כותרות TheMarker >
    ';

    קריאת רשות

    בעיקר טקסטים על תרבות במובן העתיק שלה, גם פובליציסטיקה וכמה דברים אישיים. אשתדל שלא להתלהם. בלי נדר.

    0

    מוסיקת ההתבגרות שלי (פרק ג')

    8 תגובות   יום חמישי, 20/2/20, 12:29

    אלבומי ההתבגרות שלי

    Image result for tuxedomoon band

    חברי להקת טוקסידומון בסוף שנות ה-90

     

    טוקסידומון מסן פרנסיסקו פוחדים מסוף המילניום, אירופה גדולה ומלחמות קודש דתיות. ה-Fall ממנצ'סטר מתריעים נגד אנגליה השמרנית של תאצ'ר ואלימות קשה בסצנת הפאנק.

    באמצע וסוף שנות ה-80 היה בבית התקליט מוכר ג'ינג'י משופם עם כלבו הענק שלו שתמיד רבץ מלפני הדק של התקליטים. יום אחד הוא שם תקליט שהתחיל בקטע אינסטרומנטלי. הטרק תפס אותי מאוד וגיליתי שאני מקשיב ולא חופר בתקליטים אחרים. Holy Wars המשיך עםSt. John  ולפתע האווירה השתנתה ונעשתה מאיימת: באסים קרים, כלי נשיפה, מכונות תופים, הקול התוקפני של הסולן. הרגשתי קדרות, תחושה של שמיים אפורים, סאונד והפקה מוקפדים. שאלתי את המוכר המשופם: בריטיים, כן?

                   

    אז לא,מקימי הלהקה אמריקאים ואליהם הצטרפו בלגי והולנדי. סטיבן בראון ובליין ריינינג'ר הכירו בסן פרנסיסקו ב-1977 שם למדו מוסיקה. ב-1979 יצא אלבום הבכורה שלהם Mute Half. התקליט נחשב מאד אמנותי ואוונגרדי. כששאלו את סטיבן בראון על ההשפעות של הלהקה הוא ענה "אינו, בואי, ג'ון קייג', ברנרד הרמן, נינו רוטה וסטרווינסקי". לא פלא שמבקר הסן פרנסיסקו כרוניקל כינה אותם "too artish". הסגנון האזוטרי שלהם גם בהופעות שכלל מיצגי וידיאו היה מוגזם אפילו לעיר פתוחה ומשוחררת אמנותית כמו סן פרנסיסקו.

     

    Image result for tuxedomoon holy wars

    holy wars 1986

     

    כשהתפעלתי בקול מהשיר השלישי הנוגה שלום עצבות (bonjour Tristesse), המוכר המשופם אמר לי "אלבום גדול, אנשים פשוט לא מבינים". לאחריו, השיר הכי ידוע של הלהקה שזכה לקאברים רבים: In a manner of speaking, שיר יפהפה מלווה בגיטרה, שריקה, וקולו החשוף והנוגה של טונג. לאחר סיבובי הופעות מוצלחים באירופה עברו טוקסידומון לרוטרדם ובריסל, שם התקבלו באהדה רבה והוחתמו בלייבל בו היתה חתומה גם מינימל קומפקט. המחצית הראשונה של שנות ה-80 והיצירתית שלהם כלל גם את  Desire עם קומפוזיציות מרתקות כמו East Jinx ו-Victims Of the Dance  

     

    Holy Wars מ-1985 הפך לאלבומם המצליח יותר ולא בכדי. הוא מתייחס באופן ישיר לשיממון בעידן של אובדן זהות, אהבה כמוצר צריכה ופחד מסוף המילניום. טונג שר: "לונדון לפריס, אמסטרדם לברלין, הולך באותם רחובות, חושב את אותן מחשבות...זו עיר אחת גדולה ובודדה, אבל לא אכפת לי, עיר גדולה יורו-סיטי, אבל לא אכפת לי". הנבואה תתממש בסוף המילניום עם איחוד אירופה. הגדולה של התקליט נטועה גם בפחד מדעיכת הרגש ומהיעדר משמעות בעולם שחצוי בין ניהיליזם וחוסר אמונה לבין פאנאטיות דתית. אלו נושאים ש"עירום" של מייק לי, מגדולי הסרטים של שנות ה-90, הצליח להעביר קולנועית באופן מהפנט ומטריד. בשיר הנושא הכותב מבקש "לאסוף את השיירים של חייו אשר השאיר על המזבח שהקדיש לעצמו". השיר המלנכולי הזה שנשמע כמו מכתב פרידה מן החיים, מתאר את הבדידות העירונית של אדם שמתעורר בבוקר אל מציאות יומיומיות שנדמית כהזיה; שלטון האגו ורצונו העצמי-  ללא כל כפייה, כמילוי צו חברתי. ומול זאת, מלחמות הקודש של אלו שיש להם אלוהים להאמין ולהיאחז בו.

    ה-Fall כמו טוקסידומון היא להקה שלוקחת את עצמה מאוד ברצינות. סולנה, מארק אי. סמית', המנהיג הבלתי מעורער של הלהקה יצק לאורך השנים ביקורת אנטי-ממסדית לפאנק הנשכני של הלהקה. ה-Fall שייכת לסצנה של מנצ'סטר באמצע סוף שנות ה-70 שתועדה בסרט החביב להפליא:hours people's party  24. אחת התקופות המסעירות במוסיקה הבריטית. הסרט מתמקד בעיקר בסיפור המרגש והעצוב שלJoy Division דרך העיתונאי העיתונאי והיזם טוני וילסון ומועדון ההסיינדה, המועדון הכי קול במנצ'סטר של סוף הסבנטיז. ה-Fall הופיעו בו בתחילת דרכם, אך לקח ללהקה לא מעט זמן להיקלט בסצנת הפאנק העמוסה.

     

    Image result for the fall band

    ה-Fall, שנות ה-80

     

    ה-Fall היו מלכתחילה ביג באנד. שני גיטריסטים, שני מתופפים, בסיסט, קלידן וסמית' הנוירוטי. שינויים תכופים בהרכב וסכסוכים בין חברי הלהקה הקשו על הלהקה למצוא שקט יצירתי שהיה דרוש לה. סמית' הזועם ירה את הטקסטים שלו בקול רועם ומבטא מנצ'סטרי כבד, ספק שר, ספק מדבר ונראה שתיכף ירביץ איזו יריקה במסורת הפאנק או בעיית השתייה הכבדה שלו. בניגוד ללהקות רבות מהז'אנר שיצרו טרקים קצרים ומהירים של 2-3 דקות, השירים של ה-Fall ארוכים וחזרתיים והטקסטים מורכבים ואבסטרקטיים. עד 1985 שחררו ה- Fallאלבומים מוצלחים כמו "Grotesque" ו"Hex Enduction Hour". הבימתיות של ה-Fall מגובים בכריזמה של סמית' הקנו ללהקה קהל אוהדים נאמן, אך עדיין הלהקה דשדשה מסחרית וכלכלית.

     

    הפריצה שהגיעה ב-1985 עם This Nation's Saving Grace  מיוחסת גם לגיטריסטית האמריקאית המוכשרת בריקס סלנג'ר ששינתה את שמה הפרטי על שם בריקסטון, השכונה הדרומית הקשה בדרום לונדון. בגיל 19 פגשה את סמית', הם התאהבו והיא נשארה בלהקה בשנים הכי יפות שלה ותרמה לה רבות בנגינה ובליווי קולי. הקשיבו לקטע אינסטרומנטלי הקצר והעצמתי Mansion, התפרצות של אלבום שיודע לאן הוא הולך. The Barny  מדגים טכניקה מסורתית של ה-Fall שמוצתה בשירים רבים. הלהקה מתחילה דווקא בפזמון רוחבי וחזרתי, עם נושא מוסיקלי מרכזי שנקטע על ידי אלתור. שמו הסרקסטי של התקליט מוחה כנגד השמרנות הבריטית והתאצ'ריזם. Spoilt Victorian Child ו-What You Need  התייחסו לחינוך הבריטי הנוקשה ולשביתת הענק של כורי הפחם באנגליה שנבלמה בכוח על ידי המשטר של תאצ'ר ללא הישגים.

     

    Image result for the fall band

     

     

    I Am Damo Suzuki, שיר עם נגינה וירטואוזית, הוא מחווה לאמן היפני שפעל בלהקת ה-Can, מובילת גל ה- Krautrock שפעל בגרמניה עד סוף ה-70. זרם מוסיקלי שקודם מאוד על ידי ג'ון פיל (R.I.P) והשפיע מאוד על המוסיקה האלטרנטיבית. האלבום נחתם בקטע Yarbles, מונח שתבע הסופר אנתוני ברג'ס בפיו של אלכס, גיבור התפוז המכאני, ככינוי לאיברי המין הזכרי. סמית' השתמש במילים של לו ריד לפתיח: "Everyday you have to die some/Everyday you have to cry some". סמית', אינטלקטואל ומשורר, לא חסך גם בביקורת עצמית על המזוכיזם של הפאנק. הוא העלה את אלכס וחבורתו של ברג'ס & קובריק כדי להתרות על האלימות ואווירת הפחד שליוותה סצנה מוסיקלית שהוא עצמו חלק ממנה.

     

    בטור הבא בעיקר "Old Rottenhat" של רוברט וייאט וגם " "Meat Puppetsו-" "Hüsker Dü

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/2/20 17:27:

      שולח כוכב הערכה

      והזמנה לטעום מהבלוג שלי

        22/2/20 16:20:
      קראתי ולמדתי. להיסטוריה של מוסיקה יש מקום וחשיבות כמו לדברי הימים המקובלים.
        22/2/20 12:42:
      שולח כוכב הערכה והזמנה לטעום מהקפה שלי
        21/2/20 18:22:

      צטט: רז הושידושי 2020-02-20 21:09:08

      תודה איש יקר

      אתה עושה לי טוב על הלב עם הדיבור על הדברים הכי טובים האלה צוחק מעורר את הרגש...

      למדתי לאחרונה שבירינבך היה בקשר חברי עם דוד אבידן המשורר...ימים אחרים.

      אז מישהו שלח לי שיר חוצה גבולות (המטומטמים של ימינו) של אבידן! אבל בביצוע :) - תאזין לקליפ

      קליפ

      תודה רז, היה קשר בין בירנבך וגם חברי העין השלישית (ז'אק קטמור והלית ישורון) עם אבידן האוונגרדיסט.

      עוד בתחילת ואמצע שנות השבעים כשאבידן בשיאו ביים כמה סרטים (רובם הזויים) והם הלחינו לו מוסיקה.

      הקליפ הרוס.

        21/2/20 18:18:
      הי שטוטית, כן אני כבר לגמרי לא פה. את סדרת הכתבות האלו העליתי כולה בסוף 2017 בהארץ. לא כולן זכו לחשיפה טובה מדי. אבל אני רואה שפה באתר הימים עוד יותר אפורים. שמח לראות שנשארו עוד קנאים לאתר שאפשר לכתוב בו יותר מסטטוס או ציוץ. אעלה את ההמשכים בזמן הקרוב. תודה על המילים החמות כמו תמיד שטוטית, :-) שי
        21/2/20 09:17:
      לא הכרתי את ה-Fail . מעניין וכתוב היטב.
        20/2/20 21:09:

      תודה איש יקר

      אתה עושה לי טוב על הלב עם הדיבור על הדברים הכי טובים האלה צוחק מעורר את הרגש...

      למדתי לאחרונה שבירינבך היה בקשר חברי עם דוד אבידן המשורר...ימים אחרים.

      אז מישהו שלח לי שיר חוצה גבולות (המטומטמים של ימינו) של אבידן! אבל בביצוע :) - תאזין לקליפ

      קליפ

        20/2/20 16:06:

      כמעט שנתיים עברו מאז הפרק השני במוסיקת ההתבגרות שלך

      ובכל זאת הגיע הפרק השלישי.

       

      נהדר. מחכים לפרק הרביעי.

       

      כייף לפגוש בך שוב באתר שראה ימים יפים יותר :)))

      תוצאת תמונה עבור מפתח סול


      ארכיון

      פרופיל

      shai.h
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין