3 החלטות, שיצאו לאחרונה תחת ידיה של סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ורדה אלשיך, מצביעות על כך, שגם היא כבר מאבדת את סבלנותה נוכח הרמה ההולכת ומתדרדרת של הטיעונים, הנפרשים בפניה. בהחלטותיה היא מבקשת, ככל הנראה, לשגר מסר, שלפיו "המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים". אלשיך לא פסלה אף אחד. היא בחרה בדרכים אחרות: חיוב בהוצאות גבוהות ופנייה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.

גשם של הוצאות

ראשונה בשרשרת הייתה החלטתה של אלשיך במסגרת הליך פשיטת הרגל של בעז קנטרוביץ. עו"ד עופר שפירא הוא המנהל המיוחד, שמונה על נכסיו של האחרון. שפירא מכר לצד שלישי את זכויותיו של קנטרוביץ בדירה ובחנות. בבקשה שהוא הגיש, בעקבות זאת, הוא ביקש, בין היתר, אישור להעביר "תשלום ביניים" לנושה המובטח - בנק לאומי לישראל בע"מ, וזאת על-מנת למנוע תפיחה של החוב (שמקורו במשכנתא) בגין חיובי הריבית. בתגובתו לבקשה דרש הבנק, לראשונה, תשלום נוסף, בסך כ-25 אלף שקלים, בגין "עמלת פירעון מוקדם".

ראוי לספר, שזמן קצר קודם לכן, חויב הבנק, על-ידי אלשיך, במסגרת אותו הליך, בהוצאות בשיעור 25 אלף שקלים. עובדה זו עמדה לנגד עיניה של אלשיך בהחלטתה האחרונה. היא קבעה, כי אף שזכותו של הבנק לתשלום עמלת פירעון מוקדם מעוגנת בחוק, בפסיקה ובהסכם המשכנתא, הרי הוא עשה בה שימוש בחוסר תום-לב. לדידה, "הבנק העלה טענתו בדבר עמלת פירעון מוקדם תוך שיהוי ניכר, בניגוד לטענות קודמות שלו, בדבר גובה החוב כלפיו, ובחוסר תום לב מובהק". היא הזכירה, שרק לאחר שהמנהל המיוחד העביר לבנק את תשלום הביניים, "נזכר האחרון כי בארסנל זכויותיו נותרה זכותו הקניינית לגבות את עמלת הפירעון המוקדם, והגדיל את החוב כלפיו בסכום השווה כמעט, באופן מתמיה, לסכום ההוצאות אשר נפסק כנגדו".

אלשיך ראתה בכך "נקמה" של הבנק על פסיקת ההוצאות נגדו, והוסיפה: "אין לי אלא להסיק כי הבנק כשל מלנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, בבואו לממש את זכותו החוזית, החוקית וההלכתית". את מורת-רוחה ביטאה אלשיך בכך ששוב חייבה את הבנק בהוצאות המנהל המיוחד בשיעור 25 אלף שקלים, בצירוף מע"מ. כך, בעוד יתרת החוב לבנק עמדה על כ-200 אלף שקלים, חויב הבנק, תוך תקופה קצרה, בהוצאות בשיעור כ-60 אלף שקלים (פש"ר 1740/05).

לא עשתה הנחה לדיסקונט

החלטה שנייה בסדרה ניתנה במסגרת הליך פשיטת הרגל של אמנון כהן. בנק דיסקונט למשכנתאות ביקש, כי אלשיך תורה על מימוש נכס, שהיה בבעלות החייב ואחיו ושהיה משועבד לבנק. אלשיך אישרה את המימוש, אך הכפיפה אותו למילויים של תנאים שונים על-ידי הבנק. המנהל המיוחד, עו"ד רונן בצלאל, גילה כי הבנק לא מילא אחר התנאים, וביקש כי אלשיך תורה לו למלאם. בתגובה על כך העלה הבנק שורת טענות אישיות כנגד תום-לבו של בצלאל, וייחס לו עשיית שימוש לרעה בסמכותו. הוא ייחס לבצלאל גם "ניסיון סחטנות", שבמסגרתו דרש מהבנק להעביר לקופת פשיטת הרגל "כמה מאות אלפי שקלים", על-מנת שהוא לא יעכב את אישור העברת כספים לבנק.

אלשיך לא אהבה (לשון המעטה) את הילוכו של הבנק. תחילה קבעה, כי הבנק אכן לא מילא אחר התנאים, שנקבעו על-ידיה לצורך מימוש הנכס. היא הוסיפה וקבעה, כי למנהל המיוחד ישנה עילה לחיוב הבנק על-פי פקודת בזיון בית המשפט. היא הזכירה, שלפחות לאחר הגשת הבקשה יכול היה הבנק למהר ולמלא אחר הוראותיה. "תחת זאת, בחר הבנק להעלות טענות שאינן רלוונטיות, תוך הטחת האשמות חמורות במנהל המיוחד", המשיכה. "יש לראות בחומרה התנהלות כגון זו של הבנק, הן בניסיונותיו להטיל, לשווא, דופי במנהל המיוחד, פקיד בית המשפט וזרועו הארוכה, והן בעיכוב הליכי המכר", קבעה נחרצות. "אין לי אלא להסיק, כי כל מטרתו של הבנק בניסיונו להשחיר פניו של המנהל המיוחד ולייחס לו מניעים זרים וחסרי תום לב, הינה להסיט את הדיון מן העיקר אל הטפל ואף אל התפל", סיכמה.

אלשיך הורתה לבנק למלא אחר התנאים בתוך 3 ימים בלבד. "לאור התנהלותו... ישא הבנק בהוצאות המנהל המיוחד ובשכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקלים בצירוף מע"מ, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקלים בצירוף מע"מ לב"כ הכנ"ר", סיימה (פש"ר 2098/01).

לידיעת לשכת עוה"ד

אחרון בסדרה זמנית זו הוא פסק-דינה של אלשיך בעניין הסדר הנושים של חברת שבירו תעשיות זכוכית בע"מ. בשנת 2002 אושר הסדר הנושים חרף התנגדות בנק ירושלים. במסגרת הסדר הנושים ניתן הפטר לבעלי השליטה בחברה, וזאת בגין ערבויות אישיות, בשיעור 17.5 מיליון שקלים, שנתנו לטובת 19 מנושי החברה. ההסדר התבסס על שני נדבכים: האחד, רכישת החברה על-ידי משקיע, שהתחייב להעביר לנושים, בתוך 4 שנים, כ-6 מיליון שקלים. השני, התחייבות האחים שבירו להשקיע את כישרונם המקצועי בחברה החדשה. לימים הפר המשקיע את התחייבותו ולא העביר לנושים חלק נכבד מן הסכום, שהתחייב להעביר. בעקבות זאת ביקשו מספר נושים לבטל את הסדר הנושים, לרבות את ההפטר האישי, שניתן לאחים שבירו.

בפסק-דינה היה על אלשיך להכריע בשאלה אם הפרה יסודית של ההסדר מצד המשקיע, אשר אין חולק שמצדיקה ביטולו של ההסדר, מובילה גם לביטול ההפטר האישי האמור. לסוגיה זו נתייחס, אולי, ברשימה נפרדת. רשימה זו עוסקת בדרכה של אלשיך לבטא את מורת-רוחה מהתנהלותם של בעלי-דין ושל פרקליטים.

את בנק ירושלים ייצג בהליך עו"ד משה גלר. הוא העלה טענות קשות ביותר נגד האחים שבירו ונגד הנאמן להסדר הנושים, ואף העלה טענות של מרמה. גלר העלה את חמתה של אלשיך, והיא ייחדה להתנהלותו חלק נכבד מפסק הדין. "אין לי אלא להצטער על האורח בו בחר להעלות טיעוניו, וזאת תוך שהוא חוזר פעם אחר פעם ומערב מין בשאינו מינו, וזאת תוך הטחת טענות קשות, עולבות ובלתי מבוססות - לא רק במשיבים... אלא גם בנאמן, ביושב ראש ועדת הביקורת, ובבית המשפט עצמו; זאת כאשר טיעונים אלו גובלים - וזאת בלשון עדינה - בהאשמתם בפלילים לכל דבר ועניין, וכל זאת בלא שיתמוך את דבריו בתצהיר או בראיות משמעותיות כלשהן".

אלשיך קבעה, כי גלר עדיין לא השלים עם אישור הסדר הנושים בשנת 2002, ולמעשה ניסה לתקוף את עצם אישורו, למרות שהוא אושר כבר גם על-ידי בית המשפט העליון. או אז היא ציטטה דברים, שכתב גלר, ושבהם קבע ש"ההחלטות בתיק הן שגויות בצורה חמורה ביותר עד כדי מוזרה", ש"השופטת ידעה היטב כי מדובר על הסדר מפוקפק", ש"הנאמן ומשרד ליפא מאיר מנהלים הסדר פיקטיבי שעיקרו תרמית ענקית כלפי הנושים", וש"השופטת נותנת הרצאות לרוב ומשבחת את החלטתה בעניין שבירו (ההפטר) ע"י סילוף העובדות". "ספק גדול בעיני האם עומדים דברים אלו ולו בפרשנות צנועה ביותר של כללי האתיקה המקצועית", קבעה אלשיך.

היא השיבה לגלר כגמולו כשציינה, שדווקא הוא שמתנהל באורח פסול ואף אינו מסתיר את כוונתו "לטרטר את המערכת". אלשיך שיגרה רמז עבה לבנק ירושלים, בקובעה כי טענותיו של בא-כוחו פוגעות בעניינו של הבנק ומקשות עליו בדרכו אל הסעד המבוקש. "דומה כי אין להם, למרשם של עו"ד גלר, אלא להכיר תודה לכונס הנכסים הרשמי, על הדרך בה העלה טיעונים משפטיים בעלי משקל לטובתם, ובכל 'חילץ אותם מן המיצר', על כל המשתמע מכך". לסיום קבעה אלשיך, כי התנהגותו של גלר, לאורך הדיונים, "היתה בלתי ראויה, וזאת בלשון המעטה". היא ציינה, כי הבליגה רבות. "אלא שהפעם הקו האדום נחצה. לא נכון ולא ניתן יהיה לעבור על כך לסדר היום, משל מאומה לא נאמר ולא קרה. זהו מסר אשר אסור לבית המשפט להסכין עמו".

אלשיך גילתה כוונה לחייב את עו"ד גלר בהוצאות אישיות, אך קבעה, שטרם שתעשה כן, תינתן לו הזדמנות להשמיע את דבריו בנוגע לכך. כפי שעשתה פלפל בהחלטת ה"פסילה" שלה, כך פנתה אלשיך ישירות אל שולחו של גלר: "מתגנב ללבי חשש וחשד שהדברים הללו לא נאמרו ולא נכתבו על דעת בנק ירושלים, שולחו של עו"ד גלר, ואם טעיתי אני מאמינה שיעמידוני על טעותי". היא הורתה על העברת החלטתה זו הן אל ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין והן אל המנכ"ל והיועץ המשפטי של בנק ירושלים. (פש"ר 1242/02).

-------------------------------------------------------------------------
(הכסילופון משועשע   ולא מרוצה  בו זמנית )

כינוי: הכסילופון !
נושא: הבנות פשוט השתגעו לגמרי. . .

להגיד: "בעל הבית השתגע" על מע' המשפט זה היום כבר בלשון המעטה ואנדרסטייטמנט של ממש. . .

אין מה להגיד... הבנות פשוט השתגעו לגמרי... הן פורקות כל עול...

במפתיע דווקא בייניש (שתיאורטית הייתה אמורה להיות ה"קריזיונרית" מכולן..)
מצליחה (איכשהו..) להישאר "ממלכתית".

הבעיה היא במיוחד עם אלשייך, כי הבעייה היא שאלשייך היא שהיא היחידה שמבינה משהו מהחיים שלה (בניגוד לרוב במחוזי..) בעניינים פיננסיים מורכבים.  (לא סתם כל התיקים הכלכליים "איכשהו" "במקרה" בסוף תמיד "מתגלגלים לפתחה" ומגיעים אליה....) ונחשבת שלשופטת עמוסה במיוחד -
אז מה הפלא שגם היא "מתמרדת" ?!

אכן בעיה קשה .. (עימה מזדהה ןממנה "סובל" גם "הכסילופון"),
מסתבר כי אכן גאוניות צרופה יכולה לדור בכפיפה אחת עם מגאלומניה "פתיל קצר", טירוף ושיגעון. . .
ובכל זאת - לא למשרתות ציבור !

בנות !   נשים מורדות וסוררות !   -  "הכסילוופון" קורא אתכן לסדר !    
לחזור לתלם !   -   ומייד !