כותרות TheMarker >
    ';

    רשמים...

    שכנים...

    2 תגובות   יום חמישי, 12/3/20, 06:50

    יום אחד חזרתי מביה"ס, ומצאתי שכנה שוטפת את הריצפה בבית בו גרנו.

     

    הייתי אולי בת שבע.

     

    היתה זו שכונת עולים, מאוכלסת בניצולי שואה. 

     

    טלפונים היו אז רק בביה"ס, ובסניף קופת חולים.

     

    איכשהו, הצליחו ליצור קשר עם אמי, והודיעו לה שאבי התעלף, והוא נמצא בבית מד"א בת"א.

     

    אמי, שבדיוק שטפה את הריצפה, עזבה הכל, ורצה לתחנת האוטובוס.

     

    שכנה טובה ששמעה על כך, המשיכה בשטיפת הרצפות.

     

    אלה היו אנשים שעברו טלטלות רבות, ולא זכו להשכלה מסודרת.

     

     

                                                      -------

     

    בבנין בו אני גרה בת"א לא נותר כבר איש מבעלי הדירות המקוריים.

     

    חלקם עברו לדירות אחרות, עם מעלית, חלקם - לבית אבות, ואחרים נפטרו.

     

    רוב הדירות מושכרות.

     

    לדירה מעלי נכנס זוג צעיר, שניהם מוסיקאים שהכירו במהלך לימודיהם באירופה. שניהם עסקו במוסיקה עתיקה.

     

    הוא גרמני נוצרי, היא ישראלית.

     

    היא לא רצתה לחיות בגרמניה, ולכן הם ניסו לבנות את חייהם כאן. הוא הופיע בעיקר בחו"ל, וגם כתב מאמרים לעיתון גרמני על החיים בארץ.

     

    שניהם היו די מסוייגים, ולא נטו לפתח קשרים.

     

    יום אחד האשה פנתה אלי וביקשה להתחבר לחשמל בדירתי, כי הם נאלצו לפרוץ את המנעול בדלת דירתם.

     

    הסכמתי כמובן. לא שמעתי מילת תודה, כאילו זה היה מחווה שהגיע להם.

     

     

    ביום אחר נכנסתי אליהם מסיבה שאינה זכורה לי.

     

    אחה"צ הבעל צלצל בדלת ושאל אם לקחתי בטעות את הטלפון הנייד שלהם (והיה ברור שהוא לא חשב שזה בטעות). מאוחר יותר הם כנראה מצאו אותו. לא שמעתי מילה אחת של התנצלות.

     

     

    כעבור זמן מה, הבעל ביקש ממני מפתח לגג.

     

    היה לי רק מפתח אחד. אמרתי לו שזה המפתח היחיד שלי, ואני עשויה להזדקק לו כי יש לי דוד שמש. ביקשתי להחזיר לאחר השימוש.

     

    הם לא החזירו.

     

    כפי שיגורתי, אכן היתה תקלה בדוד, ונאלצתי להזמין טכנאי. לא היה לי מפתח. למזלי, נחלץ לעזרתי בעל הדירה, שהיה יקה, ונותרו ברשותו מפתחות מן התקופה שהיה בועד הבית.

     

    כל פעם שנתקלתי בהם, הזכרתי להם שוב ושוב. הם התעלמו.

     

    ביום בו הם עזבו את הדירה מצאתי את המפתח בתיבת הדואר, ללא מלה אחת של תודה.

     

    זוג משכיל. לא כמו השכנה הנ"ל.

     

    היום הם חיים בגרמניה.

     

                                             ------

     

     

    סיפרתי על המקרה לקרובה שלי, יוצאת קיבוץ.

     

    היא לא הופתעה.

     

    "כך נראית ישראל של היום", היא אמרה, "כל אחד דואג לעצמו, ואחרים לא קיימים".

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/3/20 16:59:
      תןדה !
        15/3/20 15:28:

      שולח כוכב הערכה והזמנה לטעום מהבלוג שלי

       

      ארכיון

      פרופיל

      שושנה13
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין