשובה לשאגה נשמע צחוקו הרם של בעל הבית, צחוק שהוא מעולם לא השמיע בבית.

     

    ״היי!״ הוא צעק. ״קהל נכבד! אני בדיוק בא מתחנת הרכבת! סבתי עליה השלום התפגרה והשאירה לי ירושה! במזוודה יש משהו כבד, אולי זהב! ואולי יש פה מיליון? תיכף נפתח ונראה...״ מנעולי המזוודה הקליקו. אור חזק הכה בעיני דודה; היא קפצה מתוך המזוודה, חירשת משאגה, ומהר, בכל הכוח, רצה סביב בעל הבית ונבחה בחוזקה.

     

    ״הו!״ צעק בעל הבית. ״הדוד פיודור טימופייביץ׳! דודה׳לה היקרה! קרובים אהובים, יקחכם האופל!״ 

     הוא נפל עם בטנו על החול, חטף את החתול ואת דודה והחל לחבק אותם. בעת החיבוק, דודה הביטה סביב על העולם אליו הביא אותה הגורל, ומוכת הלם מגודלו, נותרה ללא ניע לרגע, אחר כך פרצה מחיבוקו של בעל הבית ומרוב התרשמות הסתובבה סביב עצמה. העולם החדש היה מלא באור חזק. איפה שלא הביטה, בכל מקום, מן הרצפה עד התקרה, היו רק פנים אנושיות, פנים ושום דבר מלבדן.

     

    ״דודה׳לה, אבקש ממך לשבת!״ צעק בעל הבית.

    היא זכרה את פירוש הפקודה, עלתה בקפיצה על הכיסא והתיישבה. היא הביטה בבעל הבית. עיניו, כרגיל, היו רציניות וטובות, אך הפנים, בייחוד הפה והשיניים, כוערו על-ידי החיוך הרחב המצויר. הוא עצמו צחק וקיפץ, משך בכתפיו ועשה עצמו שמח מאד בנוכחות אלף הפרצופים. דודה האמינה לשמחתו, לפתע הרגישה שכל אלף הפרצופים הללו מסתכלים עליה, הרימה את זרבוביתה השועלית ויללה בשמחה.

     

    ״את, דודה׳לה, שבי בינתיים״. אמר לה בעל הבית. ״ואילו אני והדוד נרקוד מעט״.

    פיודור טימופייביץ׳ בציפייה שתיכף יכריחו אותו לעשות שטויות, עמד בשקט והביט לצדדים באדישות. הוא רקד ברשלנות ופנים קודרות, לפי תנועותיו היה נראה שהוא מזלזל עמוקות בקהל, באור החזק, בבעל הבית ובעצמו... לאחר שסיים את ריקודו, הוא פיהק והתיישב.

     

    ״ובכן, דודה׳לה״ אמר בעל הבית. ״עכשיו אני ואת נשיר ואחרי זה נרקוד. בסדר?״

    הוא שלף מכיסו חליל קטן וניגן. דודה, עצבנית מהמוזיקה, זזה באי-נוחות על הכיסא ויללה. מכל הכיוונים נשמעו שאגות ומחיאות כפיים. בעל הבית קד וכשרעש חלף, המשיך לנגן... בעת ביצוע תו גבוה במיוחד, אי-שם בין הקהל, מלמעלה, מישהו צווח.

     

    ״אבא!״ צעק קול של ילד. ״הרי זאת ערמונקה!״

    ״אכן ערמונקה!״ אישר קול טנור שיכור ורועד. ״ערמונקה שלנו! פדיושקה, באלוהים, זאת ערמונקה! פפפססססט!״

     

    מישהו בגלריה שרק, ושני קולות, אחד של ילד, אחד של גבר, קראו: ״ערמונקה! ערמונקה!״

     

    דודה רעדה והביטה לכיוון הצעקה. שני פרצופים: אחד שעיר, שיכור ומחייך, והשני עגול, אדום לחיים ומבוהל, היכו בעיניה, כמו שקודם היכה בהן האור החזק... היא נזכרה בהם, נפלה מהכיסא, פרפרה על החול, אחר כך זינקה בצווחת אושר, רצה אל הפרצופים האלה. נשמעה שאגה מחרישת אוזניים, חדורה שריקות וצעקת ילד:

    ״ערמונקה! ערמונקה!״

     

    דודה קפצה מעל המחיצה, אחר כך מעל כתף של מישהו; כדי להגיע לקומת המושבים הבאה, היה עליה לקפוץ מעל קיר גבוה. דודה קפצה, אך לא השיגה את הגובה וזחלה חזרה למטה... אחרי זה היא עברה מיד ליד, ליקקה ידיים ופרצופים לא מוכרים, התקדמה מעלה ומעלה ולבסוף הגיעה אל הגלריה...

     

    כעבור חצי שעה ערמונקה כבר צעדה ברחוב אחרי האנשים שהדיפו ריח דבק ולכה. לוקא אלכסנדרוביץ׳ התנדנד ולמוד ניסיון, השתדל לצעוד הרחק מהתעלה.

    ״בתהום החטאים שוכב אני בבטן אמי״ מלמל. ״ואת, ערמונקה, ייצור מוזר. כנגד האדם את אותו דבר כמו חוטב עצים כנגד נגר...״

    לצדו הלך פדיושקה, חובש את הכובע של אביו. ערמונקה הביטה להם בגב, והיה נדמה לה שהיא כבר מזמן צועדת כך אחריהם ושמחה שחייה לא נקטעו לרגע. היא נזכרה בחדר עם הטפטים המטונפים, באווז, בחתול, בלימוד, בקרקס, אך כל זה נראה לה כעת כמו חלום כבד, מבולבל וממושך...

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/2/20 20:58:

      צטט: תנועת כמוך 2020-02-09 17:24:58

      שולח כוכב תודה והערכה

       

      תודה רבה רבה על כל הכוכים והתגובות! נבוך

        9/2/20 17:24:

      שולח כוכב תודה והערכה