אֵיךְ יוֹם אֶחָד 
הִתְפָּרַקְתִּי לְכָל גּוֹרְמַי  
שְׁבוּרָה לְחֶלְקִיקִים קְטַנִּים  
אוֹסֶפֶת אֶת עַצְמִי   
וּמֵרְכִיבָה מְחַדֵּשׁ  
יוֹצֶרֶת אוֹתִי מֵחֶלְקֵי הַפָּאזֶל  
מִכָּל הַחֲלָקִים שֶׁמָּצָאתִי   
וָלֹא הִכַּרְתִּי,    
אוֹ רָאִיתִי,    
אוֹ הִרְגַּשְׁתִּי,    
כִּי הַחוֹמָה שֶׁבִּי הַסְּתִירָה   
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ,  
אֶת הָאוֹר,
אַתְּ הַיַּלְדָּה הַקְטָנָה,    
הַיַּלְדָּה שֶׁבִּי שֶׁהֲלָכָה לָאִבּוּד.   
הַיּוֹם נוֹתֶנֶת לִי אוֹתִי     
מְלֵאָה בִּי וּבְכָל כֻּלִּי   
הַיּוֹם לוֹמֶדֶת לָלֶכֶת מְחַדֵּשׁ   
לִנְשֹׁם אֲוִיר שֶׁל אַהֲבָה לְעַצְמִי   
לָשִׁים יָדַיִם בַּכִּיסִים וְלִשְׁרֹק.