כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הפינה הסינית

    אני שוהה כבר למעלה מ 15 שנים בסין. אשמח לספר חוויות אישיות, סיפורים ששמעתי, וכללי התנהות בעולם העסקים ובכלל

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    קטעים נבחרים מחדשות בן עזר

    0 תגובות   יום שני, 2/3/20, 06:31


    * * *
    ידידיה מאיר
    יבוא יום
    יבוא יום שבו היסטוריונים יחקרו בפליאה את העידן ההוא שבו עם-הספר הפך לכזה טמבל. הם פשוט לא יבינו איך הצליחו להשניא על ההמון את אחד מגדולי המדינאים שקמו לו, לטובת בחור, איך נאמר, מתארגן.
    "מה קרה לך? גם אתה הפכת לביביסט?" שאלו אותי במילים כאלה או אחרות כמה קוראים, והרבה כתבו במייל: "למה אתה בכלל נכנס לענייני פוליטיקה ובחירות? אנחנו רגילים שהטור הזה עוסק בעניינים אחרים לגמרי."
    אז לא, אני לא ביביסט. העניין הוא הרבה יותר גדול מכן ביבי או לא ביבי, וגם הרבה יותר גדול מפוליטיקה. העניין הוא אמת מול שקר. בשבועות האחרונים אני רואה את הסקרים ונתקף בהלה. לא מהאפשרות שכחול לבן יעלו לשלטון. זה כמובן מאוד יצער אותי, אבל נו, בסוף יהיה בסדר, אני מקווה ואפילו מאמין כי לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. 
    הבהלה שלי היא מהקלות הבלתי נסבלת שבה אפשר להנדס את מוחם של מאות אלפי אנשים. מהגילוי שלשקר אולי אין רגליים, אבל יש לו המון פתקים בקלפי.
    תראו מה כתב למשל השבוע יאיר לפיד: "תחשבו מה שבא לכם על ביבי, אבל 13 שנה בשלטון זה פשוט יותר מדי זמן. במקום ניסיון מגיעה עייפות. במקום ראייה רחבה, ניתוק מהמציאות. במקום מאמץ לשנות סדרי עדיפויות, שחיתות וחנופה. כל מה שאנחנו רואים היום, כולל התיקים הפליליים, הוא תוצאה של דבר אחד: 13 שנה אותו בנאדם יושב על הכיסא. די. חייבים להתקדם."
    הדברים פורסמו אחרי שבוע שבו האיש "העייף" הזה עשה היסטוריה בבית הלבן, נפגש ברוסיה עם פוטין, ואז טס לפסגה החשובה באפריקה עם מנהיגי אוגנדה וסודן.
    אני אומר לכם שהמחשבה שמניפסט מקושקש כזה משכנע מישהו להצביע לגנץ במקום לנתניהו מפחידה אותי. ושוב: זה הרבה יותר מפוליטיקה. כי מי יודע איזה עוד שקרים אפשר לשווק ככה לציבור? נהיה ממש מסוכן פה. אם זה יימשך ככה אולי נצטרך ללכת עם מסיכות על הפנים כדי לא לנשום את אדי השקר. יבוא יום שבו היסטוריונים יחקרו בפליאה את העידן ההוא שבו עם-הספר הפך לכזה טמבל. הם פשוט לא יבינו איך הצליחו להשניא על ההמון את אחד מגדולי המדינאים שקמו לו, לטובת בחור, איך נאמר, מתארגן.
    "רגע, אבל היו נגדו שלושה כתבי אישום!" יגלה פתאום מישהו בפקולטה להיסטוריה.
    "נו באמת," יענה לו חברו, "קראת אותם? זה היה מאוד גבולי. הרי אפילו המשפטנים של אותה תקופה התווכחו ביניהם אם ראוי להעמיד אותו לדין או לא. לא היתה שם שחיתות וסיאוב ברמה כזאת שמסבירה את הורדתו."
    ואז יציע סטודנט אחד, בשקט: "יש מצב שזה בגלל שהיתה לו אישה שצרחה על העובדות שלה, ובן עם פה מלוכלך שלא הפסיק להעליב חצי מהעם?"
    והפרופסור ישתיק אותו במבט נוזף: "אתה מעלה על דעתך שזאת סיבה להחליף ראש ממשלה מנוסה באדם חתיך?!"
    כמה מכם גם כתבו לי השבוע: "מה אתה מזלזל ככה בגנץ? שכחת שהוא היה רמטכ"ל! זה לא מספיק ניסיון בשביל להיות ראש ממשלה?"
    אז קודם כול, אני רוצה לגלות לכם סוד: ברמה האישית, אני מחבב את גנץ יותר מאשר את נתניהו. ברצינות. הוא נראה לי איש נחמד כזה. נעים הליכות. מלח הארץ. וצביקה האוזר גם. וחילי טרופר תרם השבוע כליה, ודוד ביטן לא תרם.
    נו, אז מה. העניין פה הוא לא האנשים אלא הדרך, הכיוון שאליו לוקחים את המדינה. ובאשר לשאלתכם, בעניין הניסיון שגנץ מביא איתו כרמטכ"ל התשובה החד משמעית שלי היא: לא. זה לא מספיק בשביל להיות ראש ממשלה (אני ממליץ לכם לקרוא את הדברים שפרסם השבוע ארז תדמור, גם על התפקוד של גנץ כרמטכ"ל וגם על הנסיבות שבהן מונה לתפקידו).
    וזה ממש לא רק גנץ. מה אומרים לכם השמות הבאים? מוטה גור, רפול, אמנון ליפקין שחק, אהוד ברק, שאול מופז. חמישה רמטכ"לים, שניסו להצליח בפוליטיקה. ניסו.
    האם יש מישהו בקוקפיט של כחול לבן שבאמת חושב שגנץ יכול להניע מהלכים היסטוריים כמו עסקת המאה, כמו כינון קשרים עם מדינות עוינות כסודן, ובכלל כמו כל הקשרים עם מנהיגי מעצמות העולם, מהודו ועד רוסיה? והכול בלי לסכן את ביטחון ישראל?
    חברים, התרגלנו מהר מדי לכל הטוב המדיני הזה. אני אומר לכם, אם שמעון פרס היה קם מקברו – הוא לא היה מאמין. אשכרה מסתמן כאן מזרח תיכון חדש, רק בלי העניין הקטן הזה של מסירת שטחים תמורת אוטובוסים מתפוצצים.
    "נו בחייך," אמרו לי, "אתה באמת מאמין לביבי? זה הכול קומבינות שהוא סוגר עכשיו עם טראמפ ועם מדינות ערב כי הוא לחוץ מהבחירות."
    אה, ככה? אז אתם יודעים מה? אם נתניהו כה מקושר עם מנהיגי העולם שהוא יכול לקמבן איתם מהלכים מתי שבא לו, אז אולי אני כן צריך לשקול להתחיל להיות ביביסט?
    ידידיה מאיר 

    * * *
    "בני גנץ פשוט לא מסוגל לקבל החלטות, 
    זה לא אדם יוזם ומנצח"
      
    מתוך אתר "מידה", 28/02/2020
    בעקבות פרסום דברי היועץ הבכיר לכחול לבן על כך שגנץ "מסוכן לישראל," תא"ל במיל' צביקה פוגל אומר ל'מידה': "רה"מ צריך לקבל הכרעות קשות, גנץ לא כשיר לזה."     
             "לא הופתעתי כאשר שמעתי את ההקלטה בה היועץ של גנץ מגדיר אותו כאדם לא אמיץ," כך אומר תא"ל במיל' צביקה פוגל בעקבות הפרסום אמש בחדשות 12 על דבריו של ישראל בכר, היועץ הבכיר ליו"ר 'כחול לבן'. בהקלטה שנחשפה נשמע בכר אומר בין השאר כי גנץ הוא "סכנה גדולה מאוד," ו"אין לו אומץ לתקוף באיראן."
    תא"ל פוגל, שהיה בעבר ראש מטה פיקוד הדרום ושירת לצד גנץ במבצעי 'עופרת יצוקה' ו'צוק איתן', אומר בשיחה עם 'מידה' כי חשב כך כבר לפני הבחירות באפריל, כאשר גנץ הציג עצמו לראשונה כמועמד לראשות הממשלה. 
    "אני מוכרח להדגיש שלא ביליתי עם בני גנץ דקה אחת מחוץ למסגרת הצבאית. הכול נעשה כאשר אנחנו במדים, אני כקצין מילואים בפיקוד דרום וגנץ כרמטכ"ל, ולכן אני יכול לשפוט אותו רק מנקודת המבט הזו שבה פגשתי אותו. אני לא מזוהה עם צד פוליטי כזה או אחר, אבל חשתי חובה אזרחית לקום ולספר על ההיכרות שלי עם האיש כלובש מדים. לכן לא הופתעתי מהדברים שהתפרסמו אתמול, כי זה מה שראיתי בעצמי מקרוב."
    ראית אדם הססן?
    "מנסים להדביק לגנץ את התואר הססן, אבל אני לא חושב שהוא הססן. הוא פשוט לא מסוגל לקבל החלטות ולא יודע לקבל החלטות. במקומות שבהם אני הייתי לידו והגשנו לו את כל הכלים כדי לקבל החלטה, הכיוון שאליו זה תמיד נגרר היה איך להימנע מלטעות."
    אולי הוא פשוט שקול וזהיר?
    "זה לא בן אדם שיוזם וחושב מה לעשות כדי לנצח. גנץ תמיד חיפש איך לא לטעות כדי שהתיק לא ייפול עליו. אני לא חושב שזה בן אדם שהייתי רוצה שיוביל את המדינה. ישבתי איתו באישורים של תוכניות מבצעיות ובמשחקי מלחמה לקראת ביצוע מבצעים, ובכל ההכנות ובביצוע של 'עמוד ענן' ו'צוק איתן'. בכל המפגשים האלה, ללא יוצא מן הכלל, לא ראיתי אותו פעם אחת דופק על השולחן ואומר: "זה מה שצריך להשיג, אלה הדברים הנדרשים, אלה התוצאות שאני רוצה."
    גנץ לקח לעצמו את הקרדיט על חיסול אחמד ג'עברי, למשל.
    "זה הצחיק אותי מאוד כששמעתי אותו אומר את זה, כי אם זה היה תלוי בגנץ ב'עמוד ענן', אחמד ג'עברי היה יכול למות רק מצחוק או מזקנה. גנץ אמנם חתום על הביצוע כרמטכ"ל, אבל האומץ לעשות את זה לא הגיע ממנו אלא מהאלוף טל רוסו וממי שהיה אז ראש השב"כ."
    כדוגמה נוספת לחוסר היכולת של גנץ לקבל החלטות מכריעות, תא"ל פוגל מביא את הטיפול במנהרות הטרור של חמאס במהלך מבצע 'צוק איתן'.
    "בראשית הלחימה לא היתה כלל התייחסות למנהרות," הוא אומר ומוסיף: "בהמשך, כשגנץ כבר כן התייחס למנהרות, הוא אמר שתוך שבוע גומרים את זה, אבל כולם יודעים שזה לקח הרבה יותר זמן. אחרי זה הוא יצא ואמר שעוד מעט יצמחו הכלניות כי נגמרה המלחמה, אבל היא המשיכה עוד שלושה שבועות. זה לא אירוע חד-פעמי, זה סימפטום. האיש פשוט לא יודע להגיד איפה הוא נמצא בתוך מארג האירועים, וזה האיש שאמור להשפיע ולהחליט. התחושה של פקודיו היתה שמי שייכנס אליו אחרון למשרד, זו תהיה ההחלטה שתתקבל."
    איך בכל זאת גנץ הגיע לתפקידים הכי בכירים בצבא?
    "בני גנץ לא היה אמור להיות רמטכ"ל. הוא לא היה הבחירה הראשונה לתפקיד, ובצדק, הוא פשוט לא בנוי להיות רמטכ"ל. אם תלך אחורה להיסטוריה ותבדוק איך הוא התמנה להיות מפקד אוגדה ואלוף פיקוד – בכל המקומות זה לא היה מבחירה ראשונה אלא מחוסר ברירה, וגנץ פשוט היה שם בזמן הנכון."
    במצבים של הכרעה יהיו סביבו אישים מנוסים אחרים כמו יעלון ואשכנזי. 
    "הייתי עם גבי אשכנזי תחת אש, הוא איש אמיץ ביותר אבל זה עדיין לא עושה אותו מועמד להיות שר ביטחון טוב, בטח לא כמו שניהל את פרשת הרפז וחתר לכאורה תחת שר הביטחון דאז. אם תהיה החלטה גורלית, אני רואה את גבי אשכנזי ובוגי יעלון יושבים אצל גנץ במשרד, מחזיקים לו את היד ומחליטים בשבילו. הקול יהיה קול בני והידיים ידי אחרים. יכול להיות שבני גנץ הוא חייל אמיץ תחת אש ויסתער מול האוייב, אבל ראש ממשלה לא מסתער. ראש ממשלה צריך לקבל החלטות ששולחות אנשים אחרים להיהרג. בני גנץ לא כשיר לזה."
    מה אתה חושב כשאתה רואה את גנץ מגמגם ומתבלבל בראיונות?
    "אני לא פסיכולוג, אבל ממה שאני מבין, גנץ  משדר בדיוק את מה שהוא: 'אני גבוה, אני נאה, יש לי עיניים כחולות וזהו. אל תצפו ממני ליותר ממה שאני יכול.' כולנו מגמגמים או מתבלבלים מדי פעם וזה בסדר, אבל זה לא העניין. השאלה היא האם כשאתה מסתכל על גנץ אתה רואה אדם נחוש ומנצח, והתשובה היא לא. אם מחפשים אדם לתפקיד ייצוגי אז יכול להיות שהוא מתאים, אבל אם מחפשים דמות שתשדר סמכות וביטחון, וראש ממשלה שיקרא לסדר את השרים, ברור שגנץ הוא לא האיש. לא נוח לי להגיד דברים כאלה על מועמד לראשות הממשלה, ואם גנץ ייבחר באופן דמוקרטי, לא תשמע ממני מילה אחת עליו. אבל הציבור צריך להבין במי הוא בוחר."
    פנינו ל'כחול לבן' בבקשת תגובה והיא תובא מיד עם קבלתה    .
    אמיר לוי
     


    הגיגים על המצב – מן הים הכללי וטיפה משלי
    א. שקרים שכולם מספרים
    ברומא, בעת העתיקה, היה נהוג לומר – ההמונים רוצים שירמו אותם (Vulgus Vult Decipi). מעט מאוד השתנה במהלך 2,000 השנים שחלפו. אומנם התופעה היא אוניברסלית, אבל הדיון כאן יעסוק בנעשה במדינת ישראל בלבד.  
    ביוון ורומא בעת העתיקה, האמצעי היחיד להשפעה ועיצוב דעת הקהל היה הרטוריקה.  המושג "דמגוגיה" מקורו במשטר הדמוקרטי ששרר באתונה. לדמגוגים היה תפקיד מכריע גם ברומא בתקופת הרפובליקה. בעידן המודרני, התקשורת – הכתובה והמשודרת, ולאחרונה גם הרשתות החברתיות, מספקות כר פעולה נרחב לכל מי שרוצה לתעתע בציבור, ולא חסרים כאלה.      
    השינוי העיקרי הוא שבעת החדשה התהפכו היוצרות. ברומא, בעת העתיקה, ה-Vulgus (ה"המונים") היו דלת העם, אנשים בעלי השכלה מינימלית אם בכלל, ציבור שברובו אפילו לא ידע קרוא וכתוב. בימינו, ה"המונים" הם האינטלקטואלים והוגי הדעות באקדמיה ומחוצה לה, מדענים, סופרים ומשוררים, פובליציסטים וכן שורה ארוכה של בעלי השכלה על-תיכונית במגוון רחב של תחומים. במילים אחרות – צמרת האליטה האינטלקטואלית במדינה.   
    יש הבדל תהומי בין ה"המונים" ברומא, לבין ה"המונים" בעת החדשה. לאחרונים אין ספק בעליונותם, להם החוכמה ולהם ההבנה, עליהם אי אפשר לעבוד. הם מבינים עניין. אבל למרות כל החוכמה הגלומה בקרב הציבור הזה, אותם הכי קל לרמות.  
    דוגמא מהימים האלה: אין סוחר חמוצים אחד בשוק מחנה יהודה שמאמין שהיועמ"ש באמת בדק את השחיתות שנחשפה ע"י מבקר המדינה בפרשת "המימד החמישי" של גנץ, שלא לדבר על חקירה של ממש. אבל ההמונים המנפנפים בסיסמא "רק לא ביבי" – לכאורה כולם אנשים חכמים,  מאמינים שהפרשה נחקרה לעומק ושגנץ יצא מהחקירה נקי כשלג. 
    דוגמא נוספת, מהעבר הקצת יותר רחוק. עמיר פרץ, כשעמד בראש מפלגת העבודה, הגיע להישג אלקטוראלי מרשים בזכות המסר החברתי שהוא שידר לציבור. כשהצטרף לממשלתו של אולמרט, המסר החברתי נשלח למושב האחורי והוא העדיף לכהן כשר הביטחון. זה לא בדיוק מה שהוא הבטיח לבוחריו.               
    במחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מופיע המשפט "בין דברי חכם לבין דברי טיפש, כאילו אין הבדל, הבדל בכל זאת יש." ואכן, יש הבדל, אבל הוא לא לטובת החכם. את הטיפש לא כל כך קל לרמות. 
    ההמונים המצטופפים תחת הדגל של כחול לבן בזכות הסיסמא "רק לא ביבי", מאמינים שמאחורי שלוש המילים האלה מסתתר מצע מדיני רחב בתחומי הביטחון, מדיניות החוץ, הכלכלה, הבריאות, החינוך ושאר הנושאים הכרוכים בניהול מדינה.  אף טיפש לא קונה את הלוקש הזה.  ה"חכמים" בולעים את זה, כמו שאומרים באנגלית: Hook, Line and Sinker.     
    אפשר למלא ספרים בדוגמאות נוספות.  
    בכל מערכת בחירות, הציבור מוצף בהבטחות שווא, הבטחות שאף אחד לא מתכוון לקיים אותן. ובכל זאת פעם אחר פעם נמצאים מספיק פראיירים שמאמינים ומצביעים עבור אלה שמוליכים אותם שולל. המנצח במערכת בחירות הוא זה שמרמה את הציבור בצורה יותר משכנעת.
     
    ב. אצו רצו גמדים
    בפני החוק כולם שווים, אבל יש כאלה ששווים יותר. נתניהו עוד לא החזיר למקומו את הטלפון בו הודיע לוועדת הכנסת על ביטול בקשתו לחסינות, והיועמ"ש כבר התדפק על דלתות בית המשפט על מנת להגיש כתב אישום נגדו. אצה לו הדרך למנדלבליט. מה בער לו? מדוע לא היה אפשר היה להמתין יום או יומיים עד שתסתיימנה פגישותיו של נתניהו בבית הלבן?  
    למנדלבליט היה חשוב שהכותרות המובילות בתקשורת באותו יום תהיינה "בפעם הראשונה הוגש כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן," ולא הבשורה על יציאתה לדרך של "תוכנית המאה" של טראמפ. לא כאן המקום לדיון בפרטי "תוכנית המאה". זה נושא למאמר נפרד. אבל מנדלבליט קנה את עולמו.      
    דא עקא, החיפזון הוא מהשטן. מנדלבליט רץ כל כך מהר עד שלא נותר לו זמן לבדוק אם כתב האישום עומד בדרישות החוק. לדבריו של אחד מבכירי הפרקליטות, אורי קורב, מי שניהל בהצלחה את התביעה נגד אולמרט, כתב האישום שהוגש נגד נתניהו אינו חוקי, ואין לו כל תוקף.  אני לא מומחה גדול בנושאי חוק ומשפט, אבל אורי קורב כן מבין ויודע. חזקה עליו שהוא לא היה אומר את מה שאמר אם לא היה לזה בסיס חוקי. במצב נורמלי כתב אישום לא חוקי היה נדחה ע"י השופט וזה היה סוף הסיפור. אבל המצב איננו נורמלי. לא קל יהיה למצוא שופט שיעז לפסול כתב אישום שהוכן ע"י צמרת הפרקליטות והוגש לבית המשפט ע"י היועמ"ש בעצמו.  
    אז איך בכל זאת? כתב האישום אינו חוקי? אין בעייה. מכריזים שכתב האישום הוא "חוקי לשעתו". תקדים דומה כבר עמד במבחן הבג"ץ.  עד שהשעה תעבור, נתניהו יעמוד למשפט וקרוב לוודאי שיורשע, ושאלת חוקיות כתב האישום כבר לא תהיה רלוונטית. ולתפארת מערכת אכיפת החוק, כל הסיפור מתנהל בחשאי מאחורי מסך סודיות המוטל באמצעות צווי איסור פרסום וחיסיון.    
    ואכן כבר נקבע מועד למשפט (מיד אחרי יום הבחירות הבא עלינו לטובה), וכן נקבע צוות השופטים שידון את נתניהו (זאת שאלה טובה מדוע מצאו לנכון לפרסם כבר עכשיו את שמות השופטים. האם זה על מנת לאפשר לתקשורת להתחיל "לעבוד" עליהם על מנת שיבינו מה מצפים מהם?)  
    ישנה בעייה אחרת. למיטב ידיעתי אף אחד לא חשב על ניגוד האינטרסים של שופטים העומדים לדון את ראש הממשלה. לפחות לא ראיתי שמי שהוא כתב על זה. למשפטו של נתניהו יש השלכות פוליטיות, ללא כל קשר לשאלה מה הן העבירות המיוחסות לו, ואם יש להן היבט פלילי או לא – לתוצאות המשפט תהיה השפעה מכרעת על העתיד הפוליטי של המדינה.  
    המדינה נמצאת כרגע בעיצומה של מערכת בחירות. שלושת השופטים שנבחרו לדון בתיקי נתניהו הם בסופו של דבר בני אדם, וכמו לכל אזרח במדינה, יש להם דעות פוליטיות. בלי לבדוק בציציות, סביר להניח שלפחות אחד מהם, אם לא שלושתם, תומכים במפלגת כחול לבן. הרשעה של נתניהו תבטיח למפלגת כחול לבן את השלטון, בעוד שזיכוי יפגע בה קשות. זה מצב ברור של ניגוד אינטרסים. למעשה אין אף שופט שלא יהיה בניגוד אינטרסים במשפט כזה. שופטים שתומכים בנתניהו (אם יש כאלה) יימצאו בניגוד אינטרסים בכיוון ההפוך. לפי סקרי דעת הקהל, יש סבירות גבוהה שגם מערכת הבחירות הנוכחית תסתיים ללא הכרעה, ויהיה צורך בסיבוב בחירות נוסף. אם אכן זה מה שיקרה, שופטיו של נתניהו יקבעו את תוצאות סיבוב הבחירות הבא.  
    מי שמאמין ששופטים, בבואם לגזור דין, אינם מושפעים מהשקפת עולמם הפוליטית הוא אדם שלא רק רוצה שירמו אותו, הוא מרמה את עצמו.    
    דיון בבית המשפט לא נועד ולא יכול לפתור בעיות שהן פוליטיות במהותן והוא לפיכך מופרך מיסודו. כל שופט עם מידה מינימלית של יושר אינטלקטואלי חייב לפסול את עצמו. 
    ישראל בר-ניר
     

    * * *
    נעמן כהן
    סכנה – ממשלה בתמיכת הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל)
    ארמנד-עמיר פרץ, יושב ראש מפלגת העבודה (היושב על כסאו של בן גוריון) הצהיר כי סיכם עם בנימין גנץ על הקמת ממשלת מיעוט לאחר הבחירות, בתמיכה מבחוץ של "ישראל ביתנו", ו"הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל)". בנוסף הצהיר כי מפלגתו, "העבודה", מחויבת לביטול חוק הלאום.
    גם אם גם בנימין גנץ, ואיווט-אביגדור לובוביץ ליברמן הכחישו את הסיכום הזה, עצם האפשרות הזו של קיום ממשלה התלויה ברשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) היא סכנה לעצם קיום מדינת היהודים.
     
    ותיקי "העבודה"
    אין גבול לאירוניה. בהזמנה היה כתוב: "חברי ממשלתו ההיסטורית של יצחק רבין ז"ל יתכנסו יחד עם חברי הכנסת והמועמדים של העבודה-גשר-מרצ לכינוס מיוחד תחת הכותרת 'חוזרים לדרך רבין'."
    בפינה הירוקה, מתחם אירועים בפארק הירקון, התכנסו ותיקי "העבודה", ודווקא אלו שנטשו את דרך רבין ואימצו את דרך רק"ח. ותיקי העבודה כאופיר פינס, סעיד-רן כהן, מיכה חריש, מיכה גולדמן, היורד לאנגליה מפר האמונים, שמעון שבס, קולט אביטל, עוזי בְּרֶם-ברעם, בייגה שוחט, חריש, חגי וילקומירסקי-מרום, אלי בן מנחם, פיני שומר, יחיאל לקט, יוסי כץ, עמרם מצנע, אבשלום-אבו וילן, ועוד נוטשי דרכו של רבין.
    בראש השולחן ישב ארמנד-עמיר פרץ, המתחזה כממשיך דרכו של רבין, המקנא בהם והמקווה להגיע לשלטון יחד עם הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל). וכולם השתתפו בדיון חברי בנוסח הייד פארק. לבסוף התכנסו כולם לצילום משותף (דורון אביטל עשה לניצן הורוביץ קרניים) ויצאו. נפרדו בלחיצת יד, בטפיחת שכם, במסירת ד"ש חמה בבית, עד שהתפזרו כל אחד לרכב שלו. הדממה בחוץ, מלבד הטפטוף הדק של הגשם הדהדה את הזמזום של המוני פעילים, עסקנים ועיתונאים בימים היפים ההם, בכינוסים היצריים בסינרמה ובהיכל התרבות. אז, כשהם היו מלכים.  
    (מורן שריר, "ותיקי העבודה התכנסו להיזכר בימים שהצליחו לנצח", "הארץ" 20.2.20)
    כמה עלוב וכמה עצוב. איך התדרדרה מפלגת "העבודה" מייסדת היישוב, והמדינה לפח האשפה של ההיסטוריה.
     
    קום ברק ושבה שביך (קולות מהערבים)
    דבורה הנביאה הזמינה את ברק לעמוד בראש צבא שבטי נפתלי וזבולון יששכר בנימין אפרים ומנשה היוצא למלחמה בסיסרא.
    צבאו נערך בהר תבור, הביס את צבא יבין באזור נחל קישון. "נחל קישון גרפם, נחל קדומים נחל קישון" (שופטים, ה', כ"א). הסערה הפריעה לכנענים עם רכבי הברזל. 
    כאשר נטש סיסרא את מרכבתו ונמלט ברגליו, הרגה אותו בעורמה יעל אשת חבר הקיני. לאחר מכן היא יצאה לקראת ברק והודיעה לו שאויבו מת.
    בעקבות הניצחון, הושרה השירה שכתבה דבורה הנביאה שלפי המסורת היתה אשתו של ברק, "שירת דבורה" (שופטים, ה'), בה בנוסף לתיאור הניצחון היא באה בחשבון עם השבטים ראובן, מנשה, דן ואשר שלא השתתפו במלחמה: 
    מי כמו משה דיין בן דבורה מנהלל הכיר בהשפעת סיפורי התנ"ך על חייו. כשכתב את "חיי עם התנ"ך".
    והנה מאותו העמק ומאותו הכפר, ואפילו עם בלורית שיער, קם מנהיג חדש לישראל הנושא שם עברי מפואר רם בן ברק. (מישהו יודע את שמו המקורי?)
    רם בן ברק סיים שירות מפואר בצבא, סיירת מטכ"ל, ואחר במוסד, ולאחר שימש כמנכ"ל חברת הדמה "המימד החמישי", גויס לפוליטיקה ע"י יאיר למפל-לפיד, וכעת הוא מטעמו אחד מראשי כחול לבן.
    רם בן ברק, שבתארו את בוחרי הליכוד אמר: "הם שחורים אנחנו לבנים" – מבין את הצורך של כחול לבן בתמיכת המפלגה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) למרות תביעתה להעמיד לדין את בנימין גנץ, וגבריאל אשכנזי כפושעי מלחמה בהאג, ומנסה לקושש קולות מהערבים.
    לצורך זה הוא הצהיר כי יפעל לשינוי חוק הלאום ויוסיף בו שוויון ודמוקרטיה ובסעיף שהתקבל בו נאמר שהממשלה תקדם התיישבות יהודית, הוא ימחק את המילה יהודית, והממשלה תקדם כל התיישבות.
    לרם בן ברק נעלמו 99 שנות נהלל. לפי רם בן ברק מדינת היהודים אינה יותר מדינה יהודית-ציונית, אלא "מדינת כל אזרחיה", מעתה לדידו מבחינה ערכית נהלל היא כמו מזריב, ובקרוב כפועל יוצא הוא יבטל גם את חוק השבות.
    רם בן ברק, שם עברי כל כך יפה, וכניעה כל כך מבישה ומסוכנת לרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל). האם בבחירות הבאות כדי לקושש קולות הוא יקרא לעצמו ראמי בן ברקה?
     
    טמאים ומטמאים
    ההסתה הגזענית של יוסף ורטר
    כאקטיביסט פרו-איסלמי התומך בכיבוש ערבי-ממוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי, וכאדם שמוכן לשרוף את המדינה ובלבד שביבי ייפגע, פרסם העיתונאי יוסף ורטר מאמר הסתה גזעני "בארץ"
    בדומה לגזען האנטישמי, אבא של מאזן, שהכריז כי היהודים הם טמאים ומטמאים, כתב יוסף ורטר ב"הארץ" מאמר הסתה נגד בוחרי הליכוד והציגם כטמאים.
    "על ראשו של נתניהו מתנוסס היום דגל שחור של אי-לגיטימיות. לא (רק) בגלל כתבי האישום. אם אחרי ספטמבר עוד היה איזשהו מקום לשקול הקמת ממשלת אחדות עימו, הרי שהיום אין להעלות זאת על הדעת. כל שיתוף פעולה קואליציוני עם הליכוד בראשותו הוא הטומאה בהתגלמותה." 
    (יוסי ורטר, "בשביל עוד מנדט אחד או שניים נתניהו מוכן לשרוף את המדינה כולה", "הארץ" 28.2.30)
    הבנתם? נתניהו ובוחריו לפי ורטר הם הטומאה בהתגלמותה.
    יאיר למפל-לפיד קצת יותר עדין. בכל זאת הוא קיבל חינוך טוב בבית. הוא רק מכנה אותם "חארות"... ומתלונן על הסתה נגדו...
     
    מסר מידיד יהודי או סכנה לעם היהודי?
    לאחר שברני סנדרס הרץ לבחירות בארה"ב הכריז כי נתניהו הוא "גזען וריאקציונר (וממילא גם אזרחי ישראל התומכים בו הם כאלו. הנה הכשר לרצח עם) ושהוא ישקול את החזרת השגרירות מירושלים לתל אביב, אצו רצו עמוס שוקן וליאוניד נבזלין וכתבו מיד בעיתונם מאמר מערכת המשבח אותו. ואף קורא לו "ידיד ישראל". וקורא להחליף את נתניהו בבחירות:
    ("מסר מידיד יהודי", מאמר מערכת הארץ 28.2.20)
    שוקן ונבזלין שכחו כמובן שברני סנדרס העליל על ישראל עלילת דם שישראל רצחה יותר מ- 10,000 אזרחים חפים מפשע בעזה ב"צוק איתן", ופושע המלחמה בנימין גנץ הוא שצריך להחליף את נתניהו בשעה שלפי סנדרס הוא צריך ללכת להישפט על פשעי המלחמה שלו בהאג.
    יש להסתכל בדאגה אמיתית על סיכויי הצלחתו של סנדרס בבחירות, כי עם ידיד ישראל" כמוהו אין לנו צורך באויבים.
     
    רחמים לא ידע
    הנה המקור "רחמים לא ידע" בארץ נהדרת:
    בנימין גנץ לא ידע על השחיתות במימד החמישי:
    משה סמולינסקי-יעלון לא ידע על הצוללות:
     
    נתניהו בוגד
    רונן צור, מנהל הקמפיין של כחול לבן, מודה: האשמנו את ראש הממשלה נתניהו בבגידה במדינה בפרשת הצוללות – רק בגלל מצבנו בסקרים:
    הנה ראו את ההסבר על הצוללות מפי אהוד ולד-יערי:
     
    זהירות קנאביס
    בניסיון לקושש קולות מהשמאל וממצביעי פייגלין לשעבר מנסה נתניהו להתחנף לצרכני הקנאביס ומציע לגליזציה בשימושו.
    זה פסול. לכל צרכני הקנאביס להנאה (לא רפואי) אני מאחל שיסעו ברכב ציבורי עם נהג מעושן, שיטוסו עם קברניט מעושן, ושיעברו ניתוח אצל רופא מנתח מעושן. החנופה של נתניהו לצרכני הקאנאביס ספק אם תביא לו קולות, אבל מסכנת את כולנו.
     
    מאבק נגד הדמוקרטיה בכיסוי של תמיכה בה
    בדומה ליצחק נוסבוים-בן אהרון, שהכריז עם המהפך בבחירות 1977: "עם כל הכבוד שאנו מייחסים להכרעתו של העם, אם אמנם זו ההכרעה, אינני מוכן לכבד אותה." – מצהיר כתב "הארץ" אורי הורוביץ-משגב כי "ביביסטאן הכריזה עלינו מלחמת שמד, ואנחנו לא ניכנע בלי קרב. גם לנו יש דת: אנחנו מאמינים בדמוקרטיה, שלטון החוק, צדק, מוסר, ליברליזם, זכויות המיעוט והחלש. לסיבוב הבא אנחנו לא נעלה עם גנץ והאוזר, וגם לא נמתין לו בסבלנות מנומסת. אם הנאשם המופקר והמסית הצליח לכפות כאן עוד תיקו או חלילה ניצחון דחוק, הכפפות יוסרו. איננו מתחייבים לכבד את תוצאות הבחירות. להפך: אני אישית מתחייב לא לכבד אותן, משום שעוד לפני החשש המתמיד והמוצדק לזיופים, אלו בחירות שהוטו בדרכים לא לגיטימיות.
    "לדמוקרטיה עומדת הזכות ואף החובה להגן על עצמה בפני מחריביה... מטרת העל הסופית תהיה הפרדת ישראל מיהודה." 
    (אורי משגב "לא מתכוון לכבד את תוצאות הבחירות", "הארץ" 27.2.20)
    משגב מתנאה בהיותו דמוקרט בעוד הוא אינו מכבד את הכרעת הדמוקרטיה. איפה יאיר גולן כשצריך אותו? מר משגב הוא סימן מובהק לשנות השלושים.
    לא ברורה האווילות של משגב להפריד בין יהודה לישראל, האם הוא עומד להקים גדודי Freikorps; "הגדודים החופשיים" כמו בגרמניה שלחמו להפריד את יהודה מגרמניה, וצעקו עורי גרמניה יהודה התפגרי! – "Juda verrecke und Deutschland erwache"?
    אורי הורוביץ-משגב מהווה סכנה לדמוקרטיה הישראלית.
     
    צו קריאה נגד הדמוקרטיה
    במודעת בחירות מטעם צוותי אוויר נכתב המשט הבא: "אנחנו 555 לוחמי צוות אוויר במילואים כלוחמי צה"ל התחנכנו על אמירת אמת,... אנו מכירים בזכות החפות העומדת לכל נאשם, אך עד שתוכח חפותו נבצר ממנו לשאת במשרתו."
    סתירה מהותית. אם מכירים בזכות החפות – אדם הוא חף מפשע עד שתוכח אשמתו. רק במשטרים טוטליטריים אדם אשם עד שתוכח חפותו.
    צוותי האוויר שתומכים בכך מהווים סכנה לדמוקרטיה הישראלית ולשיטת המשפט שלה.
    הנה עוד דוגמא של אנשים שבכסות של הגנה על הדמוקרטיה והמשפט באים להורסם. זהירות מדמגוגים.
     
    גולדה זלטה שניפצקי זהבה גלאון כמאפיונרית
    בתגובה לציוץ של יואב יצחק ש"האיראנים השיגו בפריצה סרטונים בהם נראה גנץ מעורטל ומענג עצמו * נמשכו על-ידי האירנים בפריצה למכשיר הנייד בתקופת היותו רמטכ"ל * שיגר סרטונים אלה לידידתו בארה"ב עימה ניהל קשר ממושך * מידע רב נמשך כולל התכתבויות רגישות * משמעות הדבר: גנץ סחיט."
    איימה עליו גולדה-זלטה שניפיצקי, זהבה גלאון, הגאונית מווילנה, כי תשלח אליו את ברק כהן... שיטפל בו... 
    ברק כהן, שהתגאה באיחולי מוות לאדם מבוגר וחולה כשלדון אדלסון.
    ועוד לפני כן תמכה שניפיצקי-גלאון בעזרא נאווי האקטיביסט הפרו-איסלמי שהורשע במעשה סדום בקטין ותועד מסגיר פלסטינים למרתפי העינויים של הרשות, שיעשו להם כדבריו "זובור וגזנגה" כי העזו למכור אדמות ליהודים.
    אין מה לומר גולדה זלטה שניפיצקי -היא "מאפיה פרוי" – "יידישע גאנגסטער".
    נעמן כהן


    * * *
    "בני גנץ פשוט לא מסוגל לקבל החלטות, 
    זה לא אדם יוזם ומנצח"
    מתוך אתר "מידה", 28/02/2020
    בעקבות פרסום דברי היועץ הבכיר לכחול לבן על כך שגנץ "מסוכן לישראל," תא"ל במיל' צביקה פוגל אומר ל'מידה': "רה"מ צריך לקבל הכרעות קשות, גנץ לא כשיר לזה."
     "לא הופתעתי כאשר שמעתי את ההקלטה בה היועץ של גנץ מגדיר אותו כאדם לא אמיץ," כך אומר תא"ל במיל' צביקה פוגל בעקבות הפרסום אמש בחדשות 12 על דבריו של ישראל בכר, היועץ הבכיר ליו"ר 'כחול לבן'. בהקלטה שנחשפה נשמע בכר אומר בין השאר כי גנץ הוא "סכנה גדולה מאוד," ו"אין לו אומץ לתקוף באיראן."
    תא"ל פוגל, שהיה בעבר ראש מטה פיקוד הדרום ושירת לצד גנץ במבצעי 'עופרת יצוקה' ו'צוק איתן', אומר בשיחה עם 'מידה' כי חשב כך כבר לפני הבחירות באפריל, כאשר גנץ הציג עצמו לראשונה כמועמד לראשות הממשלה. 
    "אני מוכרח להדגיש שלא ביליתי עם בני גנץ דקה אחת מחוץ למסגרת הצבאית. הכול נעשה כאשר אנחנו במדים, אני כקצין מילואים בפיקוד דרום וגנץ כרמטכ"ל, ולכן אני יכול לשפוט אותו רק מנקודת המבט הזו שבה פגשתי אותו. אני לא מזוהה עם צד פוליטי כזה או אחר, אבל חשתי חובה אזרחית לקום ולספר על ההיכרות שלי עם האיש כלובש מדים. לכן לא הופתעתי מהדברים שהתפרסמו אתמול, כי זה מה שראיתי בעצמי מקרוב."
    ראית אדם הססן?
    "מנסים להדביק לגנץ את התואר הססן, אבל אני לא חושב שהוא הססן. הוא פשוט לא מסוגל לקבל החלטות ולא יודע לקבל החלטות. במקומות שבהם אני הייתי לידו והגשנו לו את כל הכלים כדי לקבל החלטה, הכיוון שאליו זה תמיד נגרר היה איך להימנע מלטעות."
    אולי הוא פשוט שקול וזהיר?
    "זה לא בן אדם שיוזם וחושב מה לעשות כדי לנצח. גנץ תמיד חיפש איך לא לטעות כדי שהתיק לא ייפול עליו. אני לא חושב שזה בן אדם שהייתי רוצה שיוביל את המדינה. ישבתי איתו באישורים של תוכניות מבצעיות ובמשחקי מלחמה לקראת ביצוע מבצעים, ובכל ההכנות ובביצוע של 'עמוד ענן' ו'צוק איתן'. בכל המפגשים האלה, ללא יוצא מן הכלל, לא ראיתי אותו פעם אחת דופק על השולחן ואומר: "זה מה שצריך להשיג, אלה הדברים הנדרשים, אלה התוצאות שאני רוצה."
    גנץ לקח לעצמו את הקרדיט על חיסול אחמד ג'עברי, למשל.
    "זה הצחיק אותי מאוד כששמעתי אותו אומר את זה, כי אם זה היה תלוי בגנץ ב'עמוד ענן', אחמד ג'עברי היה יכול למות רק מצחוק או מזקנה. גנץ אמנם חתום על הביצוע כרמטכ"ל, אבל האומץ לעשות את זה לא הגיע ממנו אלא מהאלוף טל רוסו וממי שהיה אז ראש השב"כ."
    כדוגמה נוספת לחוסר היכולת של גנץ לקבל החלטות מכריעות, תא"ל פוגל מביא את הטיפול במנהרות הטרור של חמאס במהלך מבצע 'צוק איתן'.
    "בראשית הלחימה לא היתה כלל התייחסות למנהרות," הוא אומר ומוסיף: "בהמשך, כשגנץ כבר כן התייחס למנהרות, הוא אמר שתוך שבוע גומרים את זה, אבל כולם יודעים שזה לקח הרבה יותר זמן. אחרי זה הוא יצא ואמר שעוד מעט יצמחו הכלניות כי נגמרה המלחמה, אבל היא המשיכה עוד שלושה שבועות. זה לא אירוע חד-פעמי, זה סימפטום. האיש פשוט לא יודע להגיד איפה הוא נמצא בתוך מארג האירועים, וזה האיש שאמור להשפיע ולהחליט. התחושה של פקודיו היתה שמי שייכנס אליו אחרון למשרד, זו תהיה ההחלטה שתתקבל."
    איך בכל זאת גנץ הגיע לתפקידים הכי בכירים בצבא?
    "בני גנץ לא היה אמור להיות רמטכ"ל. הוא לא היה הבחירה הראשונה לתפקיד, ובצדק, הוא פשוט לא בנוי להיות רמטכ"ל. אם תלך אחורה להיסטוריה ותבדוק איך הוא התמנה להיות מפקד אוגדה ואלוף פיקוד – בכל המקומות זה לא היה מבחירה ראשונה אלא מחוסר ברירה, וגנץ פשוט היה שם בזמן הנכון."
    במצבים של הכרעה יהיו סביבו אישים מנוסים אחרים כמו יעלון ואשכנזי.
    "הייתי עם גבי אשכנזי תחת אש, הוא איש אמיץ ביותר אבל זה עדיין לא עושה אותו מועמד להיות שר ביטחון טוב, בטח לא כמו שניהל את פרשת הרפז וחתר לכאורה תחת שר הביטחון דאז. אם תהיה החלטה גורלית, אני רואה את גבי אשכנזי ובוגי יעלון יושבים אצל גנץ במשרד, מחזיקים לו את היד ומחליטים בשבילו. הקול יהיה קול בני והידיים ידי אחרים. יכול להיות שבני גנץ הוא חייל אמיץ תחת אש ויסתער מול האוייב, אבל ראש ממשלה לא מסתער. ראש ממשלה צריך לקבל החלטות ששולחות אנשים אחרים להיהרג. בני גנץ לא כשיר לזה."
    מה אתה חושב כשאתה רואה את גנץ מגמגם ומתבלבל בראיונות?
    "אני לא פסיכולוג, אבל ממה שאני מבין, גנץ  משדר בדיוק את מה שהוא: 'אני גבוה, אני נאה, יש לי עיניים כחולות וזהו. אל תצפו ממני ליותר ממה שאני יכול.' כולנו מגמגמים או מתבלבלים מדי פעם וזה בסדר, אבל זה לא העניין. השאלה היא האם כשאתה מסתכל על גנץ אתה רואה אדם נחוש ומנצח, והתשובה היא לא. אם מחפשים אדם לתפקיד ייצוגי אז יכול להיות שהוא מתאים, אבל אם מחפשים דמות שתשדר סמכות וביטחון, וראש ממשלה שיקרא לסדר את השרים, ברור שגנץ הוא לא האיש. לא נוח לי להגיד דברים כאלה על מועמד לראשות הממשלה, ואם גנץ ייבחר באופן דמוקרטי, לא תשמע ממני מילה אחת עליו. אבל הציבור צריך להבין במי הוא בוחר."
    פנינו ל'כחול לבן' בבקשת תגובה והיא תובא מיד עם קבלתה.
    אמיר לוי

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      מוטי הרכבי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין