כותרות TheMarker >
    ';

    הכל לכדי...

    למר ק' נגרם צער קל כאשר מוסך על ידה כי לא יוכל להמשיך לכתוב לה... ומי יכתוב לקולנל? לא פלא שאורסון וולס הוא בעצם קוסם... חרמנות או נמות!

    0

    בוררות

    2 תגובות   יום שלישי, 10/3/20, 22:20

    על הקיר מעל המכתבה הונח ברישול תבליט עץ לאורך חצי קיר ובו היתה כתובה ברכה מאת הרב נתיבות "שחרר את הצרה לעזרה", מתחת כתב ידו המוקדש לתהילים אשר ישב שם  נמוך קומה, מבנה גוף צנום, רכון על מחברת החשבונות, מחכה שאלו יואילו לסיים לקלף את העמילן מעל החומוס כדי שיוכל להתחיל באיחור אלגנטי את הבוררות.  תהילתה של תכנית זו נקטעה באיבה על ידי כניסתה של רחל אשתו מתוך המסעדה אל "חדר החשבונות" כפי שנהגה לכנות אותו. המצפים לבוררות היו שפלי ראש ולא העזו להרימו.

     

    "נו מה קורה תהילים, אני אחכה כל היום" אספה את הצלחות. "מי יקלף לי בצל?" המשיכה

    לכיוון הדלת המובילה חזרה אל המסעדה "רק אלוקים יודע איזה עסקים כושלים אתה מנהל פה" נעלמה כמו סופה. הנבררים הרימו את ראשם ואפשר היה לשמוע אנחת רווחה.  ומשהתאחר הרגע, ולא הרים ראשו מן המספרים היה ידוע  ליושבים למרגלותיו שאינו שבע רצון. אכזריותו היתה ידועה לשמצה שתיקתו ארכה נצח, וכל שנותר להם להסתכל על שלפוחיות המים באצבעותיהם.

     

    "אני תמיד אשאר השכן הכושל ממול לדון אברבנאל"  קם וצלע בנחת אל כורסת הבוררות.

    "דון אברבנאל ההוא?" שאל כל אחד מהם בתורו.

    "גרסה פחות מחודדת" התגרה.

    "גרסה פחות מחודדת" כל אחד מהם שינן מתפרץ בצחוק, דופק על השולחן.

    "יפה מאד" אמר. "מה זה מצחיק?" נשען לאחור.

    "זה לא מצחיק" אמר אסייג. "אני כסיל" הוסיף בהכנעה.

    "אם אתה כסיל אז אני שוטה הכפר" חידד ברקו.

    "אתה שוטה הכפר?? אני הטמטום בכבודו ובעצמו..."

    "הטמטום? זה מה שיש לך?? אני הנבערות"

    "אני ראשון מבין המצורעים הנבערים מדעת"

    "אני היתוש ששותה מברכו של המצורע הנבער מדעת, ונמחץ תחת כף ידו הכבדה

    של הבור שמתיקות דמו היא מלכודת מוות"

    "אני האסקופה הנדרכת של אותם כסילים. נבערים. עשבים שוטים. אזובי הקיר בשלהבת

    ושאר אסונות טמטום"

    "אני השועל שאכל את רגלו כדי להיחלץ ממלכודת, ונקרה למלכודת שנייה"

    "מה קשור ברקו?"

    "מי שנדפק פעם אחת לא יכול להיגמל"

    "איך קשור?"

    "מה קשור איך קשור?" חזר אחריו נרגז.

     

    המבטים הושפלו בכניסתה של רחל.

    "יש לי פיות להאכיל" השאירה את קערות הבצל.

    "עשרים דקות קצוץ מוכן" אמר תהילים חסר רוגע.

    "חמש עשרה ואני נדיבה איתך. שישי היום ופלורנטין לא מחכה לי"

    הוא שלח אליה מבט וחיוך מעריץ.

     

    "תהילים? באמת... אמרה. "עכשיו זה הזמן" הוסיפה בקשיחות מנסה להסתיר את הסומק.

    בעודם משפילים מבט ביציאתה, החלו דומעים מאדי הבצל. הוא הביט בהם, גלגל עיניו כלפי מעלה, הצידה, והושיט ידיו לשמים.

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    שתלתם ניגונים.

    אחרי ארוחת ערב שבת עם הקפה במרפסת תהילים תמיד  נוהג  להציץ איך פניה של רחל מתמלאות רוך אבל עליו לעשות זאת מבלי שהיא תבחין  או  בדרך אגבית המעידה על סומק קל העולה מאוזניה. והוא כמי שאינו רואה מבוכתה אוסף את ספלי הקפה והתחתיות, מניח אותם ליד הכיור, ומתחיל לשטוף את הכלים בשלוותו הנודעת כשהוא מתקרב למים וסבון.

     

    "תשאל אותי שאלה?"  נשמע קולה רם וצלול.

    "איזו נחת לשמוע אותך קרובה אלי..." הניח צלחת במתקן הייבוש. "מהו הדבר שלא דוחקים בו?" שאל מנגב את ידיו במגבת. "זה מספיק קרוב?" שאלה נעמדת מולו. "הכי קרוב" אמר מתגרה.

    "יהיה לי על מה לחשוב בזמן שתעדר" והמשיכה אל חדר השינה, מורידה באיטיות את מטפחת הראש, נותנת לשערה לגלוש.

    "אני אחזור אלייך מהר" נידב אליה את אחד ממבטיו המעריצים.

    "אין לך ממני נחת" אוחזת  מסרק בידה. רגע לפני סירוק שערה אז הבחינה שהמסרק איננו.

    "עוד פעם?" שאלה קצרת רוח.

    "זו לא אחת מאבות המלאכה האסורות בשבת?"

    "זה חטא שלי" אמרה מושיטה את ידה לקבל את המסרק. הוא הוציא לה אותו משרוול יד המבקשת.

    לא דיברנו על כך שתיגמל מההרגל המטופש הזה?"

    "ואיך אמשוך את תשומת ליבך?"

    "אתה עדיין פה?" סירבה להיפרד.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/3/20 21:32:
      כהרגלינו ב... ישר הוא עקום, ומה שעקום מנסה להתיישר. תודה על תגובתך.
        12/3/20 22:43:
      סיפור יפה. יישר כוח.

      ארכיון

      פרופיל

      shimenben
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין