כותרות TheMarker >
    ';

    הגיגַי

    אני אולי לא הבלוגיסטית הטבעית (יש דבר כזה?)
    אני מעל גיל 40 (אבל מרגישה הרבה פחות) יש לי ארבעה ילדים, אני דוסית וגרה מעבר לקו הירוק. אני מוגדרת \"מתנחלת\" על פי הגיאוגרפיה, אבל מעניין אותי יותר \"התנחלות בלבבות\" מאשר התיישבות בפיסת קרקע זו או אחרת...
    טוב, אז זה בהחלט מספיק להקדמה. הכרות נוספת בפנים..

    יצאתי מהמגירה!

    12 תגובות   יום שישי , 14/3/08, 10:58

    זהו! בעלי קרא את הבלוג שלי! אפילו פרגן! איזה כיף.

     

    גיליתי שענייני כתיבה בבלוג הם מאוד דואליים .

    מצד אחד - כל העולם ואשתו יכולים לקרוא את הפוסטים שלי. כל אחד יכול לחדור לתוך עולמי הפנימי.

     ומצד שני - פדיחה... מה אם משהו שמכיר אותי יקרא?! הרי יש תחושה של אנונומית בשלב הכתיבה כאשר זה רק אני והמקלדת. כשאני כותבת אני לא חושבת על כך שכל השכנים שלי יכולים לדעת מה עובר עליי.

     

    כפי שכתבתי לכם בפוסט קודם ילדיי די הזדעדעו מעצם התופעה שאמא שלהם משתתפת במשחק הזה! לדעתם בלוגים ופייסבוק הם עניין לצעירים.

     

    בעלי, לא ממש מחובר לכל עולם הבלוגים, פייסבוק וענייני השיתוף המקוון עם זרים מוחלטים. ומצד שני, הוא החבר הכי טוב שלי, אדם משכיל וכותב נפלא.

    רציתי שהוא יחווה דעה, אבל קצת חששתי. למען האמת קצת התביישתי!

     

    אז זהו - "יצאתי מהמגירה"! הכתיבה שלי איננה עוד למגירה סודית ופרטית.

    עברתי את המחסום!

     

    בעלי קרא, העיר כמה הערות טובות וגילה שיש גם בלוגים שהם לא רק: "קמתי... צחצחתי שיניים... איזה עולם נפלא. וכו'....

     

    דיברנו על השאלה: מדוע אנשים כותבים בלוגים?

    אין ספק, הסכמנו שנינו, שיש כאן גרפומאניה!

     

    אני מאמינה שיש עוד המון סיבות מדוע אנשים פותחים את חייהם לפני זרים.

     

    אם תשאלו אותי למה אני כותבת כאן בבלוג? אומר שלמעשה אני רואה את הבלוג שלי כמעין תור אישי בעיתון.

    לצערי, אף אחד עוד לא ביקש ממני לעשות את זה בעיתונות הקונבציונלית, אז אני עושה את זה כאן. אני מקווה שאתם נהנים ממה שאני כותבת ושאני גורמת לכם לחשוב על דברים שהעסיקו ועניינו אותי...

     

    ואתם - למה אתם נמצאים כאן???

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/7/08 20:00:


      הי שטוטית (קשה לכתוב את זה...)

       

      תודה על התגובה המעניינת והיפה.

      אכנס מיד לקרוא את הפוסט שלך

       

      להת'

      קרן

        9/7/08 10:07:


      היי קרן:)

       

      יפה כתבת ואכן הילדודס חושבים שרשת האינטרנט שייכת להם בעוד שהרשת

      מלאה את כל הגילאים ואפילו הגבוהים מאוד .

       

      ואני חושבת שזה מעשה מאוד דמוקרטי שמאפשר לכל מי שחפץ בכך לכתוב את העולה על דעתו

      מחד

      ומאפשר לאנשים שכותבים ספרות ושירה והומרסקות כמוני למשל, לפרסם את כתוביהם

      ולהחשף לקהל רב מבלי שיהיה צורך  לרוץ אחרי עורכים ספרותיים ולהתערבב בקליקות למיניהן.

       

      תודה על הפוסט הזה.

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?u=107193

       

      שטוטית_משוררתרשת

        12/6/08 11:22:

      התרגשתי מאוד. תודה רבה על הפרגונים.

      כתיבת הבלוג עושה לי משהו מיוחד מאוד. בעיקר אני מקבל תחושה שיש חשיבות לדבריי ושאנשנים מתעניינים במה שאני חושבת.

      אכן אשמח מאד למצוא דרך לחשיפה רחבה יותר.

       

      רעיונות ועזרה יתקבלו ברצון!

        12/6/08 10:17:

       

      קרן שלום

      אני הצטרפתי לכאן משום החלטתי להגיב לפוסטים של יוסי שריד

      שהראשון היה  וזיר ולא נזיר. אלה מה בשביל להגיב נפתח לאדם כאן בלוג.

      אז בין ההגבות ליוסי התחלתי לרפרף, ומצאתי את לימור אבן, המופיעה

      כלימור א, ומאוד נהנתי מכתיבתה, בהמשך מצאתי אותך במקום אחר

      לגמרי, פוליציסטית, ולא עוד אחת מהעיתון שתרבות הרטינג והתלות

      בעורך היא זו שמכתיבה להם את המאמרים, ולא עוד אחד/ת שהאני

      שלו נפוח יותר מבלון (כדור פורח תרתי משמע) אלה פובליציסטית שחסרה

      לעיתון כמו הארץ ( העיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים) לכתוב לו

      את מאמרי המערכת. (אפרופו במאמרי המערכת אין הוא מציין לא

      את החושבים ולא את החשובים) חשיפה שלך לא תהייה בעייה איתך.

      וכך הייתם לי שתי כותבות משני קצבות.

      לעינינו קרן אכן את ראויה לחשיפה ולדעתי את פובליציסטית מעולה.

      עם החומרים כאן את יכולה להציע את עצמך לכל כלי תקשורת ואני

      חושב שאנחנו והם זקוקים לך יותר ממה שאת יכולה להעלות על הדעת.

      בתקוה לדרך צלחה   אורי

        16/3/08 15:00:
      חן חן!
        16/3/08 14:36:
      חזרו הכוכבים חזרתי לככב...
        16/3/08 13:49:

      תודה!

      אני לוקחת את המילים שלך כצידה לדרך

        16/3/08 12:41:

      כל כך מבינה אותך

      שנים כתבתי למגירה, נהנת מכל רגע

       

      והנה ישנה הזדמנות לכתוב לאנשים שבוחרים לפתוח את המגירה

      שחושבים שהמגירה שלך נוגעת בהם , לעיתים במקום כואב ולעיתים במקום מרומם

       

      הכתיבה הזאת משחררת אצלי הרבה אהבה

       

      אני יכולה לצעוק לעולם בוא נשתמש באהבה ולעיתים אף להשפיע

       

      סיפור אישי שנוגע בך יכול להרים אותך מדרגות בחיים, התובנות שקיבלתי מאנשים בקפה הביאו אותי למקומות חדשים

       

      יש כאן פעולה של תן וקח, קח וקח או תן ותן, הכל מותר ויש לך חופש להכנס לבפנים שלך ולהיות מי שאתה באמת או מי שחשבת להיות ומעולם לא העזת

       

      יש בכתיבה הזאת כוח ממגנט, תהני , תצללי והכי חשוב

       

      תמיד להגיע עם אהבה...

        14/3/08 21:37:

      בחשיפה יש גם משהו יפה. כל עוד את בוחרת אילו צדדים את רוצה לחשוף.

      מה שנהדר בבלוג כזה הוא היכולת להתבטא, להחליף דעות, ואף לעסוק בשיווק עצמי בצורה הנקייה והיפה ביותר. וכל זאת חינם אין כסף. זה אולי מפלאי הפוסטמודרניזם- הרשות נתונה לכל גם לכתוב וגם לקרוא...

        14/3/08 13:46:

      נו, מזל טוב. זה אף פעם לא מרגיש נורא כל כך אחריי שעוברים את המחסום שתארת.

       

      מחכה להמשך. 

        14/3/08 13:45:
      זה משונה אבל הגיוני שיותר קל להיות חשוף לגולשים אנונימיים מאשר לקרובים אלייך!
        14/3/08 13:21:
      איזו תחושה של הקלה זו פתאום להיות חשוף. הכוונה לא רק חשוף בפני העולם אלא גם בפני הקרובים לך. אחרי החשיפה הזו אפשר להגיע לקטרזיס...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קרן אטינגר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין