כותרות TheMarker >
    ';

    אתיקה אזרחית

    תכני הבלוג: דמוקרטיה, אתיקה, חברה, חינוך, היסטוריה, ערכים וספרות יפה

    0

    אנוסים ממזרח וממערב

    0 תגובות   יום חמישי, 20/2/20, 19:50

     

    אנוסים ממזרח וממערב

    סיפור מאת: זהבה חן-טוריאל

     

    סטיבן הוקינג כתב:

    "אסור לנו להניח להשקפות הצרות של אנשים אחרים להגדיר מי אנחנו."


    סלבטנה נהגה לנסוע לעכו כל יום שישי.

    תמיד הגיעה לתחנת הרכבת של מודיעין, הרבה לפני שזרחה השמש, כדי לתפוס את הרכבת הראשונה שתביא אותה בזמן למפגש המוזיקלי בקונסרבטוריון של עכו. בשעה שמונה בדיוק התכנסה באולם הקונסרבטוריון חבורת הנגנים הוותיקה שאיתה נהגה לנגן בצעירותה בתזמורת האקדמיה של סנט פטרסבורג שברוסיה.

    במהלך הבילוי המשותף שנמשך יותר משעתיים, סלבטנה וחבריה ניגנו בצוותא יצירות מורכבות בהרמוניה מושלמת כשכל אחד מבצע את תפקידו בכישרון רב. בהפסקה הרגישו משוחררים יותר, פטפטו ביניהם, העלו זיכרונות מסנט פטרסבורג ושרו שירים רוסיים ישנים תוך לגימת מספר כוסיות וודקה וטעימת מאפה הוטרושקה שהייתה מכינה סלבטנה במיוחד לכבוד האירוע.

    בסיומו של המפגש, קיבלה דרך קבע  צרור דפי תווים, כל פעם ממוזיקאי או מוזיקאית שהלחינו במהלך השבוע נעימה חדשה, כדי שתחווה דעתה עליה לקראת השבוע הבא. הנגנים העריכו וכיבדו מאוד את הידע  והכישרון שלה. סלבטנה הייתה פסנתרנית בעלת שם עולמי וניגנה במשך שנים בהרכבים מוזיקליים נחשבים ובקונצרטים יוקרתיים בכל העולם עד שפרשה לגמלאות.

    יום שישי עבור סלבטנה הוא יום של זיכרונות. הנסיעה הארוכה ברכבת מציפה אותה במחשבות על החיים שהיו שם ועל החיים כאן. שם הציקו לה ורדפו אותה בשל יהדותה וכאן הציקו לה, לפחות בהתחלה, בשל מוצאה הרוסי. ההחלטה שקבלה לפני מספר שנים לעזוב את עכו ואת כל חבריה ולעבור למודיעין הייתה החלטה לא פשוטה והתבצעה רק כדי שתוכל להיות קרובה לבתה היחידה ונכדיה שהיו כל עולמה. נקודת האור החברתית שהייתה לה במודיעין היה מואיז השכן הפורטוגלי הערירי שהתגורר לידה. היא אימנה אותו בנגינה בפסנתר והוא לימד אותה לפטפט בפורטוגלית.

    סלבטנה שולטת במספר שפות על בוריין. יש הטוענים שלאדם שיש כישרון לקרא תווים, קל ללמוד מתמטיקה ושפות. אך סלבטנה לא הצליחה לקלוט את השפה העברית. היא לא הצליחה להזדהות עם המנטליות, החוצפה והחספוס של הישראלים. היה לה נוח יותר לחיות בסביבה הבטוחה שלה עם העולים הוותיקים מרוסיה. הם הבינו אותה, את שפתה, את תפיסת עולמה ואת המוזיקה שלה. עם שכנה הקשיש היא מנהלת בשטף שיחות בפורטוגלית על נושאים שהם ברומו של עולם. מואיז מעורב מאוד בכל מה שקורה במודיעין ויש לו בעיר חברים רבים דוברי ספרדית ופורטוגלית שהגיעו ממרכז ודרום אמריקה. במשך שנות ידידותם, מואיז הצליח לשנות במעט את אורח מחשבתה ועודד אותה להיפתח לחברה הישראלית. לאחרונה, התחילו ללכת ביחד לקונצרטים בהיכל התרבות, שם הוא דואג להכיר לה את חבריו.

    סלבטנה חזרה ברכבת מעכו למודיעין כשהיא עייפה מאוד. המפגש עם חבריה שאב ריגשית את כל כוחותיה והיא קיוותה לישון מעט בזמן הנסיעה. ציפייה זו נמוגה עד מהרה מאחר שהקרונות היו צפופים מאוד בחיילים והמוני אדם קולניים שרצו להגיע הביתה לפני כניסת השבת והאוויר היה דחוס ומחניק. דקות ספורות לפני שהגיעה הרכבת לתחנת סבידור- מרכז בתל אביב, הודיעו במערכת הכריזה על תקלה ושכל הנוסעים מתבקשים לרדת בתחנת הרכבת הקרובה ולהמתין לרכבת מאוחרת יותר שתגיע לאסוף את הנוסעים למודיעין.

    הטרוניות הרבות שנשמעו מסביב גרמו לסלבטנה כאב ראש טורדני והיא החליטה לצאת ללובי תחנת הרכבת לקנות לעצמה שתיה. ככל שהתקרבה לאולם המרכזי התגברו צלילי פסנתר שמשכו אותה לכיוון הנגינה כמעשה קסם. סלבטנה הרגישה שהיא בתוך חלום וכלל לא הרגישה את כובד משקלו של התיק שנשאה. בתוך ים האנשים שמילאו את הלובי הבחינה בפסנתר כנף שחור שלפניו ישב על כיסא בחור צעיר ונאה שפניו עטורות שפמפם וזקנקן קטנטנים, שהזכירו לה את דמותו של דון קישוט באופרה בה ניגנה. הצעיר היה לבוש בחולצה לבנה כשעניבת פרפר מעטרת בהידור את צווארון חולצתו ואצבעותיו ריחפו על הקלידים ברגש רב מנגנים את היצירה האלמותית "נבוקו" או בשמה העברי "מקהלת העבדים."

    היא פילסה את דרכה בין האנשים, התקרבה לפסנתרן וניצבה לצדו מהופנטת, מקשיבה למוסיקה שהרטיטה את מיתרי נפשה. "נבוקו" הייתה אחת היצירות האהובות עליה במיוחד.

    הבחור סיים את נגינתו. האנשים שסביבו מחאו לו כפיים, הניחו על הפסנתר מספר מטבעות ואצו לדרכם. הלובי התרוקן והבחור התחיל לארוז את חפציו.

    סלבטנה מחאה כפיים בהתלהבות, "בראבו! בראבו!"

    "זה אחד הביצועים המרגשים ששמעתי," אמרה לבחור ברוסית משלבת בדבריה מילים אחדות בעברית.

    הבחור הבין מטון הדיבור שלה שהיא מחמיאה לו והודה לה בפורטוגלית שוטפת, והתנצל שלא הבין דבר מדבריה.

    סלבטנה חייכה, לימודי הפורטוגלית שלה הוכיחו את עצמם. הייתה לה תחושה שהיא גילתה כישרון יוצא דופן.

     

     

    לסיפור המלא נא ללחוץ כאן>>

     

    * כל הזכויות שמורות לזהבה חן-טוריאל

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      זהבהחן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין