כותרות TheMarker >
    ';

    קצת מבינה למה שרפו נשים הודיות כשהבעל מת.

    13 תגובות   יום שני, 10/2/20, 22:32

    חשבתי שוב לתאר מצבים, דו שיח, רב שיח, משהו שיחייה את הדברים. משהו שידייק את המשפטים. אבל החלטתי שצריך לפעמים להגיד בפשטות: כשאני רואה אותה, אני קצת מבינה למה שרפו נשים הודיות כשהבעל מת.

     

    עוד מעט שנה. היא הולכת לספורט, צועדת לים, "מתבוננת" (תיאור שלה) בגלים, הולכת להרצאות, מארחת ילדים ונכדים, משחקת במחשב, בוהה בטלויזיה, ומתה לגמרי. בהתחלה היא הייתה חזקה. אמרה לה מישהי – מה תעשי לבד. היא ענתה לה – את שלושים שנים לבד, דודה. אם את הסתדרת, אז גם אני. אבל היא לא.

     

    היא מתגעגעת. שומרת על הנר. מבקשת ממנו סליחה שלא נתנה למד"א להתקרב, גם אם זו הייתה ההנחיה שלו טרם נפל לחידלון של הלב שהציל אותו מהמשך הגסיסה האכזרית מהסרטן. וסליחה אם חטאה לו בחיים, אם לשניה אחת חשבה על עצמה ביחיד ולא כחלק ממנו, אבל זה נשמע בעיקר סליחה שהנה הוא מת והיא לא. כל החיים ביחד. איך אפשר להפריד בכזו אכזריות.

     

    אני לא חולמת עליו, היא דומעת. ברור, אני אומרת לה. הוא אמר לך – אם הוא לא חוזר סימן שסבבה אחרי החיים. ושתינו צוחקות קצת. כשהיה בבית החולים שאלנו אותה אם היא רוצה שנחליף אותה, שתלך קצת הבייתה. ענתה בקצרה - הבייתה זה איפה שהוא ואני נמצאים. אין לי מה ללכת לקירות שם. אני איתו.

     

    ככה.

     

    ועוד מעט שנה. עוד מעט שנה. אני רואה איך היא נשרפת איתו. מהגעגוע. אבודה כל כך בלעדיו. אבא היה קונה כאן. אבא היה בודק כאן. זה היה הכספומט שהיה מוציא כסף, אני אלך רק אליו. אם היית פה.

     

    התרוקן מהחיים והשאיר אצלה רק חומרי בעירה שקורסת פנימה. וככה, מול עיניי הכואבות אני רואה אותה בסוג נדיר של חדווה מוזרה מאיצה את הריצה לסוף.

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/2/20 00:38:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2020-02-15 23:29:56

       

      יוסי בנאי - הצוואה
      מילים ולחן: ג'ורג' ברסאנס
      תרגום: נעמי שמר

      מר אתייפח כמו עץ בגשם
      בבוא יומי האחרון
      כשאתבקש מייד לגשת
      אל מקומי שבמרום
      אבל כבד אכריז בבית
      וכל העיר תמלא יגון -
      האם ירוק עוד עץ הזית
      אשר נועד לי לארון?

      אם לעולם הבא אלך לי
      אז רק בדרך ארוכה
      מתוך הקבר אסתלק לי
      כמו פרחח מן הכיתה
      הקברנים יבכו מזעם
      וגם יצאו מדעתם
      כשיתחשק לי עוד הפעם
      לשוב הביתה ככה סתם.

      כל רצוני לטעום עוד פעם
      שמנת-כפר ותות-גינה
      עוד נשיקה שיש בה טעם
      ואהבה אחרונה
      פעם אחת לתעות בדרך
      ולאבד את הצפון
      וללטף משוק עד ירך
      את שתי רגלייך היפות.

      את, זוגתי, פרצי בבכי
      כשתקבלי את הבשורה
      שדמעתך תרד על לחי
      ושתקני שמלה שחורה
      ואחר-כך מצאי לך גבר
      שמידתו כמידתי
      שישתמש אחר האבל
      במגפיי ומיטתי.

      כל רכושי יהיה לבעל
      שיטפל בזוגתי:
      מכובעי עד שרוך-הנעל,
      ייני, לחמי ומקטרתי
      אך אם יעיז הוא להפריע
      את מנוחת החתולה -
      בחלומו אני אופיע
      והוא ימות מבהלה.

      כאן מונחים עלי שלכת
      כי זהו סוף הצוואה
      אין לי ברירה, צריך ללכת
      וכבר הגיעה השעה
      שוב לא אסבול כאב שיניים
      ובזה הבית לא אגור
      נא לחזור בעוד יומיים -
      בגלל האבל פה סגור!

       

      מקסים. תודה!

        15/2/20 23:29:

       

      יוסי בנאי - הצוואה
      מילים ולחן: ג'ורג' ברסאנס
      תרגום: נעמי שמר

      מר אתייפח כמו עץ בגשם
      בבוא יומי האחרון
      כשאתבקש מייד לגשת
      אל מקומי שבמרום
      אבל כבד אכריז בבית
      וכל העיר תמלא יגון -
      האם ירוק עוד עץ הזית
      אשר נועד לי לארון?

      אם לעולם הבא אלך לי
      אז רק בדרך ארוכה
      מתוך הקבר אסתלק לי
      כמו פרחח מן הכיתה
      הקברנים יבכו מזעם
      וגם יצאו מדעתם
      כשיתחשק לי עוד הפעם
      לשוב הביתה ככה סתם.

      כל רצוני לטעום עוד פעם
      שמנת-כפר ותות-גינה
      עוד נשיקה שיש בה טעם
      ואהבה אחרונה
      פעם אחת לתעות בדרך
      ולאבד את הצפון
      וללטף משוק עד ירך
      את שתי רגלייך היפות.

      את, זוגתי, פרצי בבכי
      כשתקבלי את הבשורה
      שדמעתך תרד על לחי
      ושתקני שמלה שחורה
      ואחר-כך מצאי לך גבר
      שמידתו כמידתי
      שישתמש אחר האבל
      במגפיי ומיטתי.

      כל רכושי יהיה לבעל
      שיטפל בזוגתי:
      מכובעי עד שרוך-הנעל,
      ייני, לחמי ומקטרתי
      אך אם יעיז הוא להפריע
      את מנוחת החתולה -
      בחלומו אני אופיע
      והוא ימות מבהלה.

      כאן מונחים עלי שלכת
      כי זהו סוף הצוואה
      אין לי ברירה, צריך ללכת
      וכבר הגיעה השעה
      שוב לא אסבול כאב שיניים
      ובזה הבית לא אגור
      נא לחזור בעוד יומיים -
      בגלל האבל פה סגור!

        15/2/20 22:24:

      צטט: יוסיברנשטיין 2020-02-15 15:20:28

      מצב מעורר מחשבה אבל הסיפור ההודי מצמרר לא מתאים למחוזותינו

       

       

      בהחלט.

      אני לא מציעה לשרוף נשים, חלילה. אני פמיניסטית.

      אבל הדעיכה בעקבות אבדן של אהוב או אהובה, שריפה ארוכה וכואבת, מול עיניי.

      זוכרת את סבתי מצד אבי מאבדת עניין בחיים, ומתה זמן קצר אחרי לכתו.

      את סבי בוכה שלא יתכן שסבתא מתה כי היא עדיין צעירה (לא. היא הייתה קשישה וחולה מאד. בעיניו הייתה עדיין בת 16, שותפתו ואהובתו), ומי אח"כ שוקע לו לדימנציה קטלנית.

      זה בעצם פוסט נורא על אהבות גדולות שמוות מחסל. 

        15/2/20 15:20:
      מצב מעורר מחשבה אבל הסיפור ההודי מצמרר לא מתאים למחוזותינו
        15/2/20 14:49:

      צטט: תנועת כמוך 2020-02-15 13:58:18

      שולח כוכב הערכה

       

      תודה רבה לך, עבור הכיכוב וההערכה. 

        15/2/20 13:58:

      שולח כוכב הערכה

        15/2/20 13:03:

      צטט: bonbonyetta 2020-02-11 22:50:15

      *

       

      פוסט נוראי, נהדר, מלא כאב ואהבה

       

      Image result for jenny foster art

       

       

      תודה רבה.

      מרגישה שאם אלה מילותייך, הצלחתי לתמלל קצת מבליל הרגשות. 

        12/2/20 14:43:
      עצוב לשמוע. תארי את הסרט מים water ותביני יותר
        11/2/20 22:50:

      *

       

      פוסט נוראי, נהדר, מלא כאב ואהבה

       

      Image result for jenny foster art

        11/2/20 22:34:

      צטט: shimenben 2020-02-11 22:24:46

      הפרידה היא אכזרית לכל המעגל הקרוב, ועוד יותר אכזרי שאין לרגש הזה חלופה בגלל קירבתו הקדמונית, עוד לפני שאנחנו זוכרים את עצמנו.

       

      המוות. עניין חד משמעי וקשה.

        11/2/20 22:24:

      צטט: ~ ~ 2020-02-11 20:47:58

      עצוב.
      בטח לא סיבה לשרוף את האישה.

      שנה זה לא הרבה זמן, היא עדיין מתאבלת.
      עוד נכונו לה תקופות יפות, מעניינות, משמחות, ומספקות.

       

       

      מסכימה.

        11/2/20 22:24:
      הפרידה היא אכזרית לכל המעגל הקרוב, ועוד יותר אכזרי שאין לרגש הזה חלופה בגלל קירבתו הקדמונית, עוד לפני שאנחנו זוכרים את עצמנו.
        11/2/20 20:47:

      עצוב.
      בטח לא סיבה לשרוף את האישה.

      שנה זה לא הרבה זמן, היא עדיין מתאבלת.
      עוד נכונו לה תקופות יפות, מעניינות, משמחות, ומספקות.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אמא פרובלמה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין